עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

 טוף, קינדערלך, היום רוב החדשות שלנו מחו"ל, אבל תחילה משהו מתחום הנפש: בטח יצא לכם לקרוא על תלאותיו של MC Rebel Sun (לינק לכתבה מלפני שנה וחצי), הסולן של להקת קולולוש הירושלמית, שנמצא בארץ שבע שנים, חי כיהודי ומגדל את בנותיו ככאלה, ובכל זאת רצו לגרש אותו. אז מסתבר שבסוף הבהמה הגזענית שנקראת מנהל האוכלוסין במשרד הפנים נכנעה להגיון הפשוט, והוציאה לבנאדם תעודת זהות כחולה (ממש החודש). אחינו אתה, יואל, והיית הרבה לפני שהטמבלים הואילו להכיר בזה.
 
ולמה אני מעלה את כל זה? למה הבנאדם לא רק פסיכי מספיק כדי לרצות להיות אחד מאיתנו, הוא גם פצצה – פ-צ-צ-ה – של MC, במיטב המסורת של ההיפ-הופ החושב, המאלתר, החי. והחברים שלו, שמגבים אותו במיתרים ונשיפה ועושים את זה הדוק ומקצועי, רק מוסיפים לחוויה.
 
נסעתי עם אום קדם להופעה קטנה ואינטימית שלהם במקום שנקרא מבצר שוני, קצת אחרי בנימינה (50 דקות מתל אביב, יא עצלנים). מקום מקסים, מבצר מהתקופה הרומאית שמואר בטעם להדר לילי לא צעקני. אוקצור, היתה הופעה גדולה, לא הפסקנו להזיז ת'תחת, ולא קלטתי אפילו נפילה אחת בתחום המוזיקלי. השיא היה בקטע שנקרא Free Speech, שבו הסביר רבל ש"Free Speech is about the inalienable right of the MC to freestyle at any given time about a-n-y-t-h-i-n-g" וגיבה את היומרה בשלושה ראפים מאולתרים על המקום, בלי בזבוזי זמן, על נושאים שנצעקו מהקהל (פרות (כאלה שעושות מו, מן), שוני (המקום שבו נערכה ההופעה), ועוד משהו היה שם בסוף). האם הוא המציא את הטריק? כמובן שלא. האם הוא עושה את זה ממש טוב? בהחלט. ויש לו גם קול טעים ופוזה לא יותר מדי "אני אני אני", וכל מה שצריך MC טוב.
 
בקיצור, אם אתם רואים שהם מופיעים בטווח הגעה, רוצו. הדג נחש לא לבד בשורה הראשונה

הרעיון החדש מבית היוצר של "יקבלו אותנו כמושיעים"

טוב, לעניינים פחות נעימים. סגן הנשיא דיק צ'ייני, האיש האחראי ישירות ובאופן מכריע למתקפה שלוחת הרסן של ממשל בוש על עצם עיקרון האיזונים והבלמים במשטר האמריקאי, פשוט לא מפסיק. לא לומד, לא נרגע, לא חושב לרגע שאולי מוטב בכל זאת לשקול שהצד השני צודק.
מה עכשיו? ככה: בממשל נחלקות הדעות מה לעשות עם איראן. סטיב קלמונס, חוקר בכיר במספר מכוני מחקר נחשבים, מדווח מפי מקורות שונים שצ'ייני מכין תוכנית "לחשק" את בוש ובעצם לא להותיר לו ברירה אלא לנקוט בקו המדיניות שצ'ייני תומך בו – מהלומה צבאית על המתקנים הצבאיים והגרעיניים של איראן. עכשיו, הצבא האמריקאי הצליח לשכנע את בוש שלמרות שלארה"ב יש היכולת להנחית מכה כזו, לא כדאי משתי סיבות:

1. המודיעין לא מספיק טוב, ואין ודאות שמספיק מתקנים יחוסלו כדי להסיג את התוכנית האיראנית אחורה במידה מספקת כדי שזה יהיה שווה את הטרחה
2. גם בלי חיל אוויר ובלי תוכנית גרעינית, האיראנים יכולים וצפויים בתגובה למתקפה ישירה כזו לשחרר גיהינום של פיגועים – בעיראק ובעיקר בארה"ב עצמה.

נכון, זה מרתיח שהחלאות מסוגלים בעצם לסחוט אותנו בצורה כזו, אבל זה מה יש. לצ'ייני כנראה לא אכפת שבתגובה יהיו פיגועים. הסיכוי שהוא או הקרובים לו ייפגעו הוא אפסי. הוא הרי יהיה ב"אתר חסוי", כפי שהיה במשך שבועות רבים אחרי 9-11.
אוקצור, הצבא הצליח לשכנע את בוש שלא כדאי מכה ישירה, ויש להסתפק בפעולות לערעור המשטר האיראני. אז מה עושה צ'ייני? גם טווה רשת של אי-ציות בתוך הבית הלבן, שמטרתו לסכל את המדיניות בה בחר הבובה המתמרדת לפתע, וגם מכין תוכנית חלופית, במסגרתה אנחנו אמורים לעשות לו את העבודה המלוכלכת.
כן, הרעיון הוא שאנחנו נתקוף את איראן בטילי שיוט וכך לא תופר החלטת הנשיא שארה"ב לא תעשה את זה. מגניב, אה? ומסתבר שיש אישורים לדבריו של קלמונס ממקורות עצמאיים. מאד מאד מעניין. מעניין אם דאמבו ימצא את הביצים לזרוק את המושך בחוטיו, או לפחות למזער אותו לממדי רוב סגני הנשיא בהיסטוריה. 
 אבל עד שזה יקרה, בואו נדאג שהתוכנית החדשה של האיש השוגה והמסוכן הזה לא תצא לפועל. אז אתה שומע, הקורא אהההההוד אולמרט? תגיד לדוד מאמריקה לא תודה הפעם. באמאש'ך. 
 

מופע הילדה התמימה

מה עוד? בפרשת התובעים המודחים, העידה השבוע מוניקה גודלינג, עוזרת בכירה לשר המשפטים גונזאלס, שהיתה אחת הראשונים ליידע את העולם שיש פה סיפור אחושרמוטה, כשסירבה להעיד במקור לפני חודש ומשהו בטענה שהיא עלולה להפליל את עצמה. אז נתנו לה חסינות, והיא העידה.
הביקורות מאוחדות בדעה שהדמוקרטים לא היטיבו לדחוק את גודלינג לפינה ולהקשות עליה, למרות שהודתה למעשה בהפרת החוק. השיא היה כשהודתה שאישרה את העסקתם של תובעים ומנעה העסקת אחרים משיקולים של דעות המועמד, אבל אמרה ש"לא היתה לי כוונה להפר את החוק". איש לא התעקש איתה שסליחה, אבל את בכל זאת משפטנית בהכשרתך, בכירה במשרד המשפטים לכל הרוחות, ולא מוגזם לצפות שתדעי מה חוקי ומה לא.
הגדילו כמובן לעשות הרפובליקנים, שהציעו לה ניחומים על "כמה שבוודאי קשה לך להעיד כאן". גודלינג בכלל שיחקה את משחק ה"אני רק ילדה תמימה", ואף התייחסה לעצמה כ"בחורה" (במקום "אשה", ויש לזה משמעות בארה"ב).

אה, ושכחתי לציין שגודלינג היא תוצר של "בית ספר נוצרי" למשפטים, מניסודו של המטיף המופרע פט רוברטסון, שלמרות שהוא מדורג כ"סוג ד'" בארה"ב, יש איזה 150 מבוגריו שעובדים ככה במקרה בממשל בוש. כמובן שאף אחד לא טרח לשאול אותה מה זה בדיוק בעיניה "לקדם את הנצרות" בעבודה במשרד המשפטים, כמו שמצהיר בית הספר שלה כמטרה של בוגריו.
אני אכן תמה על רכותם של הדמוקרטים, אבל אני גם מביא בחשבון שהם לא רצו להיראות כמי שצולבים בחורונת מסכנונת שגם ככה מחתה איזו דמעה קטנה, ולא רצו שהנושא פתאום יהיה זה, ולא רצו להמאיס את כל ההליך על הציבור (או לאפשר לימין לסבסב את העניין ככה שימאיס). הדמוקרטים תמיד יכולים לזמן אותה שוב, והאמת היא שגם ככה היא נתנה לא מעט, כולל עוד שקר של גונזאלס, טענות שגם עוזרו שהתפטר כבר פול מקנאלטי שיקר בעדותו… איך אמר סר וולטר סקוט*?
Ah, what a tangled web we weave, when first we practice to deceive
ובעיקר, גודלינג סיפקה, במו פיה, הוכחה חותכת לכך שאכן התנהלה מערכת של מינויים ופיטורים של אנשי מקצוע (כלומר במשרות שאסור למנות לפי פוליטיקה) – על בסיס פוליטי מובהק. בממשל פחות מוכה כשלת, זו היתה שערוריה ענקית. אצל דאמבו זה רק עוד נדבך בהרגשת ה"שייגמר כבר" שסוחפת את הארץ.

