עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

הרבה מן הידוע לנו על אתונה העתיקה בא לנו מכתב שטנה שחיבר על העיר אדם שהזדהה רק בכינוי "האוליגארך הזקן" (יש המשערים שמדובר בקסינופון, מחבר "מסע הרבבה"). המחבר מתאר את העיר, מנהגיה, אורחות שלטונה ואישיה הבולטים מתוך גישה עוינת בתכלית, המזדעזעת עמוקות מן החירויות הניתנות בעיר המשונה הזו לפשוטי העם. מכאן בא גם שם העט המתריס – אני לא דמוקרט אני. אני אוליגארך.

למה אני מעלה את זה? כי אחד הדברים שהופכים את החיבור של האוליגארך הזקן למעניין הוא אמירתו שההתנהלות הפסולה, לטעמו, של אתונה אין מקורה בטעות כלשהי, במדיניות שגויה, בדרך שגויה לעבר מטרה מקובלת. את אתונה מנהל ההמון, אומר האוליגארך, וההמון מחוקק חוקים ומתקין תקנות לטובת עצמו בצורה תועלתנית מאד. לכן, אומר האוליגארך, לא מדובר בוויכוח על "איך הכי טוב לנהל את העיר" אלא במשהו עמוק בהרבה, על מה המטרה בעצם בניהול העיר ומי אמור להרוויח מזה.

טוב, אתם אומרים, ובכל זאת טרם הסבירות מה רוצה תולעת מקהל קוראיה הנאמן והסובל? ובכן, זו תגובתי, נכון לכרגע, נוכח דבריו של ראש ממשלתנו, הלא אהוד ברמות שיא שכיסאו יציב בתכלית. מה אמר אההההההוד? אמר ש"אם הייתי נשאל כיום כיצד אני מגדיר את עצמי כאדם בצורה המדויקת ביותר, הייתי אומר שאני קודם כל יהודי. אילו היו שואלים אותי בגיל צעיר יותר, נניח 14, 15, הייתי אומר מיד שאני ישראלי. משהו בי השתנה".

אין הרבה מה להתווכח עם דבריו של אולמרט. איש מלבדו לא יקבע מה הוא קודם כל, מה הוא דבר שני, ובכלל. ברצינות. אבל כאזרח ישראלי – אפילו כזה שמאמין שחוק השבות בצורה זו או אחרת הוא מהות קיומה של מדינה כזו – האמירה הזו מאד מטרידה.

מה זה אומר, בעצם? איך יכולה הנאמנות לאחד לסתור את הנאמנות לשני? טוב, די ברור שאם אתה קודם כל יהודי, ואתה ראש ממשלת ישראל, הרבה תועלת לאותם 20% שהם ישראלים אבל לא יהודים אתה לא מבטיח. ואני בטוח שיימצא מי שיביא לי נתונים שדווקא ממשל אולמרט משקיע במגזר (כבוד למגזר!). עדיין.

קצת קשה להתייחס ברצינות לכל הקטע הזה של ישראליות, מדינת ישראל, זהות ישראלית אם זה בסך הכל קבוצת משנה של יהדות. עוד קהילה יהודית בעולם. אני קודם כל יהודי, אומר לנו אולמרט. יהודי מאיפה? מארץ ישראל, במקרה…

אם כל מה שישראל אמורה להיות היא עוד קהילה יהודית, אז באמת, זה לא סיבה מספיק טובה לקחת אותה מהערבים. אני רוצה בראשות ממשלת ישראל מישהו שמאמין בדבר נפרד, מובהק וזוהר במוחו שנקרא ישראל, ושאליו ינסה לכוון אותנו. אם אני ארצה מישהו שינהל לי שטעטל אני אודיע.

מצד שני, מה שהגדרתי כרגע זה נופל תחת "אג'נדה". ללא-אהוד (על משקל "לא רוחמה") הרי אין אג'נדה. הוא נגד.

אני דוחה בתוקף כל גינוי מהותי לעורך הדין אמנון דה הרטוך, שהלביש כאפה מוצדקת ביותר לשרץ יעקב כהן מסיעת הגזענים יהדות התורה (סליחה, נכון, לא ש"ס). עכשיו, אני בטוח שדה-הרטוך יותר מכולם נוזף בעצמו על אובדן השליטה (זה שלמישהו מגיעה סטירה לא אומר שבאינטרס שלך לתת לו אותה), על אי-העמדת כבוד המקום (כן, בכל זאת) לפני האינסטינקט הצודק שלו. אבל מי שברצינות מערער על הקביעה שלכהן הגיעה הסטירה, שיהיה לי רק בריא.

עכשיו, אחרי שאמרנו את כל זה, יש דרך הרבה יותר טובה. הבעיה הבסיסית היא שלמר דה-הרטך אכפת ממה שאומר או חושב עליו דביל חשוך ונבער כמו כהן (או שאר חברי הקלסת של כוחות הריאקציה). זה מעליב אותו שאדם כזה אומר עליו דברים כאלה, במקום שזה יבהיר לו שהוא ניצח בזה הרגע את הוויכוח. יכול היה דה-הרטוך להסתכל לשרץ בעיניים, להגיד "אני מבין מתגובתו גסת הרוח של חבר הכנסת, הפוגעת בזכר בני משפחתי הנרצחים באושוויץ, שטיעונים מהותיים אין לו, ואני מודה לו על הזמן שהקדיש לסוגייה".

אם רצה דה-הרטוך בכל זאת להעניש את כהן יותר על האמירה הגסה הזו (הבנתי מדבריו של דה-הרטוך בערוץ 10 שמשפחתו ניצולת שואה) יש דרכים אחרות – שכנראה מנוגדות כל-כך לחינוכו ולדרך חשיבתו של האיש הזה, שעשה עליי רושם מכובד ורציני וכבר נענש קשות על שנפל בפרובוקציה של הבהמה – להשפיל בחזרה את כהן.

לדוגמא:

"אתה יותר גרוע מהגרמנים! וגו'"

-"וואלה, תגיד, חבר הכנסת כהן, זה נכון שאמא שלך נותנת חמישים אחוז הנחה לחיילים במדים?"

"אה, לא, זה מישהו אחר. סליחה. באמת סליחה. אז מה שמעתי עליך… זה נכון שאתה שולח את הבנות שלך לעבוד במתחם הבורסה?"

וכיוצא בזה. בקול רם. מול כל מי שראו במקום זה את הסטירה שלו, שנתנה למרבה הצער לכהן את הניצחון וסילקה איש שהפריע לזממם של החרדים ממשרד המשפטים.

