עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

טוף, הבטחתי ולכן אקיים. אני עומד לספר לכם, לראשונה בעברית, סיפור שמהווה את הרמז הכי משכנע לכך שממשל בוש ידע ויודע דברים על פיגועי ה-11/9, שהוא לא מספר לנו. אני את הסיפור הזה קראתי לראשונה אצל ג'ו קונאסון המעולה מסלון מגזין, והוא מצדו נותן קרדיט לאדם בשם קרייג אונגר.

זוכרים את הימים שמיד לאחר הפיגוע? לאלה מכם שלא עקבו, נתמצת: כל התנועה האווירית ברחבי ארה"ב נאסרה לחלוטין, ורק כלי טיס צבאיים ומשטרתיים הורשו להמריא. אלפי מהגרים, חוקיים ולא חוקיים כאחד, נעצרו ונחקרו ארוכות, וחלקם הוחזקו למשך פרקי זמן ממושכים במעצר, לעתים מבלי לראות עו"ד ותוך הפרת חלקים אחרים מנהלי המשפט וזכויות האדם הבסיסיים.

יפה. אז יש לנו מדינה במצב חירום. לגיטימי. אבל מה תאמרו אם אספר לכם שבעוד כל התנאים הנ"ל חלים על כל אזרחי ותושבי ארה"ב, הורשו 140 אזרחי ערב הסעודית, ביניהם קרובי משפחתו של אוסאמה בן לאדן ושל בית המלוכה הסעודי, להמריא במטוסיהם הפרטיים במהלך העוצר האווירי ולעזוב את המדינה מיד עם פתיחת שדות התעופה מבלי שייחקרו בשום צורה רצינית אם בכלל? נכון לא ייאמן? נכון, אבל זה מה שקרה.

באישור הדרגים הגבוהים ביותר

קרייג אונגר, כתב הירחון ואניטי פייר, הוא הראשון שחשף את הפרשה. הסעודים עזבו את ארה"ב בסדרה של טיסות מפלורידה לקנטקי, לוושינגטון, אל.איי ובוסטון, ובאישור "הדרגים הגבוהים ביותר של הממשל" הורשו האנשים הנחמדים האלה לעזוב – כולל שניים ממשפחת בן לאדן שהיו על הכוונת של רשויות החוק בארה"ב בשל חשד לקשר עם סניף ארה"ב של "ההתאחדות העולמית לנוער מוסלמי" – גוף שנחשד כחזית לגיוס כספים לארגוני טרור.

ריצ'ארד קלארק, לשעבר ראש המחלקה לביון נגדי במועצה לביטחון לאומי, אומר שכל העזיבות בוצעו באישור ה-FBI, ושהבולשת התבקשה לוודא "שאף אדם בלתי הולם" אינו עוזב את המדינה, אם כי קלארק מכסת"ח את עצמו למפרע באמירה "אין לי מושג אם הם עשו עבודה טובה". אבל דובר ה-FBI מכחיש זאת ואומר חד וחלק "ל-FBI לא היה כל חלק באפשור הטיסות הללו, בכל דרך שהיא".

עם זאת, קלארק מאשר ש"פקידי ממשל בכירים ביותר" אישרו את "הפינוי" באופן אישי. קלארק טוען שהחשש היה מפני פעולות נקמה של אזרחים אמריקאים בסעודים, אבל יש בעיה קטנה עם ההגיון הזה: משפחת בן לאדן עשירה היא. משפחת המלוכה הסעודית עוד יותר. אלה אינם אנשים שגרים בצ'כונה ועלולים להיתפס בידי המון זועם בדרך למכולת. הם נוטים לחיות בווילות מבוצרות ואחוזות מבודדות, ויש להם שומרי ראש למכביר. כמו כן, לארה"ב יש מסוד שנקרא "מעצר הגנתי", שנועד בדיוק לאנשים שנוכחותם דרושה אבל חייהם בסכנה מצד פושעים אחרים. ייתכן מאד שהאנשים החביבים האלה אכן פחדו מתגובת הציבור הנזעם, אבל זה כלשעצמו לא סיב הלתת להם לברוח – בוודאי שלא בלילחקור אותם היטב.

משפחות הקרבנות זועמות

אלן גרסון הוא עו"ד המייצג את משפחות נפגעי ה-11/9 התובעות את הממשלה הסעודית ואת האינטרסיים הכלכליים של משפחת בן לאדן. הוא מעלה תהיות באשר לסיבה שהנוסעים לא נשאלו כמה שאלות בסיסיות בטרם עזיבתם. "היו צריכים לשאול אותם אם ישלהם קשרים או ידוע להם על סעודים אחרים עם קשרים לאוסאמה בן לאדן. מה ידוע להם על מקורות המימון של אל קאעדה? מה ידוע להם על השימוש במוסדות צדקה בארה"ב ובמקומות אחרים ככיסוי לפעילויות טרור? למה לא הגיבה הממשלה הסעודית לתחינות אמריקאיות ב-1999 וב-2000 שיפסיקו להעלים עין משימוש ממימון טרור דרך מוסדות צדקה ובנקים בסעודיה?" אלה שאלות ראויות, ואין לי ספק שלאנשים שחקרו את הפיגועים היו גם אחרות. אולם כפי שמציין דייל ווטסון, לשעבר ראש מחלקת הביון הנגדי ב-FBI: "הם זוהו, אבל לא נחקרו או תושאלו באופן רציני".

אונגר בוחן את ההסברים האפשריים לפרשה זו ומציין כי הוא גילה שהנשיא לשעבר בוש האב, שלו ידידות ארוכת שנים עם הנסיך באנדר (שגירר סעודיה בארה"ב) שימש כיועץ בכיר לענקית ההשקעות קרלייל וסייע לה לגייס מיליוני דולרים מבעלי הון סעודיים.

בעוד שאונגר מודה כי ייתכנו סיבות מדיניות לגיטימיות לכך שכל הסעודים הללו הורשו לעזוב ללא התערבות מצד רשויות החוק, הוא חותם את סיפורו בהערה של ג'ון ל' מרטין, לשעבר ראש המחלקה לביטחון לאומי במשרד המשפטים. "מה שקרה ב-11/9 הוא פשע מזוויע. זה היה אקט של מלחמה והתשובה היא לא, זו לא צורה לחקור את הנושא".

אני אישית חולק על אונגר. ייתכן מאד שהיו סיבות מדיניות להרשות להם לעזוב, אבל אין שום סיבה הגיונית לפטור אותם מחקירה. אלא אם כן מישהו כבר יודע בדיוק מה ידוע להם – והוא נורא מעוניין שאף אחד אחר לא יידע.

קישורים והערות

ניר ביקש קישורים. עידו לא אמין כבר הביא קישורים, של סנופס.קום (אתר האגדות האורבניות המוסמך ברשת) המתנצל על שפקפק בנכונות הסיפור של מייקל מור בנושא, אבל אשמח להוסיף עוד. האייטמים של ג'ו קונאסון בסלון ושל קרייג אונגר בואניטי פייר הם למנויים בלבד (אני את של אונגר לא קראתי, ואני רק מצטט את קונאסון). אבל הנה לכם אייטם בניו יורק טיימס (אם מבקשים מכם להירשם קחו את הדקה. זה חינם), ועוד אחד באדינבורו איוונינג ניוז (כן, עיתון סקוטי). שני האייטמים הם מתחילת ספטמבר, ומאז לא שומעים על הפרשה. אבל גם פרשת חשיפת הסוכנת התחילה עם חשיפתה על ידי נובאק עוד בחודש יולי, ורק כשהאנשים הנכונים החלו לדרוש תשובות זה הפך לסיפור מספיק מעניין לתקשורת הכללית. אז אל תתפלאו אם גם זה עוד יחזור וינשוך לניאו-פסיכופתים בתחת.

