Archive for the ‘פוליטיקה – חוץ’ Category
אובאמה בצרות
Posted on: 25 בינואר 2008
טוב, פוסט רציני מאוחר יותר, אבל יש שני אותות, שאיצטגנינים יכולים לראות בהם מבשרי רע לאובאמה, ערב הפריימריז החשובים בדרום קרוליינה מחר.
הראשון הוא רק חצי רציני – הסוקר זוגבי מעניק לאובאמה יתרון 13% – בסימן ירידה. למה זה רע? כי זה בדיוק מה שזוגבי נתן לו יום לפני הפריימריז בניו המפשייר, שם התוצאה בפועל היתה שונה.
הסימן השני הוא יותר רציני. מכירים "Google Trends"? זה עמוד בגוגל שמאפשר לראות מה מלות החיפוש המבוקשות ביותר בזמן (הקצר) האחרון. אוקצור, מה מלת החיפוש השלישית הכי מבוקשת, נכון לרגע זה? "טוני רזקו" – הסלאם לורד המגעיל שהיה קצת יותר קרוב לקריירה הפוליטית של חביב המדור מכפי שנוח למועמד להודות… לא סימן טוב בכלל.
המשך יבוא.
טוב, כשקמתי וראיתי תוצאות רציתי לכתוב שכנראה המודעה בספרדית קצת התפוצצה לאובאמה בפנים, אבל עכשיו מתברר שיש חשדות הרבה יותר פרוזאיים באשר לסיבת הניצחון של הסנאטורית – רמאות קטנה.
נתחיל מההתחלה. אובאמה נראה בדרכו לניצחון בנבאדה כשהאיגוד הכי חזק במדינה, איגוד עובדי המזון המונה 60 אלף חברים בנבאדה, הכריז על תמיכתו בבראק. הילארי בתגובה הגישה עתירה דמוקרטית ביותר שביקשה לאסור על השימוש בבתי הקזינו עצמם לצורך קיום הוועידות (נבאדה עושה ועידות כמו איווה ולא פריימריס רגילים כמו רוב שאר העולם). התביעה הזו נדחתה. ואז פרסם איגוד התומך באובאמה מודעה, בלשון הספרדית, שבה הותקפה קילנטון על ניסיונה לעצור את עובדי המזון מלהצביע במקומות העבודה שלהם, ונאמר "לא אכפת לה מהאנשים שלנו". עכשיו, המפרסם כאמור היה איגוד ולא התאחדות יוצאי מדינה זו או אחרת, אבל העובדה שהנוסח הזה פורסם רק בספרדית גרם לרבים לחשוב שהכוונה היא "לא אכפת לה מהיספאנים", מה שנשמע רע על רקע הקריאות לאחדות והבעת האמון ברקורד זכויות המיעוטים של כל המתמודדים הדדית.
אבל מסתבר שלצד הסיפור הזה, יש סיפור שהשפיע בצורה הרבה יותר ברורה על התוצאות. מסתבר שתומכי הילארי הצליחו להשתלט על עשרות אם לא מאות נקודות ועידה ברחבי נבאדה ופשוט לסגור אותם לציבור המצביעים שעה לפני מה שפורסם. בפרסומים הרשמיים נכתב שההרשמה מתחילה רק ב-11:00 בבוקר וחלוקת הנציגים לפי תומכים אמורה היתה להתחיל ב-12:00. בפועל ישנם דיווחים כי במאות נקודות ועידה הדלתות נסגרו כבר ב-11:00, ואילו תומכי הילארי קיבלו הוראה להגיע לנקודות הוועידה כבר ב-09:00 בבוקר. גם בעיתונות הממוסדת נכתב שניצחון הילארי נבע כתוצאה מאחוזי הצבעה נמוכים בנקודות הוועידה לאורך ה"סטריפ", רצועת בתי הקזינו המרכזית בלאס וגאס. כמובן שזה שההנהגה הפוליטית של איגוד גדול מכריזה שהיא תומכת ב-X או ב-Y לא מחייבת את העובד הקטן, אבל זה בכל זאת מעניין.