* (כן, כן, למי שקורא את זה לא בפעם הראשונה – אבל אף אחד מכן לא תפס את זה לפני שהחלטתי בכל זאת לוודא מי אמר את זה… )

הוצאת כוחות? עדיף כבר לחכות

דיברנו בפוסט (הפוליטי) הקודם על החוק למימון עיראק, שבסוף לא כלל לו"ז להוצאת כוחות. מצאתי את הערתו של הקורא עמנואל מאד משכנעת, מה גם שאני יותר נוטה לאחרונה לדעה שאין אפשרות מעשית להימנע מהשארת לפחות כמה רבבות חיילים איפה שהוא בעיראק למשך שנים לא מעטות (אבן שטיפש אחד זרק וגו'). אני אישית חושב שרובם צריכים להיות מבוססים בכורדיסטאן, איפה שאשכרה רוצים אותם ואשכרה יש משהו דמוי דמוקרטיה להגן עליו, אבל אפשר להתווכח על זה. בכל מקרה, עמנואל צודק שהממשל הזה לא יוכל לטפל בצעד מורכב כמו הפחתת כוחות מסיבית בשום צורה שדומה לסבירה, אז נחכה עוד 18 חודשים. 
 

מי שלא קופץ כחול-שחור

וכעת למה שבאמת היה חשוב בשבוע האחרון: בחורינו השגיבים אמנם לא עמדו בציפיות לשחזר את היכולת המעולה של גמר 2005 המקולל, אבל לעומת זאת הצליחו להיאחז הפעם בניצחון. ליברפול שלטו יותר דקות? נכון. ליברפול בעטו יותר פעמים למסגרת? נכון. אז מה. ההתקפות שלנו היו יותר מסוכנות, וגזלו לנו מצב של אלף אחוז שבכלל לא היה נבדל (תרגיל קלאסי של נבדל פסיבי, שהעמיד שני שחקנים לבד מול השוער). פיפו יצא מלך העולם, והוכיח שהוא אחד מגדולי הגולרים בעשרים השנים האחרונות.
לעונה הבאה, אני אישית לא רוצה את רונלדיניו. ברור שיהיה תענוג לראות אותו עושה קסמים במדים שלנו, אבל זה לא מה שאנחנו צריכים. קוסם יש לנו. במחיר של האיש היקר הזה אפשר להביא שני בלמים מהשורה הראשונה בעולם ועוד מגן שמאלי (פאולו מלדיני בסוף יפרוש, אתם יודעים).
אבל אני לא דואג. עכשיו שסילביו הועף מראשות הממשלה שם (וטוב מאד שכך), הוא יכול להתרכז בשיקום האימפריה. הגיע הזמן לאיזו אליפות, או שלוש.
 
זהו לעת עתה, נראה לי. 

טוב, פוסט ארוך יותר, על הנחת שעשו בחורינו השגיבים וגם על עניינים אחרים, בקרוב. אבל בינתיים, קחו בבקשה שיר מקורי פרי עטי. אני חושב שתזהו את המנגינה המתאימה לבד.

שמחה רבה שמחה רבה \ פיפו הבקיע, תואר בא

שמחה רבה שמחה רבה \ פיפו הבקיע, תואר בא

בנו, בנו, בנו ארון עם מדפים

מילאו, מילאו, מילאו מדפיי בגביעים

שמחה רבה….

ונשיקה אני אביא \ למלך פיפו אינזאגי

שמחה רבה …

נכון יפה? בטח יפה. היום – הכל יפה. (טוב, לא הכל, המשחק עצמו מאמש עדיין היה די חרבנה, אבל למי אכפת! הגביע שב הביתה, וזה כל מה שחשוב).

הדמוקרטים בקונגרס פתחו רגליים וויתרו על הכללתו של לוח זמנים להחזרת הכוחות מעיראק בחוק תקצוב המלחמה ששלחו לנשיא. מדובר בניצחון שהוגש על מגש של כסף לנשיא כושל המידרדר בהתמדה בסקרים, ובהפסד פוליטי די משפיל לדמוקרטים.

עם זאת, יש שלוש סיבות למה אולי – אולי – זה בכל זאת היה רעיון טוב:

גרירת חוק התקצוב היתה נותנת לרפובליקאים אפשרות להאשים את הדמוקרטים שהם "מפקירים את הכוחות בשטח בלי ציוד בלה בלה בלה" לא לגמרי מדויק, אבל נעזוב זה. מדובר בדמגוגיה אפקטיבית מאד.

אבן שזרק טיפש אחד לבאר, גם מאה חכמים לא יוכלו להציל. ובמלים אחרות – ייתכן שבוש וראמספלד, בכסילותם, סנדלו את ארה"ב, וכעת אין לה ברירה נבונה על פני הישארות בעיראק ומציאת דרך לגרום לזה לעבוד. כמובן שכל גישה כזו תחייב המתנה עד שהדביל יעזוב את הבית הלבן, כי הוא עיקש מכדי לעשות את הדברים שבאמת דרושים.

יש מצב שלדמוקרטים יש כלי נשק הרבה יותר רציניים (מפרשת התובעים או פרשיות אחרות) בארסנל מגרירת חוק התקציב, ולכן אינם מעוניינים לתת לרפובליקאים להעכיר את המים ולבלבל את הציבור עם האשמות שווא (ראו סעיף 1).

עם זאת, זה עדיין מרגיז, ומה שהרבה יותר מרגיז זה שהאפסים האלה עוד לא ביטלו את "חוק בתי הדין הצבאיים" המגונה, שמכשיר עינויים ומעצרים ללא צו וללא זכויות – גם של אזרחים אמריקאים. אם הם לא עושים את זה עד 2008, הם לא יותר טובים מהרפוגניקנים.

הערוצים 2 ו-10 הגיעו אמש לשיאים של חוצפה, כשציפו שיספקו להם חומרים (כמעט*) בלעדיים מהמאבק על הכרעת הסטודנטים בחינם. לערן ורד (אלא מי?) היו צילומים בלעדיים של אנשי השטח פורצים לישיבה של ראשי האגודות במחאה על הסכם הכניעה המתגבש.

הערוצים הנ"ל כמובן מאד רצו את הצילומים הנ"ל – אבל לא רצו לשלם עבורם. ולא שערן דרש מחיר מופקע: 200 דולר, או 100 דולר וקרדיט. החוצפנים בערוץ 10 עוד אמרו לו "שמע, תספק לנו חומרים אולי ניקח אותך לעבוד איתנו…" כאילו שהוא לא מספק להם מדי פעם כבר שנתיים חומרים בלעדיים חמים. אולי אחרי עשור, כולל כמה צילומים שיזכו בפרסים וישודרו בכל העולם, הם יואילו בטובם לזרוק איזו עצם… אפסים.

ערוץ 2 – שהם הם התקשרו לערן ולא להיפך – בכלל לא שאלו כמה. ביקשו את הצילומים. רק שמעו שרוצים תשלום, אמרו לא תודה. זכותם כמובן, אבל מאיפה החוצפה המזוינת הזו לצאת מנקודת הנחה שייתנו לך צילומים בלעדיים חינם?

אחרי שהכשילו את המאבק בסירוב לפרסם כל דבר שאינו דם ואלימות, מוסיפים בתי הזונות הללו, המתיימרים לעסוק בעיתונות, חטא על פשע. איכס.

* מסתבר שגם ל-YNET היה פוטג' מהאירוע

זוכרים שפעם תיארתי את מני מזוז כ"איש ישר, שלמרבה הצער סובל מגידול בצורת מקל של מטאטא בתחת"? ובכן, אני נאלץ למשוך את חלקו הראשון של המשפט. מי שנותן יד לכריתת הדמוקרטיה הוא לא איש ישר. מי שיש אצלו חוקים נפרדים ליהודים ולערבים הוא לא איש ישר. וחשוב מכל – "יועץ משפטי" שמאשר לרשויות אכיפת החוק לפעול נגד פעולות שהן חוקיות לגמרי הוא לא איש ישר, והלוואי שבאמת היה לו גידול ממאיר (בתחת או במקום אחר) והיינו נפטרים ממנו, למרות שזה שהיה מחליף אותו היה מן הסתם מגיע מאותו ממסד מושחת ומטונף.

נו, אז מתי מפילים את המשטר?

