עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

טוף, הרבה זמן לא הייתי כאן, עקב פרויקט משפחתי רחב היקף ששלשום (שבת) נחגג סיומו. אז רק כמה הערות על הסיפורים הגדולים.
 

אולמרט

– די, רבאק. אתה מנסה למכור לנו שיש לך אג'נדה רחבת היקף ל"הפיכת ישראל למקום טוב יותר" בלי קשר ל"התכנסות? אתה באמת לא קולט שאתה לא *כזה* חכם? מה, אנחנו באמת עם כזה מחורבן שרק אנשים שחיים בסרט הזה (נתניהו, ברק… השריטה של שרון מעט שונה) יכולים להגיע לתפקידי הנהגה בכירים?
 
בכל מקרה, די. בלי התכנסות אין ולא היתה מעולם רבע סיבה לבחור בתחת העייף והלא-מעורר-חיבה-בעליל שלך. אז או שתחליט שאף על פי כן ולמרות הכל אתה עושה התכנסות (אמממם, לא כדאי), או שתודה שאכן עושה רושם שאיבדת את המנדט למרות שלא נערכו בחירות מאז ש"זכית", ותדרוש מהעם את חידושו. אחרת התוצאה תהיה זהה, רק ייקח טיפה יותר זמן ויהיה ממש, ממש לא נעים. אם לא בשבילנו, תחסוך את זה מעליזה שלך. תחסוך משניכם את המצב שאחד מילדיכם מביע הסכמה לרוח הכללית של הנאמר לעיל, אם לא גרוע מזה. תחסוך מאיתנו את ההבנה של רבים וטובים לתחושה של שוליים מסוכנים שאתה באמת לא לגיטימי.
 
האמת? הרבה יותר מתאים לך עסקים בכל מקרה. לך תעבוד על אנשים שם ותסתובב עם חיוך של "דפקתי אתכם". שם זה נחשב למעלה. 
 

באותו עניין

– עם בעל מינימום של כבוד עצמי היה גומל לשרים, שהצביעו כמעט באותה נשימה על קיצוץ בקצבאות הנזקקים ועל העלאת שכרם-הם, במטח יריקות שלא היה נפסק עד התנצלות פומבית או בריחה מהארץ של הזבלים האחראים. זו אמנם לא הפעם הראשונה, אבל נדמה שזה מעולם לא היה בוטה וצורם יותר. מצד שני, בעם בעל מינימום של כבוד עצמי היו נבחרים אחרים. הנבחרים אינם "כנופיה מרושעת" שהשתלטה על "עיירה טובה סך הכל", כמו בקלישאת המערבון. זה העם ואלה האנשים שהוא דוחף למעלה. חרא על הפרצוף של כולנו. 
 

שלי יחימוביץ'

– את, במחילה מכבודך, מעוותת במידה חסרת תקווה. זה לפחות מה שעולה מהאמירות שלך, שצוטטו באידיוט אחרונות, לפיהן "את מקווה שהמתלוננות נגד קצב תוכחנה כדוברות אמת". האמנם, שלי'נקה? האמנם מוטב שיתברר שנשיא מדינת ישראל אנס בפועל לפחות אישה אחת (שכן זה מה שאת טוענת שקרה עם לפחות אחת המתלוננות), מה שאומר שלפחות אישה אחת אכן עברה אונס, מאשר שיתברר שכמה בנות אדם – אפילו מדובר בנשים, ירום הודן – היו מעורבות במעשה חמור של תפירת תיק, אך כזה שמקרין פחות לאין שיעור על כלל העם?
 
אפשר כמובן לצאת מיד מהנחה ששלי לא אמרה שום דבר כזה, ושדבריה הוצאו מהקשרם – ויכול להיות. תמיד יכול להיות, ושבעתיים כשמדובר בסמרטוטון. אבל האמת היא שזה לא לגמרי מפתיע אותי, ולצורך ההסבר נעשה פה פלאשבקון קטון.
 
זוכרים שלאברי גלעד היתה פעם תוכנית בשם "יהיה טוב"? אז פעם אחת הוא עשה שם מבצע "אב השנה", ונבחר אבא אחד מהצפון המגדל לבדו את חמשת ילדיו. היה מרגש (אני משקר. היה משעמם, למרות שגבר שמגדל לבד חמישה ילדים הוא כלי-כלי במידה שלא ממש הבנתי אז) אבל לא זו הנקודה. הנקודה היא שזמן מה לאחר מכן מזמנת שלי יחימוביץ' – אז עדיין עיתונאית יוצאת חוצץ כמובן – את אברי לתוכנית הראיונות\תחקירים\השתלחויות קצרת הימים שהיתה לה.
 
מתברר שלחמשת הילדים של "אב השנה" יש גם אמא, ושיש שם סכסוך זוגי מאד לא נעים, שכולל גם האשמות על תקיפה מצד האישה. בעיני יחימוביץ', אלה ראיות חותכות שבגינן יש להביא את מר גלעד למשפט פומבי ולהתפרץ לדלת פתוחה על האמ-אמא שלו עם כל סוללת התותחים האפשרית. לא עזר שגלעד הסביר שאכן, הם ידעו שיש אמא, אבל הם ידעו גם שיש לה עבר פסיכיאטרי מתועד ושכל חמשת הילדים מצדדים באב – הן כלפי צוות תוכניתו והן בפורומים מחייבים יותר. כל זה לא שינה את דעתה של יחימוביץ' כהוא זה. גלעד והצוות שלו ביזו את מקצוע העיתונות בכך ש"לא עשו תחקיר מספיק טוב שיעלה את טענות האם" (אה, טענות שנחקרו ונמצאו להן אפס ראיות, לא שזה אומר משהו עם הקלגסת שלנו) וגלעד עצמו אשם בחטא כלפי הנשים בכלל, בכך שנתן לאדם שאפילו צל מופרך של תקיפת נשים מרחף מעליו את הפרס (בתוכנית fluff עלובה, שלא מתיימרת לרגע להגיש חומר "עיתונאי").
 
אבל יותר מהמלים וההתעקשות, אני זוכר את שפת הגוף של יחימוביץ'. זה יעשה אותי שוביניסט אם אומר שהיא רכנה לעבר אברי בהבעה ובדריכות כלל-גופנית של בולדוג שכבר נכנס לשלב של הזלת הריר ואיבד את היכולת להוריד חזרה טורים? אופס.
 
אוקצור שלי שלנו, שעוד קודם חרגה מסמכותה באופן מחפיר כשמינתה עצמה לוועדת בדיקה ופסקה שהמתלוננת הראשית נגד קצב צודקת, הגיעה לשיאים של קריקטורה על הפעיל האמיץ. לא מדובר כאן בדון קישוט* המזיק רק לעצמו בהסתערו על טחנות רוח. מדובר במין דונקי שמצליח לגרום נזק רציני ביותר – אבל לא לטחנת רוח כלשהי אלא לכל מה שהוא כביכול נלחם עבורו. דהירת החוצץ של שלי שוחטת את דולצינאה וממיתה צבא של מאה אבירים אמיתיים, שנאבקים ברצינות ומתוך גישה שפויה על הערכים והמטרות ששלי רק דופקת. 
 

* לא סנשו פנשה, רחביה…ותודה לשקטי

קצב

שלי יחימוביץ' אולי יצורה, אבל האיש הזה נהיה עלוב יותר עם כל חצי שנייה שהוא נאחז בקרנות המזבח.
 
אני אישית בספק רב אם הוא אי-פעם כפה את עצמו פיזית במידה כלשהי. יכוליות, אבל ממה שקראתי בתוך ובין השורות, לא נראה לי.
 
אבל אין לי יותר משבריר זעום של ספק שהוא אשם בהחלט בתבנית ארוכת-שנים של ניצול מיני של כפופות לו ובשימוש פסול בהחלט ביחסי מרות. האיש הוא ביזיון, הוא בדיוק המאכער הבינוני שהוא תמיד היה כפוליטיקאי, והוא תורם יותר מאלף מיידעלאך וגרביים של עייזר לביזוי המוסד.
 
התרגיל המסריח של הנבצרות הזמנית הוא מהלומת גרזן היישר בשורש מוסד הנשיאות – המכובדות. אדם אינו חייב להיות נשיא, ואין למדינה צורך מוחלט באדם כנשיא. נשיא הוא כמו "נשיא כבוד" של ארגון, או "ד"ר לשם כבוד".
 
קצב מעולם לא הביא כבוד, למעט לחובשי כיפה פשוט משום שהיה הראשון מביניהם שעלה למשרה הזו. אבל מרגע שמתבררת תבנית היחסים שלו עם הכפופות לו, לא רק בהיותו נשיא, הוא כבר לא מביא אפילו להם כבוד. אז די. 
 

רמון

לרמון בכלל תופרים תיק. גם הוא מבזה את עצמו בכך שהוא דוחף לשון לפה של בחורה שזה עתה הכיר, בנסיבות הנדונות. לא בגלל שזה נורא פסול מוסרית, אלא בגלל שזה זול ובעיקר מטופש – עובדה. רמון, פוליטיקאי של סכינים באפלה, לא ידע מול מה חייב להתמודד שר משפטים שמצהיר על יעדים מסוימים? לא הריח עוקץ? אם ככה, אז רק על הטיפשות מגיעה לו הסטירה מהקארמה. שיתנצל בפני עצמו על זה, ואולי הרוחות יסלחו לו ויראו לו דרך החוצה.
 
טוב מאד שדווקא סימה קדמון היא שעושה את השירות הציבורי החשוב ומונה – באיחור, אבל בפירוט נאה – במוסף לשבת האחרון את כל הסיבות שבגללן גרסת המתלוננת נגד רמון נשמעת לא אמינה במידה די קיצונית, ויוכי ברנדס בהארץ מונה גם את הסיבות בגללן אפילו אם הבחורה אכן נפגעה עד עמקי נשמתה, בסופו של דבר זה באמת לא סוף העולם. אי הבנות כאלה קורות במועדונים, בברים, ברחובות ובחדרי מדרגות כל הזמן. זה מאד לא נעים, ולעתים אחד הצדדים אשם באטימות בעליל לשדרים הלא-מילוליים של צד ב', אבל זה ממש לא עניין פלילי. זה לא, בין השאר בגלל שניסיון לאכוף אותו ככזה – אפילו למראית עין – היה יוצר עומס בלתי נסבל על המערכת. העובדה שהמשטרה והפרקליטות פעלו בכזה מרץ בנידון מוכיחה כאלף עדים מה פה העניין. ודורית בייניש היא נשיאת בית המשפט העליון. החלפנו קברניט גאון שלא תמיד הסכמנו איתו, בימאי מנוסה אבל בינוני בתכלית ונגוע באינטרסים מובנים ומזיקים. יופי לנו. 
 

