עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

אני מת על איירון שף, מת על אוכל, מת על לא מעט תוכניות בישול, אז כמובן שאני צופה בתשומת לב בניסיון הישראלי לאותה נוסחה מצוינת של איירון שף.

ובכן…יש לי השגות, כמובן, על טוויסט זקיפות-הקומה-הלאומית של הפורמט – שף צרפתי אחד מול עשרה ישראלים. למה, למען השם, הכל חייב להיות אנחנו נגד העולםם? ואם אנחנו נגדם, למה לא בחרו חמישה ישראלים וחמישה זרים?

איך מצפים מהצרפתי שיהיה חביבי וידידותי באווירה הזו של ספורטאי במשחק חוץ? נכון, לא יפה שחטף ת'דג, אבל הוא נראה נחמד סך הכל. יהיר, כמובן, אבל אין שף מעולה שאינו כזה.

אני לא מבין את הפרשן בריא-הגוף עם השפם, רן משהו, שהביע פליאה על עניין הדג כמנה אחרונה – באיירון שף זה קורה כל, אבל כל הזמן, עם דגים ועם פירות ים למינהו ולסוגהו. נכון, גם אני לא מתלהב מזה, אבל להגיד שלא נשמע כדבר הזה (במיוחד לשף עם הכשרה יפנית)? איך היה אומר עוזי וייל? "לא מקצועי".

ולסיום, אם נחזור למוטיב הלאומני המיותר – רבותיי הפרשנים, השירות בשייטת הוא ממש לא התחנה היחידה בביוגרפיה של השף ניצן רז. אני מבין את הצורך בהערות צבע, אבל היותו צפונבון מרמת השרון, העובדה שעבר הכשרה בניו יורק (לעומת ההכשרה הצרפתית של סטפן), השילוב הלא שגרתי שהוא עושה במסעדה שלו בין דרום אמריקה ליפן – כל אלה יכלו להשלב יחד עם הערה אחת או שתיים על השייטת, במקום אול שייטת אול דה טיים.

נראה לי סטפן עוקף במנה האחרונה. נראה.

עדכון: נו, היה ברור, אבל הופתעתי מכמה מעט נקודות ניצן קיבל. כנראה שכושר האלתור שלו לא משהו, למרות שאם הלכת על מאפה והבצק התחרבש, כמה כבר אפשר להציל?

נו, אז הנה הגיע הרגע המכריע של "דוח הגנרל פטראוס על תוצאות תגבור הכוחות בעיראק", והנה הוא חלף, והים אותו ים, והערבים אותם ערבים, והכישלונות אותם כישלונות. הגנרל רקד בהצלחה בפני בית נבחרים מנומנם וחסר מחץ, אבל ביום השני, בעדותו בפני הסנאט, הוא אולץ להודות ש"אם המצב יהיה כמו שהוא היום בעוד שנה, אתקשה מאד להמליץ להשאיר כוחות למשך תקופה נוספת". הוא גם אמר שאין לו מושג מה ההשלכות הפוליטיות או אפילו הביטחוניות-אזוריות של המלחמה בעיראק על האינטרסים של ארה"ב. יפה. ביקורת נאה של שני ימי עדותו תוכלו לקרוא אצל מוהר"ג פרד קפלן בסלייט.

הממשל עכשיו מנסה למכור "משימה חדשה": להעביר בהדרגה את האחריות הביטחונית לכוחות עיראקיים. הממשל מתעקש שזו משימה חדשה לגמרי, שלא שייכת בכלל לדיבורים על As the Iraqis stand up, we'll stand down שליוו את הפעילות בשלוש השנים האחרונות. זה משהו אחר לגמרי. והם אומרים שילדים מאמינים לזה, בלילה שכזה, כזה…

לזוז מהמקום הלא מועיל הזה

אגב פטראוס והדו"ח שלו אני ידוע כאחד שאוהב להשתלח ולקרוא בשמות ולליהנות מכמה שאני מבריק וכו', אבל לטעמי מה ש-MoveOn.org  עשו היה טפשי ומיותר. בפרסומת שהם הוציאו לקראת הדו"ח של פטראוס, הם החליטו לשחק על השם שלו וקראו לו הגנרל Betray-Us. לא רע מבחינת החרזנות. אבל אם המטרה שלכם היא לשכנע כמה שיותר מצביעים מתנדנדים (אתם יודעים, אנשים מוזרים כאלה שהם מצד אחד לא ימנונים מתלהמים, ומצד שני לא מקבלים גועל אוטומטי מלראות מדים) כדי שנוכל ביחד למזער את השפעת המשוגעים בחזרה לממדים תקינים, אז איך אמר אשר גינצברג? לא זו הדרך. אם אתם רוצים לתת לממשל יופי של כלי להסיט את הדיון מהבעיות האמיתיות -זו בהחלט הדרך.

האקטיביזם השיפוטי הזה, אני אומר לכם…

חוק הפטריוט קיבל סטירה משפטית, כשבית משפט פדרלי בניו יורק פסק שחלקים מחוק הפטריוט – כמו אלה שנותנים ל-FBI זכות לדרוש מידע מחברות תקשורת, חברות אינטרנט וחברות שירותים פיננסיים **ללא צו של בית משפט**, באמצעות "מכתבי ביטחון לאומי", מנוגדים הן לעיקרון הפרדת הרשויות (לא דוחקים החוצה את הביקורת השיפוטית, פויה דיק!) והן את התיקון הראשון לחוקה. הממשל, כמובן, צפוי לערער.

למה מה אמא טבע עשתה בשבילנו לאחרונה?

נתונים חדשים מראים שאוכלוסיית דובי הקוטב נמצאת בסכנת הכחדה הגוברת בתאוצה גבוהה. הסיבה, כמובן, היא ההקטנה הנמשכת בסביבת המחיה שלהם, כשבקיץ רבים מהם נתקעים על שברי קרחונים שנמסו מעל כיפת הקוטב, ופתאום כל קפיצה לזיון עם הדובה או אפילו השתרעות נטולת דאגה מצריכה שחייה, לפעמים ארוכה. בקיצור, דובי הקוטב נכחדים להם, וזה מעציב אותי במיוחד מפני שדובים תמיד היו החיה החביבה עליי, והיתה תקופה שהכינוי שלי ברשת היה "אל-דיב". אני מאד מזדהה עם הקטע ב"גוסט דוג" שבו הוא מעניש את אלה שהורגים דוב דווקא כי הוא נדיר (כלומר נכחד).

נו באמת, תחבורה זה עם מנוע בעירה פנימית

הממשל, לעומת זאת, נוקט בעמדה הידועה ב"טיעון הומר סימפסון:
"oh, so now mother nature wants a hand? well she should have thought about that before she inflicted us with droughts and floods and poison monkeys"

ולראיה, קביעת שרת התחבורה של בוש, אחת בשם מארי פיטרס, שהאשמים האמייים בכל חוליי תשתית התעבורה בארה"ב, כמו קריסת הגשר במיניאפוליס לא מזמן, הם…רוכב האופניים החמדנים! קבלו אותם!