החברים של הילי-בוב

ובעניין משטר אחר, הלוס אנג'לס טיימס מנתח את פעילותה של הסנאטורית הילארי קלינטון, שטרם היותה סנאטורית ישבה שמונה שנים במועצת המנהלים של וול-מארט, אחת החברות המגונות ביותר בעולם. מסתבר שהילי-בוב פעלה לא מעט לשפר את התנהלותו הסביבתית של התאגיד, וגם את יחסו לנשים ומיעוטים (למרות שהמצב מבחינה זו נשאר קקה, מה שאומר שלפני זה הוא היה ממש זוועה). אבל יחסו הניאנדרטלי של התאגיד לזכויות עובדים וארגוני עובדים  – לא עושה רושם שהפריע לה במיוחד. יופי נחמה.

ערוץ הבערות והטיפשות

מה עוד? התת-רמה של הפקות ערוץ ההיסטוריה באמת מתחילה לעבור כל גבול. היום אני צופה בתוכנית על יוון העתיקה, ושם מסביר הקריין, בקולו הסמכותי עאלק, ש"אז שינתה עיר אחת את ההיסטוריה האנושית והציגה לעולם שיטת ממשל חדשה. זה קרה בזכות אדם אחד. שמו היה…" וכאן אני תוהה אם הם יגידו קלייסתנס או אולי יקדימו ויטענו שהרפורמות של סולון הן השינוי הגדול. במקום זה, מה הם אומרים? "…פריקלס!" וממשיכים להעלות את האיש (שהיה, אגב, כישלון מפואר ולא המייסד של שום דבר) על נס.

זה כאילו שיגידו לכם שלינקולן ייסד את ארה"ב, או רבין את ישראל. יותר מרתיח, כי רבין לפחות היה בחיים ופעל כשישראל נולדה. פריקלס (495-429 לפני הספירה  נולד רק 13 שנים אחרי שקלייסתנס, בעקבות גירוש הרודן היפיאס, ערך את הרפורמות (508 לפני הספירה) שהולידו את מה שמכונה היום "הדמוקרטיה האתונאית".

זה עוד חלק מקריסת המערכות, מהתפוררות מרקם החיים שלנו. ערוץ שלם מוקדש להיסטוריה, וכל מה שהוא יכול לנפק זה עבודות ברמה של ציון 60 בכיתה ח'. אולי. (גילוי נאות: פעם עבדתי עבור ערוץ ההיסטוריה בישראל, יחד עם אום קדם, במשרה חלקית מאד).

כרוניקה של חרבנה

ולסיום, אם אתם רוצים להבין באמת איך הזדרגגה המלחמה בעיראק לכל הרוחות, ולמה בקרוב מאד יהיה ברור אפילו למאמיני כת-בוש האדוקים ביותר שהיחידים שהרוויחו מכל העסק היו האיראנים – קראו את Fiasco מאת Thomas E. Ricks, עיתונאי זוכה פוליצר שסיקר את הפנטגון עבור הוושינגטון פוסט במשך כעשור. לי הוא עושה אולקוס, אבל זה בגלל שאני, כמו טמבל, לוקח את הטמטום של אחרים ללב… ספר מצוין.

יאללה, מספיק לעכשיו.

אם לא הספיקה הידיעה שהרמטכ"ל לשעבר, דן חלוץ (שאגב נהנה מלימודים בשנת שחרור לאחר שאסר על אחרים לקבלם) הסתיר מראש הממשלה דו"ח שהעריך כי שני החיילים השבויים, אלדד רגב ואהוד גולדווסר, כבר אינם למרבה הצער בחיים, באה הכתבה של מירון רפפורט מיום שישי האחרון, שמסביר שלא מדובר במקרה בודד. הצבא עושה מה בזין שלו. משקר כדי לצאת למלחמה, פועל בניגוד מפורש להוראות בג"ץ, משליט אפרטהייד ומבטיח ביהירותו ערלת הלב את חורבנה של הריבונות השלישית.

איפה לעזאזל האיש הטיפש הכי משכיל בארץ, הדוקטור הנכבד יובל שטייניץ, שהיה לחוץ כל-כך לשלוח את המוסד לתפוס את עזמי בשארה כדי להעמידו לדין? האם מעשהו של חלוץ – מניעה מכוונת של מידע רלוונטי מראש הממשלה – אינו חמור פי אלף? פתאום אתה שותק, מר שטייניץ? לך, לך חפש איזה טיל מדעי לוגי שייקח אותך לרודנות זקופת הלאום שאתה כנראה מייחל לה – אבל לא בחזרה. ת'שאר שם, באמא'שך.

ולעצם העניין, אם מדינת ישראל חפצת חיים היא, אין לה ברירה אלא לבטל את תשלומי דמי הלימוד של הסטודנט דן חלוץ, לבקש ממנו יפה לחזור הביתה (ואם יסרב לארגן הסגרה), ולשפוט אותו על פשעים חמורים של חתירה נגד השלטון והתמרדות.

על העם שוחר הדמוקרטיה להתקומם נגד הצבא המחוצף שלו, להעמידו במקום ולשפוט כמה ממנהיגי הכנופיה לשנים ארוכות בכלא, למען יראו וייראו. חבל רק ש"העם שוחר הדמוקרטיה" שיש בארץ מסוגל אולי, בקושי רב, למלא את איצטדיון רמת גן. לכל השאר לא אכפת, וכל הכבוד לצה"ל.

והשוטים אוהבים את הכוח
מאמינים ועוזרים לו לצמוח
מי יציל אתכם
כשתבינו פתאום,
מאוחר….
הוא לא עוצר באדום?

השיר הזה נכתב במקור על איזה אחד, נושם עצמונית. הוא מתאים גם להרבה אחרים. אם לא תתעוררו ותפסיקו לשתוק לכל מי שמתיימרים להשתרר עליכם בניגוד לכל חוק או צדק, הוא יתאר את השליט הבא שלכם, שאפילו לא יטרח להעמיד פנים שאכפת לו איזה צבע יש ברמזור.

טוב, רייב הסטודנטים היה כישלון מוחלט. אני לא יודע אם האשמה היא בשני הצהובונים המסריחים, שאישרו קבלה של הידיעה, הריצו שניהם כפולות חינוך ולא מצאו לנכון להכניס את זה בשתי שורות, או אולי בקשר הלקוי בין פעילי השטח שלהם עזרתי בקטנה ל"הנהגה" הממוסדת יותר, שבעליל לא טרחה להפיץ את דבר האירוע ושהיו לה הרבה יותר כלים לעשות זאת. אולי פעילי השטח, שהרימו יופי את הצד הלוגיסטי של האירוע תוך פחות מיממה, די שמטו את הכדור בכל הנוגע ליחצון אגרסיבי תוך יום. ואולי האשמה היא בכלל בי איכשהו, למרות שלא נראה לי. בכל מקרה, הסטודנטים ימשיכו להיאבק ושיהיה להם רק בהצלחה, ואשמח להמשיך לעזור במידה שאתבקש.

ולעניינים אחרים:

חייבים להגיד משהו לזכות דליה איציק. היא אייקון של התקדמות נשית וניפוץ תקרת הזכוכית. משחר ימי הפוליטיקה המתועדת, נאלצו אנשים להסכין עם גברים טיפשים, קולניים ומזיקים שנדחפו לעמדות השפעה בלי שום, אבל שום סיבה נראית לעין. שום כישרון, שום ידע, שום קשרים שבאמת מאפשרים להוציא דברים לפועל. והנה, הו שחר חדש ואמיץ, יש גם לנשים אייקון כזה של שוויון הזדמנויות, ללא הבדל דת, גזע, מין או התאמה מינימלית. לגולדה לפחות היתה היכולת המועילה לדבר עם תורמים אמריקאים בלי מבטא מביך ואוצר מלים עוד יותר (אולי באנגלית היו לה יותר מה-400 שייחסה לה שולמית אלוני…). בכל מקרה, לדליה שלנו אין אפילו את זה.
 
הפיאסקו של הטקס המביך לציון העיר שחוברה לה יחדיו עאלק, ונחצית ממש בימים אלה בקיר בטון מכוער, היה בר מניעה בעליל. מי לעזאזל אמר שחייבים לעשות טקס? ואם בכל זאת, באקט של בכל זאת אנחנו שמחים שהתאחדנו עם הכותל וכו' וכו', למה בעצם חייבים להזמין את הקהילה הדיפלומטית? אלא שדליה דמיינה את עצמה בשמלה מהממת וקוצים מחודשים בשיער בטקס נוצץ, ולא טרחה לחשוב פוליטית. אבל המקרה הזה הוא רק התזכורת האחרונה לריקנותה המוחלטת של היצורה הזו, שהתשקורת האינטרסנטית החליטה משום מה לכפות כאישיות פוליטית לגיטימית מהדרג הבכיר.
 
אבל שוב – תמיד היו רק גברים כאלה (פואד בן אליעזר, סתם בתור דוגמא). עכשיו יש גם אשה. אולי בכוח פריצת הדרך הנחשונית של דליה נקבל מתישהו גם מנהיגה ברמה. אולי ציפי-לאה תעזור למצוא אותה.