עדכון: מחנה אובאמה פרסם הקלטה של שיחת טלפון אוטומטית, בה מנגח הקריין את הרקורד של אובאמה, אבל מה שמעניין הוא שאותו קריין מקפיד ארבע פעמים בהודעה קצרצרה להגות את שמו המלאה של המועמד המוכפש: בראק חוסיין אובאמה. מרנין, הילארי. מרנין.
בכל מקרה, כעת גובר מאד הלחץ על אובאמה לנצח בדרום קרוליינה. אם לא ינצח שם, במקום שבו הציבור השחור מהווה כמחצית מכלל המצביעים הדמוקרטיים, הוא יאבד את כל מה שהרוויח באיווה ובניו המפשייר בנוגע ליכולת היבחרות אצל המצביע הלבן.
אצל הצד השני גרף ג'ון מק'קיין את הקופה בדרום קרוליינה, שם התגבר על עוד מסע שיסוי מלוכלך (ב-2000 פרסמו עליו אנשי קארל רוב שהוליד תינוקת שחורה מחוץ לנישואין. השנה פיזרו עליו תומכים של לא ברור מי בדיוק שמק'קיין – שנשבה ועונה בווייטנאם – בעצם היה בוגד ששיתף פעולה עם האויב. משמח לראות שהטינופת לא תמיד עובדת. מק'קיין לקח 33% ורשם לעצמו מדינה שנייה בה הוא מנצח.
מי שהגיע שני היה מייק האקבי (29% מפתיעים), שמתכוון כנראה לראות כמה רחוק אפשר להגיע עם מצע חומייניסטי. האיש עשה גלים כשהצהיר השבוע ש"יותר קל לשנות את החוקה ככה שתתאים לדבר האלוהים הנצחי מאשר להיחפך" והוסיף, למקרה שמישהו לא לגמרי יבין, שאכן צריך לשנות את החוקה כדי להתאים אותה יותר ל"דבר האל" – כפי שהוא מובן על ידי הכומר הנכבד מייקל לבית האקבי, כמובן. הבעיה היא שבגלל שנקט מדיניות חברתית אנושית יחסית (במיוחד לרפובליקאי) כמושל ארקנסו, הדברים הללו לא מעוררים די בעתה בקרב מצביעים מתנדנדים מסוימים.
רומני הגיע רק רביעי בדרום קרוליינה, אחרי פרד תומפסון הנלעג. זה די מקלקל לו את הניצחון הגורף בנבאדה (51%, רון פול מקום שני מפתיע למדי עם 13.7%) בנבאדה יש המון המון מורמונים, ולכן ניצחונו של רומני שם לא ממש מפתיע. חמישי בדרום קרוליינה הגיע רון פאול, וכבוד ראש העיר ג'וליאני רק שישי. מעניין לראות אם מצביעי פלורידה באמת יתעלמו לחלוטין מכל התוצאות שהושגו ועוד יושגו לפני שהם יצביעו בסופר טיוזדיי, וייתנו לקמפיין של האיש הצבוע והמסוכן הזה החייאה.
כעת מופנים המבטים אצל הדמוקרטים לשבת הבאה, לדרום קרוליינה. אם ינצח שם, יוכל אובאמה (שלקח למעשה בנבאדה יותר צירים – 13 לעומת 12 – למרות שהפסיד בספירת הקולות, בגלל חוקי החישוב המסובכים שם. בגדול הוא תוגמל על כך שקיבל תמיכה חזקה בכל רחבי המדינה, ולא רק בכיסים מאוכלסים היטב כמו לאס וגאס) להיכנס לסופר טיוזדיי עם מומנטום רציני – במיוחד אם המפלגה הדמוקרטית תתמיד בהחלטתה ולא תחזיר למישיגן ולפלורידה (מדינות בהן קלינטון ניצחה וצפויה לנצח בהתאמה) את הצירים שנשללו מהן כעונש על החלטתן להקדים את מועד הפריימריז שלהן. אגב מישיגן, הילארי היתה היחידה שהתמודדה שם (האחרים סירבו לערוך שם קמפיין ולהציב את שמם בקלפי בלל שמוסדות המפלגה במדינה המרו את פי המפלגה הארצית והקדימו את הפריימריז שלה ללא רשות), ולכן ניצחה כמובן – אבל לא בצורה מרשימה. ברגע האחרון היתה התארגנות של הצבעה ל"בלתי מחויב" (כלומר "רק לא הילארי"), והטיקט הזה גרף כ-40% מכלל הקולות, שזה די מרשים. כרגע בספירת הצירים מובילה הילארי עם 236, אובאמה עם 136 ואדוארדס (שמאד מאד יפתיע אותי אם יהיה במירוץ 24 שעות אחרי סופר טיוזדיי) עם 50.