חלוץ

אני לא משוכנע לגמרי שחלוץ חייב ללכת, למרות שברור לגמרי שמוטב היה לולא התמנה (כפי שהרגיש עמוק בבטן כל מי שזכר את "מכה קלה בכנף"). אני לא בקיא מספיק במערכת הצה"לית (היות שהתגרשתי ממנה לפני שנים רבות), ולכן אינני יודע מה עומק הזעזוע שהארגון חייב לעבור. יש גם שבריר של אמת במה שמנסים פארשנים כמו ארי שביט וסבר פלוצקר, על כך ש"אולי למלחמה האחרונה חלוץ באמת היה גרוע, אבל רק הוא יכול להכין ולהוביל מערכה נגד איראן". יש נחיצות בגישת ההייטק שמביא איתו חלוץ לצבא. אבל הוא רחוק מלהיות היחיד שיכול. אם הוא כן, אפשר להתחיל לארוז, כי זה אומר שגם אם חלוץ הוא אלכסנדר מוקדון של חדר הפיקוד הממוחשב, אין לו את קצינים ברמה הדרושה לעשות שום דבר מועיל. 
 

הקלגסת

מה אפשר כבר להגיד? יש מישהו שבאמת עדיין לא רואה את הצורך בשידוד מערכות מהמסד עד הטפחות? בהכרזה על המשטרה כארגון כושל ומינוי כונס נכסים? ועדה קרואה? בפיטור מחצית מהקצינים ולפחות שליש מהשפ"שים? מה אני צריך לציין רק מהזמן האחרון – את פרשת ה"תשלחו פקס" על האתרעה על הנהג המשתולל (דבר שקרה שוב, בבדיקה עיתונאית, כמה ימים למחרת)? את סיפור שחרור המידע האישי על אזרח לאדם שהתקשר בטלפון? את סיפור הבלש שנזרק ממועדון אורגיות (דבר שיש לו שתי סיבות – ריח גוף רע ואי הבנת המלה לא) וארגן פשיטה על המקום? את סיפור הערבושים? את האלימות במגרשים? את… מה, מה, מה עוד צריך? תגדירו לי רף ואני אוכיח לכם שהוא כבר נחצה. 
 

רוחמה שלנו בפיתה

משהו שלא ראיתי בעיניים אבל אחי שראל טרח להתקשר אליי בחדווה ולגולל באוזניי. מסתבר שרוחמה אברהם ניהלה ישיבה של ועדת הכנסת, וראו אותה בטלוויזיה מכריזה ש"סדר היום יהיה כָדָלָקָמָן (Kadalakaman, למקרה שהניקוד לא עובד). לא קלאסי? לא פשוט היא? פשוט היא. זוהי רוחמה שלנו, מחוקקת, סגנית שר ומוציאה-ומביאה במדינת ישראל. ויוה האליטות החדשות. 
 

האפיפיור

חתיכת אידיוט. עוד כשהוא היה סתם חייל במאפיה בשם Joey Ratz (טוב, המצאתי את זה, אבל זה מצחיק…) היתה לו נטייה לשטויות כאלה. בואו נראה אם גם בגרסה הבאה הוא לא מצליח להבין מיד למה זה מעליב:
 
"אם יש דבר אחד חדש שישו הביא זה רק רשע וגועל נפש".
 
אם, לדוגמא, ראש ממשלת ישראל היה אומר את זה, או נגיד הרב הראשי לישראל, הוותיקן היה מחכה בערך שתי שניות – בשביל הגראביטאס ותו לא – לפני שהיה עושה מזה תקרית דיפלומטית חמורה.
 
לך מטומטם, לך – אבל תודה שסייעת להוכיח (שוב) שדת זה דבר מזיק. הוא מוכיח למוסלמים שהבעיה של הרבה מאד מערביים (קרי: נוצרים, לפחות מבחינתם של המוסלמים) עם העולם המוסלמי אינה הקיצוניות של חלק מהאנשים, אלא עצם הווייתם. "להאמין באיסלאם", אומר הפייזן שלי ג'ואי עכברוש, "זה בעצם להאמין ברשע". אה, אומר המוסלמי המתון. אם ככה אתה מרגיש לגביי, אז תזכיר לי למה שלא אהיה אויב שלך? למה שלא אאמין שאתה רוצה לעקור את תרבותי מהשורש ולכפות עליי את שלך?
 
מצד שני, טוב שמדי פעם מזכירים לנו אנשי הדת כמה דת זה דבר מזיק ומסוכן – בפוטנציה ולעתים קרובות מדי גם במעשה.
 
מצד שלישי, זה המקום להזכיר – בתגובה לדבריו של איש דת סומאלי, לפיה כל המעליב את מוחמד צריך להירצח על ידי המוסלמי הקרוב ביותר – שמוחמד היה חתיכת חרא רצחני. ובאותה הזדמנות, חרא גם על ישו, משה, בודהא ושיווא. ואם שכחתי מישהו, חרא עליו גם כן.
 
אמממם, זה כל מה שאני מצליח להיזכר, למרות שחביב המדור דור ק. דווקא שלח כמה לינקים מעניינים, אבל אתם יודעים, הסמים….
 

אז נעבור לספורט

(ומי שלא בקטע מוזמן לעבור ישר לכתוב תגובה על הנ"ל): 
 

פוטבול

אחרי שני מחזורים, מסתמן ש:
 
בולטימור הם הדבר האמיתי השנה, כפי שצפו רבים.
 
שיקאגו הם בכלל מפלצת, אבל נותר עדיין לראות איך תתפקד ההתקפה מול יריבה ראויה.
 
טאמפה ביי וקרוליינה לא נראות כמו מועמדות לפלייאוף בשלב זה, בניגוד לציפיית רבים. עם זאת, קרוליינה כבר פתחה חלש בעבר וגמרה בפלייאוף, אז נראה אם וכאשר סטיב סמית' יחזור.
 
הג'טס שלי נראים פחות גרוע מכפי שרבים ציפו. כשקו ההתקפה יתייצב, תהיה לנו קבוצה. ג'ריקו קוטצ'רי מותק ולאברייניוס… טפו טפו מלח מים.
 
את אוקלנד צריך להוריד לליגה באולמות או לפחות לליגה הקנדית. בושה וחרפה מה שהולך שם. ביל סימונס קלע בול בעניין המאמן החדש-ישן שלהם, ארט של (Shell). במשך שנים הוצג מר של כנער הפוסטר לבעיית האפליה הסמויה נגד מאמנים שחורים. השנה הוא סופסוף קיבל שוב משרת מאמן ראשי בליגה, ודווקא באוקלנד שפיטרה אותו בתחילת שנות ה-90'. בא סימונס, בעל הטור הטוב ביותר בעולם הספורט כיום (גם אם הוא זקוק דחוף לחופשה), ואומר: לא גזע ולא נעליים. של פוטר כי היה מאמן גרוע ברמות שלא תיאמנה, שביזבז שנים של קבוצה מלאה בכישרון באוקלנד, שלא מוציא מלה מהפה כל המשחק ולא עושה כלום מלבד לבהות באותה הבעה בדיוק כשהקבוצה שלו נכתשת. מסתבר שהוא צודק.
 
עם זאת, סימונס ליכלך אותה כשלא נתן לפרשן אחר בשם מתיו ברי כבוד. בטור שלו לקראת מחזור הפתיחה לעג סימונס לאותו פרשן, שהמליץ על צ'אד פנינגטון, קווטרבק הג'טס, כמי שיהיה שחקן הפנטסי המפתיע של המחזור. סימונס הציע לבדוק מה הבנאדם מעשן – ואפשר היה להבין את תגובתו, שכן גם בשיאו פנינגטון מעולם לא היה מכונת יארדים אדירה, אלא גדולתו בדיוקו ובקבלת ההחלטות שלו.

אלא שכלב לא נורא זקן לומד כנראה טריקים חדשים, ופנינגטון הוביל את הליגה אחרי אותו מחזור ביארדים במסירה. סימונס אמנם הודה ש"פני והג'טס דחפו לי לפרצוף", ואמר שאולי בכל זאת צריך לצפות קבוע בתוכנית הטלוויזיה בה מופיע הפרשן ההוא (תוכנית שלסימונס עצמו יש יד בעשייתה). עם זאת, סימונס לא הוריד את הכובע בפני הפרשן עצמו, וזה לכלוך. בנאדם שיחק אותה בגדול כמו פרשן אמיתי, אחרי שלעגת לו. תן לו props. 

אה, ואיך שכחתי – מיאמי מתבררים בינתיים כבלוף הגדול של קדם העונה. קבוצה שרבים ציפו ממנה לנשל את הפאטס מראשות ה-AFC מזרח, וכמו שהם נראים כרגע מקום שלישי לא יפתיע (במיוחד אחרי ההפסד אמש לבילס).

בפנטסי

העונה של עבדכם החלה לא רע, וזה כל מה שהוא מוכן לומר כרגע, מחשש עינא בישא. 
 

בכדורגל

"האלופה הגאה" אינטר כבר מגמגמת, ואני אופתע מאד אם מילאן לא תגנוב להם את האליפות למרות שהתחילה עם מינוס בגלל פרשת השופטים. אם זה יקרה, אני חושב שאינטר צריכה פשוט להתפרק מרוב בושה. מצד שני, על מי נרד אז?
 
בארץ יש משחק דומה, רק הרבה יותר איטי. אני שמח שעמרי אפק פורח שוב, ושיילך לואיס פרננדז לחפש ת'חברים שלו בדובאי. מה שכן, המהירות שמסוגלים בארץ הזאת לשים מאמנים על סף פיטורין היא מופרכת מיסודה. ארדילס, שומי – עוד לפני שהחלה בכלל הליגה. מה עלזאזל עובר לאנשים האלה בראש? אם הנהלת הפועל היתה מפטרת את שום זה היה מחזיר לי את כל האנטי שהיה לי לקבוצה הזו כשניהלו אותה מההסתדרות. 
 

בענפי ספורט אחרים

ביי, אנדרה (אגאסי), ותודה על הזיכרונות. ד"ש לשטפי.
 
זהו להפעם. אני מקווה לחזור לשגרת כתיבה קבועה מעכשיו. נראה.
 

אולי אני לא מחדש לכם הרבה, אבל ליוסי גורביץ המצוין* מ"נענע" יש בלוג, והוא – כמה מפתיע – מצוין. אני לא תמיד מסכים עם מה שיוסי ואחרים כותבים שם (כן, כמו כל הבלוגים המשובחים באמת, "החברים של ג'ורג'" הוא פרויקט משותף), אבל הדברים תמיד עוסקים בנושאים החשובים, ותמיד בראייה חותכת.

במיוחד מצא חן בעיניי הפוסט הזה. תיהנו.

* גילוי נאות: אני עובד מול יוסי במסגרת כתיבת אייטמים מזדמנים ל"נענע" בזמן האחרון.