הרפובליקאים שוב מחתימים אדם על מיטת חוליו

טוף, בוושינגטון הסיפור החם הוא של עדותו של ג'יימס קומי, מי שהיה שר המשפטים בפועל בעת שג'ון אשקרופט היה חולה. עכשיו, אני תיעבתי את אשקרופט, אבל מסתבר שיחסית לאלברטו גונזאלס, היה לו מצפן מוסרי. אוקצור, מה מספר קומי? אשקרופט שוכב בבית חולים, מצבו מוגדר קריטי (ממש כך. לא קשה – קריטי) וחל איסור גורף על מבקרים אצלו. אבל אז מקבל מר קומי, שר המשפטים בפועל, הודעה שאלברטו גונזאלס, יועצו המשפטי של הנשיא, ואנדרו קארד, רל"ש הבית הלבן, נמצאים בדרכם לבית החולים כדי להחתים את אשקרופט – שנמצא במצב קריטי, כזכור, וכבר העביר את סמכויותיו והוכרז כנבצר – על מסמך.
 
קומי יודע מה המסמך. מדובר – למרות שהוא סירב בתוקף לציין את הפרט הזה בעדותו בקונגרס – בתוכנית ההאזנות הלא חוקית שנחשפה לפני שנה ומשהו, אם זכור לכם. משרד המשפטים, בראשות קומי עצמו כשר בפועל, כבר קבע שמדובר בתוכנית לא חוקית שמשרד המשפטים אינו יכול לאשרה כחוקית. אבל הבית הלבן מתעקש, ועל הזין החוק, אז הנה הם הולכים לשבת לבנאדם חצי גוסס (הוא הבריא בסוף, פלאי הרפואה הזמינה לעשירים) על הווריד שיחתום דבר שקר.
 
קומי הגיע לביה"ח לפניהם, ניסה להסביר לאשקרופט המטושטש במה המדובר, לא היה בטוח שהצליח, וישב בחדר בעת שקארד וגונזאלס המתועב ניסו לאנוס איש על סף המוות לחתום על מסמך. הקטע האמיתי בכל הסיפור הוא שלדברי קומי, אשקרופט התנער מחרגונו, קטע את שני הנאלחים, הסביר להם קצרות אך נחרצות למה הוא לא היה חותם על המסמך גם אילו יכול היה, וסיים במלים "אבל זה לא משנה כי אני לא שר המשפטים. הנה הוא", והצביע על קומי, השר בפועל, ושב וצנח על הכרית.
 
גונזאלס וקארד עזבו, וניסו למחרת להכריח את קומי לחתום על אישור התוכנית. קומי סירב, והוא ובכירים אחרים במשרד עמדו להתפטר במחאה על אונס שלטון החוק הבוטה הזה. בוש בעצמו נאלץ להתערב, וכעבור שבועות אחדים שונתה התוכנית כך שעמדה בגבולות החוק. במהלך השבועות הללו המשיך הבית הלבן להפעיל את התוכנית באופן לא חוקי.
 
ובעניין קשור, השקרים בפרשת פיטורי התובעים ממשיכים להיחשף. הראיות לכך שגונזאלס שיקר כשאמר שלא היה מעורב ממשיכות להתחזק, ומספר התובעים שנשקלו לפיטורים ממשיך לגדול עם חשיפת מסמכים בכוח צווי קונגרס. כנראה שג'ורג'י התייאש מהסיכוי לעשות דבר כלשהו בשארית כהונתו, ולכן אינו מפסיד דבר מכך שאינו מפטר את גונזאלס הפושע.
 
הסיפור המטריד ביותר מאלה שנחשפים הוא על התובע הפדרלי מסיאטל, ג'ון מק'קיי. לפי החשד, מק'קיי נבחר לפיטורין משום שניג'ס יותר מדי לחקור לעומק את פרשת רציחתו של אחד מעוזריו, טום וויילס. וויילס נרצח ב-10 בספטמבר 2001 (כן, יום לפני) ומאז עשו רשויות אכיפת החוק עבודה די מרשימה במסמוס התיק. יש חשוד מרכזי די ברור, אבל הוא מעולם לא נעצר לחקירה ולא הואשם בשום דבר. האיש הזה הוא במקרה גם דמות מאד אהודה בקרב פעילים ימניים קיצוניים.
 
אגב, אם וויילס, שהיה פעיל בעד הגבלת הזכות לשאת נשק, בניגוד לחשוד הנ"ל, שהוא פעיל זכויות נשק נלהב, אכן נרצח על רקע פעילותו המקצועית, זו תהיה פעם ראשונה שתובע פדרלי נרצח בשל כך.
 
אבל מק'קיי מספר שפעילותו למען החייאת החקירה היתה לצנינים בעיני רבים. המממממם.

ההתלהבות מהצעצוע החדש שוככת

במירוץ הפריימריס המוקדם ניהלו הדמוקרטים כבר עימות אחד והרפובליקאים שניים. לא עושה רושם שאנחנו נראה מהלומות של ממש בעימותים הפנימיים האלה, ונצטרך לחכות לעימותים בבחירות עצמן כדי לראות משהו דמוי מעניין.
 
הילארי חזרה ופתחה פער על ברק אובאמה, שכבר סגר לידי חמש נקודות בשלב מסוים. כרגע עומד היתרון של הילי-בוב, בשקלול הסקרים השונים, על כ-11 אחוז (36-25). הסיבה היא כנראה (עם כל הכבוד ליכולתה האדירה של הילארי כפוליטיקאית בזכות עצמה) מעורבותו הגוברת של הבאבה קלינטון, שגם נצפה בתשדיר וידאו. אבל גם העובדה שהחדשנות של אובאמה פגה והוא לא ממלא את החלל (בינתיים לפחות) בתוכניות קונקרטיות. מעניינת גם העובדה שבשקלול הסקרים, במקום השלישי ניצב ג'ון אדוארדס עם 13.7 אחוז, ומאחוריו עם 13 אחוז, בלי שבכלל הכריז שהוא רץ, אל גור. מעניין בחיים.
 
אצל המגעילים מוביל המגעיל הראשי, הבלוף הגדול רודולף ג'וליאני. האמת שהמועמדות שלו די מגוחכת, ועם זאת חשובה. מבחינת עמדות חברתיות (כמו הפלות וזכויות הומואים) ג'וליאני הוא המועמד הכי מתקדם שיכלה המפלגה הרפובליקאית להעמיד בכל קונסטלציה שהיא (למרות שיחסו למיעוטים מזעזע). עם זאת, מדובר באגו מניאק חולני, בחולה שליטה כפייתי, בפרנואיד נודע, באדם קטנוני המסוגל להתנהג בצורה הבהמית ביותר האפשרית בפומבי, תוך ביזוי עצמו, משפחתו ומשרתו.
 
אלה ארבע שאלות שדי בהן, לדעתי, לנקב את מועמדותו של הפשיסט הצדקן הזה:
 
1) מר ג'וליאני, האם אפשר לצפות שבמקרה שתסתכסך עם אשתך השלישית והנוכחית, תזמין מועמדות לתפקיד #4 לבחינות בבית הלבן?*
 
2) מר ג'וליאני, האם בכוונתך להמליץ לתפקידי שרים בכירים אנשים שגם גילו בעבר אוזלת יד מוכחת וגם נמצאו חשודים בקבלת טובות הנאה מגורמי פשע מאורגן?**
 
3) מר ג'וליאני, במקרה שכן תצליח למצוא שרים בכירים מוצלחים (וכפי שיכול לספר לך הדייר הנוכחי בכתובת היעד שלך, זה קשה), האם תפטר אותם מיד לאחר שיקבלו קצת חשיפה על מלאכתם המוצלחת בעיתונות הארצית?***
 
4) מר ג'וליאני, במקרה שתבקש לבחור מיקום לחדר בקרה ושליטה במצבי חירום, האם תתעלם מעצתם הכמעט מאוחדת של כל המומחים ותתעקש לקבוע את החדר הזה דווקא ביעד #1 להתקפה הרת אסון?****
 
* במהלך כהונתו כראש העיר ניו יורק, ובעודו נשוי לאם ילדיו דונה האנובר, נהג ג'וליאני לארח במעון ראש העיר (שם גרו ילדיו, בן טיפש עשרה ובת… עשר בערך, נדמה לי) את מי שהפכה לימים לאשתו השלישית, שאני לא זוכר את שמה כרגע. הבת שלו עד היום לא מדברת איתו, והבן שלו מדבר, אבל בקושי, מודה שהוא עוד כועס והצהיר שאין לו שום כוונה לעזור בקמפיין. סתם, הצצה קטנה לאופיו של אדם. אגב, בגלל ההתנהגות הזו זרק שופט את ג'וליאני עצמו מבית ראש העיר והוא נאלץ להתארח אצל חברים בעודו מכהן בתפקיד.
 