כרגע מק'קיין מסתמן אצל הרפובליקאים כמוביל – לא חסר כל סיכוי ארצי כמו האקבי ולמרות התדמית המשומנת היטב, לא כזה מרדן גדול במוסדות המפלגה ועקרונותיה. ב-29 לחודש יוכרע גורל ההתמודדות של רודי ג'וליאני. אם הוא לא מנצח בפלורידה ובצורה משכנעת, אפשר להתחיל לחבר לו חבצלת. כרגע הוא מוביל בסקרים שם, אבל במידה מינימלית בלבד – 22%, לעומת 20 למק'קיין ו-19 להאקבי.
פרטים נוספים בהמשכית. נגיד מחר, אם תרצה השם.
רומני וניצחון ההונאה העצמית
Posted on: 16 בינואר 2008
טוב, בטח כבר שמעתם שמיט רומני, המועמד המורמוני והתאגידי, החלקלק וההפכפך, הרובוטי והמטריד, ניצח במישיגן בהפרש מרשים וחורג מהצפוי של תשע נקודות. זאת לאחר שלילה קודם לפתיחת הקלפיות נחזתה התמודדות צמודה ביותר בינו לבין ג'ון מק'קיין.
אז למה, באמת? ובכן, יש שתיט סיבות. אחת היא שיותר מתושבי מישיגן העדיפו את השקרים הגסים שרומני מכר להם ("אלחם שלא יעזבו יותר משרות בתחום תעשיית הרכב את אזור דטרויט המעטירה") לעומת האמת הלא נעימה שסיפר להם מק'קיין "המשרות האלה לא הולכות לחזור לפה. בואו נייצר משרות אחרות ותעשיות אחרות". השבוע, אגב, הציגה חברה סינית מיני-ואן שיעלה 14 אלף דולר, מאובזר קומפלט, שזה זול בקרוב לעשרת אלפים דולר מהמתחרים האמריקאיים והיפניים. איך בדיוק ימנע מר רומני את אובדן המשרות בתחום הרכב? לא ימנע, אבל להבטיח הוא יודע.
באשר לסיבה השנייה, מדור חינוכי ומצוין זה כבר הסביר אמש את הסיבה למהפך זה של הרגע האחרון. אמנם בשל מצוקות הגוף והנפש יצא הקטע הרלוונטי בפוסט של אמש פחות נהיר מכפי שהרגלנוכם, צאן קדושים יקר ופותה – אבל הנקודה בעינה נותרת שמק'קיין, שרכב הכי חזק שאפשר על הטענה "תבחרו בי, צדקתי כשתמכתי בתגבור בעיראק, הנה זה עובד!" קיבל את הסטירה הקארמית שלו דווקא בבוקר הפריימריז. הסטירה היא הודעה לפיה, למרות ה"הצלחה", לעיראקים עצמם אין שום כוונה להיות מוכנים בעתיד הנראה לעין לעזיבת הכוחות האמריקאיים (שממשיכים להיהרג בקצב של כמה עשרות בחודש, למרות התגבור). קשה לי לראות סיבה אחרת לשינוי הדרמטי. ואם אני צודק, זוהי כבר ההתפתחות השלישית בקמפיין הזה שאני מזהה נכונה (אחרי שצפיתי כבר בסוף נובמבר שאובאמה ינצח באיווה, ולאחר שצפיתי בעקבות הדמעות של הילארי שהן תשגנה עבורה הצבעות של סימפטיה טוסיסטרהוד. שתי התחזיות נעשו בפורום The Ornery American שבו אני משתתף, וכשיהיה לי זמן אוסיף להתרברבותי זו גם קישורים.
