עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

טוף, אוסף זריז של דברים לפני שנחנוך מחר את "שבוע המודעות לקלריקל-פאשיזם היודיאו-נוצרי", ככה בשביל לאזן את ההסתה המיתממת של דייויד הורוביץ וחבריו הניאו-שמרנים המחליאים – יוזמה שבגלל שהיא מתיימרת להאיר בעיה אמיתית, גם אנשים טובים מאד נתפסו לה* לצערי. אז לעניין:

* כל הדוגמאות המובאות בפוסט של יוסי נכונות ומקוממות ודורשות טיפול. השאלה היא מאיפה אתה ניגש לזה ומה הפתרונות שלך. מנקודת מבט "נוצרית"? לא תודה. הבעיה היא בדת, כל דת.

—————————–

אולי הוא באמת עוד לא מוכן

חביב המדור בראק אובאמה צולל. לאו דווקא בסקרים (שם הוא אפילו מצמצם טיפה בניו המפשייר המכרעת), אלא בהתנהלות. קראתם על מוקש ההומואים שלו? אובאמה מקווה מאד שדרום קרוליינה, מדינה עם הרבה אזרחים שחורים שמצביעה מוקדם, תיתן לו הישג שישאיר את הקמפיין שלו בחיים. אז הוא מתכנן סיבוב הופעות עם הרכב אול-סטאר של גוספל, בתקווה להקסים את הבוחר השחור והנוצרי. אין עם זה בעיה. מה שיש איתו בעיה שאחד מחברי ההרכב הוא איזה מסכן בשם דוני מק'קלורקין, שפעם הכיר בזה שהוא הומו ומאז חזר ברוב תוקף לארון וגם מתבטא נגד הומואים "שרוצים לרצוח את הילדים שלו" וכאלה. מקרה ארון קשה. כמובן שעצם הכוונה של אובאמה לעמוד על במה אחת עם האיש עולה לו ביוקר בקהילה הגאה באשר היא. אבל הצרות לא נגמרות. כדי לתקן את המעוות, החליט אובאמה להביא איזה מישהו שהוא גם כומר נוצרי וגם הומו, שיטיף לקהילות השחורות על כמה שהומופוביה זה פויה ובכלל לא חן בעיניו של ישו שלנו. נו, מה הבעיה? הבעיה שהכומר דנן הוא לבן. זה, מה לעשות, לגמרי לא עובד על קהל שחור. השחורים שצריכים את ההרצאה רק יקבלו חיזוק לדעה הקדומה שלהם שהומוסקסואליות זה עניין של לבנים (קצת כמו אחמדינג'אד), ואתם לא רוצים לדעת איך הקהילה הגאה השחורה מרגישה. פאשלה פוליטית גרידא ברמות שקשה לתפוש.

בנוסף, כריסטופר בים המעולה מסלייט שם את האצבע על טעות מכרעת של אובאמה – הוא נותן להילארי לסנדל אותו עם ההבטחה שלו להביא "טון אחר לפוליטיקה". איך? נורא פשוט. כל פעם שאובאמה תוקף את העמדות של הילארי, היא ישר אומרת ש"נורא חבל שהסנאטור אובאמה לא עומד בהבטחה שלו ומוריד את הקמפיין לרמות אישיות". זה בולשיט ולא צריך להיות קשה לגרום לבוחרים לראות את זה, אבל הוא לא עושה זאת. ואם לא עכשיו, אימתי?

קולבר לשלטון!

הלאה – הלהיט החדש (והלא ממש אמיתי) במערכת הבחירות הוא… הקומיקאי המלך סטיבן קולבר, שנרשם רשמית לפריימריז של שתי המפלגות (כן, מותר). לנתון הבא יש משמעות בעירבון מוגבל, אבל מיליון איש כבר נרשמו לפייסבוק של ה"קמפיין" של קולבר, שזכור לנו לטוב כמי שהסתכל לבוש בעיניים בארוחת הערב של כתבי הבית הלבן לפני כשנתיים, חייך ורוקן עליו מחסנית רטורית קטלנית ישר לפנים. למה אני מציין את הנתון של הפייסבוק? כי זה משאיר הרחק מאחור אפילו את אובאמה, שעד כה שלט לחלוטין בזירת האינטרנט. אגב, הכסף החכם הולך על נסיגה קרובה של קולבר מהפרובוקציה החביבה, יען כי היא מהווה הפרה של חוקי הבחירות, מפני שהיות לקולבר תוכנית טלוויזיה נותנת לו יתרון לא הוגן מבחינת זמן אוויר. בשלב כלשהו מישהו יתלונן ורשות התקשורת הפדרלית תאיים בקנס רציני ביותר, וזה יהיה הסוף (אלא אם כן קולבר יחליט להמשיך בפרובוקציה ויתפטר מהתוכנית, או ייקח חופשה של שנה, מה שלא סביר כי כמו שמזכיר לי כאן נכונה הקורא עמנואל, קולבר נרשם לפריימריז רק במדינת דרום קרוליינה).