** ג'וליאני המליץ על ברנרד קריק, שהיה מפקד המשטרה בשנה ומשהו האחרונות של רודי בתפקיד, וקידם אותו למשרת השר לביטחון לאומי. אלא שקריק, חוץ מזה שהיה חסר כל כישרון בתפקידו כמפקד משטרה, גם נחשד בקבלת טובות הנאה מחברות בנייה אפלוליות בניו ג'רזי (תחשבו טוני סופראנו), גם בהעלמת מס, גם בדיווח כוזב במסמכים שהגיש לבית הלבן כמועמד לתפקיד השר לביטחון לאומי, וגם בשימוש לרעה בסמכותו כמפקד משטרת ניו יורק כדי לצותת לבעלה של הפילגש שלו. הוא כבר נאלץ לסגור עסקאות טיעון על חלק מהעבירות, ועדיין מתנהלים נגדו הליכים על עבירות אחרות. את מועמדותו לתפקיד השר הוא נאלץ כמובן למשוך. אפילו בממשל בוש…
 
*** ג'וליאני פיטר את מפקד המשטרה המאד מוצלח ומאד חדשני הראשון שלו, וויליאם בראטון, אחרי שזה העז להופיע בכתבת שער במגזין טיים שהוקדשה לפעילותו המצוינת. למותר לציין שכל התקדמות של משטרת ניו יורק, קלגסת נודעת לשמצה בזכות עצמה, בתחומים רבים בהם היא היתה ונשארה טעונה שיפור, נפסקה.
 
**** ג'וליאני התעקש, נגד דעת מומחים, לקבוע את חדר הפיקוד והשליטה במקרי חירום דווקא במגדלי התאומים, אחרי שהם כבר הותקפו פעם אחת והיו היעד מספר אחת להתקפת טרור בעיר.
 
בעיראק ה"הסלמה" של בוש משיגה בובקס. אנשים טיפה פחות דוגמטיים מנהלים את הטרגדיה כרגע, ומבין הודעותיהם והצהרותיהם אפשר ללמוד זאת בבירור. השאלה היא מה יהיה אחר כך, ואיך זה יקרב אותנו למלחמת העולם השלישית (ברית בין סין למוסלמים על חלוקת אירואסיה?)
 

ולסיום, א-ביסלע-ספורט:

בעוד פחות משבוע תעלה ותבוא גבירת עולם הכדורגל, מילאן הנאדרה, ותנסה לתבוע את מה שאמור להיות שלה מדי שנה (רק שאז היה משעמם ואיכס וצהוב) – כתר הכדורגל האירופי. כבוד הרב הגאון, הבחור המצוין ורב החמד ריקרדו אייזקסון דוס סאנטוס לייטה (קאקא בשבילכם) יוביל את בחורינו הנמלצים אל היעד הנכסף. אבל האמת שאנחנו אנדרדוגים. ליברפול שלישית באנגליה ואנחנו רק מקום רביעי באיטליה (שששש… אני יודע. אל תפריעו). הם ספגו את המחצית הטובה ביותר ששיחקנו אולי בשנות ה-2000 וניצחו אותנו. הם הפייבוריטים. אנחנו נבוא קטנים.
 
ב-NBA, הליגה הגיעה לשיא חדש של אטימות וצביעות כשהשעתה שני שחקני מפתח של הפיניקס סאנס ממשחק חמישי קריטי בסדרה מול סן אנטוניו, בגלל שדרכו על הקו של האזור שלהם אחרי ששחקן שלהם קיבל פיצוץ מבריון של היריבה. פשוט גועל נפש. דייויד סטרן, אתה גמד שפל ומגעיל (בוחן פתע: מי אמר למי ומדוע?)
 
ובמקומותינו, מאיר איינשטיין היה הזוי כהרגלו בגמר גביע המדינה. מתישהו היה פנדל לטובת אשקלון (איזה פראיירים, לא ייאמן). כדור פגע ביד של שחקן הגנה ברחבה באופן שעצר את התקדמות הכדור. לא משנה אם כן היה או לא היה (השופט לא נתן), הנקודה היא שבאחד ההילוכים החוזרים ראו את כל הרחבה. השופט לא היה שם. בשום מקום. איינשטיין: "השופט אסף קינן היה קרוב מאד לאירוע…". איינשטין במיטבו. אגב, אחי ואני מריצים כל הזמן רעיונות לדברים להדפיס על חולצה. אחד הרעיונות: "איינשטיין? גאון. מאיר? די דביל…". עם תמונה, כמובן. הערותיכם?
 
יאללה, די.

מהפכות כמעט תמיד מלוות במישהו שמועמד כנגד הקיר – באופן סמלי אם לא מעשי. כשתבוא המהפכה שלנו (יא רייט), אז בין אלה שיועמדו כנגד הקיר (באופן סמלי, תירגעו, כיתת יורים של ביצים סרוחות ועגבניות באושות) יהיו לא מעט מעמיתיי היקרים, אנשי התשקורת העוינת.
 
הבעיה של התשקורת היא לא שהיא "עוינת", אלא שהיא אדישה, שחוקה, ערלת לב, גסת נפש וצבועה. לא יודע אם יצא לכם לראות, למחרת ההפגנה הראשונה של הסטודנטים בירושלים, את הסיקור של הטלוויזיה. באחד הערוצים (באמת לא משנה איזה, אותו ערוץ שגנב לצלם קרדיט והולך לשלם על זה, מי שיודע יודע) הדגישו ש"המשטרה טרחה וחסמה עבור הסטודנטים את כל הרחובות באזור, אז הם בכוונה הולכו לרחוב היחיד שנשאר וחסמו גם אותו, כי הם יודעים שעימות עם המשטרה יכניס אותם לתקשורת".
 
את האמירה הצבועה הזו השמיע השדר (ובאמת לא משנה שמו של הדוגמגיש הספציפי, אני אפילו לא זוכר) יומיים או שלושה אחרי שבערוץ שלו סירבו – במפגיע, בזלזול – לשדר חומר שהם אפילו לא היו צריכים לטרוח עבורו אלא סופק להם על מגש, על פעילות לא אלימה של הסטודנטים (חלוקת תה, ביסקוויטים ומידע על המאבק לנהגים בכניסות ויציאות לאיילון מוקדם בבוקר. לא מרעיש, אבל בהחלט שווה אזכור בקונטקסט של המאבק). לא ביקשנו הרבה. אייטמון כזה של 20 שניות עם וויס אובר. אבל לא רק שלא, אלא גם נתנו את ההרגשה שמה אתה מטריד אותנו בכלל – פחות משבוע אחרי שהם לא יכלו לשבוע פוטג' מההפגנה האלימה.
 
אבל ההתנהגות הזו היתה רק הפתיח. לא יודע אם שמעתם, כי יש כנראה איזה קשר קטן של השתקה (או של שימת זין), אבל היום הולך להיות אירוע די גדול של הסטודנטים בפארק הירקון. 
 
 

רייב מחאה ענק בפארק הירקון, היום ב-19:30. מיטב תקליטני הרגאיי עם טראנס בסיום

 
מספיק ברור? מסיבת ענק של הסטודנטים לצורך רענון הכוחות להמשך המאבק. אוטובוסים יעמדו בתום המסיבה לקחת את מי שירצה לירושלים לבלות את הסופ"ש באוהל המחאה. צפויים להיות  אלפי אנשים. עכשיו, נכון שזה אורגן תוך יממה בערך, אבל עדיין הידיעה הגיעה לכל מערכות העיתונים והפורטלים אתמול בסביבות 10 – די והותר זמן להכניס לפחות כמה שורות בידיעות החינוך הגדולות שהיו לכל העיתונים. 

אבל לא. כי על הזין הסטודנטים – אלא אם כן יש דם. אז זה מעניין. רק וואלה! יצאו צדיקים בסדום והעלו ידיעה נפרדת על האירוע וגם הריצו אותה במקום בולט. אז למי שדאג לזה, והוא יודע, תודה.

עכשיו, זה לא רק שלא העלו, זה גם הלעג. באחד הערוצים (אותו ערוץ שגנב קרדיט) שאלו אותי בלגלוג, כשהתקשרתי לוודא שהם יודעים על האירוע, אם אני מודע לזה שיש היום "מרוסיה באהבה". הסברתי שאנחנו אכן יודעים ושזה בחלק אחר של הפארק ואין התנגשות (יש גם אישור מהמשטרה והעירייה, אגב). אז אומרת לי הכוניפה הטיפשה בלעג לא מוסתר "אבל ראש הממשלה יהיה ב"מרוסיה באהבה", הוא לא יהיה ברייב…" (על המלה רייב הזילה הכוניפה אקסטרא זלזול, משום מה). שאלתי אותה בנימוס מה זה משנה לי אם ראש הממשלה יהיה או לא יהיה. אז היא מסבירה לי "זה עושה אותך פחות אטרקטיבי…". תהיתי מה בעצם הבעיה, אם בלאו הכי תהיה להם ניידת באזור, אז אומרת לי המהבולה לי "אז מה…" במין אטימות דוחה שכזו, כאילו היא מקבלת העלאה במשכורת על כל אייטם שהיא מוצאת סיבה למה לדחות.