ספיקינג אוף וויץ', עוד סיבה להיעדר הנהירות בפוסט של אמש היה שהכלי של הוספת הלינקים לא עבד לי משום מה, אבל אנסה עכשיו. הנה עובד, ישתבח שמה. בהמשך אנסה לעדכן בלינקים את הפוסט של אתמול, להנאתכם.
בכל מקרה, לא זכור לי מתי בפעם האחרונה ניצחו שלושה מועמדים שונים את שלוש ההתמודדויות הראשונות במירוץ למעומדות – באף אחת מהמפלגות. בטח לא כשבנוסף יש עדיין שני מועמדים שנחשבים ריאליים. זה כמובן מצוין עבור כוחות ה"אור\פחות חושך", במיוחד כשנראה שבניגוד להילארי ואובאמה, הרפובליקאים נכנסים זה בזה במלוא החדווה.
אובאמה וקלינטון מתרחקים מהתהום
Posted on: 15 בינואר 2008
רגע לפני שהקמפיין ביניהם נהיה ממש מכוער, מתרחקים שני המועמדים המובילים במחנה הדמוקרטי מתהום ההסתה וההתנגחות האישית. הטמפרטורות עוד ילהטו שוב, אבל נקווה שלא ייחצה הגבול.
לאחר הימים האחרונים, בהם (שוב) התייחס תומך בכיר של קלינטון לשימוש בסמים שבעברו הרחוק של אובאמה, והטון בקרב "דוברי המשנה" והתומכים הלך והחריף, ושני הצדדים התווכחו מי יותר שחור ומי יותר בעד השחורים, הוציאו שני המחנות (אובאמה קודם) הצהרות פייסניות ומאחדות, ולהקורא ינעם.,
אני שוב לא בקו הבריאות (יובוניברוט), אבל אשתדל להוסיף כמה הערות שכבר שמורות אצלי בראשי פרקים במהלך הערב, ובהתאם לכמה אשאר ער גם דיון בתוצאות של הפריימריז הרפובליקאי במישיגן.
עדכון, 22:50:
ברור שאני אחשוב ככה, אבל "בוש הקטן" זו תוכנית גדולה, גדולה, גדולה. הטקסטים כשלעצמם מקבלים אולי 8, אבל השפה הגרפית מדהימה למדי – לטעמי הלא מלומד באמנויות החזותיות, לפחות.
ועוד דבר, שעלה בדעתי בהשראת הפרק שהסתיים זה עתה:
עכשיו שמק'קיין מוביל במירוץ, בהנחה כמובן שינצח הלילה במישיגן, האם יימצא מישהו אצל הרפובליקאים שייכנס באמ-אמא של האיש הזה על המטמורפוזה שלו לפודל נרצע של בוש בארבע השנים האחרונות? על התפשרותו המבישה בנוגע לעינויים? על תמיכתו העיקשת במלחמה המפגרת הזו? כמובן שזו עמדה שפחות נוחה לרפובליקאים, אבל מעולם לא היה נשיא של שתי קדנציות שמועמדי מפלגתו צו כל-כך הרחק ממנו כמו בוש. האקבי אומ בגלוי ש"הוא לא רץ לכהונה השלישית של בוש", אז אולי הוא יעשה את זה? ומק'קיין העצוב הזה עוד רץ על התבותו העצומה, שבתמיכה ב"תגבור" בעיראק. הרי התגבור מצליח! צבאית, זאת אומרת. רק שכל המטרה הצבאית של התגבור היא ליצור שקט שבו יוכל "הפרלמנט העיראקי" לפעול, וזה לא ממש קורה – למרות העברת החוק לביטול החרמת הבעתיסטים לשעבר, שקראתי שיש בו יותר חורים מגבינה שוויצרית. ויש גם בעיות עם הכורדים. השיעים והסונים התאחדו כדי לצעוק על הכורדים שהם מתחצפים מדי. בקיצור, ג'ון מק'קיין רץ עך כמה שהוא היה חכם והתגבור מצליח והנה אנחנו בדרך הנכונה, והעיראקים מודיעים ש"אתם לא הולכים לשום מקום, יא אמריקים. אתם תמשיכו לאכול קובה עוד ארבע שנים לפחות, אולי 10". פחחחחחחחחחחח.