רק מלה על הניתוח של סנופס לסיפור: האתר עושה מאמץ עילאי להיות הוגן ומאוזן, אבל דווקא אחד הציטוטים ה"מזכים" שלו הוא מרשיע מאד. "לא היה שום דבר שירמז שהאנשים האלה יודעים משהו", אומר ג'ון איאנרלי, שמוצג שם כדובר של הבולשת (a spokesman ולא the spokesman). 

בכל מקרה, הנקודה היא שוב שבמקרה של סתם חשודים, עם הרבה פחות קרבה לכאורה לחשוד העיקרי, איש לא הסתפק כשאלה אם יש או אין מה שירמז. עצרו וחקרו טוב-טוב. גם ההבהרה שבמקרה של בן לאדן, אחד מחמישים אחים, המונח "קרוב משפחה" לא בהכרח מרמז על קרבה משמעותית – זה נכון בעיקרון אבל מיתמם. זו בוודאי קרבה גבוהה יותר מאשר של הערבי הממוצע, ובוודאי שאפילו קרובים רחוקים של בן לאדן עשויים לדעת כל מיני דברים על הקרוב-רחוק המפורסם שלהם, שסתם אנשים (אפילו מתלהבי ג'יהאד ממסגדי ארה"ב) לא יידעו.

הנקודה היא שהייתה כאן איפה ואיפה במידה שזועקת לשמים, ומעידה כאלף עדים על כך שלממשל היו שיקולים חשאיים, שהיו חשובים בעיניו יותר מהצורך למצות כל קצה חוט בחקירת הפיגועים.

אז מה הם באמת יודעים? וחשוב מזה -האם יימצא מישהו עם מספיק קוחונס כדי להכריח אותם לגלות? הישארו עמנו, ובינתיים שיהיה לכם יום ירוק.

ואנחנו חשבנו שרייגן היה מכה

נו, אז מה זה אומר? האסטה לה ויסטה לקליפורניה? לא צריך להיסחף. הכלכלה השישית בעולם תשרוד גם את זה, וחשוב לזכור שהשרירן החרמן מקיף את עצמו באנשים מנוסים בניגוד אליו עצמו, אבל זה פשוט לא ייאמן: אזרחי קליפורניה, הזועמים על מצבה המחורבן של כלכלת המדינה, נפלו בפח שטמנו להם האנשים האחראים במידה רבה למשבר הזה, והעיפו את המושל שסירב לתת לאותם אחראים פטור מגניבה.

נחזור בקצרה על הסיפור: חברת אנרון הונתה את מדינת קליפורניה בסכום של תשעה מיליארד דולר, כשיצרה מחסור מלאכותי באנרגיה על מנת לסחוט מהמדינה מחירים מופקעים. לאחר שהתגלו כל נוהגיה הנפשעים של אנרון, פנה המושל היוצא גריי דוייויס לוועדת הפיקוח על האנרגיה בממשל בוש בתביעה לחייב את אנרון להחזיר הכסף, וסגנו קרוז בוסטמאנטה הגיש תביעה בבימ"ש קליפורני על בסיס חוק קליפורני נגד הונאה עסקית.

במקביל, הוועדה לפיקוח אנרגיה, הנשלטת בידי חבר של קן ליי (היו"ר האחרון של אנרון לפני התמוטטותה) הגיעה עם הגנבים להסכם חביב: הם יודו בקנוניה, אבל ישלמו רק שני סנט על כל דולר שגנבו. נוח, נכון? הבעיה היחידה הייתה שכדי להכשיר את השרץ נדרשה חתימתו של מושל קליפורניה והנ"ל סירב לשחק. הוא אמנם אשם בכך שנפל קורבן לנוכלים האלה, אבל הוא סירב לעשות זאת פעם שנייה. ועל שום כך – לא בגלל שום דבר אחר – התארגנה כל היוזמה הזו להדיח אותו.

ואיך ארנולד קשור? מסתבר שב-17/5/01 נפגש ארנולד עם קן ליי ובכירים אחרים בתעשיית שודדי האנרגיה. איש מהמעורבים לא מסכים לספר על מה נסובה השיחה באותה פגישה. מעניין, לא? הגנבים הצליחו להיאחז בעובדה שגריי דייויס הוא באמת אדם מגעיל, המייצג את כל עוולות המעורבות של ההון הגדול בפוליטיקה (אצלו, מי ששילם זכה לקדם את ענייניו, מי שלא – לא), ולפטר אותו על אחד הדברים היחידים שהוא עשה בסדר.

בקיצור, אזרחי קליפורניה, בשברון לבם כי רב על המשבר, ועל הגילוי המדהים שאפילו בקפיטליזם לפעמים יש נסיגה ברמת החיים, זעמו כל-כך עד שעשו בדיוק מה שרצו אלה שאחראים יותר מכל למצוקתם, ושמו עליהם מושל שעל פי כל הסימנים מעורב בקנונייה עם אותם נוכלים. הרי זה ממש כאילו היה החמאס מארגן את הדחתו של ראש ממשלה בישראל, ומריץ מועמד משלו – והעם בישראל היה מספיק כסיל לבחור בו. אפילו אנחנו עדיין לא עד כדי כך טיפשים אבל איזה כיף – יש מי שכן.

צ'ייני ייזרק?

תזכרו שקראתם את זה לראשונה (בעברית כמובן) כאן: מתחילים הלחשושים שאם לא תיבלם מגמת השחיקה באמינותו של בוש ובפופולקיות שלו, הוא ינסה לרחיק את עצמו מכישלונות הקדנציה הראשונה שלו על ידי החלפת סגן הנשיא דיק צ'ייני ב….רודי ג'וליאני. מהלך כזה יהיה די פקחי וישיג כמה מטרות:

• הוא ירחיק את בוש מהתרעומת הגוברת על כך שבחוזים לשיקום עיראק וניצול תעשיית הנפט שלה זכו, ללא מכרז, חברות שמסיבה כלשהי לכולן קשר לתאגיד האליברטון – אותו תאגיד שבראשו עמד אחד דיק צ'ייני עד שנת 2000.
• הוא ירחיק את בוש מהפדיחה שבמשך חודשים על גבי חודשים הוסתר סגן הנשיא ב"מיקום חסוי", כביכול מפחד שיבואו הטרוריסטים ויסיימו את העבודה. אולי זה אפילו ישכיח את העובדה שבמשך כמה שעות לאחר ההתקפה הסתתר בוש בעצמו במקום לתפוס מנהיגות מיד. למי שלא זוכר, לקח זמן עד שההפקה ההוליוודית נכנסה לפעולה והנפיקה את "אקשן ג'ורג', מנהיג המלחמה".
• לסיום, ואולי הכי חשוב, זה ירחיק את ג'ורג' מאחד הבולטים בניאו שמרנים, שלחצו עוד מתחילת שנות ה-90 להילחם בעיראק בלי שום קשר לטרור או ל-9/11, ויקשר אותו במקום זאת אל מי שמזוהה (ובצדק, כמה שאני לא סובל את רודי) עם מנהיגות אמיתית בנוגע למלחמה בטרור.

הבעיה, כמובן, היא שהחלפת סגן נשיא – במיוחד סגן נשיא כמו צ'ייני, שנחשב לרב השפעה מכל מי שהחזיק בתפקיד לפניו – אינה יכולה להתפרש אלא כהודאה בכישלון כלשהו. אבל קארל רוב, יועצו הפוליטי של הנשיא, משוכנע שאין ספין שהוא למעלה מכוחותיו. אם בעוד חצי שנה עדיין יהיה הנשיא בצרות בסקרים, צפו לחיזוק הקבוצה הרפובליקאית ברכש ניו יורקי מסוים.

לאן טסה משפחת בן לאדן?