זוכרים את שערוריית כלא אבו גרייב? אז תתכוננו למשהו יותר גרוע. מסתבר שלפני חצי שנה כמה מארינס רצחו בדם קר 24 עיראקים לא חמושים בעיר חדיתה שבמערב המדינה, במהלך מבצע לכיבוש העיר מידי המורדים שהשתלטו עליה. מדובר בהריגות סטייל הוצאה להורג, של אזרחים שבעליל לא היוו סכנה. מאז סוף 2005 מורח הצבא האמריקאי את החקירה, שנפתחה רשמית רק לאחרונה. והחשודים במעשה, עד כמה שידוע, עודם מסתובבים חופשיים. עם זאת, בעקבות החשיפה הגוברת לפרשה מתחילים להודות בפנטגון שייתכן כי יוגשו כתבי אישום על רצח נגד המעורבים.

כשחבר בית הנבחרים ג'ק מורת'ה, לוחם מארינס בעברו, אמר שיש בידיו ראיות לפיו ביצעו לוחמי מארינס פשע מסוג זה, צרחו עליו מטורפי הימין שהוא בוגד. עכשיו הם כבר צועקים פחות, אבל זה לא יעצור אותם בפעם הבאה. בינתיים, ראש הממשלה העיראקי החדש, נורי אל-מליקי, מתחיל לאבד את הסבלנו כלפי האיטיות בחקירה וכלפי ה"טעויות" הקטלניות של צבא ארה"ב בכלל. מליקי (שעדיין לא מינה שרי פנים, הגנה ועוד משהו חשוב, מה שהופך את הקמת ממשלתו לקצת עקרה מתוכן), הצהיר שממשלתו תקיים חקירות משלה – לא רק בנוגע לרצח בחדיתה, אלא לכל פעולה בה נהרגו אזרחים עיראקיים. אלה לא חדשות טובות במערכה על מוחות ולבבות.

תחייתה (המוגבלת) של ממלכה

בסנאט האמריקאי עומדת לעלות הצעת חוק, אולי כבר בשבוע הבא, שתקנה לילידי הוואי המקוריים זכויות הדומות לאלה מהם נהנים ה"אינדיאנים", ילידי ארה"ב היבשתית. מדובר בממשל עצמי וריבונות מוגבלת בשטחים מוגדרים (שמורות), אולם בניגוד לזכויות של האינדיאנים, ההוואיאנים לא יוכלו להפעיל הימורים בשטחיהם הריבוניים, וכמו בשמורות האינדיאנים לא יוכלו להפר זכויות אזרח. הצעת החוק קובעת תהליך לבחירת ממשל עצמי, ואז לניהול מו"מ להעברת סמכויות ואדמות מן הממשל הפדרלי וממדינת הוואי לישות החדשה. צורת הממשל של הישות החדשה, וכמות האדמה שתועבר אליה, יידונו במו"מ.

שמונת האיים של הוואי, למי שלא יודע, היו ממלכה מאוחדת וריבונית מ-1810 (ותרבות קיימת מאמצע האלף הראשון לספירה)  עד 1893, אז הופלה המלכה ליליאוקלאני על ידי המתיישבים האמריקאים שגובו על ידי בעלי מטעי הסוכר וחברות הסוכר האמריקאים. אותם אמריקאים גם כפו שש שנים קודם לכן חוקה ששללה את זכות ההצבעה לפרלמנט של הוואי מ-75% מהתושבים הילידים.

בשנות ה-90' חתם ביל קלינטון על הצהרת "התנצלות" על הפלת המלוכה של הוואי, וכבר שנים שהסנאטור דניאל אינואה מקדם את יוזמת ה"ריבונות הילידית". בהוואי יש לא מעטים שמתנגדים למהלך – החל באנשים (בעלי שמות משפחה אנגלו-סקסיים למהדרין, ברובם המכריע) שמתמרמרים על מה שהם מכנים "תקציבים ייחודיים על בסיס גזעי", וכלה בילידים שההצעה ממש לא מספיקה להם, ושרוצים עצמאות מוחלטת. ישנם גם כאלה שחוששים שהדבר יציב את ילידי הוואי תחת שליטת משרד הפנים האמריקאי, וישים סוף לאפשרות לשיפור מצבם. רק כ-400 אלף נותרו מצאצאי התושבים המקוריים של הוואי, ורק כ-260 אלף מהם מתגוררים בהוואי עצמה. כל בעלי המשרות הנבחרות של הוואי, משתי המפלגות, תומכים ביוזמה.

אינואה טוען שתמיכת כל חבריו הדמוקרטים מובטחת לו, אבל זה עדיין אומר שהוא יצטרך להשיג כשישה רפובליקאים לפחות. הצעת החוק הזו כבר עברה בבית הנבחרים בשנת 2000, אולם מעולם לא הצליחה לעלות להצבעה בסנאט. כעת, אם תעבור בסנאט, תצטרך לעבור שוב את בית הנבחרים.

טוף, מקבץ זריז

של כל מיני דברים נוספים שהצטברו:

בקליפורניה הולכים להנהיג במערכת החינוך מין "לימודי הומואים" – שבמסגרתם בעיקר יספרו לנוער הזך על כל מיני אנשי מופת שבנוסף לתרומתם לאנושות גם תרמו שעות עונג לבני מינם.

מה יש לאולמרט באייפוד?

בסלייט התפרסם מאמר מצוין שמנתח מה אפשר לדעת על פוליטיקאי לפי השירים שיש לו או לה בפלייליסט. הפתעה לא ממש מפתיעה, למעשה: הפלייליסט של קונדי הרבה, הרבה יותר שווה מזה של הילארי. הפלייליסט של בוש? רֶדנֶקי לאללה. מפתיע, אני יודע. 

We Shall Overcome

ג'ואן באאז, שממש לא פלא למה לדילן לא היה כוח אליה ברגע שהתחיל ללכת לו, נצפתה בשבוע שעבר כשהיא ישובה על עץ בגובה 15 מטר, במחאה על הכוונה למכור חווה קהילתית ליזמי בנייה. הכל טוב ויפה, ובמקום נצפו גם דאריל האנה, הזמר בן הארפר וזוגתו שתחיה, השחקנית בעלת הפה המוזר לורה דרן. אבל מה שתפס את עיני היה משפט שאמרה היצורה באאז: "המחזה הדהים אותי ונגע לליבי, ונקשרתי בחוזקה לאנשים חומי-העור שכאן". אז צריך לזכור שבאאז היא ממוצא מקסיקאי בעצמה לפני שמשדכים לה את פיני גרשון, אבל זה משפט כל-כך צולע וצורם, שכאמור, ממש לא פלא שלדילן לא היה כוח וגו'.

החבר'ה הכי חכמים בכלא

מי שעוקב בטח יודע שגנבי אנרון נמצאו אשמים בכל (קני בוי ליי) או רוב (ג'פרי "התולעת" סקילינג) האישומים נגדם, והם צפויים לקבל בראש מבחינת עונשים. למי שלא יודע במה המדובר – אנרון היתה חברת אנרגיה שעסקה בסוף שנות ה-90' ותחילת ה-00' בעיקר במכירה וקנייה של חוזים לאספקת אנרגיה, ובין השאר היתה מעורבת במשבר האנרגיה הענק של קליפורניה. ליי היה המנכ"ל לפני ואחרי סקילינג, ושניהם נמצאו אשמים בניפוח ערכה של החברה ובכך ששיקרו על מצבה לכל העולם ואחותו, ועודדו את העולם לקנות, לקנות, לקנות! מניות אנרון גם בזמן שהם עצמם מכרו, מכרו מכרו! מהר ככל האפשר. נוכלות קלאסית, רק בהיקף כזה ש-60 מיליארד דולר שווי שוק נעלמו עם פשיטת הרגל, לא כולל יותר משני מיליארד בכספי פנסיות.

אז הקיצר, הם קיבלו בראש, אבל כמו שכתבו רבים ברשת מאז – הבעיה הבסיסית לא נפתרה. התאגידים האמריקאיים עדיין עושים בית זונות עם הכסף של בעלי המניות שלהם, ועדיין יש מחנה פוליטי חזק מאד שמנסה – שוב! – למכור להמונים המדובלים את השטות הזו שגורמים עסקיים יכולים לפקח על עצמם, ושהסרת נהלים, תקנות וחוקים רק תיטיב עם כולם. אהא.

נכון תמיד רציתם תחנת רדיו?

ובתור הפוגה מכל הפוליטיקה והחרא, קחו לכם אתר מגניב ביותר, שבונה לכם פלייליסט (מה שהוא מכנה "תחנת רדיו") על בסיס שירים שאתם קובעים. תנו לו את Black Dog של לד זפלין,למשל,  והוא ינגן לכם פלייליסט שמתאפיין ב"השפעות אסיד רוק, אר אנד בי, בלוז, רוקנרול ויכולת מוסיקלית גבוהה". השיר הראשון בפלייליסט בדרך כלל יהיה של אותו אמן, אבל אחר כך זה נהיה ממש מעניין, ויכול בכיף לגלות לכם אמנים מגניבים שלא הכרתם אבל הייתם צריכים. תיהנו.

אוקיי, לקצרות:

מה הקטע של גיא זוהר עם הפרצופים המתחכמים-מתנשאים-מתחנחנים אחרי כל אייטם ב"היום שהיה? מה, הוא התחרפן?

ועדת זיילר

בכתבות שהתפרסמו על קראדי אחרי מכתב האזהרה שהוא קיבל, חזרו כולם שוב ושוב על כך שהוא לא מושחת. אני מאמין לזה. הוא באמת עושה רושם ישר יחסית. אממה? הבנאדם פשוט לא חכם במיוחד (ויסלח לי אמיר אורן מהארץ, שליקק לו בעניין הזה). זו האמת העצובה, והיא היתה ברורה איך שהוא נכנס לתפקיד. ההיערכות שלו להתנתקות היתה יפה מאד, ויכול להיות שהוא טוב בלוגיסטיקה, אבל אין לו את מכלול הכישורים המחשבתיים כדי להיות מפקד מחוז, שלא לדבר על מפכ"ל.

עיר מקלט, עאלק

זוכרים שסיפרתי על וויליאם ג'פרסון, חבר בית הנבחרים הדמוקרט והמושחת שנתפס מקבל 100 אלף ירוקים שוחד, ועם 90 אלף מתוכם מגולגלים בפריזר? אז ה-FBI ביצע חיפוש במשרדו שבבניין הקונגרס, וזאת לאחר שהאדון הנכבד התעלם מצווים חוזרים ונשנים של בית משפט להעביר לחוקרים ניירות שונים. התגובה מצד חברי הקונגרס? זעזוע עמוק: "רמיסה של הפרדת הרשויות!!!" "מחטף של הרשות המבצעת!!!" ועוד ועוד שטויות. כמו שכתב נכונה ג'וש מרשל, אם ל-FBI אסור לחפש בחדר של חבר קונגרס מכהן, עם צו ואחרי שהוא נמנע מספר פעמים מלמסור את מה שבית משפט קבע שהוא צריך למסור, אז משרדו של חבר הקונגרס הוא בעצם מעוז בלתי חדיר לשחיתות. מה זה הקשקוש הזה? הפרדת רשויות זה לא חסינות מוחלטת מכל הרשויות האחרות גם יחד.