האיש משכונת התקווה

וללהיט הרבה יותר רציני – תרשמו לפניכם שהסוס השחור אצל הרפובליקנים הוא מושל ארקנסו מייק האקבי. הוא נחמד, רהוט, כנה ומאד שמרן ונוצרי (הוא כומר בפטיסטי מוסמך, והוא לא סתם אומר לקהלים נוצריים שהוא בא היישר מתוכם. זה נכון). הוא טחן את כל שאר המתמודדים בסקר שנערך לא מזמן בקרב מצביעים נוצרים (טחן בקרב אלה שהצביעו במקום, לא ברשת. בשקלול מצביעי הרשת הוא סיים שני, ארבעה אחוזים בלבד אחרי מיט רומני המפוצץ בכסף ובתומכים תאגידיים). אם הימין הנוצרי יצליח שוב להשליט את רצונו על המפלגה הרפובליקנית, אני מהמר שהאקבי יהיה הכלי. אם הימין הנוצרי לא יצליח, זה אומר שג'וליאני יהיה המועמד, אבל קשה לי להאמין, כי בחיי שיותר קל לתפור לו תשדירי תקיפה מאשר לשמעון פרס. אגב, ואני לא ממציא את זה – יועץ רפובליקני בכיר אמר לאחד מכתבי סלייט ששני המכשולים הגדולים של האקבי הם שמו המצחיק במקצת ו…זה שהוא בא מהעיירה הופ, ארקנסו (כמו The Man From Hope). כמה מגוחכים יכולים שמרנים להיות? צירוף המקרים הזה כל-כך מהווה כזה פיתוי לאו בר כיבוש עבור כל הולם במקלדת, עד שחיפוש בגוגל על "Man from Hope" מניב קודם כל קישורים על The other Man from Hope

איך אומר ביבי? לא זו השאלה

עוד: צ'ארלס ראנגל, חבר קונגרס ממדינת ניו יורק, יצא קצת פארש לאחרונה כשהתחיל להגיד שג'וליאני לא ראוי בגלל שהיה נשוי שלוש פעמים. הבעיה כמובן היא לא בעצם זה שהיה נשוי שלוש פעמים, אלא איך בדיוק נגמרו שני הנישואין הראשונים. (הוא השיג ביטול כנסייתי לנישואיו מאשתו הראשונה, בטענה המגוחכת שהיא בת דודה שלו – אחרי 14 שנות חיים משותפים – ונפרד מאשתו השנייה ואם ילדיו בהשתוללות ציבורית שכללה את הכפשתה הפומבית בבתי משפט ובגידה בה עם אשתו הנוכחית (והמגעילה ברמות שרה נתניהו ולאה רבין ביחד) בעודו נשוי לקודמת, בבית ראש העיר בו התגוררו שניהם יחד עם ילדיהם, עד ששופט זרק אותו מהבית). רודי לא-חמודי גם לא ראוי מהרבה מאד סיבות, עליהן עמדנו כבר בקישור שלעיל.

מסיבת עיתונאים בהרכבה עצמית

ולסיום החלק זרוע הכוכבים בפוסט, הממשל המטופש הזה פשוט לא לומד. זוכרים את כל הקטעים שבהם הממשל שילם לעיתונאים כדי שיכתבו דברים מחמיאים, עשה פוטושופ כדי להראות קהלים גדולים יותר ממה שהיו באמת בנאומים של בוש וכיו"ב? ובכן, הפעם הם התעלו על עצמם. FEMA, הסוכנות הפדרלית לניהול מצבי חירום, ערכה מסיבת עיתונאים כדי להתהדר בטיפול המוצלח בשריפות בדרום קליפורניה (הצלחה שהקרדיט עליה שייך לסוכנויות המדינה, אבל לא משנה). מה כל-כך נורא במסיבת עיתונאים? שום דבר, כל עוד אתה לא שם עובדים של הסוכנות שלך מחופשים ל"עיתונאים" כדי שישאלו את ראשי הסוכנות שאלות רכות ומתחנפות… והקטע הוא שהפעם הם באמת יצאו בסדר – לפחות לא פישלו. עיתונאים אמיתיים לא היו הורגים אותם. איך אמר את זה יפה סר וולטר סקוט?
Oh, what a tangled web we weave, when first we practice to deceive.

(מזל שבדקתי, כמעט שוב ייחסתי את זה לדוד וויליאם)

ונעבור לארצנו הקטנטונת:

אני לא ממש אוהב להסכים עם חנוך דאום, ומקבל בחילה של ממש מלהסכים עם אורי אליצור המאוס, אבל יש לא מעט בדבריהם – השמאל האופנתי, הדוגמטי, זה שהרבה יותר חשוב לו "שהצד שלנו צודק" מאשר לחשוב עצמונית ולהיות אשכרה צודק – הצד הזה הוא האחראי העיקרי לכך שחוץ ממאמינים מסורים, אף אחד כבר לא שם זין על רבין, רצח רבין או "מורשת רבין" (זה האחרון היה עניין מגוחך מלכתחילה). האידיאליזציה של רבין האיש, הפיכתו לקדוש ומושלם וחביב ותם וצח ואדום, דגול מרבבה, עיקור הדיון בו מכל מחלוקת של ממש, היעדר אפילו רמז לביקורת מוצדקת על הקטנה שבקווי מדיניותו (לא רק שלום, נגיד כלכלה), וכמובן דחיפתם למרכז הבמה של בתו המאוסה ובנו חסר החשיבות (שלא לדבר על אמם הגורגונה שכבר אינה עמנו*) – כל אלה אחראים לכך שאנשים כבר אוטמים את אוזניהם ברגע שמתחילים לדבר אתם גם על הלקחים האמיתיים של הרצח. דיברתי לא מזמן על הפרומו המאוס של ערוץ ההיסטוריה לפסטיבל הפרטי שלו על היארצייט, זה עם נועה בן ארצי הבוכייה, אבל זה הרבה יותר עמוק. די כבר!

——————————-

* יותר טוב? 🙂

רוצים לזיין אמא?