משהו שקראתי עליו די מזמן, אבל הוא עדיין רלוונטי. הידעתם שבימים שמיד אחרי 9/11, כשכל ארה"ב היתה סגורה לתנועה אווירית, הוטסו בני משפחת בן לאדן ששהו בארה"ב אל מחוץ למדינה, על חשבון משלם המסים ובהוראת דרגים בכירים בממשל, מבלי שנחקרו לגבי ידיעותיהם על מקום הימצאו של בן משפחתם? אם יובע עניין, אביא את הסיפור במלואו. גם על זה אני חושב שלא כתבו עדיין בעברית.

כמה דברים זריזים, סתם כדי להוריד אותם מהחזה:

1. עקרונית, הפעולה של חיל האוויר בסוריה היתה מוצדקת לחלוטין. מי שלא רוצה שנפציץ אותו, שלא ייתן מחסה לטרוריסטים. כאלה אנחנו, אימפריאליסטים תוקפנים. מפציצים את מי שמתפוצץ עלינו. אבל מעשית העסק לא נוהל טוב. לא לגמרי ברור מה בדיוק הופצץ, וההבדל בין להציץ בסיס ריק לבין להפציץ בסיס אמיתי ופעיל הוא עצום.

אם הבסיס ריק, זה נראה כמו מחוות זעם חסר אונים – כמו לדפוק אגרוף בקיר. בשביל זה לא שווה לצפצף על הקהילה הבינ"ל ומחאותיה החסודות. אבל אילו היה שם בסיס אמיתי, אפשר היה לדחוף לצדקנים את ההוכחות לגרון – כמו שארה"ב עשתה לברה"מ באו"ם במשבר הטילים. אבל ישראל בחרה ביהירותה שלא להוכיח את צדקתה, וכך נתנה לסוריה – סוריה! – לנחול ניצחון דיפלומטי מסוים. חבל.

2. הממשלה צודקת בעניין עובדי הנמלים. שינויים מבניים, הנפרשים על פני שנים, אינם מהווים הפרה של הסכמי העבודה שנחתמו לאחרונה. הסדר עם העובדים הקיימים אין פירושה כבילה נצחית לחוסר יעילות. מצד שני, שוב נתניהו עם הרטוריקה ה…..שקרנית, נו, שמאפיינת אותו. מה זה הקשקוש הזה לפיו בשום מקום בעולם לא שובתים בנמלים? כפי שהבהיר עיתון הארץ לפני כמה ימים, הרשימה של ארצות בהן היו שביתות של עובדי נמלים בשנה האחרונה בלבד גולה ממספר אצבעות יד אחת, אם לא שתיים. אבל תקשורת ההמונים ברובה נטולת מושג, ולכן נותנת לבעלי עניין משני הצדדים למכור לה ולציבור באמצעותה טיעוני סרק.

3. ידידי ועמיתי, עו"ד דן גולדנבלט נדון ל-28 יום בכלא. הסיבה היא סירובו לצאת לשירות מילואים בשטחים. אני לא מסכים עם כל דעותיו של דן (למרות שבגדול, עם אלה על הכיבוש כן), אבל אני חושב שחייבים להעריך את נחישותו ונכונותו לשלם את המחיר על דבקותו בעמדותיו. דן הוא אב טרי, ודבר זה מגביר את ההערכה. עם זאת, אני לא מסכים עם טענת מעסיקו של דן, ח"כ רומן ברונפמן, לפיה צריכה המדינה לוותר לדן. כל עוד לא הגיעה הממשלה למסקנה (המתבקשת) שמדיניותה בשטחים חסרת סיכוי וחייבת בשינוי, אין לה כל ברירה אלא להעניש את הסרבנים.

לא מדובר כאן בעבירה חסרת כל קרבן כמו שימוש בסם משנה תודעה, שאז מוצדק לדרוש מהרשות המבצעת שתפסיק להעניש דה פאקטו עוד לפני שינוי החוק דה יורה. סירוב ליטול חלק בחובה המוטלת מכוח חוק על כלל האוכלוסיה הוא עניין רציני שלא ניתן לעבור לעיו לסדר היום. סרבנים אמיצים כמו דן יודעים זאת, והם בוחרים בכוונה להעמיד את המדינה מול ברירה חדה: לכלוא עוד ועוד אנשים על עצם סירובם לשתף פעולה עם מדיניות אותה מוצאים אותם אנשים בלתי מוסרית, או לשנות את המדיניות על מנת לצעוד לאחור מתהום זו של קרע פנימי. אם בוחרת המדינה באפשרות השנייה, עליה לעשות זאת במודע, במוצהר, מתוך שינוי מהותי במדיניות ולא מתוך מלמול רפה ההופך את הציות לחוק לעניין של בחירה. אחרת מחר יתחילו אנשים לקבוע לעצמם אם וכמה מס הכנסה לשלם, ואם רוצים לקיים מדינה לא זו הדרך.

והערת שוליים לכל הפרשה הזו – למה בחרה מערכת וואלה! לשים תמונה של ברונפמן? יש לה תמונות של דן מתקופת הבחירות האחרונות לכנסת. תמוה).

מאוחר יותר נתייחס לניצחונו של האוסטרי בקליפורניה. עד אז – יום ירוק.

1. קרקס קליפורנו

אריאנה האפינגטון הודיעה אתמול על פרישה מהמירוץ, והודיעה שתקדיש את שארית הזמן עד לבחירות בניסיון לקדם "שלושה לא וכן אחד":

להכשיל את היוזמה להחזרת המושל,

למנוע את בחירתו של אההההנולד,

להכשיל את הצעה 54 (הצעה גזענית במסווה מתוחכם של נאורות כביכול, שמטרתה לאסור על המדינה לאסוף, לנתח או ליישם מידע על מוצא אתני)

וכן להעלות להצבעה בבחירות הבאות (בעוד שנה) את ההצעה שלה עצמה, המכונה "הצעה לבחירות נקיות", שבעיקרה מימון ציבורי של מסעות בחירות בתמורה לאיסור על שימוש בכסף פרטי. כלומר, מועמדים יהיו זכאים למימון ציבורי (בסכום שייקבע על פי סוג התפקיד אליו הם רצים, האם מדובר בפריימריס או בבחירות רגילות, והאם הם נמנים על אחת משתי המפלגות הגדולות או על מפלגות שוליים. מועמדי מפלגות שוליים יקבלו 20 אחוז מהסכום של מועמדי הגדולות בפריימריז, וחמישים אחוז בכלליות).

אבל הדבר החשוב ביותר הוא שאריאנה עשתה את הדבר המכובד, ולאחר שמיצתה עד תום את הסיכוי להפוך סדרי עולם ולהכניס מישהי פרוגרסיווית באמת למעון המושל, היא עשתה את הדבר המכובד והפנתה את המאמצים והקולות לטובת הדבר החשוב ביותר שנותר: לעצור את המחטף המגונה הזה ולמנוע משרירן דביל, שמתחזה לאאוטסיידר אבל מקיף את עצמו באינסיידרים הציניים ביותר שיש (המושל לשעבר פיט ווילסון ועוד), מלהשתלט על המדינה המאוכלסת בארה"ב, ועל הכלכלה השישית בגודלה בעולם.

טוב, זה היה משפט קצת מסורבל אבל נדמה לי שהבנתם. אריאנה, שבזמן האחרון התפתחו אצלי חששות שהיא סתם עוד אופורטוניסטית עשירה ופוזיונרית, יצאה תותחית והגונה. היא לא יכולה לרוץ לנשיאות (נולדה במקום הלא נכון, מה לעשות), אבל אם היא תרוץ שוב למשרת המושל אני אעשה כל מאמץ לנסוע לקליפורניה ולהתנדב לעזור לה. אנחנו צריכים אנשים כמוה בפוליטיקה, גם אם היא לפעמים מאוהבת מדי באוצר המלים המרשים של עצמה.