עדכון (00:39): בטח תקראו על זה אצל מכותבים אחרים למייל ששלחה הקוראת היקרה והחתולית, אבל הידעתם שדני דין זה כנראה פלגיאט מוחלט? למקור האמריקאי קראו Danny Dunn, ומחברו מת שנה לפני צאת ה"דני דין" הראשון בארץ. המממם.
אולי חלק מכם חדי עין ממני, או פשוט הייתם יותר בכושר בשבוע האחרון, ותפסתם את זה. כרגע חיפשתי ומסתבר שזה דווח, ואפילו בעברית, אבל אני החמצתי את זה עד שפוסט באיזה פורום הפנה את תשומת לבי.
מסתבר שבהופיעה בפני בוחרים בניו המפשייר ביום ראשון האחרון, החלה הוד סנאטוריותה לתקוף את מדיניות החוץ של בוש (עיסוק נאה בפני עצמו), ובין השאר לעגה לאמירה הנודעת לשמצה של הטקסאני הדביל ומוכה האלוהים, לפיה "הבטתי בעיניו של פוטין וראיתי את נשמתו". את האמירה הזו אפשר וצריך לשפד, רק שאיך בחרה לעשות זאת קלינטון, המתהדרת בכך שהסיבה שיש לבחור בה היא שיש לה הכי הרבה ניסיון באיך מנהלים ממשל והיא תהיה מוכנה לג'וב מהיום הראשון? במלים הבאות:
"יכולתי לומר לו שפוטין הוא סוכן קג"ב. אין לו נשמה".
כמה, כמה מפגרת אפשר להיות? נגיד שאת נבחרת למועמדת וגם מנצחת בכלליות, ואז צריכה לשאת ולתת אתו. את באמת חושבת שהאמירה הזו לא תעלה לך במחיר דיפלומטי? שיט, היא תעלה אפילו לאובאמה במחיר דיפלומטי, רק בגלל שאת מהמפלגה שלו. עוד לא נבחרה, כבר עושה נזק, בלאט. זה רק מוכיח שכשהיא מנסה להיות "אנושית" וספונטנית, זה עולה לה במאמץ כזה, שלא נשאר שכל.
עדכון (שבת בבוקר, יום יפה): למי שזה לא ברור לו ו לה, אין לי אפילו קמצוץ של מחלוקת עם הפן העובדתי בדבריה של הילארי. אני חושב שפוטין הוא חלאה בזויה, רוצח עיתונאיות, מעודד לאומנות, גזענות והומופוביה בארצו ומוביל את ארצו לחידוש שאיפותיה האימפריאליות הרות האסון. אבל כמו שאני מנסה ללמד את טובאריש קדם, בן שלוש שנים וחודש וחצי, לא כל דבר שחושבים צריך בהכרח להגיד בכל מצב.
על העימות הרפובליקאי בהמשך הסופ"ש, אולי.
זה לא הכוש, זה המנוש
Posted on: 11 בינואר 2008
נו, רק נתתי לוואלה מחמאה על שתפסו את מעריב הג'ינגואיסטי בקלקלתו (סליחה ערדי), וכבר הם נפלו בפח משל עצמם. אץ רץ שי אילן לנתח את תוצאות הבחירות המקדימות למועמדות הדמוקרטית לנשיאות בנייו המפשייר ומיהר להצביע על האשם בהפסדו המפתיע של אובאמה: נכון, הגזענות.
עדכון: וגם לזה יש תשובה (באותו הבלוג, בלוג הנשים XX בסלייט):
OK, this is absolutely the last time I post on this subject. … BUT the idea that Hillary is a very accomplished person because she was a star at Yale Law School, got involved in a few minor Washington issues, and had a decent career at the Rose Law Firm in Little Rock before becoming a full-time presidential spouse just doesn't hold water. Lots of people are impressive in their 20s; lots of people are top lawyers in small cities; lots of people have loads of unrealized potential; and none of them would be considered a qualified Senate candidate, let alone a presidential candidate. Hillary may be good at a lot of things, she may be terrifically competent, even brilliant–and for all I know a great president. But that doesn't change the fact that her standing as a national political figure is derived solely from her marriage, and from nothing else. No man with that kind of personal biography would be considered electable.