הכי לכלכו אותה חוג חברי הקונגרס השחורים, שהתרוממו על הרגליים האחוריות בתגובה לצעד הנכון של מנהיגת המיעוט ננסי פלוסי, שדרשה מג'פרסון להשעות את עצמו מתפקידו בוועדת הכספים. "הבוחרים השחורים יזכרו את זה", אמרו. יזכרו מה – שפלוסי נהגה כמו שצריכה לנהוג מנהיגות של מפלגה? בושה וחרפה שככה הם חושבים על המצביעים שלהם. אבל פלוסי, שכידוע לקורא בלוג מצוין וחינוכי זה היא די עלובה, לא יכלה להתמיד בעמדה ראוה לשבח. היא נבהלה מחוג חברי הקונגרס השחורים והתייצבה לצידו של יו"ר בית הנבחרים דניס האסטרט (שלצד שלו יש הרבה יותר מה להסתיר בחקירות שחיתות כיום), ומחתה בתוקף על החיפושים במשרדו של ג'פרסון. האישה הזו צריכה לקבל משכורת מהרפובליקאים, בחיי.

טוב, יאללה. די כבר. המשך יבוא.

טוב, מרוב ניסיון לרדוף אחרי סיפורים, שבסוף מתבררים כלא נכונים (הטלאי הצהוב באיראן), או לפחות "מקדימים את מחזור החדשות", כמו שהתנצל בצורה מפגרת האתר שפירסם שקארל רוב כבר קיבל כתב אישום – בקיצור, מרוב כל זה, זנחנו כל מיני דברים שוטפים שאספנו לי בקובץ נוטפד בשבועיים האחרונים. אז לפני שיאבד על החומרים האלה הכלח, נביא בהם בזריזה.

פערי שכר על רקע מגדר?

מאמר מאד מעניין, ומאד לא בקטע של "הנה הוכחה שכל הפמיניסטיות המופרעות סתם מבלבלות בביצים", שטוען שלמעשה, כשעושים את כל השקלולים הרלוונטיים, פער השכר בין נשים לגברים לא קיים. לא סוף פסוק, כמובן, אבל בהחלט חומר למחשבה.

ה-פ-ר-ד-ת__ר-ש-ו-י-ו-ת

פרד קפלן המצוין מסלייט מסביר – לאותו פלג גדול עד להפתיע באוכלוסיה שהצליח להחמיץ את השיעור על מונטסקייה בבית הספר – למה גם אם תוכנית לניתוח תבניות שיחה של מיליוני אנשים בארה"ב נחוצה, פשוט לא ייתכן שהרשות המבצעת תחליט אך ורק על דעת עצמה לבצע זאת.

יש דברים חשובים יותר מלהדיח את בוש

עם ההנהגה הנוכחית שלהם, הדמוקרטים עוד ישמטו את הניצחון בבחירות הקרובות לקונגרס, שהאלה הטובה מגישה להם על מגש של כסף.

נעזוב את זה שחבר בית הנבחרים הדמוקרטי וויליאם ג'פרסון חשוד בקבלת שוחד של עשרות אלפי דולר – שאותם החזיק מגולגלים במקפיא באחד ממעוניו, מה שנותן משמעות חדשה למונח cold hard cash – בזה הדמוקרטים מטפלים יפה, דווקא, ודרשו ממנו לוותר על תפקידיו בוועדות שונות הרבה יותר מהר ממה שהרפובליקאים הוציאו מכללם את המושחתים המוכחים שלהם.

לא, הבעיה היא שלהנהגה שלהם אין כיוון , אין שיעור קומה ואין הרבה שכל. מנהיגת המיעוט הדמוקרטי בבית הנבחרים, ננסי פלוסי, ניסתה למזער נזקים מכמה הערות נוטפות-ריר שאמרה על כך שראוי היה להדיח את בוש בשל חריגותיו השערורייתיות והשונות מסמכותו (לא משנה שזה נכון, זה לא מה שהמצביעים רוצים לשמוע שהיא וחבריה יתמקדו בו). אוקצור, פלוסי הודיעה לוושניגטון פוסט לפני שבועיים שהליכי הדחה "אינם עומדים על הפרק".

נו, אז היא אמרה, אבל מנהיגת המיעוט כבר מזמן אינה נתפשת כמנהיגה אמיתית, ואולי החמיצה את סיכוייה להיתפש ככזו אי-פעם. זמן קצר לאחר מכן נשמע חבר בית הנבחרים ג'ון קוניירס (דמוקרט ממישיגן) עושה רעשים של "בהחלט נבחן כל אפשרות להעלות הצעת הדחה נגד בוש". הוא ניסה לרכך את זה באמירות סותרות לצד אמירה זו, אבל זה היה מספיק כדי שהמכונה הרפובליקאית שוב תזעק שהצבעה לדמוקרטים בנובמבר היא הצבעה בעד התהליך שהאמריקאים שנאו כבר בסיבוב הקודם, בשנות ה-90'.

אז כמו שעזרתי לשמעון פרס למקד את דבריו בנושא איראן, החלטתי להציע סיוע דומה גם למועמדים ודוברים דמוקרטיים באשר הם. זה באנגלית, אז אם הנושא מעניי אתכם, תיהנו.

פחות מלים, יותר קוראים

באבה קלינטון כותב ספר חדש, שיתמקד הפעם על "הקרבה אישית ואקטיביזם אזרחי אישי", תוך שימוש בדוגמאות משנותיו בשירות הציבורי, בתקווה "לספר סיפור שייגע בלבות וירומם את הרוחות". ואם תוכל, אחינו ביל, לעשות את זה בפחות מכמות דפים ששוברת אצבעות אם הספר נופל על הרגל, יהיה סבבה.

"סם המוות", עאלק

זה כבר מגיע לממדים של מגיפה. בהתחלה היה הקמפיין הדמגוגי של "הארץ" נגד העשב הטוב – אולי קמפיין זה קצת גדול על שתי כתבות (בינתיים), שניפחו את הנזקים הנפשיים שעלולים להיגרם מקנביס לממדים של "תופעה שמושתקת בזכות יחסי הציבור המשומנים והנפלאים להם זוכה הסם". הקמפיין הזה של הארץ שופד כהלכה ב"וואלה! תרבות" על ידי רונן ארבל, אגב.

אבל עכשיו יש לנו חגיגה אדירה של בערות והפחדה צהובה, מבית היוצר של משפחת מוזס היקרה. כתבה רצופה שגיאות גסות, שמנסה ליצור הילה של סכנה נוראית סביב ה"הידרו" – שאינו הידרו ותיכף נגיע לזה – ולהעלות "תמיהה" כביכול, מדוע "הסם הנורא" עדיין נחשב בעיני החוק כקנביס לכל דבר. ובכן, בואו נמנה כמה מהשטויות הכתובות בכתבה:

1. זה לא הידרו. "הידרו" אמיתי הוא קנביס (או כל צמח) שגודל באמצעות הידרופוניקה, כלומר בתמיסה וללא אדמה כלל. כפי שאפשר לראות בתמונות המצורפות לכתבה, כאן מדובר בצמחים שגודלו בעציצים. הם פשוט גודלו מתחת לקורת גג, עם תאורה והשקיה מלאכותיות.

2. מתוך הכתבה: "מפקד הימ"ר, רב פקד ירון אחראק, הגדיר את ה"הידרו" בשם "גראס המוות". לדבריו, 'בכל סם יש חומר פעיל. אם בגראס הרגיל החומר הפעיל הוא 13 אחוזים, ב"הידרו" הוא פי חמישה ואפילו שישה'."

קודם כל, מאד אווילי לכנות חומר שטרם תועד בכל ההיסטוריה מקרה של מוות שנגרם ממנו ישירות כ"סם המוות". דבר שני, רפ"ק ירון אחראק, אתה טמבל נבער שמשלשל מפיו "נתונים" חסרי כל קשר למציאות, ומהווה דוגמא מושלמת למה הפרצוף של המשטרה שלך נראה כמו משהו שילד צייר במוצא עכוזו על קיר בית השימוש.

אין, בעולם כולו, קנביס ששיעור ה-THC (ככה קוראים לחומר הפעיל של הקנביס, אחראק) שבו מגיע ל-65-78 אחוזים. פשוט אין. קבלו בבקשה טבלה (באיחור, אבל הנה אשכרה צירפתי את הטבלה, ועימכם הסליחה), של שיעורי ה-THC במוצרי קנביס שונים, שנממדו על ידי אוניברסיטת מיסיסיפי מאז 1972. תראו שאמנם יש עלייה לאורך השנים באיכות החומר, אבל ששיעורי ה-THC האמיתיים שונים לחלוטין. בשנה הכי טובה של הסנסימיליה בכל 33 השנים המוזכרות בטבלה, הגיע שיעור ה-THC שבה ל-13.38%. מריחואנה "רגילה", כלומר חומר בינוני ומטה, מכילה בין שליש למחצית משיעור ה-THC הזה.

אפילו שמן חשיש, שזה שמן קנביס מזוקק ומהווה את הצורה החזקה והמרוכזת ביותר המוכרת לאדם, מגיע רק ל-42% THC בשנה הכי טובה – מדובר במשהו שמטפטפים ממנו במזלף של טיפות עיניים 2-3 טיפות על סיגריה רגילה כדי להתמסטל לאללה משאכטה או שתיים.

3. עוד מתוך הכתבה: "10 גרם מה"הידרו" עולים כ-500 שקלים. מי שרוצה להיות רגוע ומעדיף שתהיה לו הספקה רצופה ישלם כ-30 אלף שקלים לקילוגרם".

אין כמו סכומים מפוצצים כדי לשכנע את הקורא התמים שאכן מדובר כאן בהשתוללות אורגיאסטית שיש לעצור מדי. המחירים דווקא נכונים – מריחואנה איכותית אכן עולה 50 שקלים לגרם ואף יותר (נתקלתי כבר בהצעה לחומר של 90 ש"ח לגרם. ויתרתי). העניין הוא שאף אחד – אפילו מי שיכול להרשות לעצמו – לא קונה קילו של מריחואנה ביתית משובחת במכה אחת לצריכה עצמית. לא עושים את זה מהסיבה הפשוטה שזה, כמו כל דבר, מאבד מתוקפו. במחירים האלה כבר מדובר על דילר מנומס ואדיב שמגיע אליך עד הבית עם החומר ארוז יפה, ולכן, אלא אם כן אתה עושה מסיבה ענקית, אין שום סיבה לקנות קילו ב-30 אלף.