2. הטרדה מינית ופשעים אחרים

ובינתיים הופכים הגילויים על מסכת ההטרדות המיניות של אהההנולד למבול. 15 נשים, נכון לרגע זה, חשפו כי ארנולד הטריד אותן מינית – הרים לאחת את החולצה, לאחרת הרים חצאית ונגע בתחת, לשלישית (מלצרית) הורה לגשת לשירותים, להכניס אצבע לנרתיק ולחזור אליו. כאלה. כווווולן משקרות? כוווולן אורגנו על ידי דייויס? לא סביר. האם זה יעזור, זמן קצר כל-כך לפני הבחירות? לא ברור. מה שברור הוא שהתקשורת בקליפורניה בגדה בלקוחותיה בקנה מידה שלא היה כמותו מאז…התקשורת הלאומית והמלחמה בעיראק. במשך כל הזמן הזה, לא מצאו זייני השכל של התקשורת הקליפורניה דרך להבהיר לציבור שארנולד מעורב בקנוניה לגזול מהם תשעה מיליארד (טוב, זה לא כסף). מסתבר שב-17/5/01 נפגש ארנולד עם קן ליי ובכירים אחרים מאנרון, שבאותה תקופה היו לחוצים מאד.

למה היו לחוצים? כי סגן המושל קרוז בוסטמאנטה הגיש נגדם תביעה להחזיר לקליפורניה תשעה מיליארד דולר. התביעה הוגשה על סמך חוק קליפורני שנקרא "חוק ההתנהגות העסקית הבלתי הוגנת", ומכיוון שאנרון ושודדי אנרגיה אחרים אכן תהתנהגו בצורה בלתי הוגנת ובלתי חוקית בעליל – דיווחים כוזבים על נתנוי מכירה ונתוני מתח, דיווחי העברה כוזבים, קנוניות – מה שאתם רוצים. במקביל, דרש המושל דייויס מסוכונת הפיקוח על האנרגיה של בוש להורות לאנרון להחזיר את תשעת המיליארדים. אלא שלזה לא היה הרבה סיכוי כי בראש הסוכנות הזו ניצב אדם שקיבל את הג'וב בזכות המלצה של קן ליי. הבחור הזה והחברים שלו מוצאים "פיתרון" – הם ימצאו את אנרון אשמה בקנוניה, אבל יחייבו אותה לשלם רק שני סנט על כל דולר שגנבה. נחמד, נכון? רק שלצורך כך דרושה הכמתו של הצד התובע, במקרה זה מושל קליפורניה.

אז בכירי אנרון וחבריהם במפלגה הרפובליקנית הגו את הקומבינה להיפטר מדייויס ומבוסטמאנטה כדי לעצור את הניסיון להחזיר לתושבי קליפורניה את הכסף שגנבו מהם. מה עשה שם ארנולד? מה נדון באותה פגישה? כנראה שלא נדע, כי התקשורת בקליפורניה שווה לנגב בה את התחת.

3. ומה פאפא בוש היה אומר?

סיפור חשיפת הסוכנת נרגע טיפה, אבל זו נחמה פורתא לממשל. מתרבות הרמיזות שהאיש מאחורי החשיפה הוא ליבי לואיס, ראש הלשכה של סגן הנשיא. אלא שזה לא לגמרי מוריד מהחכה את קארל רוב, היועץ הפוליטי של האידיוט. השמועות הן שרוב העביר ברחבי הבית הלבן את ההודעה שואלרי פליים היא מטרה הוגנת לנקמה בבעלה, ג'ו ווילסון. אמנם קראתי פרשנות אחת שאומרת שלמעשה, מי שהדליף את זהותה לא ממש עבר על החוק נגד חשיפת זהות סוכנים, אבל זה עניין טכני. אם המדליף ייחשף (וזה לא דבר בטוח בכלל) הממשל לא יעז להשתמש בטיעון הזה. גם ככה הוא יהיה בצרות – לא עם החוק, אלא עם מקור החוק, העם ריבוני.

אה, ולמי שתוהה בנוגע לכותרת הקטע הזה: "החושפים את זהותם של סוכנים חשאיים הם החתרניים שבבוגדים". זה מה שהיה לבוש האב, ראש ה-CIA בעברו, לומר בנושא.

זהו, ברשימה הבאה נתפנה לענייני פנים, ולהתקפה המוצדקת בסוריה (ושצדקני האו"ם ידפקו ת'ראש בקיר). עד אז, שיהיה לכולנו יום ירוק.

תזכרו שקראתם את זה לראשונה (בעברית לפחות) כאן. הסיפור הזה נחשף לראשונה לפני כחודשיים או יותר, אבל הוא תופס תאוצה בימים אלה. מסתבר שמישהו בממשל בוש הדליף לעיתונאים שהגברת ואלרי פליים – אשתו של השגריר לשעבר ג'וזף ווילסון – היא סוכנת CIA.

חלק מכם יזכרו את ג'וזף ווילסון כשגריר שנשלח לניז'ר – לבקשת משרד סגן הנשיא דיק צ'ייני – לבדוק את הטענות על כך שסדאם ניסה לקנות שם אוראניום, ודיווח שמדובר בשקר מוחלט. דיווחו של ווילסון לא עצר את בוש מלהשתמש בסיפור כ"הוכחה" לכך שסדאם מנסה להתחמש בנשק גרעיני, בנאום "מצב האומה" כחודשיים לפני הפלישה לעיראק.

לאחר הנאום יצא ווילסון בהתקפה חריפה על השימוש במידע השקרי – שהוכח ודווח כשקרי די והותר זמן קודם לכן – בנאום הנשיא לאומה, מסתבר שמישהו בבית הלבן החליט שיש לנקום באדם שככה מפדח את כבוד הדבליו.

רוברט נובאק, בעל טור בכיר ואחד המנחים בתוכנית "אש צולבת" של CNN, חשף את זהותה של פליים לפני כחודשיים. נובאק טוען שהמידע נמסר לו על ידי שני בכירים בבית הלבן. כמו כן הוא טוען שהמידע אושר על ידי ה-CIA, שביקש ממנו לא לפרסם את זהותה של פליים "אבל לא אמר לו שהגילוי יסכן אותה או כל אדם אחר".

מסתבר שפליים היא סוכנת העוסקת בסוגיות של הפצת נשק – מסוג הדברים שגם במדינות נאורות לא מהססים לחטוף בגללם אדם בשדה תעופה בינ"ל וראשי, ובמדינות נאורות פחות הורגים עליהם מבלי להניד עפעף. חשיפתה של פליים מעמידה בסכנה לא רק אותה, אלא בעיקר את מקורותיה. עכשיו כל אדם שידוע כי נפגש איתה, במדינה שיש לה מה להסתיר בתחום הניסיון להתחמש בנשק לא קונבנציונלי, נתון מן הסתם בסכנה. בנוסף, המאמץ למנוע התפשטות נשק בלתי קונבנציונלי נפגע כתוצאה מן הצעד חסר האחריות הזה.

אז נעזוב לרגע את שיקול דעתו המפוקפק של נובאק בגילוי זהותה של פליים, למרות שאפשר רק לתאר את מקהלת הזעם הקדוש שהייתה נשמעת לו היה מדובר בבעל טור ליברל, ולא בשמרן, שכך התעלם מבקשה מפורשת של סוכנות הביון. העניין הוא שמי שמסר לו את המידע עבר על החוק בצורה גסה, ללא כל סיבה נראית לעין מלבד נקמה במבקר של הממשל.