לא, ברצינות, כה אמרה הפיטרס: שבילי אופניים זה לא באמ תחבורה. האישה היקרה – שמקומה כנראה מכירנה היטב במושב הזדים – ניסתה לאחז עיניים בראיון טלוויזיה בטענה ש"רק שישים אחוז מהתקיב הולך לגשרים וכבישים". מה שפיטרס לא הזכירה זה שעוד שלושים הולכים לתחבורה ציבורית. למעשה, רק אחוז וחצי מכלל התקציב הפדרלי לתחבורה הולך על שבילי הליכה ושבילי אופניים. לעומת זאת, עשרה אחוז מכלל ה"מסעות" ברחבי ארה"ב לעבודה, לבית הספר ולחנות מתבצעים ברגל או באופניים. רוכבי אופניים והולכי רגל מהווים 12% מכלל הנפגעים בתאונות. אבל פיטרס לא רואה בהם חלק מהכלל הראוי להשקעה בצרכיו התעבורתיים. למה? כי הם לא צורכים דלק, זה למה. בדיוק כמו הסקר המפורסם, שניבא לפרנקלין דלאנו רוזוולט הפסד בבחירות  1936. רוזוולט כמובן ניצח בקלות. איך טעו הסוקרים? הם התקשרו רק לבעלי רכב, כי רק אלה היו בעיניהם אנשים שדעתם נחשבת.

אולי די עם הבדיחה של רודי?

וכמעט לסיום, היות שרודי ג'וליאני מסרב משום-מה להתנדף מדבוקת המובילים במירוץ למועמדות, הנה שוב רשימת השאלות שדי בהן, לטעמי, להגחיך ממש את מועמדותו בעיני כל אדם רציני (לא מצליח ליישר טקסט לשמאל משום מה):

"Mr. Giuliani, in 2004, you recommended your friend and partner Bernard Kerik to President Bush for Secretary of Homeland Security. Shortly thereafter, Kerik was forced to withdraw his name from consideration when it came to light that he was suspected of mob ties and serious abuse of authority, among other things. This is a person you knew very closely – more closely than anyone in the administration you recommended he join. If you had had your way, and journalists had not done their job, this questionable man would now be in charge of coordinating our daily security from terror attacks. Is that the quality of personnel a Giuliani administration can be expected to bring to the task?"
*****************
"Mr. Giuliani, can you explain why you rejected the near-unanimous recommendation of all experts consulted, and insisted on placing the Command and Control Center in the city's known and proven #1 terror target? Is that the kind of judgment we can expect from a President Giuliani?"

Followup question: Is it true that the sole reason for this, eventually tragic decision, was the insistence that you be able to walk from City Hall to the C&C room, above all other considerations?
*****************
"Mr. Giuliani, in the statistically likely event you will fall out with the current Mrs. Giuliani, can we expect you to hold replacement trials at 1600 Pennsylvania while your estranged wife (whom you will be assaulting verbally in the courts, whether or not she bore you any kids) still resides there?"
*****************
"Mr Giuliani, why do you continue to honor and befriend a man whom the Catholic church itself removed from his position following accusations of child molestation, and also settled with his complainants?"
*****************
"Mr. Giuliani, in 2005 you were too busy to participate in formulating a way forward for the US in Iraq. Since then you have been shockingly vague about the issue of Iraq, saying that "It's not in our hands" and excluding it from your "12 points" campaign manifesto. Why should voters trust you on this issue, which they at least do seem to find important?"
*****************

"Mr. Giuliani, can you explain why, after terror hit NYC again in 2001, security and rescue personnel were still equipped with the same inadequate communication devices (i.e. walkie-talkies) which malfunctioned in 1993?"

ועוד על המועמד המבחיל ביותר באופן אישי:
http://therealrudy.org/

ונעבור לק"ק ארץ ישרואל:

מריחים את סוכות באוויר? זה ריח האתרוגנות. עם התייצבות הקואליציה של אולמרט, מנשבת באוויר איזו אופטימיות לא לגמרי ברורה לגבי זה שהאיש נחוש הפעם לעשות איזה מהלך מדיני אמיץ שימשוך את העגלה קדימה. זה גם שורש ההתגייסות הנחרצת של בכירי העיתונאים לטובת אולמרט (באמצעות בא כוחו, עו"ד רוני בר-און) נגד ירון זליכה – ולא משנה בכלל שאני מסכים שזליכה צריך להפסיק להיאחז כמו דביל בקרני המזבח. הוא יודע די והותר כדי להמשיך את המאבק בשחיתות מבחוץ. הכי יפה כתב על זה החבר של ג'ורג', יוסי גורביץ, אגב. אני לא מאמין שהקואליציה היציבה הזו תמשיך להיות יציבה אם אולמרט יביא לכנסת מהלך מדיני בעל משמעות כלשהי. הקואליציה הזו לא תוריד נקודת ישוב אחת של יהודים מהקרקע.

התקשורת שוב עושה לנו דליה

הארץ השקיעו, ונתנו ארבעה עמודים תמימים (שבעה ברוטו, עם תמונות ענק), שדיווחו, באורח מלגלג אבל לא די, את העובדה שדליה איציק ממצבת את עצמה ליום שפרס ימות או יפרוש. בכל אלפי המלים הללו, שסקרו אירועי מפתח מכהונתה כיו"ר הכנסת והנשיאה הזמנית, נעלמה לחלוטין הפרשה הכי מוזרה ומקוממת – הריב עם ועדת הבחירות. רק אני חושב שהעובדה שבמשך כמה שבועות לא יכלה ועדת הבחירות להתחייב שתוכל לארגן בחירות אם יוכרזו, ושהשבועות האלה חפפו את התקופה שקואליציית קדימה היתה הכי פגיעה, זה מאד מוזר וטעון בירור? אניבאדי?

למד לשונך לומר איני יודע

לעניין המטס מעל סוריה – אין לי מה להגיד. אני לא יודע מספיק ולא ממהר להעמיד פנים כיודע, כמו כאלה שמיהרו (מדי, כנראה) להכריז על כישלון של החדירה. בכל מקרה, זה שסוריה אומרת שהיא לא הולכת לעשות שום דבר רק הופך לוודאי שחיזבאללה קיבל אור ירוק ואולי גם מימון לפיגוע מיקוח\ראווה בסדר גודל רציני. היכונו היכונו.

להוספת תגובה, נא הקישו 1

ולסיום, אני מבין שמנגנון התגובות של רשימות שווה לרקטום הרבה פעמים (בלוגלי? מה דעתכם?), ושהוא גונב תגובות וכאלה, אבל תשתדלו, אה? אחרת עוד תהיה עליי רוח ה' ותאמר:

 גורו לכם קוראי בלוגי, חיתו בני-בלי-טוקבק, חרה אפי בכם, ונשפתי נזלת לוהטת. כי שווא עמלתי בכותבי, כל מלותיי לרוח נזרו באין משיב.