כבר כמה שבועות מסתובב בארץ קונצנזוס מוכר לעייפה, לפיו לא משנה מי יזכה במועמדות למפלגה אחת או רעותה, העיקר לא אובאמה. למה? "כי הוא נגד ישראל". מה פירוש? פירוש שהוא פחות מחויב מיריביו לתמיכה מוחלטת ואוטומטית בכל החלטה מפגרת והתנהגות פושעת של ישראל. שהוא עלול אשכרה להתנות את היחסים המיוחדים בהתנהגות סבירה, ובהמנעות ממשחקים מפגרים על כל קרוואן מזוין. ביקשתם סיבה לרצות בניצחונו? הנה לכם.
ושאפו לוואלה!, שחרגו מהעדר ועקצו את מעריב על השטות הזו.
ואם אנחנו כבר פה, אחד הדברים שיהיה נחמד אם נשיא אמריקאי לא יקבל בשתיקה זה את הטמטום הזה שלנו עם עולי הרגל, שנתקעו שבועיים לפני שלמצרים נמאס מהשטויות שלנו? אני נורא מצטער, אבל לעזוב את עזה פירושו לעזוב את עזה. הרעיון שאנחנו נוכל מצד אחד לבכות על כמה שלא מעריכים את זה שעזבנו את עזה, ומצד שני לא רק נמטיר עליה מאות מונים מכוח האש שהיא מיידה לעברנו, אלא גם נעמוד על הזכות לעשות בידוק לכל מי שנכנס ויוצא – זה הרי מגוחך. אז אם האיום הוא שהנשיא אובאמה לא יתייחס בהבנה להתעקשויות מטופשות מהסוג הזה – ברינג איט און, כבר.
הסיפור של הילארי עוד לא גמור
Posted on: 8 בינואר 2008
גם אם תנוצח היום בניו המפשייר, ועושה רושם שזה מה שהולך לקרות, הסיפור של מלכת הקרח עוד רחוק מגמור. למרות החשיבות התודעתית שבניצחונות באיווה ובניו המפשייר, זה עדיין שווה ליתרון זעיר בלבד במספר הצירים לוועידת המפלגה, בעוד שהילארי, לפחות כרגע, יכולה לסמוך על ניצחונות סוחפים במישיגן, ניו יורק, פלורידה וקליפורניה – כולן מדינות עתירות צירים.
כמובן שניצחון של אובאמה ייצור סחף לניצחון שלו בדרום קרוליינה, וכן הלאה וכן הלאה, והיתרון שלה בסקרים הלאומיים צנח מאד בעקבות איווה, אם כי היתרון שלה במדינות האמורות נותר פחות או יותר בעינו.
אובאמה שם בפריזר בינתיים את הדיבורים על נושאים של ממש, והוא רוכב על כנפי ההתלהבות המשיחית-משהו שמועמדותו מעוררת. ובניגוד למה שלא מעט טובים וחכמים סבורים, לא בכדי. הקטע עם אובאמה הוא שהאיש אינו מחויב לשום אג'נדה מקובעת הקיימת כרגע במפלגה הדמוקרטית. הוא אינו מחויב ל"ועידת הנבחרים השחורים" ולא לאגודה לקידום ה"צבעוניים", ולא לאיגודים, ולא למורים… וגם לא להארד קור של מתנגדי המלחמה. הוא עבד עם כל אחד ואחד מהגורמים הללו, אבל אף אחד מהם הוא לא בסיס הכוח שלו. כשיש מבוי סתום, והדברים שצריכים להיעשות לא נעשים בגלל שאנשים בעלי כוח לשנות כבולים בבריתות ובזהויות, אז אחד כזה מעורר תקווה הגיונית ביותר – אם מאמינים בכוונותיו, ואני בגדול, על פי הרקורד שלו, מאמין.
אצל הרפובליקאים, מק'קיין נמצא בלחץ. אמנם יש מומנטום חזק לטובתו, והוא צפוי לנצח בניו המפשייר, אבל אם לא ינצח אפשר להתחיל לכתוב חבצלת לקמפיין שלו. רומני חייב לסיים שני לא רחוק, אחרת הסחף ממנו יילך ויחמיר.