ה-CIA, שכפי שדווח כאן התחיל עוד קודם להתקומם נגד הפוליטיזציה חסרת התקדים של גופי ביון ומידע מודיעיני, דרש ממשרד המשפטים לחקור את ההדלפה. דמוקרטים בכירים – כולל מנהיג המיעוט בסנאט טום דאשל וכמה מן המועמדים לנשיאות – דורשים חקירה של תובע מיוחד. הבית הלבן, כצפוי, לא מתלהב מן הדרישה ומכחיש כי מקור ההדלפה הוא יועצו המיוחד של הנשיא, "הגאון המרושע" קארל רוב. לרוב קשרים הדוקים וממושכים עם שר המשפטים ג'ון אשקרופט, והדבר מספק לדמוקרטים סיבה נוספת לדרוש שאשקרופט ישעה את עצמו מן החקירה וימנה חוקר עצמאי. בינתיים החלה היחידה לביון נגדי במשרד המשפטים בחקירה מקדמית, שתכליתה לבדוק אם יש מקום לחקירה מקיפה בפרשה.

על פניו, נראה שאין בכלל שאלה: מישהו עבר על החוק, סיכן חיים ופגע בביטחון הלאומי; לממשל יש ניגוד אינטרסים בולט ויש לרדת לחקר העניין ללא חשש לכסת"ח. מצד שני, זה לא כזה סיפור. לא כאילו שהנשיא קיבל מציצה או משהו.

טוב, אורלי אזולאי "גנבה לי" את הסקופ (במוסף לחג של ידיעות אחרונות, לא מצאתי ב-YNET), וסיפרה בצורה לא רעה גם על עלייתו של ווסלי קלארק וגם על הפרנויות של הרפובליקאים, שלא מוכנים בשום פנים לוותר על האובססיה שלהם לקלינטונים. אליבא ד'תיאוריית הקונספירציה, קלארק ינקה את שדה המועמדים, ואז יתפנה בעצמו למען הילארי וישמש כסגנה. קשקוש כזה לא נשמע כבר הרבה זמן, שכן חוזקו העיקרי של קלארק כמועמד הוא בהיותו סמכות צבאית (דבר שהילארי חסרה לחלוטין). אבל הרבה מאד קולות של הימין – ולא רק צווחנים כמו ראש לימבו המאוס ואן קולטר הסהרורית – מתעקשים להיאחז בה. שיהיה להם רק לבריאות.

בינתיים יש סיפור הרבה יותר מעניין. ג'ו קונאסון המעולה מסלון מגזין והניו יורק אובזרבר מדווח על קלטת וידאו, מתאריך 24/2/2001 (שישה חודשים וחצי בלבד לפני פיגוע התאומים), בו אומר קולין פאוול במסיבת עיתונאים עם שר החוץ המצרי עמרו מוסא, שמדיניות הסגר על עיראק עובדת, ש"הוא לא פיתח שום יכולת משמעותית בנוגע לנשק להשמדה המונית" וש"הוא אינו מסוגל להקרין יכולת קונבנציונלית על שכניו". הציטוט הראשון הוא המרשיע, אבל גם השני חשוב. הציטוטים הללו מוכיחים, גם למי שמתעקש לעצום עיניים, שהניאו-שמרנים נאחזו סתם בפיגוע כדי לממש את הפנטזיה שלהם בנוגע למזרח תיכון חדש, בדומה מאד לאסטרטגיה הגדולה של שרון בלבנון. זה גם ייגמר באותו אופן.

ולמי שיקנה את הטיעון המופרך של קונדוליסה רייס, לפיו "ככל שהסיפור התפתח, השתנתה התמונה", נפנה לדיווחו של כתב "הארץ" נתן גוטמן (במורד האייטם) על כך שיו"ר ועדת המודיעין של בית הנבחרים, הרפובליקאי פורטר גוס, והדמוקרטית הבכירה בוועדה, ג'ין הרמן, שלחו לראש ה-CIA מכתב המגנה אותו על כך שהקייס של הממשל למלחמה הסתמך בחלקו הניכר על מודיעין מ-1998. אילו היה מודיעין מהותי וחדש יותר, שני הפוליטיקאים הבכירים הללו לא היו מתבזים במשלוח מכתב שכזה. לא היה שום מודיעין חדש. רייס משקרת. ובאותה נימה: הארץ עגולה והים רטוב. שיהיה לכולנו יום ירוק.

זה באינגלזית, כי ניסחתי את זה עבור כל רשימת הדואר שלי, אבל אני מאמין שתסלחו לי.

May your cards come up aces,

May the gods show you graces

May you have inner peace

and your sorrows all cease

May you always be free

May the fruit from your tree

be acclaimed far and near

and may you have a good year

שנה טובה.

הרשימה הזו תעסוק בקצרה בכמה נושאים. אם משהו מתוך הרשימה מעניין אתכם במיוחד, תגידו ונרחיב על זה.

1. השיעים על סף פיצוץ

פיגוע התופת בנג'אף, שהוציא מהתמונה את מוחמד באקר אל-חכים, אחד מחשובי המנהיגים השיעים העיראק, עשוי להתברר כמצער יותר מהפיגוע במפקדת האו"ם, מבחינת השפעתו הכוללת על סיכויי מאמץ השיקום. הריגתו של אל-חכים עלולה להיות מאיץ לתהליך של הסלמה באלימות המתגברת לאחרונה נגד הבריטים השולטים בחלק זה של המדינה. כרגע המצב בעיראק, בקווים מאד גסים, הוא כזה:

בדרום שולטים הבריטים בבצרה וברוב נקודות המפתח האחרות. הדרום מאוכלס בשיעים, שגישתם לכל העניין מורכבת ושקיבלו, על כל זרמיהם העיקריים, החלטה אסטרטגית להימנע מהתנגדות אלימה לכיבוש הזר לעת עתה, ולעבוד עם הכובש ("משחרר", אם אתם מעדיפים). מסייעת לכך גם העובדה שהבריטים טובים לאין ערוך מהאמריקאים בעבודה עם ילידים.

במרכז שולטים האמריקאים, באזור שרובו סוני. הסונים היו בסיס הכוח של סדאם, ולכן רבה בקרבם ההתנגדות לכיבוש. עם זאת, הניסיון לצייר את כל ההתנגדות המזוינת לאמריקאים כ"נאמני סדאם שמנהלים מלחמת מאסף נואשת נגד הסדר החדש" הוא פשוט לא מדויק. יש בקרב הנלחמים באמריקאים גם כוחות שהתנגדו לסדאם. כאן  תוכלו לקרוא (אם לא צריך להירשם ולשלם בשביל התוכן הזה) ראיון מאלף עם מורד עירקי שהוא ממש לא תומך של סדאם אבל גם לא מוכן לניצול הציני של ארצו בידי "משחרר".

בצפון שולטים בעיקר הכורדים, כשבחלק מהאזורים שולטים גם אמריקאים או אמריקאים ביחד עם כורדים. הכורדים לא מתביישים בכלל להפגין כמה אדנות שרק אפשר מבלי להכריז ממש על עצמאות משאר עיראק, והם בהחלט מרשים לעצמם לגרש אלפי סונים מבתיהם. נכון שהסונים האלה הובאו על ידי סדאם, במקום אלפי הכורדים שגורשו מאזור שהיה באופן מסורתי כורדי. אין ספק שיש צדק בהחזרת האדמות לידיים כורדיות. אבל הצורה שבה הכורדים משיגים את הצדק הפיוטי שלהם ממש לא תתרום לפיוס ולאיחוד. אם נשווה את המצב למתנחלים, שלאחר כמה עשרות שנים ייאלצו לפנות את בתיהם וישוביהם לטובת התושבים הקודמים – אף אחד הרי לא מעלה בדעתו שייתכן פיתרון בר קיימא שלא יכלול פיצויים נדיבים למתנחלים. אבל זה בדיוק מה שקורה באזורי מוסול, כירכוכ ושאר צפון עיראק.