המגזין רייטינג הגזים, לטעמי. אני כמובן לא קורא אותו לעולם, אבל את השער שלו אני רואה בדוכנים. אין לי שום דבר נגד השחקנית נטע גרטי, היא מוכשרת ומאד מאד יפה. אין לי בעיה שידונו בזה שהיא סקסית נורא למרות (או בגלל) שהיא אמא מאושרת. אבל לשים בכותרת את המלה הבודדת MILF – זה לדעתי סר טעם. למי שלא צורך שום סוג של פורנוגרפיה, נסביר ש-MILF הם ראשי תיבות של Mom I'd Like (to) Fuck, שזה בעברית, "אמא שהייתי רוצה לזיין", או במלים אחרות פנטזיית "האמא של החבר שלי". את רייטינג קוראים גם בני 10-12 המסונוורים מעולם הזוהר, ולמרות שבגיל כזה בהחלט אפשר לדבר איתם על סקס, אני לא חושב שחייבים בגיל הזה  לכפות עליהם את ההארדקור. נכון שמי שרוצה יגיע לזה לבד (עידן האינטרנט וכל זה), אבל לא כל מי שמעלעל במגזין טלוויזיה בהכרח רוצה או מוכן לדברים האלה. אני צודק או שאני סתם מזדקן?

לא להתעסק עם מדיין

ולסיום, כמה גרועים יכולים להיות שם ב-YES? אני לא מדבר על ההתנצלות והערוצים וכל זה, אני מדבר על חוסר מקצועיות מחפיר. מכירים "הפמליה"? אחלה, אחלה סדרה. אז בסדרה הזו הגיבור, השחקן ויני צ'ייס (מבוסס על דמותו של מארק ווהלברג, שהוא גם המפיק ויזם התוכנית) עושה סרט בשם "מדיין" על ברון הסמים פבלו אסקובר. מדיין היא עיר בקולומביה שבה ישב קרטל הסמים של אסקובר. את המלה כותבים Medellin ומבטאים meh-deh-yin (בספרדית, שתי L ברצף הופכות לצליל של Y). מי שלא נולד אתמול יזכור שנבחרת ישראל שיחקה שם פעם נגד קולומביה של ואלדרמה ורינקון. אוקצור, בפרומו מבטא את זה הקריין כ-med-yen, ועם דגש על ההברה הראשונה בנוסף לכל. למה אי אפשר שלמישהו על הסט (עדכון: ו\או מישהו בשלבי ההגהה ובקרת האיכות של הפרומואים) יהיה היכרות מינימלית עם החומר? זה לא כאילו מדובר בחומר לעיגולדים. זו תוכנית שכל מי שעובד בביזנס אמור להכיר, ואין פרק בעונות 2, 3 או 4 שפרוייקט הסרט (ומסתמא גם שם המקום) לא מוזכר. ג'יזס.

שני מומחים לאיראן, שניהם ימנים עם קבלות (חברים באיפאק, בין השאר), שמסבירים בשפה שאינה משתמעת לשתי פנים, עם דוגמאות ושמות, תאריכים ומה שאתם רוצים, שהממשל המתועב והמטונף שמזהם בנוכחותו את וושינגטון הבירה* דחה הצעה מהפכנית של הממשל (המתועב והמחליא לא פחות) היושב בשושן הבירה (יעני טהרן) לתת לאמריקאים כל כולל כל מה שהם רצו – הפסקת פרויקט הגרעין, הפסקת תמיכה בטרור פלסטיני ואחר, הכרה בישראל והממשל פשוט דחה את זה על הסף, כי "לא נושאים ונותנים עם הרעים", .

הדברים היו ברורים גם קודם. כבר היה ידוע על התוכנית היהירה להוריד "שבע מדינות תוך חמש שנים" (וסליחה על הבלבול מ-15 האנשים שהספיקו כבר לקרוא), וכבר היה ידוע על "דוקטרינת האדלי", שאומרת שלא משנה מה מדינה "רעה" מציעה כדי לשנות את דרכיה, "לוקחים את מה שהיא מציעה" ולא מציעים לה שום דבר בתמורה, בגלל שמדינות "רעות" צריכות להפסיק להיות רעות פשוט בגלל שזה רע, ולא בגלל שאתה מציע להן משהו שיגרום לזה להיות באינטרס שלהן להפסיק.

הכל כבר היה ידוע, אבל לקשי הבנה שצריכים עדות של אנשים מהמחנה הנכון, קריאה (ממש לא, לא מומלץ לחולי לב ואולקוס) נעימה.

* משימה קשה להדהים, אבל בהחלט בתחום יכולתם של הניאו שמרנים, שהאלה תהרוג אותם בייסורים, אמן.

טוב, האמת שזה לא פייר. בואו נגיד שהם מתנצלים פחות. עד אתמול, או שלשום לכל המוקדם, הדיל היה כזה: כפיצוי על השיבושים בקליטה לאחרונה, כל הערוצים וכל הסרטים (למעט הפורנו) היו פתוחים ללא תשלום. אז היום אני משלטט ומחפש סרט לראות, והנה – הסרטים כבר נסגרו בחזרה. רוצה לראות "השתולים" של סקורסזה? פה נגמרת ההתנצלות שלנו.

עכשיו, זכותם. אבל ההכרזה על הפתיחה נעשתה ברעש וצלצולים ופוזת מה יפינו. הסגירה חזרה… בצניעות יתרה. אומרים לי שהיו על זה אי-אלו הודעות בתקשורת, אבל ליס יש מערכת הודעות משל עצמה, והם ממש לא מתביישים לשלוח הודעות. על זה לא קיבלתי הודעה. המממממם.

שאר הדברים המובטחים – מחר, אם תרצה השם.  תודה לכל מי שהגיב (כולל איברהים) לפוסט בדבר הצורך שלי בפרנסה, וזה שהוא כבר נדחק למקום השני לא אומר שהוא כבר לא רלוונטי (רמז, רמז).