ספורט וכאלה, כולל הסיפור של הריגול מצד הפטריוטס המטונפים, בפוסט הבא אם תרצה השם.

נו, בבילעין ששון, לכל ילד בלון – ולא בלון גז הפעם! בג"ץ, באיחור של שלוש שנים, התאפס על עצמו והכיר במציאות הבלתי ניתנת להכחשה – גזילת אדמות בילעין מפוקפקת מאד מבחינה משפטית\נדל"נית, ושטות ביטחונית-דיפלומטית ברמות שבאמת קשה היה לדמיין בהתחלה.

אז בג"ץ הורה להעיף את הגדר אחורה, ובבילעין חגגו, ולראשונה זה… חודשים, נגמר יום שישי שלם בבילעין בלי שאף מג"בניק, יס"מניק, ירוקניק או קלגס מסוג אחר, בהיותו משכיל, הגיוני ומיושב בדעתו, יירה גז מדמיע, או כל קליע אחר, למעשה, באזור הכפר. אפילו – אפילו! – שממש בסוף החגיגה השלווה לחלוטין השתעממו (על פי הדיווחים הסודיים שקיבלתי מאנארכיסט בכיר :P) שניים שלושה ילדים משבאב הכפר וזרקו כמה אבנים. נו חבר'ה, כבוד על האיפוק. אז אפשר גם אחרת או שזה היה רק על משקל הפסקת האש של חג המולד, 1915?

פרטים ביום שישי הבא.

הכביש ע"ש רדיקל מקלדת

ונישאר לרגע בבילעין. זוכרים שנזפתי בכבוד היו"ר, אחרי שהכביש המ-ז-ע-ז-ע בואכה בילעין גרם לי ולערן ורד חבלות לא נחמדות? ובכן, מסתבר שמדור מצוין וחינוכי זה ידו רב לו גם בהבאת קידמה ויחס נאות ממצד הרשויות לנידחים שבמחוזות. בשעה טובה, התחילו לסלול מחדש את הכביש, ולראיה הנה הוא מקורצף כולו ומוכן לאספלט טרי, אחיד ונטול מהמורות מוות. האח 🙂

האספלט בדרך. אני אחנוך אותו עם הקטנוע… (צילום: ערן ורד)

הם מדכאים גם מוסלמים

ונישאר לעוד רגע בתחומי הישות הפלסטינית, רק מהצד השני – חמאס בצרות. חירות פוליטית איש לא ציפה מהם לאפשר. אבל כשמהפכה דתית נאלצת להצר את צעדי בני דתה שלה, זה סימן שמצבה בכי קקט.

גוועלד יהודים, מ-ש-ת-מ-ט-י-ם-!-!-!

מסע השיסוי המזויף לחלוטין באויבי העם נמשך, וביום חמישי יצא מעריב ב"בשורות" מטופשות על ה"גזירות החדשות" נגד ה"משתמטים". לא נלאה אתכם באיומים הנוראים, כי לכל הדיבורים האלה אין שום משמעות. למשמע המלה "משתמטים" הייתם חושבי שהרחובות מלאים באנשים שמסתתרים מבלשי לשכת הגיוס. לאותם קוראים שמעולם לא פגשו באדם שעשה פחות משלוש שנים צבא, נסביר שאין חיה כזו. כל "משתמט" מחזיק בידו תעודה לפיה צה"ל בעצמו, מרצונו החופשי, ויתר עליו. מי שאין לו תעודה כזו (ואין לו או לה, במקרים נדירים, צו של בית משפט שמכריח את צה"ל לעשות כן), גומר בכלא, שם מוקנית לצה"ל הזכות מאז ומתמיד להחזיק את כל מי שפשוט מתעלם מצו הגיוס שלו, וזה אפילו יותר מפחיד מ"לא ניתן לך בעתיד לנהוג, לרפא חולים ("לא רוצה להרוג? לא ניתן לך גם לרפא!") או לעבוד בממשלה הנחשקת שלנו".

אז אין "משתמטים". יש מי שצה"ל שיחרר. לא בגלל איך שהוא נולד והתחנך ומתלבש ואוכל ולא מזיין, אלא בגלל שאותו אדם, עצמו, עבר תהליך הקשור אך ורק לנסיבותיו האישיות ולא להתשייכותו הקבוצתית, שבסופו שיכנע את צה"ל לוותר עליו.

ולכן כל ניסיון לשנות את הסטטוס קוו לגביהם ללא חקיקה מפורשת (לא "מדיניות של משרד הביטחון") סופה להיבעט מבית המשפט (וגם חקיקה כזו עלולה להיבלם שם, אלא אם כן פרידמן יגמור להרוס עד אז, ואז מי יודע. האם הפרופסור הנכבד בכלל רואה במערכת המשפט כמי שאמורה לסייג את הצבא, או שזה "אקטיביזם"?)

בקיצור, מהומה רבה לא לא מאומה, מעבר לשימוש ציני בקבוצה שתהווה מושא שנאה כדי ללכד את הנותרים באחדות מזויפת המועילה אך ורק למי שבראש הסטטוס קוו הנוכחי, ומשכיחה את כשליו. אז בסדר, גבי. אני אשפיל מבטי, ואתה בתמורה, והגמד נטול הפלולה שממונה עליך כרגע יחד אתך, תסתמו ת'בלוע ותעשו ת'עבודה המזוינת שאני משלם לכם לעשות בשקט ואפילו ביעילות. דיל?

יובל חקור אותי

ובנימה אופטימית זו, נמשיך ונעסוק ב"מערכת הביטחון" ירום הודה פעמיים, ובמי שלפחות לפי החוק היבש הוא ממונה-העל שלה, כבוד ראש הממשלה.

תקשיב, אודי. אם סוריה תתקוף, בגל שרוסיה תמלא את ראשו של אסד בהזיות על הישג אפשרי כתוצאה מכך, אז אתמוך בך כשתחזיר מלחמה, ולא אאשים אותך אם יקרה משהו. אבל אני חושב שכבר הוכחנו שאתה במלחמה יזומה לא טוב (לא יודע אם יש מי שכן, אבל אתה לא). לכן, אם תפרוץ מלחמה בגלל שאתה ירית ראשון, או הסגת גבול ראשון, וכתוצאה מההרפתקה הזו שערה משיערות בני תיפול ארצה – אני אישית אבוא לחפש אותך אישית, ומצדי תקריב כמה בחורים מצוינים שאתה רוצה שיעמדו בינינו. אז תוסיף את זה למערכת השיקולים שלך כשאתה מחליט כן או לא.

אר יו רדי פור סאם פוטבול?