נכון, גם על זה כנראה היו מסלקים אותו מהכנסת באותו רגע, אבל אני חושב שהוא היה משלם הרבה פחות מקצועית. כן, היו מזמנים אותו לועדת משמעת, והוא היה אומר להם "צ'מעו, המשפחה שלי איבדה 20 איש באושוויץ, הבנאדם אמר לי ככה, חשבתי משחקים ב'מי יהיה הכי גס רוח'" ויבהיר שהנטייה הטבעית שלו היתה להעיף סטירה, אך מכך התאפק. היה יוצא יותר טוב, אני חושב. מצד שני, זה הראש שלי, לא של החליפות במשרד המשפחים.

בכל מקרה, אני קורא בזאת לאחיי העמלים במסדרונות הכנסת להתחיל לברר על האיש המסכן, המותקף, המוכה על לא עוול בכפו, שפונה לבית החולים בגלל סטירה, רחמונס… אני בטוח שאם נחפור קצת, נמצא על הטרוגלודיט הזה מספיק כדי לביישנו מהכנסת.

מעבר לתיאוריות המרושעות שלי באשר לטביעות אצבעותיו לכוארה של איזה חתרן בלתי נלאה על העסקה המסריחה, יש לי הסבר יותר… מבני, אם תרצו, והרבה יותר מדאיג.

"עוזרו הבכיר ואיש סודו" של מזוז, עו"ד רז ניזרי, נגע בזה שלא בטובתו בראיון לערוץ 10. "קשה מאד להעביר את השפה המשפטית לשפת הרחוב", אמר. עכשיו, אני מודע לזה שמשפט אינו צדק, ושמשפט הוא (כמו שאמר הקורא אבנר) שפה שלא כולנו דוברים אותה.

עם זאת, "שפה משפטית" שכל קשר הולך ומתפוגג בין התוצאות שהיא מנפקת לצדק כלשהו שהציבור – גם ציבור אינטליגנטי אם גם לא יודע ח"ן משפטי – יכול לתפוש, היא שפה משפטית שהתועלת שבה די נעלמת.

אבל הטכנוקרטים מנסים להשליט מציאות שבה עלינו לקבל זאת. עלינו לקבל מציאות שבה על עבירה קלה וחד פעמית עם מתלוננת בודדת רודפים בחימה והולכים למשפט בתיק גבולי מאד, ואילו על עבריין סדרתי עם מלוא חופניים מתלוננות, שגם אם על תלונתן יש התיישנות עדותן עדיין תופסת – מכריזים תחילה בקול תרועה על אישומי אונס, ואז סוגרים על הטרדה מינית זניחה ובלי מאסר בפועל, אפילו לא עבודות שירות.

"אתם לא מבינים? חבל מאד. במשפטנית זה הגיוני מאד".

ואני הקטן, מה אני אומר? אני אומר שאם רוצים חנוטי חליפות לשחק עם עצמם בפלפולי משפט נטולי קשר לכל דבר אחר, שיעשו את זה עד שהפרות יבואו הביתה – על חשבונם. אנחנו את אכיפת החוק שלנו רוצים בצורה שכן עושה שכל כלשהו גם בשפה המוגבלת שלנו. אם ינסו להשליט עלינו "חוק" נטול כל צדק, אנחנו נשליט עליהם בתגובה צדק נטול חוק – עד שהאבק ישקע ואז אולי נכתוב את החוקים בצורה קצת יותר ברורה, כדי שגם מי שמאונן לאלף כיוונים שונים, כטוב ליבו בפלפול, בסוף ימצא את עצמו פולט את ביאתו פחות או יותר בכיוון הנכון.

הערות נוספות בנושא עסקת הבושת:

אומר שוקי גלילי, בבלוגו המצוין, מזוז פועל כאן בסך הכל מאינטרס עצמי, ואין כאן אלא ירידה מהירה מעץ גבוה מדי. אני רואה אינטרס אחר: מזוז כל הזמן מדגיש כמה שעסקת הטיעון היא לא עכבר, וכמה זה משמעותי שאנסיא יודה ויתפטר, ומזה אפשר להבין משהו מאד פשוט: תגידו מה שתגידו, עמישראל, אני מנחם מזוז הרשעתי את "נשיא המדינה". ואת זה לא תוכלו לקחת לי.

לא חשוב במה הרשעת, לא חשוב עד כמה אין קשר בין העונש לבין המעשים, אפילו לאור התיק הרלוונטי האחרון שלך עצמך, העיקר שבטבלת הניצחונות וההפסדים יכול מנחם לרשום וי ולהיכנס להיסטוריה. זה, כמובן, מתקשר לאופן שבו ההגיון הפנימי של המשפטנים מאבד כל קשר למה שחשוב לאנשים באופן כללי.

אומרת הקוראת היקרה שונרא דבר מאד מעניין: מזוז דילל את כתב האישום כד להפחית את מספר המקרים ואת חומרת המעשים שמדינת ישראל מודה מראש שהעובד שלה, אחד מ.ק., ביצע בעובדות אחרות שלה. למה זה חשוב? לקראת התביעה הייצוגית הבאה עלינו לטובה. א, א', ל', נ', ש', וגו' נגד מדינת ישראל, על אחריות לתקיפה מינית במקום העבודה שמפעילה הנתבעת. כי מי יצטרך לייצג את הנתבעת בתיק שכזה? מי שמתיימר לייצג את הקורבנות כיום. חאאאאאאאשוד מאד.

[עדכון 23:32:] אה, ועוד לגבי האינטרס של מזוז – אפשר היה לשמוע אותו אומר "היה מתנהל משפט שנתיים-שלוש…" ומה לא נאמר? "…ובסוף מישהו אחר היה קוצר את הפירות". עוד שנתיים שלוש מזוז יהיה קרוב מאד לסוף תפקידו. ואז מי היה נרשם בהיסטוריה? גם מזוז, אבל גם מחליפו, שהיה מצטלם בסוף המשפט. הממממם. לא, מה פתאום. אין אצל מני מניעים כאלה. פויה עליי, באמת.

[עדכון: 23:39] שחר אילן הוא עיתונאי מעולה. באמת. מהטובים ביותר בארץ בעשור-שניים האחרונים. העבודה שלו על הפוליטיקה החרדית והחברה החרדית היתה תמיד מפלט מענג במיוחד בהררי המלל של חלק ב' ב"הארץ". בדרך כלל גם מצאתי את עצמי מזדהה עם האדם שמאחורי הרפורטאז' המשובח. אבל היום הוא הרגיז אותי קשות. אומר שחר: כן, מזוז הקריב את הנפגעות על מזבח "מה שטוב למדינה", וטוב שכך. כאן מדובר בשאלה של סולם עדיפויות, וקשה להתווכח על זה. לכן, שחר, למרות שאני באמת מעריך ומכבד אותך, יש לי שאלה אחת – כשייקחו לי ולך כסף כדי לממן לזבל הזה לשכה ומזכירות לימי בלותו האשמאיים עוד יותר? את האמא, הרעיה או הבת של מי נשלח שתעבוד שם כאחת המזכירות שנממן לו? מישהו צריך, זה באינטרס של המדינה.