טוף, פעם שעברה זה הצליח בצורה יוצאת מן הכלל, והניב פרנסה מצוינת לשנה (ותודה לזו שיודעת מי היא). אז עבדכם הנאמן שוב פנוי להובלה – ולאור בתו העתידה להיוולד בעוד שבועיים לכל היותר, די זקוק להובלה. אז אם אתם יודעים על מישהו שצריך עיתונאי, עורך, כותב, או מתרגם, שמקפיד בפרטים, בקיא בפרטים ולא מפחד לטחון שעות, רצוי במשרה מלאה – אודה מאד על כל הפניה.

פוסט על הקמפיין בארה"ב, ועוד אחד על יוזמת עבדכם "שבוע המודעות ליודו\כריסטו-פאשיזם", בהקדם.

עדכון: עד ש"בהקדם" יגיע, עדכון זריז: האדון הנכבד בראק אובאמה והגברת הנכבדה פעמיים הילארי קלינטון מצצו אצבע, הרימו אותה מעל לראש, הרגישו באיזה צד של האצבע קר יותר והגיעו למסקנה החכמה: שניהם הודיעו שיתמכו בפיליבאסטר של דוד על חוק החסינות לחברות התקשורת הזונות.

יפה מצדכם, אבל תצטרכו למצוא נושא משלכם לצאת בו כלים. את הנקודות על העניין הזה מקבל רק מר דוד.

דיווח קצרצר מהקמפיין:

כריס דוד, סנאטור מקונטיקט שאני תמיד ראיתי כפוליטיקאי פרווה לגמרי מאמצע הדרך וחבר של תאגידים, יצא סופר-ערכי כשהכריז על כוונתו לשים hold על הצעת חוק מחפירה – שמשום מה זוכה לתמיכתם של יותר מדי "דמוקרטים" – לתת לחברות התקשורת בארה"ב חסינות בדיעבד על כך שמסרו לממשל, ללא צו שופט, מידע על השיחות ושימוש האינטרנט של לקוחותיהם.

אז קודם כל, ברכות לדוד, שיוצא צדיק בסדום ומזנק היישר מהפינה לשיפוטכם למקום הראשון בסקר "רדיקל מקלדת" היוקרתי. דבר שני, בושה גדולה לשאר המועמדים שלא עשו את זה גם הם – ובמיוחד להילארי שבכלל לא מביעה עדיין התנגדות לחוק הביזיוני הזה.

אבל מי שיוצא חלאה במיוחד הוא מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט, הארי ריד, שמתכוון, לפי הדיווחים ב"רבעון הקונגרס" הבלתי מפלגתי, להתעלם בצעד די חסר תקדים מההולד של דוד (אני לא זוכר מקרה שמנהיג הרוב התעלם מהולד של חבר למפלגתו) ולהעלות את התועבה הזו בכל זאת. אף פעם לא אהבתי את השמרן הזה. כריס דוד הגיבור הודיע שיתעלם מהתעלמותו של ריד ויעשה פיליבאסטר.

ובאשר לאובאמה – עושה רושם שהוא די נואש ומתחיל לקפוץ על שטויות. ג'ון טאנר, ראש אגף "זכויות המצביע" במשרד המשפטים, דיבר דיבר באיזה פאנל על ההצעה השנויה במחלוקת לחייב אנשים להגיע לקלפי עם תעודה מזהה (למה זה שנוי במחלוקת? שריטות מטופשות של אמריקאים, אבל נעזוב זה). בין השאר הוא אמר, שעקב פערים בנגישות לשירותי רפואה, בני מיעוטים מאריכים חיים פחות מאשר לבנים. לכאורה, אמירה שלוחם למען זכויות מיעוטים צריך לברך עליה – זה נכון וחשוב להגיד את זה. אובאמה, מצידו, דורש לפטר את האיש (שאינו איזה מינוי ניאו-קונסרביטיבי כלבבו של אלברטו גונזאלס, אלא משפטן מוערך שעובד במחלקת זכויות המצביע כבר 30 שנה). לא לעניין בכלל, וזה עולה לאובאמה במקום הראשון בסקר "רדיקל מקלדת" המוערך והמשפיע.

אגב – סיכוייו של דוד, למרות הצהרת התמיכה הנחשקת של מדור מצוין וחינוכי זה, עומדים נכון לכרגע על אפס אחד עגול. אולם אם עמידתו האמיצה תזכה לכותרות הראויות, אולי "הגרעין הקשה" של הליברלים ישיב לו כגמולו ויהיה מעניין.

עד כאן מהחזית.

עדכון: לא לגמרי ברור, אבל אולי בכל זאת יש משהו ברוגזו של האובאמה (צליל של נפילת אסימון כאן). קריאה מסוימת של דבריו של טאנר דנן (כאן) ניתנים לפירוש כאילו הוא אומר "אתם טוענים שחוק התעודה המזהה פוגע בקשישים? ובכן, אין עם זה בעיה לגבי מיעוטים כי הם בלאו הכי לא מגיעים לזקנה". המממממם.

יש, מסתבר, כאלה שאשכרה אכפת להם מהפוזאית הצווחנית ריטה. אני אין חלקי עמהם, אבל זה שיש להם טעם מפוקפק לא אומר שצריך לדפוק אותם. אלא שמסתבר שזה בדיוק מה שעושה (לכאורה, לפי הטענה) הצווחנית. אמנם אני לא אוהב לקבל כל מיני קשקושים לא קרואים במייל, וככה גם כתבתי לשולחים (המזדהים בשמות מתי ואלה, האימייל שמור אצלי), אבל גם הודיתי בפניהם שזה במקרה מעניין והבטחתי להם שאתן (ממניעיי הנקלים המבוססים יותר על תיעוב המן יותר מאשר על אהבת מרדכי…) לעניין חשיפה אצלי, אז הנה:

נכון התגעגעתם לשופטת הכי שפויה והוגנת בישראל? ובכן, במיוחד בשבילכם הנפיקה חרפת השופטת חיותה כוחן עוד להיט לאוסף "המיטב" שלה. נשפט אצלה בנאדם על זיוף דיסקים. כלומר, זה היה האישום המקורי. במהלך המשפט הגיעו הצדדים לעסקת הטיעון, שבה נמחק האישום על זיוף, ונותרו רק עבירות חמורות פחות.