וממלחמה לתחליף התרבותי שלה. אתמול היה ראש השנה לפוטבולאים, עת נבעט כדור הפתיחה של עונת 2007 ב-NFL. האלופים, אחינו בני עדת האינדיאנפוליס קולטס, אירחו את הניו אורלינס סיינטס, ובניגוד לתחזיות טחנו את אורחיהם עד דק 41-10. ברבע הראשון, כשזה עוד היה קרוב, אמרתי לידידי דני לרדו, אחד מגדולי ידעני הפוטבול בארץ (אה, וצלם סטילס של חי ונוף בחסד עליון) שלדעתי הקולטס יגמרו את הסיפור בכמה מהלומות מאד ארוכות, שלהן ראיתי שהסיינטס פגיעים אפילו שעד אז הם הצליחו למנוע זאת, והשאר יהיה הצהרת כוונות של ההגנה, שתהדוף את הניסיון להחזיר. אומר לי הלרדו "לא יקרה". דווקא קרה. בדיוק ככה קרה. התחלה טובה מאד לעונה שלי (אני אוהב להיות צודק), אפילו שבמהלך כל האירועים הללו גם עלה בעל האוב מוואלה! מחשבים, יריבי המר דידי חנוך איש הממסד האפל, ליתרון מבטיח 23-0 במפגש האיתנים בינינו, זאת בזכות הכישרון האתיופי מהפועל חצרות יסף, יוסף אדאי. כל תקווה שפויה שיש לי לנצח תלויה בזה שתומאס ג'ונס, הסילון החדש והאהוב, ייתן הצגה. כולנו יודעים מה הסיכוי שאלי הפוטבול ייתנו לי צ'ופר כפול כזה, אבל אנחנו האמן נאמין, כי אתה לא יכול לזכות אם אתה לא משתתף בהגרלה.

אחחחחח, מסיבת טבע…

לסיום, היות שאני אוהב לפרגן לחבריי המוכשרים, קבלו קליפ מעולה שעשה האדמו"ר ממיעו, מרן ערן ורד, לאמן (לא הרכב, סליחה) הטכנו (לא טראנס, סליחה…) הידוע אפקס טווין. אם זה לא עושה לכם חשק להיות שם, כנראה שמסיבות טבע זה פשוט לא אתם.

א גיטען שבעס, יידן (ושאינם יידן כאחד).

השבוע מצאו, כמו שנהגו כאן להגיד לפני שלמדנו להעמיד פני מתביישים, חמישה ילדים פלסטינים את מותם מירי כוחותינו. ביקשה תנועת גוש שלום (שאני לא תמיד מסכים עם עמדותיה)לפרסם מודעת אבל על מותם. נוסח המודעה היה מתון ולא אמר שום דבר שבצה,ל לא מודים בו – "שחייהם הצעירים נגדעו מירי כוחות צה"ל". לא נרצחו, לא בזדון. נגדעו מירי. אידיוט אחרונות סירב לפרסם את המודעה הזו בתשלום בטענה… לא ברור בעצם מה היתה הטענה, מלמלו משוהו שהיועץ המשפטי שלהם לא מרשה – אפילו אם זו האמת הפשוטה שגם מירי רגב אינה מכחישה. וזה, חברות וחברים, כלי התקשורת החזק והמשפיע במדינה. אשרינו.

אה, ועוד קטנה על הסמרטוטון של המדינה – בכפולה של אלכס פישמן על המצב העצוב בעיראק (במוסף לשבת), מופיעה התייחסות ל"ראש ממשלת עיראק, ריאד מליכי". אולי יש מישהו שקורא למר מליכי "ריאד", אבל אמא שלו קוראת לו נורי. מילא אם הטעות הזו היתה מופיעה רק בטקסט, אבל היא מופיעה גם ב"ליד" (ציטוט מתוך הטקסט המופיע במובלט). חבר'ה ידענים עורכים את הסמרטוטון, כנראה. שוין.

הוא כבר לא רוצח כלבים. הוא מצא את ישו

השבוע נפטרנו משתי דמויות מגעילות בדרכן שלהן – מייקל ויק ואלברטו גונזאלס. מייקל ויק, שהודה במעורבות בקרבות כלבים וברציחת כלבים שלא התאימו לעיסוק הנתעב, יישלח ככל הנראה לכלא לתקופה שבין שנה ל-18 חודש, והוא ככבר איבד עשרות מיליונים בהכנסת הווה ועתיד (חסויות, שכר מקבוצת אטלנטה פאלקונס, והחלק ממענק החתימה שלו שהוא עוד לא הרוויח). כבר מתעוררת תנועה להכין את הקרקע לשובו לליגה ברגע שייצא מהכלא (הוא כמובן כבר "גילה את ישו". שמישהו יעביר לי שקית הקאה). אני את שלי כבר אמרתי – עשר שנים. חמש מינימום. אחרי תקופה כזו הוא יוכל להיות "בנאדם אחר". רצוי אחרי תקופה לא קצרה של התנדבות למען חיות.

אה, ומנסים למכור לי שנוהגים בו נורא בחומרה יחסית ל"עבריין חדש". המונח באינגלזית הוא First Time Offender. עד כמה שאני מבין את כוונת המחוקק, הכוונה בסעיף הקולא הזה התייחס לאנשים שאשכרה עשו רק פעם אחת את העבירה (נגיד התפתה פעם ראשונה להשתתף בפריצה). לא אנשים שלפי הודאתם הובילו את ביצועו של פשע, באופן שהמונח קנוניה מתאים לו, לאורך תקופה ממושכת ור נתפסו עכשיו לראשונה. לפי ההגיון הזה, הפעם הראשונה שאתה תופס דון מהמאפיה אתה אמור להיות עדין איתו…

הזבל הלך, האם הניקוי יתחיל?

וממגעיל למשנהו, החשוב בהרבה בסיכומו של דבר, השבוע הודיע שר המשפטים של בוש, אלברטו גונזאלס, על התפטרותו בשעה טובה, מוצלחת ובעיקר מאוחרת מדי. האיש, שאפילו פרידמן הוא שר משפטים מעולה לעומתו, פשוט השפיל את שלטון החוק בעבריינותו, וייקח לא מעט זמן לשקם את משרד המשפטים אחרי ההרס והפוליטיזציה שהשאיר גונזאלס, האיש שחתום על "מזכרי הטרור", האיש ששיקר באשר למעורבותו בפיטוריפ פוליטיים, האיש שניסה לכפות על שכיב מרע להפר את החוק. מאד חבל גם שההיספאני הראשון בתפקיד זה היה כל-כך גרוע.

אז מי יחליף אותו? בוש שלח מסרים לפיהם הוא אינו מתכוון לעקוף את הקונגרס באמצעות "מינוי פגרה". במקום זה הוא כנראה יעקוף את הקונגרס על ידי "מינוי זמני" שיימשך בערך עד ינואר 2009. כי להעלות מועמד שהוא אשכרה ירצה ולתת לסנאט הדמוקרטי לפרק אותו לגורמים לא מי יודע מה בא לו.

המעומדים די עצובים, כולל המוביל נכון לכרגע – השר לביטחון פנים לשעבר מייקל צ'רטוף, שידו רב לו במחדל קטרינה. יש עוד כמה מועמדים, והדבר היחיד שיש לזכותם הוא שהם לא אלברטו גונזאלס.