יש שם עוד שטויות קטנות, אבל הבנו את הראש. עכשיו כדאי שהכתב פעור הפה רענן בן צור, השוטר האוויל ושאר אבירי המלחמה במשתמשים בסמים יבינו משהו אחר: יותר חזק = פחות עשן לריאות. כמו כן, משתמשים במריחאונה איכותית נוטים דווקא ***פחות*** לאלימות, בין השאר מפני שצריך בשביל זה, נו, שכחתי…איך קוראים לזה…אה, כן: לקום. 🙂

בקיצור, העמדת הפנים הצהובה והמטופשת הזו כאילו מדובר במשהו חדש ומסוכן משתלבת בצורה מאד הגיונית עם הקו של מוסף הארץ, ומבשר על תקופת חושך חדשה ביחסים בין משתמשי הקנביס לחוק. אני אישית חושב שזה קשור לתפקוד המביך של אנשי עלה נידף, שגרמו לאנשים רציניים שאוהדים את העניין לא לרצות להתערב, מה השאיר את הבמה פנויה לריאקציונרים המאוסים. אבל אני פתוח להסברים אחרים.

טוב, זה מתחיל להיות ארוך. מחר נשים את החצי השני של דברים שנאספו אצלי ונדביק את החומר

האיש בן 65. לא מזמן השתפכתי כאן קצת על כמה שאני מחזיק ממנו , אז אחסוך לכם. אבל למרות שהוא עצמו לא הודיע על כל כוונה לחגוג את יומולדתו בצורה כלשהי שאינה פרטית בתכלית, אפילו הוא מבין שהוא לא יכול למנוע מאנשים לאהוב את היצירה שלו, ודרכה גם אותו.

אז ללא הימרחות נוספת, להלן המאמץ הקטן שלי לכבוד המאורע המשמח, תרגום לשירו When The Ship Comes In,

מאלבומו השלישי, The Times They Are A-Changin'

עוד יבוא היום
בו צפריר יידום
ורוחות ממשב תחדלנה
כמו הרוח בדממה
טרם פרוץ הסערה
בשעה שתבוא הספינה

הו הים ייחצה
בספינה הוא יכה
החולות שבחוף אז יזועו
אז תישמע גאות
והרוח בהלמות
וקרני השחר יפציעו

יצחקו הדגים
אשר דרך מפנים
ושחפים הם חיוך אז ילבשו
וסלעי היבשה
יזדקפו בגאווה
בשעה שתבוא הספינה

כל הממלל
את הספינה לבלבל
יישאר פשר דיבורו כמוס
שכן כבלי הים
ייקרעו עוד בשנתם
וייקברו באוקיאנוס

הו הזמר יעלה
המפרש יתגלה
כשהספינה אל החוף תיסחף לה
ופני שמש יכבדון
כל אדם על הסיפון
בשעה שתבוא הספינה

החולות יפרושו אז
מרבדים של פז
לבהונות יגעות למדרך
וחכמי הספינה
שוב יזכירו מפינה
שהעולם כולו נוכח

האויבים יקפצו
משינה עוד לא יקצו
ייחרדו ויחשבו שזה חלום רע
אז עצמם יצבטו
זה על אמת, הם יידעו
בשעה שתבוא הספינה

ידיהם יורמו
"נכנעים" הם אז יאמרו
אך נשיבה מן התורן: בא יומכם!
וכחיל פרעה
בים הם ייקברו
וכגולית ייכבשו

לא תרגום השירה הכי טוב שלי, אבל נסבל, אני חושב, במיוחד בהתחשב שזה לא לביצוע – אני די נגד תרגום שירים, במיוחד של דילן (ולא, אביב גפן לא עשה את זה טוב). מי שכן עשה את זה טוב – מדהים – הוא אליל מקומי, המועמד האישי שלי לנשיאות המדינה, הלא הוא אהוד בנאי, עם "הכוכב של מחוז גוש דן". זה לא של דילן, אבל זה בנזונה של שיר, של תרגום ושל ביצוע.

אז מה היה לנו עוד בענייני דילן?

המוזיקאו והבלוגר דויד פרץ תירגם את "האיש במעיל השחור", ומגיבתו מאיה הוסיפה עוד ארבעה תרגומים כאן.

חוצמזה, יש "פורום בוב דילן" בתפוז, והוא פורום חביב למדי, עם מנהל  (לא מנהלת, רחביה, מנהל, ועם צ'וקוהוליק הסליחה) מיומן שלא כופה את עצמו, שכפי שיודע כל פורומיסט – זה המון.

ובפורום הזה הביאה "הדרדסית הננסית" לינק לבלוג די מגניב בשם "עונג שבת", ושם יש להוריד זיפ של תוכנית הרדיו הראשונה של בוב דילן ( זוכרים שסיפרתי לכם? סעיף חמישי). יורד לאט, השמגג, אבל אני מקווה שכמה לאט ככה שווה. אדווח לכם. אז, אה… Don't follow leaders, watch your parking meter

האמת שראיתי את תוכנית יום העצמאות של "קיצ'ס" והחבר'ה עוד בשידור המקורי, במוצאי החג, אבל אז איכשהו החמצתי את רוב הקטע עם "הזמר אבי טנגה" (אני חושב שבדיוק חתכתי אבטיח או משו כזה). בקיצור, אתמול ראיתי את זה בשידור חוזר, ואני רוצה להבין רק דבר אחד – מה זה צריך היה להיות, לעזאזל? מילא, במסגרת קטע שלם על בנאדם, להכניס בקטנה איזו יציאה לגבי זה שהוא הומו – נגיד. נמוך, אבל לא חריג בנוף. אבל קטע שלם על זה שבנאדם הוא כן או לא הומו?? עם דגל גאווה שכביכול יצורף לדיסק שלו, שכולל את השיר "היה לי חבר, היה לי אוחץ'", וכו' וכו' וכו' במשך דקות תמימות? מה זה לעזאזל הדבר הזה?

עשיתי גוגל "שלומי סרנגה הומו" והתחוור לי שיש איזו מחלוקת בקרב הציבור (אותו ציבור שאכפת לו כך או אחרת), אם הבנאדם הומו, אבל אז מה???????????????????? אם הוא מחוץ לארון, אין פה אישו לצחוק עליו יותר מבאופן חולף כאמור לעיל. ואם לא, אז בוודאי שאין ליציאה הזו שום מקום.

יש כאן משהו שאני מחמיץ? האם הוא מצד אחד הומו בעליל ומצד שני ידוע ביציאות הומופוביות מגעילות? כי זו ההצדקה היחידה שאני יכול לחשוב עליה לדבר הזה. אני בטוח שיש פה משהו שאני לא יודע או לא קולט, ואשמח אם מישהו מקוראיי הנאמנים יאיר את עיניי.

תודה, אוחצ'ות שלי….

עדכון: רגע, רגע, אולי נפל האסימון: זה בגלל הפרסומת של הורדת השיער?

שמעון פרס, שממש מתחיל להזכיר את אמוץ דולניקר מ"השועל בלול התרנגולות" האלמותי של אפרים קישון ז"ל, מצא לנכון לעשות תחרות השתנה עם נשיא איראן המתועב, מחמוד אחמדינג'אד. "גם את איראן אפשר להשמיד", התנפח האיש המעצבן, שמורחק בשיטתיות מכל עשייה ממשית, אבל לא שוכח להקפיד ככל האפשר על הדרם של תאריו הריקים.

ובכן, כשירות לשימע'לה, לאודי חמודי ולשאר מנהיגינו מאותגרי הביטחון העצמי ומוכי הטסטוסטרון, הנה, בקווים כלליים, מה שצריך להגיד בתגובה לנפיחות הפה של המעצבן מטהרן:

"מצער מאד ששליטי איראן אינם מקדישים את זמנם לשיפור חייהם של תושבי ארצם, ומעדיפים במקום זאת לבזבז את זמנם ומרצם באיומים מטופשים וחסרי כל שחר, ובליבוי שנאה כנגד אנשים המרוחקים מהם אלף קילומטרים ויותר. העם הישראלי מייחל ליום שבו יוכל העם האיראני לבחור באופן חופשי וישיר את מנהיגיו, ללא סינון מצד גופים ממונים בידי עצמם. בבוא יום זה, ישמח העם בישראל להושיט לעם האיראני יד לשלום ולשיתוף פעולה, שיועיל לא רק לשני הצדדים אלא למזרח התיכון כולו.

בהזדמנות זו אנו מבקשים גם להתנצל בפני העם האיראני על הסיוע שהושטנו לפני שנים רבות למשטר הדיכוי של השאח, רזא פהלאווי. באותן שנים האמנו כי אסור לנו, כמדינה קטנה ומוקפת אויבים, לוותר על הזדמנות ליחסי ידידות עם משטר של מדינה מוסלמית גדולה וחשובה. בזאת טעינו, כי אין טעם בידידות עם משטר שאינו מייצג את האוכלוסיה, שהיא מקור הריבונות האמיתי והבלעדי. אנו מקווים שבקרוב תינתן לנו ההזדמנות לכפר על משגה זה ולהראות לעם האיראני את פניה האמיתיות של הדמוקרטיה הישראלית.

עד שיבוא יום מאושר זה, אנו נאלצים באי רצון, אך בתוקף, להבהיר כי כל יד שתורם נגדנו תיגדע ללא היסוס, ואנו מקווים שהעם האיראני יידע למנוע ממנהיגיו לבצע משגים הרי אסון".

קח, שימע'לה. חינם אין כסף. צריך אולי ללטש, אבל זה בטח יותר טוב מהשטויות שיוצאות לך מהפה.

היצ'נס דביל משריש, אבל גם קול לא צודק לגמרי

לפני כשבוע פירסם כריסטופר היצ'נס – סופר ועיתונאי המקדיש את רוב זמנו להגנה על המלחמה בעיראק ולהוקעת מתנגדיה כמשרתי הרוע – כתבה במגזין סלייט בה האשים את הבלוגר והמזרחן חואן קול בסילוף מכוון של דברי אחמדינג'אד במטרה לטייח את תמיכתו בהשמדת ישראל.

ובכן, היצ'נס כרגיל נסחף בזעמו הצדקני. קודם כל, הוא ציטט מתוך קבוצת דיון פרטית, שמשתתפיה מתחייבים שלא לשתף אנשים שאינם מנויים עליה בתכניה. הסיבה לכלל זה הוא שחלק מהמשתתפים כותבים מארצות רודניות, ועלולים להיענש בחומרה רבה אם יתגלו דעותיהם.