הנאשם הורשע בעבירות בהן הודה לפי כתב האישום המתוקן. אז מה הבעיה? שבעת מתן גזר הדין ציינה חרפתה כוחן שיש להחמיר בעונשו של הנאשם משום… נכון ילדים – שזייף דיסקים! אז מה אם אין שום ראיה משפטית לכך? כוחן מכירה את התיק, כוחן יודעת, וכוחן שלחה את הבנאדם למאסר של שנה בגלל עבירה שלפי החוק הוא כלל לא ביצע. אפילו הפרקליטות הסכימה לעכב את ביצוע גזר הדין.

חרפתה, אגב, קודמה מאז הופעתה המהממת במשפט רמון, והיא כעת שופטת במחוזי, ויכולה לדון אנשים לתקופות מאסר ממושכות. איזו מדינה מופלאה, שכאלה הם שופטיה, לו יאריכון רוב ימים על כס המשפט*. (הסיפור בידיעות של היום, שזה בעצם אתמול עד שתקראו את זה…).

אגב, זו לא פעם ראשונה. לפני כמה שנים אני זוכר מקרה שבו השפויה התעקשה לגזור על נאשם מאסר ממושך מזה שהחוק מתיר לעבירה שבה הורשע, וצרחה על הסניגור שלו שביקש, בדחילו ורחימו, להעיר את תשומת לבה לטעות טכנית מכרעת זו.

————————

* ט.ל.ח.

לעניין עסקת חיזבאללה

העסקה של אתמול אין לי בעיה מיוחדת איתה. אבל הדיבורים על "קונטאר תמורת רגב וגולדווסר" מעצבנים אותי. שירים את היד מי שעוקב אחרי הפרשה ובאמת חושב שהם חיים. צר לי, זה נורא, אבל שני האחים האלה שלנו, כמעט בוודאות, מתים. לפי דו"ח החקירה של זירת חטיפתם (אותו דו"ח שאההההההוד יצא למלחמה בלי לראות אותו בכלל) אחד מהם מת במהלך החטיפה והשני נפצע אנושות. חיזבאללה לא מפגר. נסראללה יודע שהוכחה שהם חיים תחזק מאד את מעמדו במיקוח. למה הוא לא מספק הוכחה כזו? כי אין. אני מתנצל בפני משפחות רגב וגולדווסר אם מי מהם קורא את הדברים, אבל אלה הנתונים. האם צריך לעשות עסקה תמורת הגופות שלהם? בהחלט. גופות אחרות, שבויים זוטרים. לא רוצח ילדים שהפך אצל החלאות לסמל. על סמלים משלמים. אני מוכן, לעומת זאת, לתת את הגופה של קונטאר תמורת אלה של רגב וגולדווסר (בהנחה שהם כבר מתים למרבה הצער, לא לתת לחלאות רעיונות…).

ואם הם כן חיים? אז יש על מה לדבר. גם אז זה יהיה מרתיח, אבל שבויים (חיים) לא מפקירים.

ונעבור לחצי הכדור המערבי

הסיפור המקושקש החדש בקמפיין הבחירות הוא שמועות על רומן שניהל ג'ון אדוארדס, המועמד היפיוף אך נטול הסיכוי בעליל, עם מתנדבת\עובדת בקמפיין. כל הצדדים מכחישים, אבל אם יתברר שיש דברים בג'ו זו עלולה להיות מכת מוות לקמפיין של אדוארדס, שנשען חזק על קולות של נשים (שלא תאהבנה לגלות שהוא בגד ברעייתו חולת הסרטן, אם בגד). המשמעות הרצינית של הסיפור: אם יתברר שזה נכון, רוב הסיכויים שמי שירוויח מזה יהיה אובאמה, שחלק לפחות מקולות ה"לא הילארי" של אדוארדס יעברו אליו.

סיפורים ממכון היופי

הילארי ואובאמה מתחרים עכשיו חזק על קולות בדרום קרוליינה, מדינת מפתח ב"סופר טיוזדיי" שבו נערכים מספר פריימריס במקביל. שני העיתונים הגדולים, הניו יורק טיימס והוושינגטון פוסט, הלכו שלשום עם סיפורים כמעט זהים על נשים (שחורות) במכוני יופי המתלבטות בין ה-brotha אובאמה ל-sister (אבל לא sista, למרות שהיא נשואה ל-brotha של כבוד) הילארי. אכן זווית מעניינת, אבל האמנם אין עוד מלבדה?

סוויפטבוטינג לילד בן 12

דיברנו כבר בעבר על היכולת של הבלוגוספירה – במיוחד, מה לעשות, זו הימנונית – להכניס את עצמה לטירוף מערכות תוך ביטחון מוחלט בנכונותן של "עובדות" שמתבררות כשקריות – ולעתים קרובות מדובר בשקרים מתוזמרים ומכוונים, סטייל "ותיקי סירות הקרב" שהשמיצו את עברו הקרבי של ג'ון קרי – דבר שהפך למלה בפני עצמה To swiftboat: לעשות למישהו רצח אופי באמצעות שקרים גמורים (כנראה ש"To black bastard", שזה מה שעשו האנשים של בוש לג'ון מק'קיין ב-2000, זה מושג פחות קליט…) בכל מקרה, הקורבן הפעם הוא לא פוליטיקאי שרץ לנשיאות אלא… ילד בן 12. מעשה שהיה, כך היה:

הדמוקרטים הצליחו להעביר חוק שמאריך תוכנית לביטוח בריאות לילדים של הורים שמצד אחד עובדים ומרוויחים מספיק בשביל לא להיות זכאים ל"מדיקייד", הבריאות של העניין המרודים, ומצד שני לא מרוויחים מספיק כדי לשלם על הוצאות רפואיות רציניות. החוק עבר בשני בתי הקונגרס, והמוקיון המכהן בבית הלבן שלף את הגיר הצבעוני שלו והטיל וטו. במקרים כאלה נהוג בעקבות וטו שכזה לשאת נאום שמסביר למה הווטו הוא פויה. הדמוקרטים החליטו שבמקום שפוליטיקאי יסביר למה החוק הזה חשוב, שמישהו שהעניין נוגע לו יעשה את זה. יעלה ויבוא הילד בן ה-12 גריים פרוסט, שחייו ניצלו, פשוטו כמשמעו, לאחר שספג פגיעות מוחיות קשות בתאונת דרכים. חייו ניצלו בזכות אותה תוכנית שבוש לא מוכן להאריך.

נו, אז הילד דיבר, וכנראה שכנע לא מעט לבבות ומוחות, כי מערכת ההסתה הימנונית נכנסה לפעולה מיידית (אבל רק אחרי שהאשימה את הדמוקרטים בניצול הילד המסכן לצרכים פוליטיים).

תוך זמן קצר להפליא הצליחו הבלוגרים הימניים העשויים ללא חת לחשוף שורה של סקווווווווופים. "הילד לומד בבית ספר פרטי!!!!" "לאבא שלו יש עסק!!!" "הדלפקים שלהם במטבח עשויים גרניט!!!!" "הם גרים בבית ששווה 260 אלף דולר!!!!"

ובכן: הילד אכן לומד בבית ספר פרטי – על מלגה. העסק ש"יש לאבא שלו" פשט את הרגל בסוף המאה הקודמת (ואני לא מדבר בכלל על הגיחוך שבימנונים שמנסים לטעון שכל מי שאינו שכיר הוא בהכרח אמיד…). הדלפקים במטבח שלהם? מבטון. הבית? נרכש לפני 17 שנה תמורת 55 אלף דולר. ערכו עלה בדיוק בגלל אנשי עמל כמו משפחת פרוסט, שלקחו צ'אנס על שיפור שכונה גרועה. כן, יש להם איזה נכס, שמוערך ב-160 אלף דולר ומספק להם הכנסה משכר דירה. אבל הם עדיין עומדים "יפה" בתנאי התוכנית.

בקיצור, מדובר באנשים שאילולי העזו לפתוח את הפה נגד אבא מנהיג, היו יכולים להיות משפחת פוסטר רפובליקנית – אנשי עבודה ויוזמה, שלא מחכים שיתנו להם אלא עושים למען עצמם. אבל את חולי הרוח (שכמותם יש בכל זרם פוליטי, לא רק בימין) לא מעניין. העזת לדבר נגד אינטרס כלשהו שלנו, ויהיה זניח וחולף ככל שיהיה? נחסל אותך.

דירטי סאנצ'ז

זוכרים את הדגנרל ריקרדו סאנצ'ז, שהיה המפקד העליון של כוחות ארה"ב בעיראק? אז לריקי ריקרדו יש משהו חשוב להגיד לנו: המלחמה בעיראק לא הולכת טוב ("סיוט ללא סוף נראה לעין"), ושזה באשמת המחדלים של הדרג מדיני. נכון מרעיש? תודו, תודו שלא היה לכם מושג. ואיפה היה מר סאנצ'ז היקר במשך ארבע השנים האחרונות, במהלכן היה בעמדה אשכרה להשפיע על המתרחש בהתבטאות מעין זו? נגיד לספר למעסיקיו, הציבור האמריקאי, כדי שיוכל לגבש דעה יותר טובה לרקאת בחירות 2004? היה עסוק מדי בלכסות לעצמו את התחת, הגיבור המהולל. ולא שהיה לו הרבה כל-כך ממה לפחד. מקסימום היו מעיפים אותו, על ריפוד של פנסיה בגובה שש ספרות. ועל כגון דא שנו רבנן: דירטי סאנצ'ז.

ולסיום, נכון כולנו מאמינים שכל העסק הזה של ציתותים ללא צו שופט זה פשוט הכרחי, כי אנחנו חיים בעולם שאחרי ה-11 בספטמבר? ונכון שאתם דוחים בתוקף את כל דיבורי השמאלנים הבוגדים שכל הקטע הזה ש"הנשיא יכול לעשות מה בזין שלו" בעצם היה האג'נדה של ממשל בוש מלכתחילה, בלי שום קשר לפיגועים? ובכן…

טוב, אז אחדים מכם אולי אוהבים שירה, כמו שכתבה זוכת פרס הנובל וויסוובה שימבורסקה (וזו אגב השורה היחידה שלה שאני מכיר, וגם זה בזכות ביקורת שנחרטה אצלי בגלל שהיתה מחרידה ברמתה), אבל בכל מקרה, לא רבים מכם אוהבים את שירתו של בוב דילן, לפחות לא כפי שהיא מתורגמת על ידי עבדכם הנאמן, הנרצע והסובל. נו, זכותכם. נלעיט אתכם בפוליטיקה למיניה.

מחכים לשלום (בנשימה לא עצורה)

הקורא התמים עשוי לחשוב שפעמי השלום מכים בהלמות גוברת. אנשי אולמרט ואנשי אבו מאזן אשכרה מדברים על אחוזי שטח, ואבו מאזן בא ביציאות שאף אחד לא יכתיב לו איך לממש את זכות השיבה האישית שלו, ונחמד ונעים. ואז נזכר הוא האדם במציאות הפוליטית השוררת, שבה הקואליציה יציבה בתכלית בתנאי שלא תעשה שום דבר משמעותי בשום תחום, ונאנח.