כידוע לכל אדם שלא בילה את החודשים האחרונים מחוץ לאטמוספירה של כוכב הלכת הזה, עיראק היא שיעית ברובה (כ-60 אחוז). העובדה שמנהיגי השיעים החליטו לא לתמוך בשום צורה של התנגדות אלימה הייתה פיסת המזל העיקרית של כל ההרפתקה האומללה הזו. אם תומכי אל-חכים יחליטו שכוחות הכיבוש לא עושים די כדי להעניש את הצד האשם, וכדי למנוע מהם לאבד מכוחם היחסי בשטח בשל חיסול מנהיגם, הם עלולים לקחת את העניינים לידיים. זה עלול להצית את כל חבית הדינמיט. כרגע החלו כ-300 אלף שיעים לצעוד בתהלוכת אבל לעבר נג'אף. נקווה שזה יעבור בשלום.

2. המועמד המעניין ביותר

כרגע יש תשעה אנשים שמתמודדים על מועמדות המפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות, שיתקיימו בעוד שנה ועשרה שבועות. אבל המועמד המעניין ביותר הוא אדם שטרם הכריז על מועמדותו – למרות שיש תנועה שלמה שמוקדשת לגיוסו למשימה. הגנרל ווסלי קלארק היה מפקד כוחות נאט"ו במהלך מלחמת יווגסלביה-בוסניה, ויש לו את כל הרקורד הצבאי הממשי שחסר לכל הנצים בממשל (חוץ מקולין פאואל, שכידוע מבודד בוושינגטון בגלל שהוא לא מיישר קו עם הנאו שמרנים הקיצונים). במיוחד יהיה מעניין להשוות אותו לבוש – שנמנע משירות בוייטנאם באמצעות שיבוץ מתוק ליחידה האווירית של המשמר הלאומי (יעני שירות לא קרבי בארה"ב) ואז לא מצא זמן להגיע אפילו לשירות הזה, ובעצם החסיר את השנה וחצי האחרונות (כשאתה לא הבן של ג'ורג' בוש מה-CIA, קוראים לזה עריקות).

קלארק נמנע בינתיים מלהזדהות עם מפלגה כלשהי, אבל התבטאויותיו בנושאים השונים אינן מותירות מקום לספק: מדובר באדם בעל עמדות ליברליות למדי, התומך בזכות האישה על גופה, תומך בשימור הסביבה, תומך בצעדים כלכליים להטבת מצב החלשים בחברה (כלומר מתנגד לקיצוצי המס לעשירים של ג'ורג'י בוי) וכו'. במיוחד אהבתי את היציאה שלו לגבי פיקוח על כלי נשק: למי שלא יודע, זה אחד הנושאים שמפרידים את השמרנים מהליברלים. בקיצור, קלארק (שהוא צייד נלהב, אגב) אמר דבר כזה: "מי שאוהב לירות בנשק אוטומטי שיצטרף לצבא. יש לנו כאלה".

3. למה סדאם לא הוכיח שאין לו נשק, אם לא היה לו נשק?

בסלייט מגזין מתפרסם מאמר המסביר את סוגיית הנשק להשמדה המונית שלא נמצא, והתואם בדיוק לדברים שאמרתי בעצמי עוד לפני המלחמה (תצטרכו להאמין לי, כי טרם יצא לי לדון בנקודה הספציפית הזו). העניין הוא כזה: אם לסדאם לא היה נשק להשמדה המונית, למה הוא לא יכול היה פשוט להוכיח שהוא השמיד את מה שהיה לו, לשביעות רצון הקהילה הבינ"ל? התשובה היא הרתעה, והיא דומה מאד למעשה לסיבה שבגללה מתעקשת ישראל על עמימות גרעינית, למרות שכל העולם יודע בדיוק לא רק שיש לה יכולות גרעין, אלא גם איפה המתקנים.

האפשרות שיש לסדאם נשק בלתי קונבנציונלי, והעובדה שהוא כבר הוכיח שאין לו בעיה להשתמש בנשק כזה (כמו בעיירה הכורדית חלאבג'ה), איפשרו לו להרתיע את אויביו (שיעים, כורדים, אפילו אירנים) מלפעול נגדו ככה סתם. במזרח התיכון, אדם אינו מוכיח לסביבה שאינו מהווה איום, אלא להיפך. בכל מקרה, העובדה היא שלא נמצא נשק, ולאור סירוב ממשל בוש להתיר את חזרת הפקחים הרי שכל נשק ש"יימצא" בתעיד ייחשד מיד כמושתל לצורך תעמולה. אבל אפילו הימין האמריקאי יודע שתירוץ הנשק להשמדה המונית היה בולשיט, ורובו נאחז כרגע בתירוץ ההתערבות ההומניטרית להצדקת המלחמה האידיוטית הזו. אמנם תמותת התינוקות כרגע גרועה עוד יותר מאשר בימי סדאם, אבל אסור לבלבל שמרנים עם עובדות.

4. הקלגסים מכים שנית

בשולי הידיעה על כך שאילנה אזולאי (ממנהיגות מחאת החד-הוריות) נטשה את המאבק, הוצנע הפרט הבא: יוסי, בנה של אילנה הסובל משיתוק מוחין, הוכה על ידי שוטרים בהפגנה מול משרד האוצר במידה כזו שהוא נזקק לטיפול רפואי. נחמד, נכון? הוא בטח היווה איום ממשי וישיר על שלומו של אחד מגיבורינו בכחול. לא הייתה ברירה, כנראה, אלא להפיל את כיסא הגלגלים שלו.

מה שעוד יותר נחמד הוא שהקלגסים ימשיכו להגיב בזעזוע צדקני בכל פעם שמישהו משלהם יקבל בטעות מכה. הם לא מבינים שבקרוב זה לא יהיה מישהו אלא מישהם, וזה לא יהיה בטעות. אני לא רוצה שהיום הזה יבוא, אבל אם זה יימשך כך אין לי ספק שבוא יבוא.

5. ואיך אפשר בלי קליפורניה

מלכתחילה הייתה לימין בעיה עם שוורצנגר, הוא בעצם די ליברלי בכל הנוגע למוסר אישי. הוא בעד זכות האיש על גופה, בעד יחס הוגן לחד-מיניים וכיו"ב. כל זה הוא כמובן מצוין, אבל עכשיו מתחיל להתברר שלשוורצנגר יש בעיה רצינית ביותר בכל הנוגע לנשים. שורה ארוכה של מקרים מתחילה לעלות מתהום הנשייה, בנוגע לאמירות סקסיסטיות ביותר וגם למעשים העונים להגדרה הטרדה מינית.

לא מדובר רק בהיסטוריה עתיקה. בשנת 2000, כשכבר היה נשוי למריה שרייבר (בת למשפחת קנדי, לא פחות), דווח שהוא ניסה למזמז שלוש מגישות טלוויזיה שונות ביום של הופעות יחצ"נות בלונדון. במהלך צילומי "טרמינייטור 2", הוא נתפס יורד לאיזו אישה. על פי הדיווח, הוא הרים את ראשו מן המלאכה ואמר "לרדת זה לא בגידה". באופן כללי, ארנולד מתואר על ידי עיתונאים שבילו במחיצתו כאדם שלא מסוגל לתקשר עם נשים מבלי ליצור הקשר מיני. אני האחרון שמתנגד להומור מפולפל, אבל מן הפרסומים בהחלט עולה מוטיב מסוים, ולא מעודד בכלל למחצית מאוכלוסיית קליפורניה.