מפלגה בלי עתיד חוברת לאחת בלי מהות

ונישאר בזירת המגעילים: הגמד נטול הפלולה מגשים חלום ישן של רבים מאיתנו ומפרק את מפלגת האבודה. הרעיון, אם אני מבין נכון, הוא להתאחד עם "קדימה העשירה". מפלגה בלי עתיד חוברת לאחת בלי עבר ובלי מהות. זה יפה. צריך מפץ גדול אמיתי. צריכה להופיעה תנועה פוליטית גדולה וחדשה לגמרי שתזרוק הרבה מאד מההסכמים וההבנות הישנים לפח בלי להניד עפעף. אותם שחקנים ישנים, שרק משתעשעים בכיסאות מוזיקליים ובשמות חדשים לעלי התאנה שלהם, לא יעשו את זה.

לא עניין של הומו, עניין של איכסה

השבוע ראיתי את גדי טאוב בטלוויזיה, מדבר על פרשת לארי קרייג. קרייג הוא הפוליטיקאי הרפובליקני האחרון שמסתבך בסתירה המהותית שבין הרטוריקה הפוליטית\דתית שלו ("הומואים זה פויה") לבין נטיותיו המיניות האישיות (זין זה טעים, במיוחד בשירותים). עכשיו, יש ספק מסוים לגבי ההתנהלות של השוטר שעצר את קרייג (בשירותים של איזה שדה תעופה, אם הבנתי נכון). אבל טאוב הציג את זה כאילו ברור לגמרי שנטפלים פה לבנאדם רק בגלל שהוא הומו ושהוא לא עשה שום דבר רע. ובכן, לא מדויק. לפי דו"ח המעצר, השוטר טוען שקרייג הציץ לו לתוך תא השירותים שוב ושוב במשך כשלוש דקות. זו, חברים, פגיעה חמורה למדי בפרטיות.

תבונה חוצנית

ולסיום, האם גם אתם, חברים, תהיתם פעם אם הד.נ.א. שלכם ושל שמעון פרס בהכרח דומה? חדלו לכם מתהות, כי לשוקי גלילי יש הסבר (ישן, אבל אני ראיתי רק עכשיו) – זה לא נדמה לכם, הוא באמת חיזר.

זהו, לעת עתה.

הנה נגוזה לה ההבטחה לעמידה מול יוהרת בג"ץ בנפיחה של ריח רע. האנטיפת דל הערכים הזה לא מבין שלאף אחד, כולל ש"ס, אין אינטרס ללכת עכשיו לבחירות, והשתרע מלוא קומתו אפיים כדי ששליחי הרב הגדול (מלשון זה שרב עם כולם) ידרכו עליו – ועלינו.

אני לא הומו. אני חי עם בנאדם שמטען הכרומוזומים שלו (שלה) נבדל משלי. אני מסודר. אבל יש מספיק הומואים בין בני ארצי כדי שלא אעבור על החרפה הזו לסדר היום. היה הפרופסור להדיוט חשוך, עכבר פחים בחליפה*.

אז צדקתם ממני חברים, ולכן גם אמחל על דעתי בנוגע לדרכי פעולה – אבל תציעו משהו, כי היללות ועיקומי האף האופנתיים לא יעשו שום דבר. מה, אין לאפס הזה שלדים בארון שאפשר לעורר? אי אפשר לסבך אותו באיזה ניגוד אינטרסים? אפילו "טעות קלדנית" בקורות החיים. משהו. את ארבל המאוסה זה לא מספיק כדי להזיז, וזה לא בסדר, אבל בלא בסדר הזה נטפל אחר כך. קודם נעיף את היצור הזה, שאולי מבין בדיני חוזים אבל הוא, מסתבר, מה-זה גרוע בדיני נפשות.

* ותודה לאורי משגב ומני אבירם (אאז"נ) על הציטוט הבלתי נשכח. תקוותי שהם שלמים עם המטרה החדשה…

רציתי נורא להאמין שהמגרעות שלו לא נוראות כל-כך, ושהשירות שהוא עושה לדמוקרטיה הישראלית, בעמדו בפני היהירות המשתוללת של שכבה צרה שהשתלטה על רוב מערכת המשפט, חשוב מדי. אבל אם אהוד אשרי לא מוציא דברים מהקשרם (לא קראתי את הראיון עם פרידמן בשבוע שעבר. בכלל אני קורא פחות עיתונים לאחרונה) – ולא עושה רושם שאשרי מעוות, שכן הוא מביא ציטוטים ארוכים למדי – הרי שגישתו של פרידמן (המבריק וכו') מעוררת את שרירי ההפוכה לא פחות מכל דבר שעשתה בייניש הבינונית והמעצבנת מימיה.

אני אגיד אותך מה, אדון פרופסור: אתה תסגור לי נגישות לבג"ץ, אני אבוא לחפש שומע לדבריי הטובים והנכוחים אצלך בסלון. הולך? חשבתי שלא. אז תוריד ת'טלפיים טיקטק מהסיבה היחידה שאני נותן לך ולכל החברים שלך להשתרר עליי מלכתחילה – קיומו של מוסד מרסן על גחמותיכם היהירות. וכשאני אומר "לי" אני מתכוון לכל מי שנמצא תחת תחום השיפוט של מדינת ישראל ו\או נפגע ממעשיה בדרך זו או אחרת. גם אם, כמו שפעם ראיתי את בנות פלטפוס במערכון מבריק אומרות, "הילד… הוא נולד ערבי".

אה, ואגב, אדון פרופסור – הכור האטומי בעיראק היה מתקן צבאי. הפצצת מתקן צבאי אינה פגיעה בשום זכויות אדם. אם דוד עראק היה משתין לי את הטיעון הזה באוזן הייתי מבין, אבל אתה? סליחה, אבל לעמיתיך באקדמיה לא הרשית לעצמך לטעון בצורה כל-כך דמגוגית ומעוררת חמלה, נכון? הרי לא ככה זכית בשם עולמי בתחומך. אז אל תביא את המשחק הנחות הזה גם למגרש שלנו ההדיוטות. זה בה', לא בא'.

אז מה, בתגובה למעשה של הצתה פלילית רוצים חברי הכנסת חולי הדת להכשיר את השרץ בדיעבד באמצעות הגדרת מה שעושה חברת עלי שלכת כלא חוקי – מה שיהפוך ללא נורא – בדיעבד –  את הצתת המתקן של חברה זו. היגיון של אנשים שהתפתחויות המדע הפוליטי במאות האחרונות זרות לחלוטין למוחם.

עכשיו, לי יש חשש רציני שכל העמדת הפנים שכבוד הדת המסריחה שלהם זה מה שמניע אותם היא בדיוק זה – העמדת פנים. מה שבאמת מניע את האנשים האלה זה צורך בלתי נגמר במשבר, בעימות, ב"מהלכם העז של החיים" כמו שהגדיר את זה יוהאן הויזינחה, ה"פתולוג" הגדול של ימי הביניים. הדת הספציפית הזו היא רק מעטפת לצורך הפסיכולוגי האינפנטילי הזה.