בוודאי הפנמתם גם אתם, צאן קדושים, את החוכמה שהכתיבוכם פרשנינו ומורינו בתקשורת לאחרונה, לפיה אולמרט הוא אדם שזורם לו קרח בוורידים. ובכן, המציאות הפוליטית גם מורה שאם באמת ובתמים רוצים (ואם יש משמעת קואליציונית בבדיחה הזו ששמה קדימה), אז יש גם גוש חוסם בלתי ניתן לערעור בעד הסכם שלום סביר. האם הטמפרטורה בכלי הדם של אולמרט תרד לרמה הנדרשת להישענות על קולות הערבים לצורך גוש חוסם? נשימתי, אני חייב לדווח לכם, לא עצורה.

מי שמוכן שמושחת יעמוד בראשו…אה, לא משנה

בקשר לשביתת החינוך – אני לא מחסידיה של יולי "ישראליות=להתרגש משיר הרעות" תמיר, אבל ארגון ששם בראשו נוכל כמו רן ארז יכול באמת ללכת לחפש מי יעשה לו נעים. מורים עובדים בשכר רעב, אבל המשחקים המגוחכים האלה של ארז הרי לא ישפרו את המצב מבחינה מהותית. ועכשיו הוא בא ואומר – "הכל בכלל קנוניה פוליטית. האוצר הציג בכוונה תנאים דרקוניים כדי שאני לא אוכל לקבל אותם, ואז יהיה משבר ויולי תמיד תודח". מה שקנוניה פוליטית זה שיצור כמו רן ארז נשאר במשך שנים דמות בעלת השפעה מכרעת על החיים בישראל שנים אחרי חשיפות שהיו גורמות לרובנו לאבד את הג'וב, גם אם הוא לא היה ייצוגי ומחייב כמו של ארז.

שמעתם מה ליברמן אמר??!

שמאלנים אוהבים להיעלב. לא כמו דתיים למיניהם, אבל כן. אחרת אין להסביר את אורגיית הזעזוע מדבריו הצפויים של מכה הילדים העלוב. הרי אם נעזוב את ההסתה המתלהמת שלו, מה חוצמזה הוא אומר? שצריך להתכונן נפשית לפרידה ממזרח ירושלים. נכון, הוא מדבר על שועפט ולא על הרובע המוסלמי, אבל גם זו התקדמות. רבים מ-300 אלף בוחריו של הבהמה הרי לא אהבו לשמוע את הדברים ההגיוניים של הלידר. אז הוא חייב לרצות אותם בקצת שנאה. לא, זה לא בסדר. לא, לא צריך לעבור על זה לסדר היום. אבל פרופורציות. השתוללות מחושבת של אדם מבוהל. לא (הרבה) יותר מזה.

מה יהיה עם דליה איציק? האשה הזו לא מבינה כמה שהיא מגוחכת? ג'ינסים זה מה שמפריע לה בחיים? נו באמת. עוד ביזיון קטן, באדיבות הגאונה שהביאה לנו את חגיגות איחוד העיר שבקרוב תחולק שוב.

עדכון 23:05 – אחינו, סתום

איך שכחתי את אחינו גבי? ברגע הראשון קפצה לי הנטייה לחשוב הפוך מכולם ואמרתי "וואלה, יש טעם מסוים בדבריו. הוא אדבוקט של הצבא, והתפקיד שלו להשתדל בעד החיילים החטופים אצל הדרג המדיני".

אלא מאי? שהרגש הבסיסי אולי יפה מאד, אבל יישומו בשטח לוקה בטמטום מסוים (כפי שהוסבר לי בשיחה שאני לא זוכר למרבה מסטוליותי עם מי נערכה. אולי מרן גורביץ? הבעלים החוקי של תובנה זו מתבקש להזדהות). מילא אם בשחרור השבויים המדובר היו אנשי חמאס – אותו ארגון, כזכור, שאשכרה **מחזיק** בגלעד שליט שעליו בא אחינו להגן. אבל לא נכללים, ומדובר בשבויי פת"ח ששחרורם נועד לחזק את פת"ח מול חמאס. אפשר הרי לשחרר את כל שבויי פת"ח וזה עדיין לא יחזיר את גלעד שליט. לכן, אלא אם כן מתנגד מצביאנו למטרה זו של חיזוק שלטון הפת"ח בגדה על חשבון זה של החמאס ברצועה, ואולי סיכוי כלשהו להחזרת הרצועה לשליטת המתונים, אולי יותר עדיף שיסתום לפני הוא מדבר?

ונעבור ללינקיאדה:

דרור פויר שעשע אותי בתמיהתו על הישראלים שנהרו לשחות בים אילת המוצף חרא, כי להם לא יחרבנו את החופשה…

יגאל לביב שיחק אותה עם כתבה מאירת עיניים על המספרים הנזרקים באוויר לגבי מיליארדרים.

גדי טאוב בסדרה של פוסטים מצוינים.

יוסי גורביץ בשחיטה מצוינת וראויה של מאמר מחליא מאת ז'יז'ק סלאבוי בניו יורק טיימס.

ולעניינים קלילים יותר

מהרגע הראשון שעלה הקמפיין המעצבן של קרוקר ג'ינס, "Have a Nice Ass", התקשיתי להבין רק דבר אחד: חסרות דוגמניות שאשכרה יש להן תחת יפה? חייבים להביא איזה משהו מחומצן ואנורקטי ושטוח? היום התברר לי, אגב קריאתי האובססיבית את הספורט (אני כמו פילוס מ"ארץ נהדרת": אני כל בוקר קרוא ת'ספורט) התברר לי שהמחומצנת דנן היא חברתו של לא אחר מאשר הרה"ג ראובן עובד, מה שאישש בתכלית את הערכתי הראשונית שהמבט הבוהה הזה בעיניים שלה זה לא סתם סוטול – היא חייבת להיות מהבולה עד עמקי נשמתה.