דבר שני, קול טוען (ואני מאמין לו) שהדברים שהיצ'נס ציטט הוצאו מהקשרם. בימים האחרונים החלפתי שבעה אימיילים עם פרופסור קול, והוא טוען שהיצ'נס לקח מה שהיה חלק מחילופי רעיונות גולמיים ובוסריים והציג אותם כטענה מבוססת. בנוסף לעובדה שהיצ'נס לקח חומר מרשימת תפוצה פרטית שאוסרת על פרסום חומרים מתוכה, הוא לא חשב לרגע לפנות לקול ולבקש ממנו תגובה – ועובדה שקול לא מתבייש לענות בפירוט ובאדיבות גם לכותבים הרבה פחות ידועים ממר היצ'נס.

כשקול התלונן בפני העורך של סלייט, ג'ייקוב ווייסברג, ענה לו ווייסברג (שאותו ואת כתיבתו אני מעריך בדרך כלל) שהיצ'נס לא היה מחויב לקבל תגובה מפני שלא מדובר בידיעה חדשותית אלא בפרשנות-דעה. טכנית זה נכון, אבל במקרה הזה, כשאתה מגיב על משהו שלא התפרסם ברבים, ושאתה לא סגור על ההקשר שלו, זה נראה לי מתבקש.

אבל מספיק עם היצ'נס. בעוד שקול מבהיר בבלוג שלו שהוא רחוק מאד מלהיות אפולוגיסט של משטר המולות – הוא מסביר ש"אני מתעב אישית כל מה שאחמדינג'אד מייצג, שלא לדבר על חומייני המבחיל. חומייני הרג חברים שלי בצורה כל-כך יסודית עד שהגופות שלהם מעולם לא התגלו", וכותב במקום אחר ש"איבתו של אחמדינג'אד לישראל, הכחשת השואה שלו וגזענותו מגונות בתכלית" – אני חייב להודות שהגישה שלו ביחס למשטר האיראני אכן שאננה מדי לטעמי. הדברים נוגעים הן בנוגע לקיבעון שלהם על השמדת ישראל, והן בנוגע לנחישות שלהם להשיג נשק גרעיני. באשר לראשון, הוא אומר ש"יש הבדל בין איום צבאי חלש שנדון לכישלון לאיום צבאי ממשי". באשר לשני הוא אומר ש"לא מוכח שהם מנסים להשיג נשק גרעיני". קול מדגיש שאיראן לא תקפה אף מדינה באופן ישיר זה יותר ממאה שנה, ושאין שום סיבה להאמין שהם יעשו דבר כה מופרע והרסני לעצמם כמו תקיפה גרעינית.

כל זה טוב ויפה, אני לא נמנה על אלה שרואים באחמדינג'אד איזה היטלר, אבל אני כן מתייחס ברצינות לאובססיה שלו ושל בכירי משטר המולות בנוגע לישראל, וכן מתייחס ברצינות לנכונות שלהם להשתמש בטרוריסטים כדי לבצע מעשי אלימות שהם פקחים מכדי לבצע ישירות. כמו שכתבתי למר קול, אני לא זוכר מי זה היה שסיפר שביקר אצל האייתוללה חמינאי (המנהיג העליון של איראן) ומצא אותו שקוע בשרעפים. כששאל האורח על מה חושב מארחו, ענה חמינאי "אני מנסה לחשוב איך מחסלים את ישראל". קול מנסה להשוות בין ההתנגדות האיראנית לקיומה של ישראל להתנגדות של ארה"ב לקיומה של ברית המועצות (ומצטט את אחמדינג'אד הנוקט בטענה זו). ההבדל, כמובן, הוא שארה"ב לא התנגדה לכך שרוסים ישלטו ברוסיה. אני גם חושב שלהטיל ספק בכך שהאיראנים מבקשים להשיג נשק גרעיני – ולו רק למטרות הרתעה – זו תמימות קשה.

אבל כמו שכתבתי לקול, נוכל לשוב ולעסוק בנושא כשיהיו התפתחויות חדשות. בינתיים תרמתי כמה גרושים לפרוייקט האמריקנה המצוין של קול, והוא סיפר לי שאחד הספרים הראשונים בפרויקט יהיה ספר אמריקאי טוב שיצא לאחרונה על השואה, ככה, בשביל לעשות קצת גלים…

אגב, למקרה שקורא את הבלוג שלי מישהו בעל הבנה צבאית גדולה משלי (שזה לא הרבה) – האם לגמרי מן הנמנע להשתלט באמצעות כוחות מוצנחים על אתרי הגרעין המוכרים של איראן, להשמיד אותם בצורה מבוקרת (או לחילופין לוודא שהם באמת מיועדים רק למטרות שלום), ואז לחלץ את כוח התקיפה וזהו? ככה לא מסתבכים בכלל עם השתלטות פיזית על איראן, ואפילו לא מפילים את המשטר ישירות. פשוט לוקחים לו מהיד את המקל. נכון, זה נשמע חסמבאי משהו, אבל אני בטוח שהיה מי שאמר דברים דומים על מבצע אנטבה.

ולסיום, שתי קטנות

1. נשבר הזין מהטמטום של הביורוקרטיה בישראל. באמת איש לא ידע שהגברת הראשונה של איסלנד מבקרת בישראל? אם היא באמת צעקה ש"בגלל זה שונאים יהודים" אז גם היא פרצופה, אבל עדיין.

2. בעלי החנות "קנבלו" הואשמו במעשה מגונה בפומבי, על תעלול הפרסום המטופש שלהם מלפני שנתיים וחצי, במסגרתו עודדו אנשים (ביניהם כמה קטינות) להתפשט בפומבי כדי לזכות בבגדים חינם. אני לא שמרן. אני אוהב סקס קינקי ואין לי בעיה עם עירום של בוגרים, אבל זמן ומקום לכל, ועת ואתר לכל חפץ. יש קו דק אבל לא שקוף בין שובבות נועזת לבהמיות גסה, והמטומטמים האלה חצו אותו ברגל גסה. אם מישהו יפתה את הבת שיום אחד תיוולד לי, בעודה קטינה, להתפשט למצהלות כל מיני בבונים, אני יכול רק לקוות שתעמוד לי סבלנותי לחכות עד שהרשויות יענישו אותו.

השארית העלובה של ליצני עלה נידף התעקשו להפיק את פיקניק(י) יום המריחואנה הבינלאומי, והתוצאה צפויה ממש כשם שהיא מתסכלת ומעציבה – פחות מאלף אנשים בשלוש ערים יחד, אחרי ארבע שנים רצופות של למעלה מחמשת אלפים איש בכל שנה. מן הסתם גם פחות מחמש מאות ואולי פחות משלוש מאות – אין לי מושג כמה אנשים היו באילת. בירושלים, על פי הדיווחים, היו רק כמה עשרות. גם בתל אביב היו כחמישים איש, עם הגברה ורמקולים של מסיבת כיתה. בלי צילונים, בלי קישוטים, בלי שום דבר שיצביע על השקעה מינימלית. רק חבורה של ילדים קטנים שמתעקשים להתחפש למבוגרים ולשחק בנדמה לי.

בשנה הבאה לא נטרח לתת לאימפוטנטים המצחיקים האלה את הכבוד שערן התעקש לתת להם הפעם. פשוט נעשה את זה בעצמנו, כמו שצריך, ונחזיר עטרה ליושנה. אולי אפילו נעשה משהו עוד השנה. נראה.

ועכשיו לעניינים שוטפים:

חלק מכם בטח התפלאו שאני לא מדבר על ההחלטה המהפכנית של מקסיקו, להתיר אחזקה של כל סוגי הסמים – החל בקנביס וכלה בקוקאין והרואין – בכמויות קטנות, המיועדות לשימוש אישי. ובכן, אני פשוט חיכיתי ל"נפילת הנעל השנייה", כמו שאומרים באמריקאית. ובכן, מסתבר שנשיא מקסיקו, ויסנטה פוקס, פתח רגליים לאמריקאים וסירב לחתום על הצעת החוק – שהועברה בעידודו – מבלי שייערכו בה "שינויים". במקסיקו מאשימים את פוקס בכניעה לתכתיבי ארה"ב – שנדהמה מהצעת החוק המהפכנית, שנועדה להפנות משאבים למלחמה בקרטלים מחד, ולגמילה של מכורים מאידך (מה שמכונה "גישת מזעור הנזק").

בקיצור, השמחה במקסיקו עדיין מוקדמת מדי. ארה"ב ממשיכה לכפות את המלחמה המלוכלכת שלה בסמים על שכנותיה, ואחר כך מתפלאת שמפת אמריקה, מהריו גראנדה לטיירה דל פואגו, נצבעת באדום (וכבוד לענת שתיוי ידידתי המצוינת על כתבה מעולה. רק חבל שמי שעשה הגהה חיפף בעליל).

שימות לאט לאט, כמו עכברוש

זכרייה מוסאווי, שכונה "החוטף ה-20" של ה-11 בספטמבר, נידון למאסר עולם ללא אפשרות חנינה, ולא למוות כפי שדרשה התביעה. התביעה טענה שאילו היה מוסאווי מספר את כל שידע, ייתכן שהפיגוע היה נמנע. אולם במשפט התברר שלמרות שמוסאווי מאד רצה להיות חלק מהתוכנית השטנית, אפילו חולי הרוח שהגו וביצעו אותה החליטו שהוא מעורער מדי בשבילם. אמא של החלאה הקטנה התבכיינה שלשים את הבן שלה בכלוב לשארית ימי חייו זה יותר גרוע מאשר להוציא אותו להורג, ואני מוכרח להודות שזה מעורר בי שביעות רצון מסוימת. דליה לית'וויק האלילה מסלייט, האישה שהופכת פרשנות משפטית לחומר קאלט, כתבה מאמר טוב על הממצא המדאיג – רוב המשובעים החליטו לא להרוג אותו לא בגלל שמה לעשות, הוא לא היה מעורב בתוכנית, אלא בגלל שהיתה לו ילדות קשה (אמא חורגת, שש במתמטיקה, אתם יודעים…סתם, ילדות באמת קשה, אבל לא כל ילד מוכה נהיה ג'יהאדניק מניאק). זה אכן מדאיג, אבל התוצאה נכונה ונצטרך להסתפק בזה. אוקצור, ינעם לו הבטון של תאו והעכברושים האחרים, שיארחו לו לחברה עוד סוף ימיו, יהיו מתי שיהיו.

"טוב נו, נרעיל את הילדים שלכם טיפה פחות"

מה עוד היה לנו? חברות המים המסוכרים למיניהם בארה"ב מתחייבים לקצץ כמעט לאפס את מכירת שיקויי ההשמנה שלהם בבתי הספר בארה"ב. טיפה של שפיות.