למי שתוהה – ממש עוד לא גמרנו עם ג'וליאני. הוא מראש ובמוצהר ויתר הן על איווה והן על ניו המפשייר, וסירב לנהל בהן קמפיין של ממש, או נגיד לבקר בהן. מתמטית, כמובן, יש הרבה הגיון בגישתו – גם אם לוקחים 100% הן באיווה והן בניו המפשייר, זה עדיין בובקעס בספירת הצירים הכללית. ולא לוקחים 100% ובדרך כלל גם לא 50%. אז ג'וליאני משקיע את זמנו בפלורידה, שם הוא מרבה כל-כך לבלות עד שהוא נראה כמו תנין, ובמדינות אחרות מרובות צירים, ובמדינות הסופר-דופר-אמא'שלו-וזוג נעליים-טיוזדיי.
האקבי? היה ברור שבמדינה כמו ניו המפשייר השטיק שלו לא משחק, אבל למרות שלא כל מדינה זה איווה, יש לא מעט מדינות שהן עוד יותר. הוא את זינוק הפתיחה שלו כבר נתן ויכול להרשות לעצמו הפסד הערב. כל תוצאה מעל רביעי תיטיב עמו מאד.
מי שיכול לצאת מרוויח מעבר לצפוי מהתוצאות היום בניו המפשייר הוא פרד תומפסון. מקום שלישי לא רחוק, או כמובן שני, ימצבו אותו כאלטרנטיבה לכל מי שלא ייחשב המוביל מחר בבוקר.
אתכם הסליחה על היעדר סיקור שוטף ומעמיק יותר. תקפני וירוס מעצבן.
טוב, עוד לא נתתי את הסקירה הרפובליקאית, אבל חדשות לפני פרשנות: אובאמה בניצחון גבוה יותר מכל הפרש שהיה לו בסקרים, והאקבי ניצח בתשעה אחוזים מרשימים. האם המפלגה הרפובליקאית נחושה בדעתה להיכבל ללא מוצא לפלג הדתי שלה? מעניין ביותר. יאללה בלגאן!
עדכון: תוצאה סופית: אובאמה 38, אוארדס 30, קלינטון 29. קלינטון שלישית וזה כבר כואב. נאום מצוין של אובאמה. נאום מוזר של קלינטון, נשמע כאילו היא חצי מוותרת ומתאחדת מאחורי מי שלא יהיה המועמד הדמוקרטי.
רפובליקאים: האקבי 34, רומני 25.
האם המפלגה הרפובליקאית באמת אובדנית מספיק להעמיד את האקבי?
מה קורה אם קלינטון מסיימת רק שלישית גם ביום שלישי? אז ניצחון בדרום קרוליינה הופך חיוני לחלוטין עבורה. בדרום קרוליינה יש המון שחורים. משהו כמו 40% מהאוכלוסייה, שזה אומר יותר מזה מבין מצביעי הדמוקרטים. אם אובאמה מנצח גם בניו המפשייר, למטיפים שחורים יהיה מאד, מאד, מאד קשה לבקש מצאן מרעיתם להצביע לקלינטון כשה-brother אובאמה מוכיח שהוא מסוגל לקבל קולות של לבנים. כן, אני יודע, אובאמה הוא לא brothert קלאסי, אבל הוא מספיק קרוב לצורך העניין.
ניתוח מעמיק יותר מאוחר יותר היום או מחר, אבל בינתיים, כולכם צאן קדושים יודעים כמובן מי היה הראשון שהפנה תשומת לב בעברית לעבר הכוכב העולה בראק אובאמה, כבר ערב נאום המפתח שלו בוועידה הדמוקרטית של 2004? רק רציתי לוודא. תודה.
הקרב הגדול על התירס (ועידות איווה)
Posted on: 3 בינואר 2008
המקום: איווה, מדינה בצידו המערבי של נהר המיסיסיפי
אוקיי, אז מי נגד מי?
מה קורה בשטח?
אובאמה סגר בחודש-חודש וחצי האחרונים את הפיגור מהילארי ועבר להוביל באיזה אחוז זניח מבחינה סטטיסטית. גם אדוארדס בלם קצת את הנפילה שלו (הוא הוביל באיווה עד הקיץ, בעיקר בזכות השקעה מוקדמת חריגה שם, ואז הידרדר למקום שלישי הרחק מאחור).
תגובות אחרונות