לכו, טמבלים נמוכי מצח עם פוזה של אודי פדרבוש, ועכסניות עם הבעה של לובוטומיה מעל לחוטיני המבצבץ, שמשחקים אותה שועלי חדשות משופשפים ומנוסים, ובעצם הם כבויי מוחין ומשוללי עירנות בסיסית שלא היו מזהים אייטם מעניין גם אם היו מסניפים אותו בטעות בשירותים של איזה פיק-אפ בר, לכו תיכנסו עמוק לתחת של ראש הממשלה. הרי בכל מקרה, ולא שמגיע לכם, אבל כבר יהיה מי שיקרא לכם כשיהיה דם ויהיה בכיף שלכם לצלם.

אז בפעם הבאה שמספרים לכם על הסטודנטים האלימים, חסרי האחריות, שמעוררים פרובוקציות כדי להיכנס לתקשורת ולא מנסים בכלל לחשוב על שום דרך אחרת לעשות זאת – תדעו את האמת, והמהדרין ידפקו מוחטה עסיסית בבהמת האינפוטיינמנט התורנית שמוציאה את השקר הצבוע הזה מהפה. 
 
יאללה, אני ממשיך לעבוד. חזרו לפוסט הזה במהלך הערב לצורך עדכונים בשאר הנושאים המובטחים.
 
אגב, אני לצערי הרב לא אהיה ברייב, יען כי לא הצלחנו לארגן שירותי שמרטף באתרעה כה קצרה. 🙁 אבל אתם, אם יש מצב, פארק הירקון, ליד החניה מול גני התערוכה. יהיה פצצות, וזה בחינם, אז למה לא?

* אה, כן, חשוב לציין – הכותב אינו סטודנט, אינו נמנה על אגודת סטודנטים כלשהי ואינו מקבל מכל אגודה כזאת שכר או שווה שכר תמורת עזרתו הצנועה ביחצון אירועי המאבק. דעותיו המובעות כאן מייצגות אך ורק את התחת העייף והעצבני שלו עצמו, ותו לא.
 

אוי… מאיפה להתחיל? נתחיל מירושלים, שם הבינו הסטודנטים את מה שלא הבינו הפלגים השונים והמנותקים שרוצים בצדק שאולמרט יפנה את הכיסא. הסטודנטים עלו לירושלים ושמו לחץ קצת יותר ישיר על מושא מחאתם. חבל רק שאין להם את המספרים. אתם מתארים לכם את אולמרט מנפנף בקלות כזו את ה-100 ומשהו אלף (לפחות) שהיו בכיכר רבין, אילו היה יכול לשמוע אותם מלשכתו? ויותר חשוב – אילו מאפשריו בכנסת ובממשלה יכלו לשמוע אותם מקרוב?
 
בנוגע לעדויות – לא התרשמתי שיש שם משהו ששינה את דעתי הקודמת בנוגע לסדר האחריות – חלוץ, אולמרט, פרץ. פרץ לא עשה נזקים גדולים, אבל לא היה לו הידע כדי לעצור את השיטפון. התירוצים שלו בדיעבד הם די מגוחכים, אבל זה בגלל שמתברר שהוא בנאדם די מגוחך. כלומר, ידענו את זה. אני ידעתי. אבל החלטנו (אני החלטתי) להעמיד פנים שאנחנו לא יודעים את זה ולתת לבנאדם טבולה ראסה. אז הוא לקח ופורר את הטבולה עלא ראסו. שוין. נמצא מניאק אחר לתלות בו את תקוותינו.
 
ולסיום, הכי מצחיק (מלשון "גם אני הייתי צוחק אם הדביל לא היה שלי") מצביאנו לשעבר בופי יעלון. האיש, שמגונה בדו"ח בלי סייג על אסטרטגיית ה"ניתן לקטיושות להחליד" שלו, מנפנף בדו"ח וצווח שהנה זה מוכיח שבופי צדק כל הזמן. נשבע לכם שטל פרידמן יודע משהו שאנחנו לא. בופי, אחינו, יש כפר שיקום לאנשים כמוך.
 
גנרליסימו פרנקו עדיין דביל
מנייאק שאף אחד כבר לא תולה בהם תקווה הם כמובן גיבורינו בכחול, 100 בשבילך, אפס בשביל כל מבקר אובייקטיבי. אני נמרחתי כל השבוע ולא כתבתי, אז בוקי נאה שיהיה בריא כתב בשבילי שאחרי מפגן הטמטום, או לחילופין מפגן השקר הגס של ניצב אילן פרנקו, אסור בשום פנים ואופן לתת לו את מחוז תל אביב, הבעייתי פי כמה. אם זו יכולת המודיעין שלו, שהוא לא ידע מה שידעו שדרי המשחק בזמן אמת (שהקהל ירצה לרדת למגרש לחגוג), אז הוא לא ראוי לתפקידו. אם הוא ידע והוא משקר, ובנוסף הכסילות היהירה שלו בסירוב ההתחלתי לפתוח את השערים (כמה פעמים צריך ללמוד את הלקח הזה???), אז מגיעה לו סטירה עם דג מת והוא בכל זאת לא ראוי לתפקידו.
 

הכיבוש חי ובועט
ולמי שלא מבין איך אחרי אוסלו, ובלי קשר לחדירות צבאיות ממשיות לשכונות ולבתים, הכיבוש ממשיך לחנוק את החיים של הפלסטינים – הנה לינק טוב להתחיל ממנו. 
 
 
עלה נידף ברוח
שבת שעברה היה יום המריחואנה הבינלאומי. נחגג ב-220 ערים בעולם. טוב, 219. בעיר אחת, שפעם היו מגיעים אליה כל שנה כמה אלפי אנשים לציין את הרצון הקטן, הפשוט והלגיטימי בשאכטה חופשית, הגיעו הפעם, זו השנה השנייה ברציפות, כמה עשרות בלבד. למה? כי בשנתיים האחרונות ארגנו את האירוע הליצנים עלובי הנפש שהם כל מה שנשאר מהשם עלה ירוק, שפעם התגאיתי להשתייך אליו.
 
חבורת ההזויים הזו, בראשות האיש הנאלח אוהד שם טוב (שלקח לכיסו כמעט מאה אלף שקל ממימון הבחירות של עלה ירוק והשאיר פעילים מסורים שנתנו שעות בלי גבול, וגם סיפקו שירותים בעלי ערך שוק מוכח, עם גרושים) התיימרה להרים אירועים בשלוש ערים* ושוב הוכיחה כמה שהיא רק מוציאה שם רע לסטלנים (שם טוב=שם רע?) המטושטשים שוב התעוררו ברגע האחרון, ביום רביעי שלפני הפיקניק, כדי לשלוח ברשימת התפוצה בקשה לעזרה בכל תחום שהוא. על פרסום של האירוע כמובן שלא היה על מה לדבר, מלבד כתבה באיזה מקומון ביום שלפני. איפה הימים שבכל עיתון וכל אתר היו כתבות על האירוע הקרב בימים שלפני? איפה הפצה של עשרות אלפי פלאיירים? איפה אנשים שהגיעו ברכב ממרחק 50 ק"מ ויותר? אין לי ספק, אגב, שבדיעבד מישהו מהם יתחיל להתחסד שהם רצו לשמור על הסביבה אז לא הדפיסו פלאיירים. אהא…
 
עוד מחזית הגועל נפש: איזה שופט החליט שהגר צימרמן אכן הוציאה את דיבתו של השם טוב הדביל בזה שהיא שמה באתר שלה תמונה מאתר אחר בכלל של הליצן בכאפיה. אבל השופט כנראה הרגיש חייב מבחינת לשון החוק, אולם הראה את דעתו על חשיבות העניין בכך שפסק 300 שקלים שלמים פיצויים. תומכיו המתמעטים של גונב הדעת המאוס מתעקשים להגדיר את זה כניצחון גדול של הראיס. קטעים איתם…
 
* (גילוי נאות: ערן ורד ואני התכוונו להחזיר עטרה ליושנה ולהפיק את השנה את הפיקניק בתל אביב. היה בכוונתי לשים 5 אלפים שקלים מכספי – מה שהיה מכסה בערך מחצית מההוצאות, על פי ניסיון העבר. בכל מקרה, עלה ירוק לא הפסיקו לנג'ס שהם רוצים לתאם איתנו, כדי שיהיה פרסום משותף לכל האירועים בארץ (הם התיימרו אז להפיק רק בירושלים ובאילת). לא רצינו להתעסק איתם בכלל מטוב ועד רע, ואפילו אמרנו להם שמצידנו הם יכולים להפיק אירוע מקביל ממש על יד ובמקרה כזה נראה צורך לתאם איתם רק כדי לאלדרוך אחד לשני על האצבעות.  אבל בסוף, בעיקר כדי לרצות חבר (בני ניסים טורם, אללה יבוס עינו), הסכמנו – בתנאי אחד. התנאי הפשוט הזה היה שהם לא יוציאו שום פרסום, שמזכיר את האירוע שלנו (בתל אביב)בלי להראות לנו אותו קודם. הם הסכימו. יש לי את זה מוקלט.
 