קטעים-צחוקים עם אבו-מוסעב

צבא ארה"ב תפס וידאו של זרקאווי והחברים שלו קצת עושים מעצמם צחוק – רב הרוצחים מתקשה בהפעלת כלי נשק , אחד האידיוטים שלו תופס בקנה של מקלע מיד אחרי שירו בו מחסנית שלמה באוטומט (לאלה מכם שהשתחררו מהצבא עוד לפני שלב הטירונות – קנה של רובה ממש מתחמם אחרי שיורים בו צרור באוטומט). דובר של צבא ארה"ב הציג את הקלטת והתענג על הגחכת האויב. נשמע מצוין, נכון? בדיוק ככה צריך להילחם בפנאטים – להגחיך אותם! ובכן, בעיקרון כן, אבל מתסבר שבןם בעיקרון לבין בפועל יש כמה מהמורות. פרד קפלן המשובח מסלייט ואיזה כותב(ת?) של הניו יורק טיימס מסכמים יפה את רוב ההשגות. תקציר למתעצלים:

1) למה זה פורסם על ידי צבא ארה"ב, שממש לא נהנה מאמינות באזור? למה לא להעביר את החומר לגוף תקשורת ערבי – אפילו אל-ג'זירה (ונראה אותם לא משדרים את זה)? או לראש ממשלת עיראק החדש?

2) ולמה לפרסם שהחומר נתפס במהלך מבצע של כוחות ארה"ב, במקום לתת את הקרדיט לכוחות העיראקיים?

3) אם כבר אמריקאים, למה הצבא ולא אנשי "הדיפלומטיה הציבורית"?

4) אם זרקאווי כזה ליצן, איך זה שהאמריקאים כל-כך מתקשים לתפוס אותו? (קפלן מסביר שהכוחות המיוחדים דווקא התקרבו מאד כמה פעמים).

5) ואם כוחותינו ממש קרובים לתפוס את המנוול, למה להפחית מערכו בעצם? האם זה לא יפגע בהיש כשהוא כן יילכד?

6) מסתבר שהנשק שזרקאווי מתקשה בהפעלתו הוא לא איזה עוזי, אלא כלי מסובך שחיילים אמריקאיים עוברים הכשרה די ממושכת בשימוש בו.

7) היות שמדובר בכלי אמריקאי, עצם העובדה שזרקאווי מחזיק בו אומר שהוא לקח אותו שלל – לא משהו שאנחנו בהכרח רוצים להבליט.

8) פרופסור לחקר הטרור ולוחם מארינס לשעבר אומר שיחסית למישהו שכוחות ארה"ב יושבים לו על הזנב כבר חודשים, זרקאווי נראה ממש נקי, בריא ולא מזה-רעב.

בכל מקרה, רק הזמן יגיד אם הניסיון הזה להוריד מקרנו של איש מחליא במיוחד צלח או לא – ולפי מה שהבנתי, זרקאווי וחבריו מצליחים יופי להשניא את עצמם על העיראקים, אפילו הסונים, גם בלי הגימיקים הללו.

יאללה, מספיק להיום. מחר נעסוק בניסיון העלוב של כריסטופר היצ'נס, שאומרים שהיה פעם עיתונאי אמיתי והיום הוא סתם כלב תקיפה של אדוני המלחמה, ללכלך על פרופסור חואן קול, שאותו ואת תותחיותו הזכרנו כאן לאחרונה.

לפני שניגש לסעיפים המובטחים, עוד כמה עדכונים על הסיפור של הופעת סטיבן קולבר בארוחת הערב של כתבי הבית הלבן. עם כל ההנאה מלראות מישהו מכריח את בוש לשמוע קצת אמת, בכל זאת קיימת סכנה שמצביעים מתנדנדים, שמבינים שמשהו רקוב בממלכת דנמרק אבל טרם הכירו במציאות די הצורך לתעב את בוש בכל נפשם ובכל מאודם {חיוך}, יקבלו אנטי ממתקפה חזיתית שכזו ולא יצביעו לכוחות האור בנובמבר הקרוב. את הסכנה הזו זיהה מצליף המיעוט הדמוקרטי בבית הנבחרים, סטני הוייר (המייצג את מרילנד), שאמר שבעוד שההופעה של קולבר היתה מצחיקה, היא היתה לעתים "קצת קשה מדי", וכי כמה בדיחות בה חרגו מהטעם הטוב. "בוש הוא נשיא ארה"ב, ומגיע לו קצת כבוד", אמר.
 
שיהיה ברור: טוב שקולבר עשה מה שעשה, וטוב שהוייר ניצל את זה לצרכים פוליטיים ערמומיים, שגם הוציאו אותו (ובהשלכה, את הדמוקרטים) טוב בעיני קהל היעד האסטרטגי, וגם סובבו לג'ורג'י בוי את הסכין. 96 שעות לאחר מעשה, הפוליטיקאי היחיד שהעז להגן על כבודו האבוד של פירלס לידר הוא לא מהמחנה שלו. בתחבולות תעשה לך מלחמה.
 
אגב, התקשורת הממסדית החלק לקלוט, באיחור אופייני, שלהתעלם מההופעה של קולבר או לפטור אותה באמירה הקצרה והלא מנומקת ש"הוא נפל על הפרצוף" לא יעבוד – לא כשכל אתר שמציע צפייה או הורדה של הווידאו קורס תחת עומס הביקוש. אפילו הניו יורק טיימס ירום הודו, (שכזכור, פרסם קרוב לאלף מלה על ארוחת הערב של הכתבים בלי להזכיר את קולבר אפילו פעם אחת), הואיל באצילותו להתייחס לסוגיה. כדי להדגים את מידת העניין שהסוגיה עוררה ברחבי הרשת, סיפר הטיימס שהאתר "גוקר" שאל את קוראיו אם ההופעה של קולברט היתה "אחד המעשים הפטריוטיים ביותר שראית", או "לא ממש מצחיק". העיתון שעדיין אוהב לחשוב את עצמו לכלי התקשורת החשוב והמשפיע בעולם רק שכח לספר מה היתה תוצאת הסקר – 88% (מתוך למעלה מרבבת משיבים) ענו "אחד המעשים הפטריוטיים". בסופו של דבר הגיעה הגברת האפורה והסנילית למסקנה המלומדת ש"התעלמו מזה לא מסיבות פוליטיות, אלא פשוט כי זה לא היה מצחיק". אהא. בדרך כלל כשכותבים על אירוע שהיתה בו הופעה קומית, אם היא לא היתה מצחיקה, לפחות מציינים את זה. אבל אולי זה ככה רק בקהילה מבוססת המציאות – קהילה שהטיימס לא תמיד רואה עצמו מחויב להימנות עליה, בשנים האחרונות.  
 
ועוד אגב אחרון על הפרשה – שכחתי לספר לכם שאחת הנוכחות באירוע ההוא היתה לא אחרת מאשר ואלרי פליים, שגם זכתה להתייחסות (משעשעת למדי) במונולוג של קולבר. ועכשיו באמת די עם זה. הלאה: 
 

"זה לא אני, המורה!"

אגב פליים, אחד מקווי ההגנה החדשים של לואיס ליבי (זה שלא הואשם בחשיפתה, אבל כן בעדות שקר ושיבוש הליכים בחקירת הפרשה), הוא "אני אישית דווקא לא שיקרתי בנוגע לפליים, אבל כנראה שאחרים מתוך הממשל שהעידו בפני חבר המושבעים המורחב החוקר את הפרשה לא כל-כך דייקו בעדותם". אח, תגידו מה שתגידו על ממשל בוש – אצלם נאמנות זו נאמנות. עובדה – ליבי לא אמר מי בדיוק לא דייק בעדותו. איזה גבר.

ועוד אגב פליים – מסתבר שבזמן שממשל בוש הפך אותה לפיון במאבק הפוליטי נגד בעלה, היא עסקה במעקב אחר התוכנית הגרעינית של איראן, ושחשיפתה, שהביאה לסיום הקריירה שלה, פגעה במעקב זה. 
 
 

המהגרים האלה, תמיד עושים בעיות

באחד במאי נערכו בערים ברחבי ארה"ב הפגנות ענק בעד מהגרי העבודה. ברבות מהערים נערכו שתי הפגנות – אחת בבוקר ואחת, לאלה שרצו להפגין אבל לא לשבות, בערב. בלוס אנג'לס הגיעו לשתי ההפגנות יחד כ-650 אלף איש. בשיקאגו הגיעו 400 אלף. במגזין סלייט החביב עליי ביותר הופיע מאמר מעניין ונכון על החשיבות של ההפגנות הללו ועל כך שבארה"ב, תנועת זכויות העבודה תמיד היתה קשורה לזכויות מהגרים ותמיד נשאה אופי מאד אתני. תיהנו. 
 

אל הימנו נסיונל

ואם כבר אנחנו מדברים על מאבק ההגירה, בטח שמעתם על כל הסיפור של הגרסה הספרדית להמנון האמריקאי, ועל דעתו הנחרצת של הנשיא בוש לפיה זה ממש פויה, וההמנון חייב להיות מושר רק באנגלית. דעה לגיטימית, כמובן. אבל אם זה ככה, למה בדיוק יש באתר משרד החוץ האמריקאי לא פחות מארבע גרסאות שונות של "הדגל זרוע הכוכבים" באספניול? ולמה היה מועמד אחד לנשיאות, שבמהלך חיזור אחרי הקול ההיספאני בשנת 200 נצפה כשהוא שר את ההמנון האמריקאי בספרדית? ולמה יש לו אותו שם כמו המנהיג הדגול שעומד כיום על קדושת האינגלז? זה לא קצת מבלבל? 

דילן שוב כובש את הרדיו

ולאיש שהיה אהבתי המוסיקלית הראשונה, וככל שעובר הזמן אני רק אוהב אותו יותר – בוב דילן כמובן. האיש, המשורר, המופיע הבלתי נלאה וגו'. למר צימרמן יש קריירה צדדית חדשה – בתור מגיש רדיו בתחנת הרדיו הלווייני XM. רדיו לווייני הוא אחד מסיפורי התקשורת החמים עכשיו בארה"ב. נוכח השתלטותן של שתי חברות ענק על רוב מכריע של תחנות הרדיו הרגיל, והמדיניות השמרנית-דורסנית-מייבשת של החברות האלה, קמו שתי חברות שמשדרות רדיו בלוויין – מה שאומר שאפשר לקלוט אותן בכל רחבי ארה"ב, בניגוד כמובן לרדיו רגיל.
 