איך הדוֹגמה מסנדלת את המאבק

הייתי בהפגנה אמש, ואני חייב להגיד שאני גאה שבאו רבים כל-כך בהתרעה כה קצרה ובארגון כה חפוז. אין להאשים את המארגנים על בעיות הסאונד – הם עשו נכון ונערכו לצפי מתון, וכך הופתעו לטובה. חוצמזה, בסופו של דבר נמצאה הדרך להגביר מספיק.

מה שכן יש להאשים בו את הדוברים ואת מי שהתוו את הקו של המחאה, הוא בכך שהיצמדות לדוגמה מסוימת שוללת כלי חשוב מאד במאבק הנוכחי. על מה אני מדבר? על רמון. מכיוון שהדוגמה אומרת שרמון פושע נוראי שגם יצא הרבה יותר מדי בזול (כמאמר סלוגן ההפגנה הפופולרי: "רמון, קצב – לכלא ועכשיו!"), אי אפשר להצביע על הגיחוך הנוראי שבאותו תובע ששלח את רמון החד פעמי והמעורפל לעבודות שירות ומסתפק בעל תנאי לקצב הסדרתי והברור כשמש. לא חבל?

אוקיי, אז האמת שחשבתי על זה כבר אמש, ושרק אדם אחד שהצגתי לו את התיאוריה הזו לא הביע ספקנות רבה עד מוחלטת, וגם אותה אחת בעיקר מיהרה לעבוד אז זה לא לגמרי נחשב <חיוך>.

אבל אני עדיין הולך לפרוש לכם את התיאוריה, כי זה נראה לי לאללה הגיוני, ושום דבר אחר לא מסביר איך הובא מר מזוז להשפיל את עצמו מקצועית ככה.

אוקיי, למי היה הכי הרבה מה להרוויח מסיום מהיר של פרשת קצב, בניגוד למריחתה על כותרות העיתונים בארץ ובחו"ל במהלך משפט?

רמז יותר מפורש, אה? אוקיי: הצעצוע החדש של מי יאבד המון מזוהרו אם בעליו הקודמים יוכפש במשפט אונס?

אכן כן. אחרת אין להסביר איך פתאום "יוקרת מוסד הנשיאות" פתאום הפכה לפקטור כל-כך מכריע. קצב היה נשיא כשנחשפו החשדות, נשיא כשנחקר, נשיא כשפורסמה טיוטת כתב האישום. מבחינת נשיאותו של קצב לא השתנה דבר וחצי דבר. הדבר היחיד שהשתנה לאחרונה בנוגע לנשיאות הוא… נכון ילדים. מישהו נבחר להיות מחליפו של קצב. ולתועלת מנועי החיפוש, נגיס לבנו בשם המפורש: שמעון פרס.

עכשיו, ההתנגדויות ששמעתי מתבססות על שני טיעונים. הרוב, כמו אחי הימני השפוי™, יוסי גורביץ והקורא הנאמן דור קונפורטי, תהו אם יש לפרס היכולת בפועל לעשות זאת. אני טוען שלאיש יש לא מגירה, אלא ארונות ענק מלאים בטובות שהוא ליקט במהלך השנים. בוודאי שיש לו היכולת.

אום קדם אמרה – ואני חייב להודות שזה הצחיק אותי – שלא נראה לה שהוא מספיק נפתל וערמומי כדי לחשוב בצורה כזו. אני אמרתי דבר פשוט: חתרן בלתי נלאה או לא? האם מישהו מתכוון להתווכח ברצינות שזה לא התיאור המושלם ביותר שהודבק אי פעם לפוליטיקאי בישראל?

בקיצור, זו התיאוריה שלי. תרגישו חופשיים להסביר לי למה אני אהבל.

אז מה, חיים רמון עבריין גרוע יותר ממשה קצב? זו, גבירותיי ורבותי, המשמעות הבלתי נמנעת מנוסח עסקת הטיעון, כפי שהוצגה עד כה באמצעי התקשורת. אפשר לזיין את המוח עד מחר על כמה זה משפיל עבור הנשיא היוצא (תצא כבר, תולעת) להודות אפילו במעשים מגונים, ולהיות עבריין מין מורשע, וכו' וכו' וכו'. שורה תחתונה: נגזרו עליו מאסר על תנאי וקנס. מה שלא נגזר עליו זה מאסר בפועל – אפילו לא כזה שהומר באיסוף חרא של סוסים בחווה הטיפולית. או שיש משמעות לדברים הללו, או שלא. אם יש להם, המשמעות היחידה היא שמדינת ישראל חושבת שמה שהורשע בו חיים רמון (מעשה בודד, אפילו אם נסיבותיו כה ברורות וחדות כמו שהעמידו פנים שופט(ות)יו) גרוע יותר מכתב האישום – אפילו לאחר ריכוך – של קצב, שמעיד על תבנית חוזרת ונשנית, על מעשים רבים עם יותר ממתלוננת אחת.
 
האמירה הזו, הסטנדרט הזה, אינם יכולים לעמוד. האמירה הזו פירושה שלמעלה הוא למטה, שחור הוא לבן, מלחמה היא שלום ואמת היא שקר – הכל כפי גחמת בעל השררה. רוצה ראש מערכת התביעה? ירדוף אותך בחימה על מעשה בודד ומעורפל ולא יציע לך כלל מוצא מהסבך, ואז יככב בכתבות מחמיאות בעיתונים על איך שהוא הוכיח שהוא יכול לקחת תיק גבולי לניצחון. רוצה? קודם יצהיר קבל עם ועולם שאתה לא נישקת בטעות, אלא אנסת, לא פעם אחת אלא הרבה, לא אשה אחת אלא כמה – ואחרי כל זה יציע לך עסקה שמוציאה אותך פחות פושע מההוא עם הנשיקה.
 
מזוז מדבר על האינטרס הממלכתי, שלא ידברו בעולם על נשיא ישראל האנס. יופי, עכשיו ידברו על נשיא ישראל האנס שיוצא עם מכה על כף היד בגלל המערכת המושחתת. שיחקת אותה, מנחם.
 
בפרשת רמון דובר גבוהה גבוהה על כך שפסק הדין המחמיר הוא מסר על כמה שלא כדאי להכפיש את המתלוננת במשפטי תקיפה מינית. אבל לשלוח את האנשים שלך לספר בעיתונים שהיא זונה, פשוטו כמשמעו, זה בסדר. יופי מנחם.
 