אבל אם נאמין לרגע שמה שמניע את האנשים האלה זה כבוד הדת שלהם, הרי שפתרונן של בעיות כאלה הוא פשוט למדי, אילו רק היה הציבור החילוני הנפגע מוכן להחזיר מלחמה. הרי הציבור הדתי פגיע לחלוטין בכל מערכה מסוג זה. כמו שאמר סון דזה – מי שמונע על ידי רגשות קיצוניים הוא הכי פגיע בעולם. מי שמאמין שצריך לאפשר לרוצים בכך שגופתם תישרף אינו נעלב מ"חילול הקודש" שבשריפת הקרימטוריום. הוא נעצב על האלימות, מתרתח על הבריונות, אבל אינו קורע קריעה או יושב שבעה. לעומת זאת, אם נתחיל לנגב את התחת בשידור חי בכתב ההסתה שעל פיו פועלים חולי הרוח האלה, אולי הם יבינו שהתנהגותם גורמת למטרה שלהם יותר נזק מתועלת, הם ייסוגו לגטו-מרצון שלהם. אל תדברו איתי על דו קיום. אני עם האנשים האלה לא רוצה דו קיום. אני רוצה חומה טובה שתעשה מאיתנו שכנים טובים. לא יותר.

הארץ הזו היא לא רק שלהם. אנחנו לא רוצים להיוולד לפי הראש שלכם, לא רוצים בהכרח לחתוך ת'זין לפי הראש שלכם, לא רוצים להתחתן לפי הראש שלכם ולא רוצים למות לפי הראש שלכם. התשובה היחידה לבריונות היא תקיפות חסרת פשרות. סטירה מצלצלת על כל הסגת גבול מחוצפת שכזו.

תגידו שאני חמום מוח, אלים, מגעיל, מה שתרצו. אתם רוצים לוותר? שאף אחד לא יוכל לצוות שגופתו תטופל כפי רצונו, אלא אם כן רצונו זה חברה קדישא? אז תמשיכו להזדעזע מעצם המחשבה "לרדת לרמה שלהם" ולהתגונן – בכוח, אם צריך, ועושה רושם שצריך.

ולעניינים אחרים:

האמת שהיתה לי דעה חיובית למדי על רכבת ישראל. הקו הצפוני הוא עוד איכשהו אמין. אבל אתמול נסענו ערן ורד ואני ברכבת לירושלים… כבר הרבה זמן לא התעצבנתי ככה. לקחנו רכבת שהיתה אמורה, לפי הלו"ז, להגיע לירושלים ב-22:00. יכולנו להרשות לעצמנו איחור של חצי שעה. הרכבת נכנסה לתחנה ב-22:52. למה? אז ככה: הרכבת יצאה מרכבת ההגנה באיחור של איזה 15 דקות. למה? לא ברור. אחרי זה היא נעצרה לעוד 20 דקות טובות ככה בלוד. למה? "מפגש רכבות". בחיים, אבל בחיים שלי לא עמדתי בהצטלבות פסי רכבת 20 דקות. לדעתי? הנהג קפץ לכספומט בפרדס הסמוך. אחרי זה שוב עצרנו איפה שהוא. בקיצור… מרנין. אה – והרכבת היתה מטונפת, כמו יציע בבלומפילד אחרי משחק.

וירושלים בכלל עיר מטופשת. בכל עיר גדולה אחרת, לפחות אחת מתחנות הרכבת צמודה לתחנה המרכזית של אגד. למה? כי ככה נוח. בירושלים לעומת זאת זה מרחק 25 דקות נסיעה. פאקינג אידיוטים.

זה היה פתיח ליממה מסוג שרק מרפי יכול לאהוב. אז אם נדמה לכם שזה נשפך על התגובה שלי לבריונות הפנאטית – יכוליות, אבל אני אעמוד מאחורי הדברים גם בשיא השאנטי (שיא השאנטי שאני העני ממעש יכול להגיע אליו, זתומרת).

בפרק הבא: האדון היו"ר מחמוד עבאס מצטרף לקוראי מדור מצוין וחינוכי זה ומיישם את החומר הנלמד.

  ויהי כקמול תפרחת החריון

אוי יוי יוי… מה יהיה, קינדערל'ך? עבדכם בכלל לא ינסה לסכם את כל הכותרות שהיו מאז הואיל לאחרונה לכתוב, ואפילו לא את החשובות מביניהן. מה שקרה בימי הלהט שחלפו מת, ומה שעוד מת סופית זה, ככל הנראה נשיאותו של ג'ורג' בוש. צפו לראות בקיעים כעת שהגאון המרושע קארל רוב, שכינויו בפי בוש עצמו הוא "תפרחת חריון", לא יהיה שם כדי לג'גל את כל הכדורים והשקרים באוויר. צפוי להתפתחויות בכל מיני חקירות. אל תצפו עוד לשום יוזמה משמעותית של הבית הלבן הזה, שפשוט ישרוף שעון עד ה-20 בינואר, 2009. המציאות עוד עלולה לטפוח על פניי, אבל בוש יזדקק לכישרון ברמה של רוב, עם מומנטום ולהט שקשה לראות מנין יילקחו, כדי למנוע ממסווה התפקוד של ממשלו מלקרוס.

"חכו לדו"ח של אנשי המקצוע"

עוד בממשל הנדמה-לי: מתברר שהבית הלבן הוא שיחבר את הדו"ח המובטח והמדובר "של הגנרל דייויד פטראוס", שאמור לספר בספטמבר מה עלה בגורל התגבור (Surge) של בוש בעיראק. היה כל-כך ברור שמדובר במשחק של דחיות וספינים, ה"חכו לדו"ח של פטראוס בספטמבר" הזה. אבל מתברר שהמצב כל-כך חרבנה עד שאין לבטוח אפילו בפטראוס, שהוא מפקד יצירתי ומוערך אבל בהחלט יודע לסובסב מלים בנאמנותו לממונים עליו, שיוציא דו"ח שהוא פחות מאסון. ועכשיו נשאלת השאלה הגדולה: מה תעשה בסופו של דבר סין בכל העסק הזה? לא סביר שהיא תיתן לאיראן להיות המרוויחה היחידה מהסיפור. איראן חזקה מדי לא טובה בכלל לסין. האם סין תכתיר את עצמה לגואלת של עיראק, תעזור שם לצד זה או אחר לעשות שם סדר ברוטלי, ובמקביל אפילו תוציא את עצמה צדקת כשתגיד "יאללה, בואו נטפל בדארפור וזין על הסודאנים והנפט שלהם"? לא צריך סודן כשיש לך עיראק.