כשהם הפרו את התנאי הפשוט הזה, הודענו להם שאנחנו מושכים ידינו מהפרויקט. זה היה בחול המועד פסח – יותר מחודש לפני הפיקניק. גם זה מוקלט.

עידכון חם!! מסתבר שהפגע-רע הזדחל לו למאהל הסטודנטים בירושלים ועשה שם את הדבר היחיד שהוא יודע – לתפוס טרמפ על פעילות של אחרים. מה שקרה הוא שהאיש הסתובב שם וזיבל לתקשורת במוח על עלה נידף שלו ובכך פגע בכיסוי של המאבק שלשמו התכנסו שם כולם. אז גיל לוקסנבורג, מראשי השטח של מאבק סטודנטים ובנאדם שגם לו יש מטרה חשובה משלו שהוא מקדם בזמנו הנפרד ולא על חשבון מאבק הסטודנטים (מריפואנה), ביקש ממנו יפה להפסיק. השם-רע סירב לבקשה הסבירה, אז גיל דאג שיעיפו אותו ממאהל הסטודנטים. אה, ושכחתי לציין שהאפס גם היה שיכור – מהאלכוהול שאגודת הסטודנטים חילקה כמובן, לא חלילה על חשבונו.

מצגת: כך המשטרה מכה ומשקרת
אגב ערן ורד, השבוע המוצלח שלו נמשך בראיונות לשלל אמצעי תקשורת, כולל ערוץ 10 וחדשות הוט. הנושא, כמובן, אלימות הקלגסת. תחזק ימינו של ערן, ואתם מוזמנים לצפות במצגת (המשופרת) שערן הציג בפני ועדת הפנים של הכנסת בתחילת השבוע.

קלאסיקות בלבוש חדש
 טוב, ארוך, אז קבלו לסיום שתי גרסאות פוליטיות לקלאסיקות ילדים. אחת הגיעה אליי באדיבות דן גולדנבלט, לשעבר מזכ"ל עלה ירוק (מהימים שזו לא היתה בושה), ומסתבר שהוא קיבל ממוטי ארגמן, איש יקר ומחבר "כאנאביס מריחואנה וחשיש", רק הספר הכי טוב על הצמח הטוב בעברית). השנייה פרי עטו של אחי הימני השפוי™, שראל.
 
 
מעשה בחמישה בלונים \ הגרסה למבוגרים
 
שמחה וששון,
כל שר בממשלה – בלון.

בראשות הממשלה- בלון כישלון.
לאוצר- בלון הירשזון
למשפטים- בלון רמון
בלון עם שפם – לביטחון
ולבית הנשיא…
בלון פרסי.

שר המשפטים שמח.
ניפח וניפח את הבלון,
ניפח ניפח ודחף לשון.
ופתאום בום-טראח! מה קרה?
הבלון התפוצץ הבלון נקרע.
אל תצטער עם ישראל
יביאו לך בלון אחר.
 
פגשו האזרחים את בלון-הירשזון.
ניפח הירשזון את הבלון, ניפח וניפח באג"ח וממון.
ופתאום…. בום טראח! מה קרה?
הבלון התפוצץ הבלון נקרע.
אל תצטער אזרח טיפשון
זה סופו של כל בלון.
 
התנפח מעצמו הבלון-שפם
התנפח ומילא עצמו אויר חם.
התיישב על כיסא בלי להבין מאומה
כשפתאום על הגבול פרצה מלחמה
ולפתע… בום טראח! מה קרה?
הבלון התפוצץ הבלון נקרע.
עם ישראל אל תצטער,
עדיף במקומו כל אחד אחר.
 
אז בפעם הבאה שתפגשו בבלון
אל תמהרו אותו לנפח
שלא יתפוצץ גם לכם בפרצוף
ותמותו מבושה וגם מהריח,
ובכלל, במחילה, אזרחים יקרים
אולי מספיק לשחק בבלונים?
*************************************************

הבלדה על זהבה גלאון \ שראל גרוסמן
(לחן: "אני עומדת במעגל")
 
אני עותרת בבג"ץ ומביטה סביבי
אני עותרת בבג"ץ. לחברים שלי
 
ביחד ביחד
ביחד נפסול נפסול
ביחד ביחד
ביחד נמשול נמשול
 
אני עותרת בבג"ץ בשם שלטון החוק
אני עותרת בבג"ץ ההיגיון הוא צחוק
 
ביחד ביחד …
 
אני צווחת בבג"ץ בשם ההזויים
צווחת לי למצלמה כי החיים טובים
 
ביחד ביחד…
***************************************************** 
 
 
ובאמת לסיום, מה זה הפרסומת המורבידית החדשה הזו "ראיתי ברמן, נהייתי רעב"? לא במקום…
 
יאללה, ענייני ארה"ב וספורט בקרוב מאד, מבטיח.

קוראיו הנאמנים של מדור מצוין וחינוכי זה מכירים את השם ערן ורד. לחלק מכם הזדמן להכיר את צחנת העז מקרוב, וחלק מכם מכירים אותו רק מפועלו – בין אם דרך אזכורים שלי על עבודתנו  המשותפת או דרך בלוג הווידאו המעולה שלו. בין שאר הסקופים שלו, ערן היה היחיד שהצליח לקלוט את הדקירה בחוגגי מצעד הגאווה בירושלים לפני שנתיים.

לא פעם ציינתי כאן שלדעתי, במצבי אקשן חי, ערן הוא הצלם הטוב ביותר הפועל כיום בישראל. בשבועיים האחרונים קיבלה כל ישראל הוכחה לכך בעקבות עבודתו המעולה בהפגנות הסטודנטים. תחילה היו הצילומים עצמם, שהיו כה טובים וכה בלתי ניתנים להכחשה עד שהם שלטו במחזור החדשות של ערוץ 10 במשך יממה וחצי, ועלו לערן בנזק למצלמתו ובאף שבור, באדיבות ברך קלגסית במיוחד.

אולם בכך לא תמה תרומתו של ערן למאבק הספציפי הזה. אתמול היה ערן בכנסת, שם הציג בפני ועדה שבדקה את האלימות הקלגסית מצגת וידאו, שהוכיחה לא רק שהיתה אלימות, אלא ששום לקחים לא נלמדו – באמצעות צילומים מהפגנה נוספת, שבוע מאוחר יותר. המסקנה? "המשטרה התנהגה באלימות מופרזת". חד וחלק. ניצחון לכוחותינו, בזכות העבודה – עבודת האקשן ועבודת ההסברה המושכלת כאחד – של ידידנו.

באמצע, בין לבין, הספיק ערן לחתום סיוט משפטי קטן של שנתיים ומשהו, כשהשופט מוקי לנדמן (תחזק ימינו ואיבריו האחרים, סלה) ראה דרך שקרי הקלגסת, זיכה את אחינו מהאשמה המופרכת של תקיפת שוטרים ופתח לשוטרים עצמם חור תחת חדש ומשופר. לא שזה כשלעצמו ישנה משהו, אבל עם עוד שופטים כאלה יש תקווה, ובכל מקרה נעים לראות לפעמים את האמת זוהרת בהיכל הבולשיט.

כשיכתבו את תולדות האקטיביזם בכלל והווידאו אקטיביזם בפרט בישראל בעשור הראשון של המילניום, לא יהיה מנוס מפרק נאה על ערן ורד. זה כבר מובטח לו. השאלה היחידה היא האם עד אז יקבל איזה שהוא ארגון חדשות שכל, ייתן לאיש משכורת הגונה, תנאים ומשאבים, וישלח אותו לכל מקום שעשויים לקרות בו דברים? התמורה מאד פשוטה: השוטים הטובים ביותר שאפשר להשיג. בדוק. אני יודע שעברנו ממודל של מידע למודל של אינפוטיינמנט, אבל בפעם האחרונה שבדקתי, ויז'ואל מנצח עדיין מביא רייטינג.

זהו, דעכה אש המרד?

אז היתה הפגנה. באו ים אנשים. מכל שכבות האוכלוסייה. אפילו מרצ היו שם, וזה מראה שהשטח גבר הפעם – וטוב שכך – על הפוליטיקאים הכסילים, שרצו להשאיר את נס הסטנדרטים המינימליים בידי הימין בלבד. אז מרצ היתה, עם בלון ענק והכל, אבל במספרים הם הובסו על ידי הכתומים, כי עד הרגע האחרון המסר בקרב השמאל היפה היה "לא באים להפגנה של הימין". בגלל זה, כשמאיר שלו אמר את האמת הפשוטה – שמרדף אחרי תיכוניסטים בקסבה מקלקל את מוכנות הצבא לפעילות אשכרה צבאית – היו הרבה יותר צעקות בוז מקריאות תמיכה, וחבל.