או שמשה קצב הוא אנס, ואז היה על מנחם מזוז להעמיד אותו לדין על כך, או שאינו אנס, ואז מנחם מזוז אשם בהוצאת דיבה בקנה מידה מטורף ובמחדל מקצועי שפשוט קשה לתפוש. הרי גם הוא עצמו לא טוען שבא לידיעתו מידע חדש, שהעמיד באור חדש את טיוטת כתב האישום. אז מה? קצב לא היה נשיא כשפרסמת טיוטת כתב אישום? כל שיקולי האינטרס הממלכתי לא היו קיימים אז?  או במלים אחרות – בכמה קנו אותך, מנחם? סתם, שנדע למקרה שנצטרך גם.
 
לכן אני מצהיר בזאת, בתוקף סמכותי החלה עליי בלבד ועל כל מי שרוצה להשתכנע מעמדתי, שהחל מרגע זה אין למר מנחם מזוז כל סמכות ותוקף כאוכף חוק במדינת ישראל. אני קורא לאזרחי ישראל לפתוח במרי אזרחי לא אלים נגד כל – כולל כל – רשויות אכיפת החוק במדינה עד שהעומד בראשם יקום ויתפטר על מחדליו. 

 
חקור אותי יובל – כרגע קראתי למרד. 
 

ולעניינים נוספים

יודעים מי זה שוקי ויטה? שוקי ויטה היה פקיד השומה של גוש דן. זה אומר שהוא עמד בראש מערכת מס ההכנסה של גוש דן, וככזה קבע להרבה מאד אנשים – גם עניים וגם עשירים – כמה הם ישלמו למס הכנסה. לפני כשנתיים הושעה שוקי ויטה מתפקידו בשל חשד ששומות שהוא קבע לשלושה אנשים די ידועים בישראל – ארקדי גאידמק, לב לבייב, ולהבדיל זאב רוזנשטיין – נמוכות באופן חשוד.

טוב, ויטה שלנו מושעה, ומושעה, ומושעה, וכבר שנתיים שהוא מושעה, לא יכול להמשיך בחייו, לא יכול לעבוד בשום מקום, לא מקבל את היום שלו בבית המשפט. לאחרונה נשבר לו והוא פנה למדינה באולטימטום: לבטל את השעייתו ולהחזירו מיד לעבודה. זה כשלעצמו לא נורא מעניין. מעניין מה שטוען ויטה. קודם כל הוא טוען שמתנהלים נגדו בצורה לא תקינה. לראיה הוא מצביע על הטלת חיסיון גורף על כל חומר החקירה – דבר שמונע ממנו להתגונן. מה זה, שואל ויטה בצדק, סודות ביטחוניים? אבל מה שהכי מעניין במה שאומר ויטה זה הדבר הבא:

כל שלושת השומות שבעטיין אני חשוד – גאידמק, לבייב ורוזנשטיין – שלושתן כאחת קיבלו את אישורן של פרקליטת מחוז תל אביב דאז, רות דוד, ושל פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל.

הממממם. אז בנאדם מושעה ומושמץ כבר שנתיים בשל משהו כל-כך חמור, עד שעדנה ארבל אישרה אותו. וארבל מה? בבית המשפט העליון, תודה. ולמה זה נדון רק אצל יואב יצחק ולא באתרים טיפה יותר נפוצים? המממממם.

טוב, לסיום קחו שני לינקים מבית היוצר של ערן ורד. למעשה רק אחד הוא פרי עמלו, אבל הוא מצחיק לאללה. השני לא מצחיק בכלל, אבל חשוב כל-כך והגיע לעיניי דרך אתרו של ערן, עד שגם אותו אני מגיש לכם במקבץ שלו.

שיחות לילה במונית שירות (או "אני צודק ואני כל החיים שלי צודק!")

כך משמרים את האיבה ומטביעים את התקווה בחרא

ובבניין זיון ננוחם.

הערות בזריזה, כולל דברים שיורחבו בהמשך בכל מיני מסגרות, אם תרצה השם.
 
דיק צ'ייני, סגן נשיא ארצות הברית (והאיש שנושא ברוב האחריות לדברים האיומים שעשה הממשל האמריקאי בשש השנים האחרונות) התחרפן סופית. האיש מנסה להמציא מחדש את החוקה האמריקאית ולטעון שמשרדו – משרד סגן הנשיא – הוא ישות חריגה, שאינה שייכת לא לרשות המבצעת, לא לרשות המחוקקת ולא לשופטת. למה חשוב לו לטעון ככה? כי בזכות התיאוריה המופרכת הזו הוא טוען שחוק המסמכים הנשיאותיים, שמחייב את כל זרועות הרשות המבצעת (כולל משרד הנשיא) לשמר את מסמכיהם בצורה נגישה ומסודרת כדי שאפשר יהיה לבדוק אותם – לא חל עליו.
 
חייבים להודות שהאיש עקבי. הוא, מהרגע הראשון שלו בתפקיד, הבהיר שהוא מנהל מלחמה נגד כל סוג של איזון, בקרה או הגבלה על הרשות המבצעת. כעת מתברר ש"הרשות המבצעת" זה גם לא בדיוק העניין. מה שחשוב פה זה צ'ייני, שיש לו (מסתבר) שדה כוח אישי שמגונן עליו מדרישות החוק המחוצף.
 
שתבינו, הבנאדם קרוע. אצלו במשרד משתמשים בכספות הליכה – יעני בגודל שאפשר לצעוד לתוכם – לכל הניירת היומיומית. בכל שאר ענפי הממשל משתמשים בכספות האלה רק לחומר מסווג. מצד שני, הכל תלוי מה אתה מגדיר מסווג. אצל צ'ייני במשרד נקודות הדיון היומיות של המשרד עם העיתונות מסווגות כ"סודי ביותר". לא צוחק אתכם. השיר הזה של אחינועם? זה עליו.
 
הענף הדקיק שבו נתלה צ'ייני בטענתו שהוא אינו חלק מהרשות המבצעת הוא העובדה שסגן הנשיא גם מהווה, במידה מוגבלת ביותר, חלק מהרשות המחוקקת – הוא מטיל את ההצבעה המכריעה במקרה של תיקו בסנאט. למרות זאת, לשון "חוק המסמכים הנשיאותיים" כולל את משרד סגן הנשיא בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים ב"רשות המבצעת" שהחוק חל עליו. חוץ מזה, כשהקונגרס רצה לדעת עם מי נפגש צ'ייני לצורך גיבוש מדיניות האנרגיה של המשרד, הוא סירב בטענה שהוא חלק מ…נכון ילדים! הרשות המבצעת, וככזה יש לו חיסיון.
 
קשה לומר עד לאן יתפתח המשבר, אבל בעיקרון יש פה חומר למשבר נשיאותי ולמהלך הדחה. זה כנראה לא יקרה, כי גם הדמוקרטים לא רוצים לפתוח במאבק אישי פחות משנתיים לפני שהאיש המאוס הזה (והבוס המאוס שלו) עוזבים את הבית הלבן. עם זאת, זה לא אומר שיש לאפשר אווירה של בית זונות. אני חושב שהציבור האמריקאי יבין ולא יכעס על מהלך הדחה מזורז אם צ'ייני ימשיך להתעקש שהוא מעל לחוק.
 