הלו, בג', לא בד'

ואצלנו: פסיקת בג"ץ שעלולה להתברר כמאד משמעותית סוקרה בתקשורת החילונית הן בקיצור מביך והן בערפול מחפיר. מדובר בפסק הדין בתיק בלדי נגד הרבנות הראשית. קיצור האירועים: חברת בלדי ביקשה לייבא מאוסטרליה בשר כבש שנשחט כהלכה, אולם לא עבר הכשרה (כלומר לא הוצא ממנו כל הטעם באמצעות המלחה מסיבית). הרבנות לא אישרה לה, בטענה שעל פי ההלכה בשר חייב להיות מוכשר תוך שלושה ימים מיום שחיטתו. באה בלדי ואמרה "לפני כמה שנים הרשיתם ליבואני בקר לעשות בדיוק מה שאנחנו עשינו. למה האפליה? במה שונה בשר כבש מבקר לצורך העניין?”הרבנות אמרה "זה בכלל לא משנה כבש או בקר. לפני כמה שנים אכן הרשינו, בעקבות עלייה חדה מאד במחירי הבקר בארץ והחשש מפני מחסור, הרשינו באופן חריג לייבא ולהכשיר בארץ. אולם כבר בתחילת שנה זו הודיעה הרבנות ליבואנים על הפסקת ההליך, ונתנה להם שנה וחצי להקים במקומות בחו"ל שם הם קונים את הבשר, בצמוד למערך השחיטה הכשרה שכבר יש שם, גם מערך של הכשרה. עוד סיפור רקע שיש כאן הוא שהרבנות עוינת את חברת בלדי, מפני שזו מתעסקת (כך לפחות קראתי) גם במזון לא כשר בעליל, ולכן אינה ששה לתת לה להשתתף בהליך חריג שדורש אמון בכוונות הטובות. באה דורית בייניש ומחליטה שזה המקום שלה להתערב לרבנות במה כן בסדר ולא בסדר מבחינת כשרות. עכשיו, לא קראתי את כל פסק הדין ובוודאי לא את כל הראיות, ויכול להיות שיש כאן מצב שהרבנות רודפת את חברת בלדי מעל ומעבר למה שמתירים לה התקדימים. אבל לא זה מה שבייניש אומרת. היא אומרת שתנאי, שהרבנות ביקשה להתנות בפני כל המבקש לקבל תעודת הכשר, ושנוגע ישירות להליך שחיטתו ושימורו של הבשר, אינו חוקתי. מדובר בחריגה פראית מסמכויות בית המשפט, ובשמן על המדורה שמאיימת לשרוף את שלטון החוק במדינה. לפני כמה שנים טובות, כשבג"ץ קבע שהרבנות אינה יכולה לשלול הכשר מאולם אירועים בגלל "פגיעות בצניעות" (כמו הופעת רקדנית בטן בחתונה), הבהיר פה המרגליות מישאל חשין בדעת הרוב ש"בג"ץ לעולם לא יתערב בסוגיות של הכשרות עצמה, אלא רק בהתנייתה בעמידה בכללים דתיים אחרים ונפרדים" (לא ציטוט מדויק כי אין לי את המקור, אבל היה דבר כזה). באה בייניש ואומרת הפוך. אומרת "אני אגיד לכם מה כשר ומה לא". יופי נחמה. עכשיו, הבעיה האמיתית, ובייניש נוגעת בה, היא ב"חוק הבשר" הישראלי, שאוסר לייבא לארץ מיני בשרים כשרים בעיקרון שלא נשחטו ו\או הוכשרו לפי ההלכה. זה חוק אנכרוניסטי ומפגר והבעיה היא שהוא “חסין חוקתיות”. כלומר אפילו המגלומניה הבינונית של בייניש מכירה בכך שאת החוק הזה אין לה יכולת לשנות. אז היא החליטה ליצור מצב שבו הדתיים בעצמם יבקשו לשנות את החוק הזה פרלמנטרית, כדי שלא יחויבו להכריז ככשר על דברים שלתפישתם אינם כשרים. זה לא בהכרח רעיון רע, אבל אני בספק אם המצב הנפיץ הנוכחי הוא הסביבה המתאימה לעריכת הניסוי המעניין הזה.

לדברי אחי הימני השפוי (TM), שגר בהתנחבלות (אחת שבתוך הגדר…), הציבור ה"אמוני" ממש לא משועשע מהעניין. לא משועשע ברמות של נושא חומר נפץ לבחירות. אז אם אחרי בחירות 2008 נתעורר עם משהו כמו 35 מנדטים למפלגות דתיות (ש"ס, אגודה והאיחוד הלאומי-מפד"ל), תדעו מעכשיו מה הדליק כל-כך הרבה "מסורתיים" לתת את קולותיהם, שאחרת היו הולכים לליכוד (הפשיסטי לייט אך עדיין לא דוסי) או לליברמן (הבולשוי פשיסטוי אך בכל זאת לא קלריקלי).

למרות שנהניתי – באופן אירוני כדבעי – לשמוע את כבוד הנשיאה בייניש מדברת בשבוע שעבר (וגם היום, כמסתבר) היישר מפי הגבורה, כלומר מפי, ומונה אחד לאחד את כל הפגמים שמצאתי אני הקטן באלפי יהודה בעסקת הטיעון המסריחה שנתפרה לכבוד אנסי לשעבר – למרות כל זאת, אופתע מאד מאד אם בג"ץ יורה לפרקליטות לבטל את העסקה.

פשוט אי אפשר. בכך שהחליטה להגן באופן נחרץ על העסקה, ביטלה הפרקליטות כל אפשרות מצדה לנהל את התיק בבית המשפט. במקרה של משפט הזיכוי כבר לא יהיה סביר, הוא יהיה ודאי. הפרקליטים אמיר את פלדמן לא יצטרכו אלא לצטט את דברי הפרקליטות עצמה.

לכן – ובלי קשר לל', שאלוהים יודעת מה הבטיחו לה או איימו עליה – העסקה לא תבוטל, ולכל היותר תשחיל בייניש אמירות קשות עוד יותר מאלה שהשמיעה עד עכשיו, שידחפו את מזוז, אולי, להתפטר על המחדל שבפרסום הטיוטא. ואגב האמירות של בייניש – כל כמה שלא נהניתי לשמוע אותן, הן בכל זאת מעמידות באור קצת מגוחך את התבכיינויותיה על האמירות של פרידמן ואחרים. אם אפשר להשתמש בשפה כזו ובכל זאת להיות נקי מפניות אישיות ואג'נדות פסולות (ובהחלט אפשר), אז גם אחרים יכולים.

בכל מקרה, אני מקווה שעכשיו זה ברור שזה לא רק רדיקל מקלדת המסית והצעקני שמצא פגמים איומים בעסקה הזו לאור הטיוטא, אלא גם אלילת "כוחות שלטון החוק".

ועוד מספיחי פרשת קצב

צופה אחי הימני השפוי (TM) בטלוויזיה בשבת, ורואה את העיתונאית החשובה נורא טלי ליפקין-שחק מנסה לצלוב את מוטי מורל (הרחוק מלהיות חביב עליי במיוחד) על שהוא מעז לעשות את מלאכתו ולשפר את תדמית לקוחות, אנסי לשעבר קצב.

טוב, מקציפה טלי נגד חוסר המוסריות שבמעשי מורל ולקוחו כאחד, ואז משחררת את הפנינה הבאה "אתה לא חושב שיש פסול בזה שהוא התחיל עם נשים נשואות?"