בעתיד הקרוב נדון בתיאוריה שלפיה כל מהלך ההחזרה הקליפורני תואם ונוהל בשלט רחוק על ידי קארל רוב (הגאון המרושע של בוש, יועץ התקשורת שלו). אבל לסיום, שני צ'ופרים. האחד, לבנות המין היפה ולגברים גאים: תמונת עירום של אהההנולד בצעירותו. השני – כמה יציאות משעשעות של מנחי הלייט נייט על אהההנולד, הממשל והיחסים ביניהם:

"נראה שארנולד שוורצנגר שאב את השראתו מהנשיא בוש, שהוכיח שאפשר להיות פוליטיקאי מצליח בארה"ב גם אם אנגלית היא לא שפת האם שלך".
 – קונאן או'ברייאן

"הנשיא בוש נמנע מלהתייחס לשוורצנגר. טוב, הוא לא מסוגל לבטא 'שוורצנגר'"
 – דייויד לטרמן

"הנשיא בוש תומך בארנולד, אבל רבים מהרפובליקאים לא, מפני שלמעשה הוא די ליברל. קארל רוב אמר שאילולי היה אביו נאצי, לא הייתה לו שום אמינות בעיני השמרנים".
– ביל מאהר

"סוף-סוף, מועמד שמסוגל להסביר את עמדות הממשל בנוגע לזכויות אזרח בשפת המקור הגרמנית".
 – ביל מאהר

חייכתם קצת? זה שכרי. שיהיה לכם יום ירוק.

טוף, חזרנו עם עוד מנה של אמריקנה.

בקליפורניה, אההההנולד כבר לא נראה כמי שהולך לנצח בהליכה. ייתכן בהחלט שהוא ינצח, אבל קל זה כבר לא יהיה. רוב הסקרים מראים שוויון כמעט מלא בינו לבין סגן המושל המכהן, קרוז בוסטמנאטה, שסיסמת הבחירות שלו היא "לא להחזרה, כן לבוסטמנטה". כלומר – הצביעו לא ליוזמה לפטר את המושל גריי דייויס, אבל לאחר מכן, במקרה שהרעים ינצחו ויפטרו את הבוס שלי (שממנו אני משתדל ככל יכולתי להתרחק בימים אלה, אם לא שמתם לב) – במקרה כזה בחרו בי להחליף אותו.

אריאנה עדיין מדשדשת בתוצאה חד ספרתית, ואני חושב שאם היא מתעקשת על הריצה שלה, הגיע הזמן שהיא תורה לתומכים שלה להצביע "לא" על החזרה. כן, יאשימו אותה בחקיינות של בוסטמאנטה, אבל זה גםן הדבר הנכון לעשותו. קמפיין אידיאולוגי כמו של אריאנה לא יכול להתעלם מהשיקול הזה.

אגב, הלשונות הטובות בקליפורניה טוענות שהסטרואידים, שארנולד שלנו צרך בצורה מסיבית במהלך שנות כהונתו כמר עולם, גרמו אמנם לניפוח שריריו, אבל במקביל גם הביאו להקטנת אחד מאיבריו. אני אישית לא בדקתי, אבל ככה אומרות הנשמות הטובות במדינת הזהב.

כפיה דתית, נוסח הדוד סאם

גם בארץ כבר שמעו על הסיפור באלבמה, שם סוערות בימים אלה הרוחות בעקבות התעקשותו של נשיא ביהמ"ש העליון של המדינה להציב בהיכל בית המשפט פסל ענק של לוחות הברית. אפילו עמיתיו לכס, שכולם למעט אחד רפובליקנים כמוהו, הצביעו לנזוף בו וגם הצביעו לסלק את המיצג. השופט רוי מור, שנהנה לקרוא לעצמו "שופט עשרת הדיברות" טוען שני דברים: אחד, שלוחות הברית מייצגות את המסד המוסרי של חוקי ארה"ב. שתיים, שהתיקון הראשון לחוקת ארה"ב, האוסר על הקונגרס לחוקק כל חוק המתייחס לדת או אוסר את קיומה אינו נוגע לו, מפני שהוא לא הקונגרס.

אז בנוגע לטענה הראשונה, אין ספק שיש כאן כפיה דתית. "לא יהיה לכם אלוהים אחרים על פניי" הוא בפירוש לא חלק מהיסוד המוסרי של חוקת ארה"ב. גם לא "לא תישא את שם יהוה לשווא" ובטח לא "לא תעשה לך פסל ומסיכה", שזה משהו שהנוצרים ויתרו עליו כבר בהתחלה. צד שמאל של לוחות הברית זה משהו שכל אדם מוסרי יכול לחיות איתו, למרות שהקטע עם הניאוף כבר יצא מגדר החוק לגדר המוסר האישי. אבל לוחות הברית כיחידה אחת? אין להן מקום בהיכל משפט של מערכת פלורליסטית. מור ודומיו יודעים את זה. הם פשוט לא בקטע של פלורליזם.

לגבי הטענה השנייה, מור מתעלם באלגנטיות (כמו פנאט דרומי טוב) מכך שהתיקון ה-14 לחוקה, אחד משלושה שהועברו בעקבות מלחמת האזרחים, מחיל במפורש את החוקה, כולל תיקוניה, על המדינות השונות. הוא תעלם גם מפסיקה תקדימית משנת 1937, בו קובע ביהמ"ש העליון של ארה"ב שהחוקה ותיקוניה מחייבים את כל העובדים ונושאי המשרה של המדינות השונות. כמוהו, למשל.

מור כמובן הופך לגיבור עממי בעיני הימין הדתי, כפי שללא ספק התכוון, אבל במערכה על הפסל הוא כבר הפסיד והוא יפסיד גם בערעורו בפני ביהמ"ש העליון בוושינגטון. בינתיים הוסר הפסל ממקומו, אבל יש לי הרגשה שזו לא הפעם האחרונה שאנחנו שומעים על מר מור, משוטב היה לו לבחור בקריירה של מטיף מאשר של שופט.

פוקס מתבכיינים:

חברת החדשות של פוקס תבעה את הסטיריקן אל פרנקן על הפרת זכויות יוצרים. פרנקן הוציא בימים אלה ספר (המדורג #1 באמאזון) שנקרא "שקרים והשקרנים המשקרים שמספרים אותם – מבט הוגן ומאוזן על הימין". המונח "הוגן ומאוזן" (Fair and Balanced) הוא הסיסמא של ערוץ החדשות פוקס, הידוע דווקא בהתלהמותו הימנית. פוקס הוציאו בזמנו סימן מסחרי על המונח הזה, ולדעתם זה מאפשר להם למנוע סאטירה נגד הזבל שהם משדרים. שופט פדרלי בניו יורק לעג לבקשת פוקס להוציא צו איסור הפצה לספר עד שתידון תביעת הזכויות עצמה, ואף קבע כי מאחר שהביטוי Fair and Balanced רווח כל-כך בשיח, הרי שהסימן המסחרי של פוקס עומד על כרעי תרנגולת. לסיום, ציין השופט שאירוני הדבר שחברת תקשורת, האמורה להיות ממחוייבת לחופש הביטוי, תוקפת את החופש הזה בדרך זו.

רבים בארה"ב רואים את ביל ריילי, מגיש תוכנית האירוח הפופולרית של הרשת, כמי שעומד מאחורי החלטת הרשת להגיש את התביעה המטופשת. ריילי ידוע כמי ששונא את פרנקן מאז שזה השפיל אותו בעימות פומבי וגרם לו לאבד את עשתונותיו ולצרוח "תשתוק כבר! תשתוק כבר!". אולי הצעד המפגר הזה, שרק סייע לפרסום הספר, יוריד את חינו של הבריון המטופש (שפעם צרח על אב שכול מפיגוע התואמים לאחר שזה חלק על התנהגות הממשל) בעיני מעסיקיו.