 
חנינה לסקוטר?
אגב צ'ייני, מתחילים לדבר על זה שהזמן הולך וקצר לבוש לתת חנינה לסקוטר ליבי (הרל"ש של צ'ייני שהורשע בעדות שקר, הגשת ת\צהיר כוזב ושיבוש הליכי משפט) לפני שהאיש העדין והתרבותי (באמת, לדברי כל פוגשיו) ייאלץ לעבור את תהליך האיסור (על משקל "חיול") הלא נעים.
 
רשימת מסנגריו ושולחי המכתבים לשופט בשמו ארוכה ואפילו נכבדת פה ושם. אבל הם מנסים להשתיל טענה עיקשת לפיה מה שמר ליבי הורשע בו זה שום דבר, באמת, במיוחד לאור העובדה שהחקירה עצמה, במסגרתה שיקר סקוטר שלנו, לא הניבה בסופו של דבר ראיות לפלילים.
 
האמת, אני חושב ששנתיים וחצי זה די הרבה, אבל האיש חייב לשבת. נראה את בוש חונן אותו בעודו בתפקיד. זה יהפוך אותו לא לברווז צולע, אלא לברווז שירו לו בראש והוא מדמם למוות לאיטו. זה כמובן יגרום לצ'ייני להשתולל עוד יותר, ויהיה קטעים.
 
יהודי אפור שמשיג תוצאות?
 
בטח קראתם שמייקל בלומברג פרש מהמפלגה הרפובליקאית, ורבים רואים בזה מעין טבילת הרגל במים לקראת ריצה אפשרית כעצמאי. במצב שבו יש איזה 19 מתמודדים למועמדות של שתי המפלגות ואף אחד – כולל אובאמה – עדיין לא סוחף את ההמונים במידה ניכרת.
 
שיהיה ברור: גם אדון בלומברג לא הולך לסחוף אף אחד. אדון בלומברג לא סוחף גם את אשתו (שאני נשבע שאני לא זוכר אם יש לו בכלל). אדון בלומברג לא היה אמור מעולם להצליח בפוליטיקה, אלמלא שני דברים: הוא עשיר להבחיל (בהיותו הוגו, מייסדו ובעליו של שירות החדשות העסקי המצליח בעולם) והוא אדמיניסטראטור בחסד עליון. הוא כל מה שג'וליאני לעולם לא יהיה. אין לו הרבה אגו, אין לו הרבה דעות קדומות (טוב, יש לו כמה, אבל פחות מהפוזאי) ואין לו צורך לעמוד מעל הצד השני עם רגל על החזה בסוף כל עימות. הוא פשוט משיג תוצאות. בקתציבים, בפרוייקטים, בשיפור כמעט בכל מדד אפשרי.
 
אוקצור, יהיה מאד מאד מעניין אם הבחירה תהיה בין אחד שמשחזר את כל הבעיות של בוש מבחינת ריכוזיות וגישה אימפריאלית, הילארי השנואה על רבים כל-כך ויהודי ליברל שמעולם לא היה חבר במפלגה הדמוקרטית.  
 
איך הוא עדיין במירוץ??
 
מצד שני, קשה לי להאמין שרודי יישאר בצמרת עד תחילת הפריימריז (והיתרון הדו ספרתי שלו בסקרים אכן מחוק נמחק, ומיט רומני טוחן אותו בגיוס כספים). יש לרודי שלנו כל-כך הרבה שרצים שרק מחכים לצוץ… בסלון היה דיווח על איזה שותף עסקי וידיד קרוב שלו שהוא כומר פדופיל ויש דרישה שהוא יפטר אותו. ג'וליאני (באומץ, אם הוא צודק) מתעקש שהאיש חף מכל פשע ושאין לו כוונה לפטרו. עם זאת, ההאשמות נגדו מעולם לא הופרכו והוא הועבר מתפקידו בכנסייה בעטיין. הלאה: יו"ר הקמפיין של ג'וליאני בדרום קרוליינה – מדינת מפתח בפריימריז הרפובליקאיים – נתפס עם קוק; לפני כשבוע נחשף שהוא נמנה על החברים של "קבוצת המחקר על עיראק", זו עם ג'יימס בייקר שבוש מתעלם מרוב המלצותיה – אבל הוא מעולם לא השתתף אפילו בישיבה אחת ובסוף הוחלף בקבוצה היוקרתית. מה היה יותר חשוב לרודי
מאשר לעצב את הדרך החוצה מעיראק? הרצאות בשכר על "מנהיגות", ב-100 עד 200 אלף דולר המכה. אם בנאדם מעדיף את השוק הפרטי, שיהיה רק בריא, אבל מה הוא עושה במירוץ לנשיאות?
 
בכלל, יחסו של רודי לעיראק תמוה. עיראק לא מופיעה בין "12 הנקודות" שהפיץ הקמפיין שלו על הדברים שהנשיא רודי יעשה. כשנשאל, הוא אמר "אני לא חושב הרבה על עיראק. זה יכול להשתפר, זה יכול להיות יותר גרוע, זה לא בידיים שלנו". גבירותיי ורבותיי, בחרו בו! הוא, בניגוד לבוש, לא איבד את העשתונות ב-9-11! 
 

אם אני בלוג בלי שפתיים של מוצצת, תכתוב עליי?

היתה עדנה לבלוגרים. כתבת ענק עם בלוגרית עברייה כשרה. האח הידד. אין לי שום דבר נגד זרובבלה (חוץ מהקטע של "לא אוהבת ערבים", כמובן), ואין לי שום דבר נגד זה שהיא תייחצן את עצמה באמצעות פרובוקציה של מוצצת. בשיא הרצינות. הסיבה היחידה שמעולם לא השתמשתי בסקס כדי לקדם את עצמי היא שלא ניחנתי בנתונים המתבקשים. ברור שיש לה גם דברים אחרים להציע, וברור באותה מידה שאת המערכת זה מעניין כקליפת השום. הנה נעמה כרמי, סתם דוגמא, כותבת כמה מהטורים המרתקים ביותר בתחומה ובטח יותר מעניין מכל מה שמתפרסם בעיתונות (חוץ אולי מהארץ לפעמים). מישהו במדיה הישנה שם לב? עשרות בלוגריות נשים כותבות על סקס ויחסים ומה שאתם לא רוצים עוד יותר טוב מזרובבלה. הרבה יותר טוב. עם כל הכבוד וגו'. מישהו יכתוב עליהם בעיתון? וזה רק נשים, כי גם בפעם שעברה שהיתה כתבה גדולה על בלוגר כלשהו זה היה על בלוגרית, וגם משהו עם תוכן מיני בוטה וכאלה (מז'אנר בלוג ה"אני שרלילה וזבש"כם שלא אתכם") למיטב זכרוני הצולע. על בלוגרים בכלל לא כותבים.
 