מורל לא לגמרי מאמין שהוא שמע את זה, ואומר "טלי, הייתי חושב שמכל האנשים בעולם…"

אכן. למי שלא יודע, טלי שלנו די מתפארת בזה שהיא החליטה במודע ובדם קר לפרק את נישואיו הראשונים של אמנון שלה כדי שיוכל לשאתה לאשה. הקטע הזה של שמאלנים מזן מסוים לא לחשוב בכלל על הזגוגיות של עצמם לפני שהם נחפזים להשליך אבנים, ההנחה המובלעת של "אנחנו 'מהטובים', הרי, ולכן זה א-פריורית לא אותו דבר", הוא אחד הדברים שהכי משניאים את השמאל על שאר הציבור.

הערות נוספות בהמשך.

נו, מזל טוב לנו. היינו לגרמניה הנאצית. לא זו מבציר 41 ואילך, של הפיתרון הסופי, אבל הנה איבדנו בשעה טובה את הבושה וחוקקנו חוק גזע רשמי לכל דבר, מה שהופך אותנו לגרמניה סטייל 35, או דרום אפריקה של 1948-1994. אני די בטוח שהחוק הזה יבוטל על ידי העליון, אבל זו לא הנקודה. 64 חברי כנסת, רוב מוצק למדי, לא מבינים למה החוק הזה פסול, ולמה הוא פוסל את זכותה של ישראל להתקיים.
 
ניצחונו הגדול ביותר של הרוע אינו בנזק שהוא מעולל לקורבנותיו, אלא באותן פעמים שבהן הוא גורם לקורבנות לאמץ את דרכו. האופל שבפדופיל מנצח באמת כעבור שנים, כשהקורבן הופך לטורף בעצמו.
 
לכן על אף שהובס ב-1945, יכול הנאציזם עדיין לרשום את ניצחונו הגדול מכולם אם קורבנותיו המפורסמים והמעונים ביותר יאמצו את דרכיו. אברהם בורג, לא מאור הגולה אבל אחד שאומר דברים חשובים בין הנפיחות, נוגע בנקודה הזו בכותרת ספרו "לנצח את היטלר". כאמור, תוצאת המחצית לא משהו.
 
אני לא רוצה לשמוע על איך שהאדמה הזו נקנתה רק כדי ליישב יהודים ויאדה יאדה. קודם כל, הרבה ממנה לא כך. הרבה ממנה (המספרים נעים בין 44% לכ-80%) ניתנה לקק"ל על ידי המדינה בשתי נאגלות (1949, 1953). המדינה מצדה "רכשה" את האדמות בזה שהפקיעה אותן מבעליהן השונים והנעדרים אחרי מלחמת העצמאות (ראו גם: נאכבה).
 
בקיצור, לפחות כמחצית מהאדמה הזו היא אדמת מדינה לכל דבר, שאין שום (אבל שום) הצדקה מוסרית, ולו המעוותת ביותר, להקצות רק ליהודים. ואני בכלל לא נוגע בעובדה שבכלל לא מקצים אדמות לערבים, ואף יישוב ערבי חדש לא הוקם מאז הוקמה המדינה, ואין לזוגות צעירים במגזר לאן לעבור. אני גם לא נוגע באיך שהמדינה בעורמה שטנית (שהערבים, תסלחו לי דודנים שלי, בטמטומם שיתפו אתה פעולה) מנציחה מעמד של אזרחות סוג ב' בכך שהיא מרשה למצב של אי תשלום מסים לשרור במגזר והלהזין מעגל קסמים של "הם לא משלמים מסים ובגלל זה אין כסף לתשתיות שמה".
 
ומה עם האדמות שבאמת נקנו על ידי תרומות של יהודי חו"ל עשירים וקופות כחולות לאין ספור? גם שמירתן של אלה ליהודים בלבד היא גזענות – בוודאי אם היא נעשית מצד המדינה. אם יש אמנה מחייבת בין המדינה לקק"ל לפיה המדינה מנועה מלהשתמש באדמה ליישוב לא-יהודים, יש לעשות אחד משני דברים:
 
1)      להחזיר לקק"ל את האדמה. המדינה מנועה מליישם אפליה גזענית, ולכן מנועה מלבוא בחוזה המחייב אותה לעשות כן.
2)      להפקיע את האדמות של הגוף הזר קק"ל, שמטרותיו נוגדות את אלה של המדינה, לטובת הכלל. זו ממש לא תהיה הפעם הראשונה שזה יקרה (לאותן אדמות עצמן, למעשה), ולפחות הפעם אפשר יהיה לשים חותמת "אף תושב של האדמות הנדונות לא נפגע במסגרת הפקעה זו".
 
או שהמטרה של קק"ל היתה הקמת מדינה ומרגע שזו קמה, שיקולי המדינה גוברים על המטרה המקורית של קק"ל, או שקק"ל היא גוף זר בעל מטרות נוגדות, כי למדינה יש אינטרס להקצות אדמות גם לאזרחים לא יהודים. אבל לא. מסתבר שהחתירה לגזענות עמוקה יותר מששיערתי בתמימותי. נרחבת יותר. 64 ח"כים, כולל כל מפלגת השלטון, כך הבנתי, הצביעה בעד החרפה המתועבת הזו. כל אחד ואחד משישים וארבעת אלה שהרימו ידם בעד החוק הזה פסולים מלבוא בקהל בני אנוש עד שיכו על חטא ויעשו תשובה.
 
החל מרגע זה אין גנאי מוסרי (אף שייתכן גנאי שכלי) לאף אזרח לא יהודי של מדינת ישראל שיחליט להרים נשק נגדה. מדינת ישראל כרגע הפכה את כל מי שאינו בן לאם יהודייה או התגייר לאזרח סוג ב'. אף אדם אינו מחויב לסבול זאת. לכל אדם שמורה הזכות לראות במעשה שכזה הכרזת מלחמה עליו עצמו*.
 
אני, כשלעצמי, הולך לסדר לבן שלי את הניירת האמריקאית שלו. ככה, לכל מקרה. אני מוכן להילחם על המקום הזה, אבל אני לא הולך להיות נפוליאון מפרסומת הביטוח ולהסתער לבד. אם אין מספיק שפויים עם ביצים שיילחמו אתי, אם באמת רוב העם בקטע של חוקי גזע, אולי צריך לזוז הצידה ולתת לרוב העם לקצור את הסופה. ומה עם השפויים שאין להם הצידה לזוז אליו? לבי לכם. אשתדל לסדר לכמה שיותר מכם ויזות עבודה בהפקות שלי.
 
פוסט פוליטיקה אמריקאית ושוטפת בעגלא בזמן קריב, אינשאללה.

* (20:17) ולאחר שנרגעתי קמעא – האמירה הזו תהיה נכונה אם וכאשר החוק ישרוד את האתגר המשפטי. עד אז יש להשתמש במנגנוני השיטה הקיימת לתיקון העוולה.

נ.ב. לא, חוק השבות זה לא אותו הדבר.