ולסיום, סיפור קטן ונחמד מעיראק:

מסתבר שבכל יום מתים בבתי החולים של בגדד ילדים ממחלות פשוטות וניתנות לטיפול, בגלל שהתרופות – ששוכבות בבתי החולים במרחק קילומטרים ספורים – לא מגיעות ליעדן. למה לא מגיעות? בגלל שמערכת הבריאות העיראקית מושחתת ומרוסקת. מאז תחילת המלחמה מתו לפחות 100 ילדים מהתייבשות שנגרמה עקב שלשול, לדוגמא. ולמה אדוני המלחמה לא עושים שום דבר בנדון? כי זה לא מעניין אותם. אבל לנו זה הרי לא יכול לקרות, כמו שלא יכול לקרות שקרוב לרבע מהאוכלוסיה יהיו רעבים במידה זו או אחרת. אז למה לדאוג? שיהיה לכולנו יום ירוק.

טוף, נעדרתי מספיק, אתם לא חושבים?

השבוע סיימתי למעשה את עבודות השירות שלי (נותר לי עוד יום אחד, בגלל שהגמד הקטן והמקומט מהשב"ס מסרב להחשיב לי יום שהוא כן היה אמור, אבל זה באמת בקטנה). ובימים הקרובים אפרסם מאמר על כל הסיפור החביב שהוביל אותי לעבודות שירות, כולל סיפורון קטן ונחמד ככה לקראת הסוף שהזכיר לי למה אני אוהב כל-כך את ארגון הפשע המכונה משטרת ישראל.

אבל לפני כן, שוב עיראק:
הקטע הבא לקוח ממגזין האינטרנט Slate וכולל פסקאות שתורגמו מתוך המאמר  שהופיע שם.
בעדות שנתן תת שר ההגנה פול וולפוביץ' לפני הקונגרס בפברואר האחרון, בשימועים לקראת ההצבעה על המלחמה, אמר האידיאולוג של הניאו-שמרנים בין השאר:

"קשה להעלות על הדעת שיידרשו יותר חילים כדי לספק יציבות בעיראק שלאחר סדאם מכפי שיידרשו לנהל את המלחמה עצמה ולהבטיח את כניעתו של סדאם וכוחותיו. קשה לדמיין".

ככה זה כשאתה כל-כך בטוח בצדקתך עד שאתה לא טורח בכלל לבדוק שום דבר. לו היה מר וולפוביץ' מתעניין אפילו קצת, הוא היה מוצא שממש בתוך אותו ממשל שבו הוא משרת, עובד אדם בשם ג'יימס דובינס שערך מחקר מקיף ומעמיק בנושא שיקום אומות לאחר מלחמה. המחקר שערך יחד עם עוד אדם יצא בשבועות האחרונים בספר שנקרא "תפקידה של אמריקה בבניית אומות, מגרמניה עד אפגניסטן". רוב המחקר שבספר הושלם עוד לפני תחילת המלחמה והיה זמין לכל בכיר בממשל שהיה טורח לעיין בו, או להתייעץ עם מר דובינס שמומחיותו תבחום ידועה לכל.

מר דובינס היה השליח המיוחד של הנשיא בוש הנוכחי לאפגניסטן לאחר כיבושה, ובמהלך שנות ה-90', תחת הנשיאים בוש האב וקלינטון, פיקח על מלאכת השיקום בקוסובו, בוסניה, האיטי וסומאליה, ומחקרו מוכיח כמה דברים בצורה ברורה:

המרכיב המכריע את מידת ההצלחה של מאמץ השיקום אינו מידת המערביות של הארץ המשוקמת, המידה שבה רווחים בה ערכי המעמד הבינוני או מידת ניסיונה בדמוקרטיה. המרכיב המכריע הוא רמת המאמץ המושקע מצד מהשקם, כפי שהדבר מתבטא בכוחות, זמן וכסף.

אם ניקח את הדוגמא של קוסובו, הנחשבת למאמץ השיקום המצליח ביותר של תריסר השנים האחרונות, נגלה שהיו נדרשים למעלה מחצי מיליון חיילים, לא כולל כוח שיטור בינ"ל של כ-50,000. לפי הדוגמא של בוסניה היו נדרשים רבע מיליון חיילים. אולם בעיראק כיום יש רק 150,000 חיילים, שמתפקדים גם על תקן שוטרים.

כלומר אילו היה וולפוביץ' מדבר עם דובינס, או עם כל אדם אחר שחקר את סוגיית השיקום, הוא היה מגלה שלשיקום עיראק יידרשו לפחות כפליים ממספר החיילים שהחליטו הוא והבוס שלו דונלד ראמספלד להקציב.

עוד דבר שהבושיונרים לא לקחו בחשבון הוא שחקר הסוגייה מלמד במפורש שדווקא ככל שהכנעת המשטר הקודם הייתה מהירה יותר, כך מידת ההתנגדות בשלבי השיקום והבנייה מחדש גבוהה יותר. דובינס כותב: "נדמה שככל שהניצחון הצבאי מהיר ומועט באבידות, כך קשה יותר להשליט יציבות". במלים אחרות, דווקא העובדה שהניצחון על סדאם היה כזה מזהיר, גאוני, אדיר, חסר תקדים וכו' היתה צריכה לגרום לגאונים מהבית הלבן להתכונן ליותר צרות בשלב שלאחר מכן. לא להיפך. (ואגב הניצחון הגאוני והמזהיר – אתמול הבסתי ילד בן שמונה בתחרות היאבקות. ברוס לי וצ'אק נוריס ביחד פראיירים על ידי).

אבל נחזור לנושא: כסף הוא עוד סוגיה. על פי דובינס, לצורך שיקום ברמה שווה לשיקום קוסובו יידרשו 21 מיליארד דולר בשנתיים הקרובות. 36 מיליארד כדי להשתוות לבוסניה. מסתבר שבניגוד לדברי הממשל, כספי הנפט של עיראק לבדם לא יספיקו לממן את הפרוייקט.

עוד שקר של הממשל נגע לזמן. כזכור, הממשל הבטיח קוויקי. "ניכנס, נעיף את סדאם ונצא. אין לנו עניין להישאר". אבל מסתבר שבשום מבצע שיקום לא נשארו הכוחות במשך פחות מחמש שנים. למעשה, בכל מקרה מוצלח נשארו כוחות אמריקאים מבקום עד היום, גם אם הם לא מעורבים בשום פעילות מבצעית. בכל מקרה, עצם הניסיון לשים דדליין יוצר ציפיות שווא ואכזבות ומוביל לאסון.

לסיום, דובינס מבקר את התעקשות הממשל לעשות את זה לבד. באופן כללי, קובע דובינס, שיתוף פעולה רב-צדדי מסובך יותר ודורש יותר זמן מאשר פעולה חד-צדדית, אבל זוהי אפשרות חסכונית יותר במידה ניכרת, ובכוחה לחולל שינוי עמוד ומהותי יותר. במקרה של עיראק במיוחד, מציין דובינס, ייתכן מאד כי מאמץ רב צדדי, תחת דגל האו"ם, היה מנטרל את האיבה הציבורית בעיראק נגד ה"אימפריאליזם" האמריקאי ומקל על הפיוס ועל החזרת היציבות.

דובינס אינו מעלה השערה באשר לסיבת החיפזון וההתעקשות ללכת לבד, אבל אני מוכן: החיפזון – כדי להסיח את תשומת הלב מן השערוריות העסקיות, וההתעקשות ללכת לבד מחמדנות פשוטה.אם עושים ביחד, צריך להשתתף ביחד בחוזים העסקיים של השיקום, ורפובליקאים טובים לא אוהבים להתחלק בכסף.

בפעם הבאה נמזור לבקר בקרקס קליפורניה ונדבר על השפעות הסטרואידים על גופו של האהההנולד, וגם על להקת השמרנים הנוצרים שיוצאת לטרוף את המועמד של הצד שלה, כי הוא לא מספיק טהור. יהיה קטעים. עד אז, שיהיה יום ירוק