 
ארקדי, אל תקנה אותי
 
אין לי ספק שארקדי גאידמק הרוויח, היטב, מן הבחינה העסקית מכל מסך העשן של טיב טעם. ייתכן שהאחוזים שקיבל באותה חברת החזקות היו המטרה שלו מלכתחילה, וייתכן שהוא מצא יותר מדרך אחת להרוויח מהזינוק הזמני במניות טיב טעם.
 
אבל מבחינה פוליטית הוא יצא פארש, אלא אם כן הוא באמת חושב שהוא יכול לקנות את לבם של 5-6 מנדטי ה"מסורתי עממיקו" שהיו לש"ס בשיא כוחה (כיום זה 3-4 מנדטים מה-11, אני מניח), במחיר ניכור הקול הרוסי, שזה לא שהחזיר הוא בראש מעייניו, אבל הוא לא אוהב שמוכרים אותו לדתיים בשום נושא.
 
הנקודה היא שגם אם יצא מורווח כלכלית, מבחינה פוליטית ארקדי יצא ברברן גדול, שלא בודק דברים עד הסוף – אפילו אם למעשה זה הכל הצגה, לא משנה. זה, אני מניח, חדשות טובות לישראלים.
 
נייט ליברמן
 
ואם מדברים על אנשים שיוצאים פארש לאחרונה וטוב שכך, חובה לספר בשבחי איווטושקה שלנו, שלתקשורת מתחיל להימאס ממנו (כנראה שהוא הרגיז את נוני או משו) והיא מתחילה לקלף את הציפוי הדק מעל הילת הכישורים המופלגים המיוחסים לאיש. למשרד הקקמאיקה שלו אין גישה לשום דבר, לא דרך משרד רה"מ ולא דרך משרדים כמו ביטחון, תחבורה או תשתיות. הוא רק מהווה פרוטקציה בסדר גודל של 27 מיליון ₪ בשנה לקומץ חברי ישראל ביתנו. מצד שני, ההחלטה של איווט לא לקחת תיקים נוספים תמורת כניסתו לקואליציה לא עשתה טוב לשליטתו במפלגת הגמדים האלמונים שלו. לפחות מחציתם הצביעו לשמעון פרס לנשיאות.
 
הלכה הפלולה, נשארה הנקודה העיוורת
נו, נפלה לברק החמאסטן מהשמיים. הנה אחלה תירוץ לא להתעקש על מה שהבטיח יפה כל-כך בפריימריז – בחירות בהקדם, כי אולמרט פסול מלשלוט. אז עכשיו שיש מצב חירום והאפשרות למלחמה בדרום (לפחות תיאורטית) גוברת, אולמרט כן מתאים? לא בדיוק בגלל זה הוא לא מתאים? אה, אבל עכשיו יש את אייייהוד, שידאג שהכל יהיה בסדר.
 
את הפלולה אפשר להסיר. את הנקודה העיוורת בנשמה כנראה יותר קשה.

אפילו שהיה ברור שזה יגיע, יש הרגשה חלולה כזו בלראות את החמאס המטונף משתלט על רצועת עזה. עם זאת, יש מצב שזו דווקא התפתחות מצוינת.
 
קודם כל, כי זה מסיר מסכות. היה ברור שהחמא"ס דומיננטי ברצועה, ושאינו מוכן לקבל את סמכות הרשות. דבר שני, כי זה ייתן לשתי האידיאולוגיות – החילונית של הפת"ח והדתית של החמא"ס – הזדמנות להתחרות על לבו של העם הפלסטיני. זה יכריח את החמא"ס לשלוט – דבר שלא עושה רושם שהם מוכנים במיוחד לעשות. זה עשוי להיות הדבר שייקח מהחמא"ס את תמיכת ההמונים. זה יכריח את חמא"ס להגיע להכרעה פנימית – פרגמטיזם מוגבל בעל כורחו נוסח הנייה, או ההתעקשות חסרת הסיכוי וחסרת המחיר של ההנהגה בדמשק?
 
הגדה ורצועת עזה שונות זו מזו, תמיד היו, ויכול מאד להיות שזה דווקא יועיל שכל אחת תישלט על ידי הנהגה שונה. אולי זה גם יעזור למזער את כוחו של חמא"ס בגדה, שזו בכלל תהיה התפתחות מבורכת.
 
כמו כן, זה יקל על ישראל לעשות מה שהיתה צריכה לעשות מזמן – לסייע לפת"ח לבצר את מעט השלטון שעוד נותר לו. שלטון של הפת"ח בגדה יקל על פינוי עתידי של ישובים. השאלה, כמובן, היא אם הפת"ח מסוגל לשלוט. ההיסטוריה לא מעודדת.
 
ואגב פינוי ישובים – אני לא יודע אם העובדות נכונות, אחרי הכל זה פורסם בסמרטוט של מוזס, אבל לפי הידיעה מסתבר שאף אחת ממשפחות המפונים מגוש קטיף עדיין לא עברה למגורי קבע. זה ממש יעזור למכור לעם פינוי נוסף… יש משהו שמר אולמרט כן מסוגל לעשות כמו שצריך? דבר אחד…? לא? <אנחה>

טוף, הבטחתי הערות שוטפות, וכרגיל כשאני לא נותן כאלה במשך כמה זמן הן מצטברות, אז ננסה פעם אחת בחיים להיות פאקינג מקצועיים – פסקה על כל נושא (לא אמרתי איזה אורך פסקה…)
 
ארה"ב

טוב, בארה"ב היה לדמוקרטים עימות שני, ולפי הסקרים אובאמה ניצח. לא קראתי את כל התעתיק, אבל לא ראיתי בדיוק למה. לא שהוא הפסיד, אבל הגעתי בערך עד החצי והיה בערך תיקו בינו לבין הילארי, להערכתי. שוין. לאובאמה היתה גם החלקת לשון קלה, שהיתה מזכה את בוש בעוד פרק של Bushisms, ספר וסדרה דמויי "הוצא מהקשרו" שעוקבים אחרי "השנינות הלא מכוונת של הנשיא ה-43". אובאמה נשאל על אותו טיפוס בשם רזקו, שתרם רבות למערכות הבחירות של אובאמה במשך השנים וחשוד בכל מיני שחיתויות מלוכלכות למדי (בחלקן נמצא אשם כבר). אז אובאמה אמר ש"לאיש הזה היו בעיות של התנהגות אתית" (במקום לא אתית). אני לא מרבה לסנגר על האידיוט, אבל תומכיו יכולים למצוא בזה סיבה לקיטורים קלים. מצד שני, אובאמה לא סיפק ספר שלם של כאלה, אז נותנים לו קרדיט כשמתחלק לו פעם ב-.
 