אבל זהו, ההפגנה היתה לפני כמעט שבוע. מאז מה? אמרתי מראש – כיכר רבין זה מקום נחמד, אבל לא מספיק קרוב לאולמרט. מי שרוצה ברצינות לדרוש מראש מדינה שיתפטר, חייב לעשות את זה מקרוב. כשהסטודנטים בארה"ב מחו נגד המלחמה בוייטנאם, הם עשו את זה איפה שלינדון ג'ונסון יוכל לראות ולשמוע – ומכל העדויות עולה שזה בהחלט השפיע עליו, והוא ממש לא היה טיפוס רכרוכי. 50 אלף מול בית רה"מ או לשכתו שווים הרבה יותר מ-150 בכיכר רבין.

ובינתיים נראה שחיבת כיסא גוברת על חיבת ציון במשכן נבחרי ישראל. נכון שהיתה נימה שוביניסטית אצל חלק מאלה שסיקרו את התקפלותה המביכה של ציפיטפוט, אבל מה לעשות – זו היתה התקפלות מביכה. אפשר לדבר עד מחר על "פוליטיקה אחרת", "אירופאית יותר", "סגנון נשי בוגר" – יאדא יאדא יאדא. או שהולכים על "כל שתחת השמים", או שלא. או שמן הראוי שראש הממשלה יתפטר, כלומר לא ראוי שימשיך בתפקידו, או שלא. אם לא ראוי שימשיך בתפקידו, לא ראוי לכהן תחתיו במקרה שהוא מתעקש לא לעשות מה שראוי. אין ממש מוצא מהאריתמטיקה הזו. אופיר פינס הבין את זה. איתן כבל הבין את זה. אפילו ברק נאלץ להעמיד פנים שהוא מבין את זה. ציפי-לאה לא מבינה את זה. חבל. יגאל לביב מציע שגם למחנה השלום יהיה מין גאידמק משלו. אין לי בעיה עם זה שבנאדם, שמה לעשות, נעבעך, נולד עם מיליון כפיות כסף בפה ירוץ לפוליטיקה. זכותו בדיוק כמו שזכותו של העני. אבל חשודה בעיניי ההיתלות בבן הגביר, אפילו עם הדעות שהוא משמיע נאות הן.

אה כן – התנצלות בפני ועדת וינוגרד. אמנם דווקא בהם לא השתלחתי נורא למיטב זכרוני, והייתי פחות נחרץ לגבי תוצאת עבודתם מאחרים, אבל גם אני חשדתי בכשרים וקניתי את הספין שהפריחה לשכת רה"מ לגבי חלביות הנוסח העתיד להתפרסם. נימת המסקנות של הדו"ח החלקי היתה מאופקת אך נחרצת, ויותר מזה אי אפשר לבקש. כבוד, כבודו.

ולעצם העניין – נחמיה שטרסלר ממליץ (ותודה לקורא דור) לקחת דוגמא מארה"ב, שם איש אינו תובע מבוש להתפטר מיד. אז קודם כל, אלמרט היה מלקק לכל אחד ואחד מכם את הפטריות בין אצבעות הרגליים בשביל אחוזי התמיכה שיש לבוש, אפילו כיום בשיא שפלו. דבר שני, יש סיבה לכך שהשיטה הפרלמנטרית, בניגוד לזו הנשיאותית, כוללת מכניזם להחלפת ר"מ ללא בחירות ומבלי לשנות אפילו את הקואליציה השלטת. אני מסכים שבחירות זה רע כרגע. יש חלופות לבחירות.

ומה עם המדליה, פקידון?

ראש ה-CIA לשעבר, ג'ורג' טנט, הוציא ספר שבו הוא מנסה בגמלוניות הימלט מהספינה הטובעת של המלחמה בעיראק. טנט תוקף את סגן הנשיא דיק צ'ייני וטוען שדבריו המפורסמים, לפיהם הקייס למלחמה בעיראק הוא "סלאם דאנק" (יעני פיס אוף קייק, יעני ניצחון מובטח מראש), הוצאו מהקשרם. הוא לא באמת מסביר, עם זאת, למה הוא עמד מהצד כשהניאו-שמרנים עקפו, דרכו על, ובייצ'ו (מלשון להפוך לביץ') את הארגון שעליו היה מופקד. הוא לא הסביר לקוראיו הנאמנים שחלק ניכר מהכנסתו מגיע מאז פרש מהשירות הממשלתי מחברות המתפרנסות מהמלחמה בעיראק. ואה, כן: הוא גם לא הסביר למה הוא לא מחזיר את אתנן הזונה שנתן לו בוש, בדמות "מדליית החופש".

"ברח, לוחם חופש"

זו כותרת מאמרו של יונתן פולק בוואלה! היום, על עזמי בשארה כמובן. אני מעריץ את פועלו של יונתן (ושל אחיו שי) למען הנגזלים בבילעין ובכפרים כבושים אחרים, אבל דעותיו הן לעתים קרובות לא דעותיי, ככה שלא מפתיעה הפרספקטיבה השונה שלו.

עם זאת, המאמר שלו לא ממש ממוקד, ומתבזבז על סיפורים על קרוביו (שאמנם ניסו לברוח ממעצר, וכבוד להם על כך, אבל לא ניסו לברוח מהארץ עליה נלחמו. הם גם לא היו נבחרי ציבור שקיבלו על עצמם לפעול במסגרת החוק) ועל אמירות כלליות ונכונות בנוגע לדיכוי הערבים בארץ שלא עוזרות להבין את העניין המסוים שלפנינו.

הבעיה היא שאי אפשר להאמין לשב"כ בשום דבר ובשום רמה. אני, למשל, לא יודע אם החלפנים שכביכול קיבלו כסף מירדן והעבירו אותו לבשארה בכלל קיימים, לא כל שכן אם אכן הודו במיוחס להם, ואם הודו אז בעקבות איזה עידוד בדיוק. הכל, כולל הכל, יכול להיות. ככה זה בשטאזיסטן, שבו הוועד לביטחון הציבור, בראשות קומראד מקסימיליאן רובס-דיסקין, לוקח על עצמו להחליט לא רק מה חוקי, אלא גם מה אסור למרות שהוא חוקי.

אבל לצד זה, מרגיזה ושגויה הגישה המבטלת את האישומים אפילו הם נכונים. יוני מנדל כתב בוואלה על זה שהשב"כ הפך את בשארה לגיבור בציבור הערבי. אין לי ויכוח עם התזה הבסיסית, אבל בהתחלה שם הוא כותב, בשם איזה פרשן פוליטי עלום שם, ש"וכשפורסם שהעניין הכספי הוא לא משהו בסדר גודל אדיר, אז בעצם ההנהגה הערבית והאוכלוסיה הערבית בישראל המשיכו את תמיכתן בו".

סליחה, כן? אין חיה כזו, שח"כ מקבל כסף, בטח ובטח שמקורו במדינות שאסור לקבל מהן כסף, ולא מדווח על זה. ואל תגידו לי "גם המפלגות הציוניות עושות את זה". יכוליות שאיזה ח"כ ציוני מקבל כסף מחו"ל ולא מדווח, אבל כשזה ייוודע הוא יעמוד לדין וגם יישב. נעמי בלומנטל ועמרי שרון קיבלו מאסר בפועל על הרבה פחות.

נכון, הציבור הערבי מדוכא, נכון, הוא מנותק באופן מלאכותי בשל אילוצי המדינה הציונית מהמרחב התרבותי הטבעי שלו. הכל נכון. ובכל זאת. או שאתה רוצה להיות ח"כ, או שאתה רוצה להיות לוחם פורע חוק. אלה שני תפקידים שונים, שיכולים לשרת את אותה מטרה. אבל קבלת כסף ממדינת אויב מבלי לדווח היא עבירה מהחמורות שיכול ח"כ לעשות. ובמעשהו הכתים בשארה גם את תומכיו, שרובם המכריע נבונים ומרוסנים ממנו.

כל זה, כמובן, בהנחה שהוא עשה את זה. אבל אם הוא עשה – זה חמור ביותר (וגם תואם למה שאני הקטן ואחרים שיערנו שהמדובר בו, אגב), ואל תתחילו לתרץ לי. עבירה חמורה היא עבירה חמורה, גם כשהגיבור שלכם עושה אותה.

טוב, יש איזו עז שרוצה כבר לראות מה כתבתי עליה, וגם אני היה רצוי שגם אתפרנס קצת היום. אז נעלה את זה, ובהמשך נדביק פה את ההמשכית. או אולי בפוסט חדש. נראה.