אוקצור, דילן מגיש תוכנית שבועית בת שעה, בה הוא מנגן מוזיקה שהוא אוהב, כשבכל שבוע השירים נוגעים בנושא נבחר. הניו יורק טיימס הביא מבחר מתוך תוכנית שתשודר שבוע הבא לכבוד יום האם. אז כיאה לבנאדם שגדל על בלוז בשנות ה-40 וה-50, הוא מביא כל מיני דברים אקלקטיים, של בני אדם שבחיים לא שמעתם עליהם, ומעיר על כל שיר הערות שנעות בין הליניארי לרפסודי-אסוציאטיבי-דילני קלאסי. אבל אקלקטי זה לא רק אזוטרי ולא רק פלצני. מסתבר שהמאסטרו מחבב לא מעט גם את הראפר הוותיק LL Cool J. דילן מציג שיר של האיש, שנולד בשם ג'יימס טוד סמית', ונותן לו כבוד בחריזה (נחמדה, לא יותר), על כך ש"אל תקראו לזה קאמבק, הוא כאן כבר שנים, מתנשא מעל המתחרים עם פצצות לפנים" (תרגום חופשי) – וגם מבאר למי שלא ידע (כמוני), שהכינוי הזה הוא ראשי תיבות של Ladies Love Cool J. כבר כמה שנים שזימי שלנו, שבמשך שנים היה מפורסם בבריחתו מהתקשורת, מתרכך ונפתח, ומסתבר שהוא עושה את זה בצורה מגניבה ביותר. מעניין מתי אפשר יהיה לקלוט כאן את הרדיו הלווייני הזה. 
 

"ג'יב אל-אוויה" זה לא ללמוד ערבית

 מה עוד היה לנו לפני שזה מתיישן? אה כן – תום שגב. שגב לא זקוק לי כדי שאסביר כמה שהוא תותח, אבל במאמר האחרון שלו, בהארץ ביום שישי שעבר, הוא הביא אותה בקביעה שאני הקטן מרשה לעצמי לחלוק עליה. שגב מפקפק בטענה, לפיה חשוב מאד להרחיב לכלל אוכלוסיית התלמידים את לימודי הערבית, במטרה להקנות לציבור הישראלי הבנה טובה יותר של המתרחש במרחב המקיף אותו. לדעת שגב, ישראלים רבים מאד כבר יודעים ערבית, בין השאר כתוצאה משירותם הצבאי, וזה לא ממש מניב את התוצאה הרצויה. ובכן, לא בדיוק. לדעת להגיד "ג'יב אל אוויה" או "וואקף ולא באטחכ" ("תביא תעודה [מזהה]" ו"עמוד או שאני יורה" בהתאמה) זה לא לדעת ערבית. לדעת ערבית זה לדעת לדבר, לדעת קרוא וכתוב ברמה בסיסית ולהכיר במידה מינימלית את יסודות התרבות ועולם המושגים הערבי, ואת זה מעט מאד ישראלים לומדים. סתם, אבחנה שהיה לי חשוב להביע. 

אם נמשיך לטפוח לעצמנו על השכם, השכם יישבר

עוד אבחנה שחשוב לי להביע היא שנשבר הזין מהצדקנות הזחוחה של מנהיגינו העלובים. בנאומו בעצרת של יום השואה אמר ראש ממשלתנו החדש ש"היהודים היוו איום מוסרי על הנאצים". זו לא אמירה חסרת **כל** קשר למציאות – הנאצים אכן היו ריאקציה אלימה נגד המוסר המונותיאיסטי, היודיאו-נוצרי, אבל זו דרך מאד זחוחה ואנאלית משהו להסתכל על העולם – די דומה לאמירה של איזה טקסאני אחד והרבה מהחברים שלו, ש"הטרוריסטים שונאים אותנו בגלל שאנחנו מייצגים את החופש" – לא שגוי במאה אחוז, אבל פשטני, זחוח ומשרת בעיקר את האגו.
 
אבל זה עוד מילא. האמירה של נשיאנו קצב בעצרת יום הזיכרון, לפיה "המלחמות נכפו עלינו בזו אחר זו, הלנצח תאכל חרב" – זו כבר צביעות מזוינת מהסוג הגרוע ביותר. אולי די כבר עם השקר הזה, שרק גורם לנו לעשות שוב ושוב את אותן טעויות? מבצע סיני נכפה עלינו? מלחמת לבנון נכפתה עלינו? יש אומרים שאפילו מלחמת ששת הימים לא באמת נכפתה עלינו, ושאפשר היה להסתפק במבצע צבאי מוגבל בהרבה כדי להדוף את האיום שניצב בפנינו. עם הטענה הזו אני לא מסכים, אבל אין ספק שאת רוב האלימות שסבלנו ממנה מאז אפשר היה למנוע באמצעות התמודדות טובה יותר עם פירות אותו ניצחון.
 
בקיצור, די כבר עם הנראטיב הפשטני והזחוח של "אנחנו בסדר, כל הזמן תוקפים אותנו לגמרי סתם". הוא לא רק שקרי. הוא מונע מאיתנו לפתור את הבעיות הכי בוערות שלנו. 

ונראה לי…

שבנימה אופטימית זו נסיים. איך היה המנגל שלכם? שלי היה יותר מינורי מאשתקד, אבל מאד נעים, ותודה לברשה על הסטייקים המשובחים שהביא.

אני אמנם החמצתי את זה, אבל אחי המאומץ, מר שראל גרוסמן ירום הודו, התקשר לחלוק אתי את הרגע המשעשע בטירוף:

אתמול במהלך משחק הכדורסל של הצהובים יושב כתב של ערוץ 1 במשרדי תחנת הטלוויזיה הפלסטינית בבית לחם, ומבשר לאומה הנרגשת שגם עובדי רשות אל-שידור של אל-שעב אל-פלסטיניה צופים באמריקאים שלנו נגד האמריקאים (והיוונים והארגנטינים) של הספרדים. שואל הכתב שלנו את הכתב שלהם מה הוא מרגיש כשהוא רואה את זה, והפלסטיני אומר לו כדלקמן:

"באמת, אני מקנא בישראלים רק על שלושה דברים: על ההסתדרות, על חיל האוויר ועל מכבי תל אביב. כל שאר הדברים שיש לכם – הכור בדימונה וכל זה – לא מעניין אותי".

אכן, אין עוד מלבדו.

ולעניינים שוטפים:

פרץ יוצא פארש יותר ויותר מיום ליום. בהתחלה עוד נטתה דעת הקהל להעריך שהוא ניצח במו"מ עם אולמרט. שבעה שרים! לסיעה של 19 מנדטים! וואו, איזה כלי-כלי אחושרמוטה. אבל בבדיקה מדוקדקת יותר התברר שמתוך שבעה, שניים הם שרים בלי תיק. בנוסף, כמובן, התברר שבמאבק האמיתי – על תיק האוצר – הפסיד פרץ בגדול. למרות העובדה שקדימה לא יכלה בשום פנים ואופן – בניגוד להתייהרות המטופשת של אנשיה – להקים ממשלה "עם או בלי העבודה", הסכים פרץ להתכופף ולוותר על התיק היחיד שהיה מאפשר לו שליטה של ממש בהתחייבויותיו לבוחר.

הציפוי המבריק של "הישג המו"מ" של פרץ התקלף בגדול כשאולמרט סינדל אותו עם הקטע של ביטול סגני השרים – מהלך שקוף שנועד להקל את הזעם הציבורי על גודלה הממותי של הממשלה עצמה. מיד עלו הטענות (שעשויות להיות מוצדקות) לפיהן פרץ יתקשה להתמודד עם התפקיד המורכב של שר הביטחון ללא סגן, שיסייע במלאכת הניהול גופא (וזה לא רק משרד הביטחון. אין בעולם ממשלה בלי סגני שרים, ויש לזה סיבה). "אם פרץ לא יכול להתמודד עם התפקיד ללא סגן, שייקח תיק אחר", אמרו בקדימה, ונהנו להם מההשפלה הקטנה.

ההשפלה הזו – והחדווה שבה היא מבוצעת – מעלה את החשש שליברמן צודק, והממשלה הזו לא תאריך ימים יותר מזו של ברק. פוליטיקה היא משחק קשח ומלוכלך, אבל השפלות של שותפים, שנועדו סתם להעמיד למישהו את הזהו, הן מתכון בטוח להגברת הלחץ לעבר הסף הקריטי.

בנוסף, פתיחת הרגליים המסיבית לחרדים מובטח לה שתגביר את הלחץ מכיוון הרחוב על הח"כים של העבודה, ואלה הרי לא צריכים הרבה כדי להתחיל לתקוע סכינים בגב להנהגה. לא אתפלא אם ברוורמן, אחרי ניסיון של כמה חודשים, יחליט גם הוא שזה לא בשבילו ויפרוש – תוך הבעת דעתו המחראת על אבו שפם.

בקיצור, עד ינואר 2008 כנראה שיהיו בחירות שוב, וחבל מאד, כי לא נראה לי שהעם יבחר שוב בטיקט של ההתנתקות החיונית.

ולסיום, שני סיפורים מארץ האפשרויות:

במסצ'וסטס תובעים שני זוגות הורים את העיירה לקסינגטון ואת מערכת החינוך שלה, לאחר שמורה של ילדיהם בני השבע לא התייעץ עמם בטרם הקריא להם סיפור בשם "קינג אנד קינג", על נסיך שדוחה מעליו את כל הנסיכות המוצעות לו ובוחר באהבתו האמיתית – נסיך אחר. ההורים טוענים שבכך עברו המורה ובית הסר על חוק המחייב להודיע להורים בטרם ייערכו שיעורים בנושא חינוך מיני. המפקח על בתי הספר בלקסינגטון – פרוור עשיר של בוסטון – טוען שהסיפור לא הוקרא כחינוך מיני אלא כחינוך כללי על העולם שבו חיים הילדים, שהם בכל זאת תושבי המדינה היחידה בארה"ב שהפכה את הנישואין החד-מיניים לחוקיים.

אני אישית מבין את הנקודה של ההורים, אבל רק עד גבול מסוים. נכון שנישואין חד מיניים הם נושא שנוי במחלוקת, אבל אכן מדובר במסצ'וסטס, וחוצמזה, העובדה שיש אנשים שעדיין חיים בחושך לא אומרת שצריך להסכים עמם ולחלוק על התועלת שבאור. מי שרוצה לוודא שהילדים שלו לעולם לא ייחשפו לרעיון שהומואים ואורחות חייהם הם עניין מקובל, שישלח את ילדיו לבית ספר דתי.

ולסיום, סבתות השלום זוכו! חבורה של 18 פעילות קשישות נגד המלחמה, שנעצרו והואשמו בהפרת הסדר הציבורי לאחר שערכו הפגנה בפתח משרד גיוס בעיר ניו יורק, זוכו מכל אשמה והשופט קבע שעצם מעצרן היה שגוי. הסבתות העולזות יצאו מבית המשפט ופצחו בהמנונן הלא-רשמי: "אלוהים עזור לאמריקה, אנחנו צריכים אותך נואשות, כי אצלנו המנהיגים, הם רמאים, ואת העולם הם ממש מרגיזים".

בטח היו עוד דברים, אבל זה בסדר – ככה יהיה לי מה לכתוב מחר.