ברוכה שפטרתנו
 
 מה עוד? הרמטכ"ל האמריקאי, הפונדו-נוצרי פיטר פייס, פוטר. הוא הראשון בתפקידו מאז 1946 שחוזהו אינו מחודש. האיש, שאמר שהומוסקסואליות היא לא מוסרית ולכן זה לא בסדר שהם קיימים בצבא שלו, היה כישלון מוחלט בתפקידו ויס-מן עלוב של ראמספלד. ברוכה שפטרתנו.
 
גונזו נתפס בשקר
 
היה עוד סיבוב של המופע המצליח "אלברטו גונזאלס משקר, נמנע מלהשיב, לוקה באמנזיה". מחר אמור להתקיים בסנאט דיון על החלטת אי-אמון (חסרת השפעה מעשית, אבל חשובה סימבולית ונדירה מאד) בגונזאלס, שר המשפטיכס האמריקאי. בינתיים, למרות שהמשיך להתחמק בעניין פיטורי התובעים, הצליח גונזאלס כן להסתבך, על פי הניתוח המצוין של סלייט (לא מוצא את הלינק) בשקר. הוא אישר שהתוכנית שלגביה ניסו הוא ואנדי קארד לאנוס את ג'ון אשקרופט שישנה את דעתו ויאשרנה היא אותה אחת שכבר התקיימו לגביה עצמה שימועים בקונגרס. זה מצמצם את הרשימה לאחת – כמו שכולם יודעים, תוכנית האזנות הסתר הפנים-אמריקאית. אז מה הרבותא? הרבותא היא בזה שגונזאלס העיד, בזמנו, באותם שימועים שכבר התקיימו על תוכנית זו, שלא היו לגביה שום חילוקי דעות משמעותיים בתוך משרד המשפטים. והנה מתברר, מאותה עדות שחשפה את הביקור הנקרופילי בחדר השכיב-מרע של אשקרופט, שרוב צמרת משרד המשפטים עמדה להתפטר במחאה. לא משמעותי, אה?
 
שתיעלם הבהמה
 
אוי, חגיגת פאריס הילטון. האמת שעל פניו מחמירים איתה. מסתבר שברוב מכריע של המקרים של העבירה שהיא עשתה לא הולכים בקליפורניה לכלא מלכתחילה, בטח לא ל-45 יום, ובהחלט יש לשריף שמה סמכות לשלוח אנשים הביתה והוא עושה את זה כל הזמן (מחמת בעיה של מחסור מקום בגולאגים). מצד שני, היא בהחלט צפצפה על החוק בכל מגעיה הקודמים איתו והיא בהחלט מועמדת מושלמת לעשות ממנה דוגמא. מצד שלישי, כלא זה דבר נורא. מצד רביעי, לפי מה שקראתי היא קיבלה תא לבד, ואז זה ממש לא נורא. מצד חמישי… בקיצור, שתיעלם הבהמה חזרה לתהום הנשייה ודי.
 
גזענות? לאו דווקא
 
ובעניין סערות בכוס אינטרנט (ורדיו ברברת, וספורטסנטר…), שחקן בייסבול אחד בשם גארי שפילד עורר סערה כשאמר, כשנשאל למה פוחת מספרם של שחקנים שחורים (בזמן שמספרם של שחקנים לטיניים נוסק), ש"כי השחקנים הלטיניים יעשו מה שאתה אומר. שחקנים שחורים אולי יעשו מה שאתה רוצה כי זה משתלם להם, אבל בסופו של דבר הם יישארו מי שהם". והארץ רגשה, וסערה, ואמרה שזה פויה ופה ושם… ואז אנשים נרגעו, לקחו אוויר וקלטו (חלק, לפחות) שהבנאדם (שידוע בפליטות פה וכאלה) דווקא אמר משהו מאד נכון. הרבה מהשחקנים הלטיניים בליגה אינם אזרחי ארה"ב, ואפשר בהחלט לכפות עליהם התנהגות כנועה מול ההנהלה באמצעות האיום המרומז של ביטול החוזה – ואיתו אישור השהייה בארה"ב. מוסר השכל? לא כל פעם שמשהו נשמע גזעני הוא באמת כזה, והרבה שחקנים לטיניים כבר מחאו לשפילד כפיים – לתדהמת זועקי ה"גזענות" – והודו לו על שהעלה את הנושא.
 
ולסיום, במסגרת פינתנו "ההבדל ההולך ונעלם בינינו לבינם"
 
כפי שמציין יוסי גורביץ, שאינו חשוד בחיבה יתרה לאיסלאמו-משיגינערס, מסתבר שבין 39 האנשים שארה"ב פשוט העלימה ואינה מודה אפילו שהם בידיה, כלולים גם שני ילדיו, בני 7 ו-9, של חאלד שייח' מוחמד, הטרוריסט הבכיר ביותר שארה"ב הצליחה ללכוד עד כה. ילדים בגיל החביון? זה מי שאנחנו, כוחות האור והטוב, עוצרים עכשיו לשנים ארוכות בלי אפילו להגיד לאף אחד? יופי לנו באמת. כמו שאומר גורביץ, כל עיתונאי חייב לשאול את הנשיא "איפה הילדים" בכל בוקר ובוקר, כדי שהביזיון הזה יגיע לסיומו בהקדם. 
 

ובזאת נעבור

לחלק הלבנטיני של התוכנית
 
אני רוצה להגיד משהו לאלה הטובה. תראי, הוד קדושתך, אני מבין שאנחנו לא לגמרי בסדר, ויש הרבה דברים שמגיעים לנו, אבל דליה איציק? לא נסחפת? וברצינות: תספורת הקוצים המרחפת על חלל ריק מגזימה לגמרי עם המלחמה המטופשת (והלא מסוקרת דיה) שלה נגד ועדת הבחירות. כבוד היו"ר החליטה שפעילות ועדת הבחירות "פוגעת בתפקוד המשכן". איך הסתדרו כל יושבי ראש הכנסת עד עכשיו עם הטרדה הנוראית של ועדה שתופסת שני חדרים שלמים במשכן? לאלוהי התספורות המטופשות הפתרונים. האם האשה באמת כל-כך שקופה שהיא מנסה ליצור מצב שפשוט לא ניתן יהיה מסיבות טכניות להכריז על בחירות? אם כן, יש להצליף בפרצופה עם דג מת עד שאו הדג או הפרצוף יתפרקו לגורמיהם.
 