אני לא מכיר את נועה בן ארצי. מעולם לא פגשתיה אישית, ויכוליות שהיא מותק של בנאדם (בהחלט יכוליות, למרות האמא). אבל אם בשנייה שבה יכירו לי אותה והיא תוציא מלה מהפה הידיים שלי תתהדקנה על הצוואר הלבן והברבורי שלה – זה לא משהו אישי, באמת. זה ערוץ ההיסטוריה. אם אני עוד פעם אשמע את הקול המתייפח שלה עם "שיירת מלאכי שמיים", בפרומואים שלהם לקראת היורצייט, אני בא למשרדים שלהם (עבדתי אצלם פעם, אני יודע איפה הם) ומתחיל לעצב מחדש עם איזה דחפור. די!

ונסיים בנימה חיובית – איזו מלכה דוריס לסינג? איזו כלת עולם? ראיתם את צוות הטלוויזיה מפתיע אותה עם הידיעה על זכייתה? התגובה הראשונית והכנה ביותר: Oh, Christ… לאחר מכן הסבירה לכתב המופתע שהיא כבר זכתה בכל פרס ספרות באירופה, ואכן נחמד מאד לזכות בכולם כולל כולם… אבל במין נימה אדישה בתכלית כזו. וכשהכתב הפציר בה: "מדובר בהכרה על מפעל חייך…" היא הפטירה: Yes, well… ואז הוסיפה לכתב שחסם את דרכה: I want to go on the sidewalk now… מלכה. אה, ו"הטרוריסטית הטובה" הוא ספר גדול.

אמריקנה – בפוסט הבא.

Love Is Just A Four-Letter Word / Bob Dylan

  נדמה כאילו רק אתמולאיבדתי את מוחיבקפה הצועניעם ידידה של חבר שליהיא ישבה שם, תינוק מכביד על ברכהאבל דיברה ממש לא כמו שפחהובעיניה אף לא רמז כי בכתהביטוי שאשמע לראשונה, איתהשאהבה היא סתם מלה גסה מול חלון ראווה מקושקשחתול שחרית פעהאני סתמתי את הפהלך לא היתה בפי מלהניסיוני מוגבל מאד ודל היהאת דיברת ואסתתרהעם זה שלו יקרא עוד בנך “אבא”לא ידעת שהחוכמה לאוזני גונבהשאהבה היא סתם מלה גסה נפרדתי באין רואיםלמשחקים משל עצמינכנס ויוצא מתקופות חייםשעצם שמם מצמיתמחפש כפילה, חש כמיההלהתפוגגות מוחלטת, עד כלותהאף כי דלת לא גיליתי בנמצאחשבתי שדבר עוד לא היה טיפשי כמו שאהבה היא סתם מלה גסה אף שלא הבנתי מה אמרתכשדיברת אז עם אישךרק על עצמי לחשוב אדעוהיום כבר אבינךאחרי שקמתי די, חושב רואהאת הנשיקה הקדושה, שלעד תדאהעולה באש, זרים אראהאוספים אותה מן השדהכל פח יקוש ידי טמנה יפהואאמין גם מבלי שאראהאמצא שאהבה היא סתם מלה גסה*******************
קשה לעשות צדק עם השנינה המקורית, אבל אני מוצא את עצמי מפזם את השיר הזה לאחרונה (לא ברור למה, מצב האהבה שלי טוב במידה ניכרת מרוח השיר), אז הנה. מן הסתם אפשר לשייף עוד, ואלה מכם שאוזנם לא ערלה למקצב (ושיעיינו בשיר המקורי, כאן, ויקפידו להתאים מקצב והברות וכיו"ב, ורצוי למנגינה שהיא אליטרטיבית משהו), מוזמנים להציע שיפורים.

אני לא בא להמעיט בסבל המשפחות, אבל אלה באמת החדשות המרכזיות והבלעדיות** כל היום? ברצינות? שישה עמודים ראשונים ב"אידיוט אחרונות", שבעה עמודים ראשונים באח המפגר של אותו אידיוט, הלא הוא "מעציב"… זהו? זה כל מה שאמור לעניין כל אדם מישראל?

שוב: עם כל הכבוד לרגשות האדירים שטמונים בסיפור, בכל זאת מדובר בפחות ממה שנהרגים בשבוע בתאונות דרכים. מישהו זוכר, אפילו פעם בשבוע – פעם בחודש – שבעה עמודים רצופים פותחים בעיתון, עם ביוגרפיות בוכיות על החיים שנגדעו? ועוד ממשיכים עם זה לתוך הלילה, ב"היום שהיה"?

אם זה היה שני עמודים, שלושה, הייתי סותם ת'פה. אני עיתונאי, ואני לא מעמיד פנים שלא מדובר בסיפור מצמרר ש – מה לעשות – מוכר עטיפות דגים. ואני גם מבין שאולי יש לעיתונים חור קטן ברצף הידיעות השוטפות, למה הממסד הביטחוני כנראה יושב להם על הווריד לא לשחרר עוד מידע על הסיפור בסוריה. ובכל זאת, רבאק. וזה לא כאילו שארגון חדשות רציני לא היה מכין לו מראש כמה סיפורי חברה, כלכלה או חינוך חזקים למקרה כזה.

———————————————

** אני משאיר כמו שהעליתי במקור, אבל אני מודה שזה הסיפור "המרכזי" של היום. רק לא הבלעדי, בשם כל האלים.