אברום נושא הדגל שלנו? אוי
יוסי (זה פוסט רצוף ציטוטי גורביץ, מסתבר) לגלג יפה על הזדעקותו של ארי שביט מהביקורת שמטיח מאור הגולה אברום בורג במדינה, באזרחיה ובעכבותיה הנפשיות. שביט הוא באמת מגוחך. איש שנסוג יום אחד (בעקבות אכזבה חצי לגיטימית) לפשטנות מחשבתית, ומכיוון שזו אינה מקובלת על חבריו לשעבר לדרך (שרבים מהם לוקים בפשטנות מחשבתית משלהם) הוא רואה עצמו כאיזה גיבור של הרוח, שהולך באומץ נגד הזרם – ישר ללב המיינסטרים הישראלי של ביבי בע"מ. עם זאת, גם אברום הוא איש די מטופש, עם מודעות עצמית במינוס, שאומר דברים שטחיים ואוויליים להדהים (סליחה שאני לא מצטט, הפוסט הזה גם ככה ארוך) בין האמיתות השונות שהוא בעיקר מצטט מפי חכמים ממנו, גם אם הוא לא מביא בשם אומרם. לא מזה ולא מזה ניבנה.
 
בהתחלה חשבתי שנעמה כרמי
מגזימה בהתקפותיה על שר המשפטים פרידמן (ובעיקר מגזימה בהגנתה על כנופיית בייניש, שיש לה הן אינטרסים אישיים והן אינטרסיים אידיאולוגיים, ועדיין היא [הכנופיה, לא נעמה] פורצת בזעקות שבר בכל פעם שמישהו מעז לציין זאת). בקיצור, טענותיי כלפי כנופיית בייניש עומדות בעינן, אבל לא היתה לי ברירה אלא להסכים עם נעמה כשמנתה שורה של צעדים לא דמוקרטיים, שנענו כולם בשתיקה מצד שר המשפטים. כמו בסעיף הקודם, נראה שאנחנו תקועים בין שתי אופציות לא שמחות. ועדיין, היה צריך להבהיר לבייניש ולדומיה שהתנהגותם נעשית פחות ופחות נסבלת.
 
ערוץ ההיסטוריה לא מפסיק
להביא לי ת'סעיף. אחרי החרפה עם פריקלס, יצא לי לראות תוכנית על המרד הגדול. טוב, הם מדברים על הסיקריקין ויאדה יאדה ואז מספרים על רבי יוחנן בן זכאי, בריחתו מהעיר הנצורה בארון מתים וכו'. אז מה הבעיה? הבעיה היא שאצל המטומטמים הנבערים והפונדו-נוצרים שמנהלים את הערוץ הביזיוני הזה ועורכים את תוכניותיו, בן זכאי הפך פתאום לזה ש"הציל את העותק היחיד של התורה וערך את 39 הספרים לברית הישנה המוכרת לנו כיום". פשוט להרוג אותם.
 
לפני איזה שבועיים היתה כתבת ענק ב"7 ימים" על איזו משפחה שחיה לפי כללים אורגניים-רדיקליים נורא, וכמה שהם מיוחדים. עכשיו, שכל אחד יעשה מה בראש שלו, כולל לסגף את עצמם באלף ואחת צורות משונות. אבל את עיני (יותר נכון את עיני אום קדם) תפסה שורה אחת: "במקום חטיפים מלוחים או מתוקים, הם נותנים לילדה אגוזי קשיו לא קלויים". הילדה, אגב, היא בת שנתיים ככה. אגוזים, אה? העיקר הבריאות.
 
זה קרה בחו"ל,
אבל נוגע לישראל. האינדפנדנט התבזה כליל בכותרת שגויה לחלוטין. הכותרת צועקת "ישראל ידעה שמלחמת ששת הימים היתה לא חוקית". הטקסט, לעומת זאת, מדבר אך ורק על חוקיות **ההתנחלויות**. ולא מדובר בסאן או במירור, אלא אחד העיתונים הרציניים כביכול בבריטניה. פשוט עצוב.
 
כמובן שזה כלום לעומת חגיגות אנטבה
גם אנשים מהארץ, אנשים טובים שלבם בעיקרון במקום הנכון, שקועים כל-כך בשנאתם לכל דבר שקשור לצה"ל, שהם התנפלו על הידיעה המטופשת הזו כמוצאי שלל רב. כמו שאמר גד שומרון, מדובר במודיעין של א.א.א. – איש אחד אמר. דיפלומט בריטי דיווח לממוניו, ב-76', ש"מקור שלו מ"הארגון הפרלמנטרי הערבי" אמר לו שהשב"כ עזר לחזית העממית לחטוף את המטוס". אזוי געזוגט*. בכל אלפי המלים ששפכו כלי התקשורת בבריטניה על הסיפור לא הוזכר אפילו בדל של פולו-אפ על המידע הזה, עד היום לא ידוע מיהו המקור ולא שום דבר. אבל הלהיטות לנקב כל היבט חיובי שהוא במדינת ישראל מעביר, כנראה, אנשים על דעתם.
 
* ("אז אמר" ביידיש)
 
לסיום,
אני חשבתי בהתחלה שברק שגה כשנחפז להגיד אחרי הסיבוב הראשון שהוא לא רוצה לחבור לעמיר פרץ, כי זה רק יזיק לו. חשבתי שהוא שוב לא התאפק וגילה כמה שהוא מתנשא (במסגרת "גם אם נכון, למה להרגיז?). אבל מסתבר שלא הערכתי נכונה את האיבה (הגזענית בחלקה, ללא ספק) השוררת בקיבוצים כלפי פרץ. היו כבר בסופ"ש כתבות על הכעס של תומכי איילון בקיבוצים נוכח חבירתו לשפם ("באת לטהר את הפרץ", אמר שנון אחד, ואיזו בהמה שמה את הקלפים על השולחן ואמרה ש"הוא איש של השוק"). אם להאמין לסקר של ערוץ 10 הערב, הברית של איילון עם פרץ מאבדת לו את הקיבוצים בענק, ולא נותנת לו מספיק חזרה בסקטורים שבהם עוד לא התייאשו משפם המקובלים. אז עוד פעם יתחרו ברק וביבי על תפקיד שאיש מהם טרם הוכיח שהוא ראוי לו.
 
היו עוד דברים, אבל נסתפק בזה
לעת עתה. גם ככה אף אחד לא יקרא ת'מגילה עד הסוף (חוץ ממך, קורא\ת יקר\ה ומוערך\ת).
 
נ.ב. מדור מצוין וחינוכי זה מברך את המצטרפים האחרונים לרשימת התפוצה. תודה.
 
 

טוב, אחרים (ובהם יוסי גורביץ המצוין) כבר כתבו פוסטים יפים וראויים לרגל יום השנה הארבעים לניצחון הפירוס של מלחמת ששת הימים. אני לא אחזור על דברי אחרים, ורק אציע אנלוגיה קטנה של תקווה לעתיד:
 
במאה ה-19, היה בצפון אירופה עם די מגעיל. לא שיא המגעילים, אבל לא נחמד. לאומני בהתעקשות כזה. העם הדני קראו לו. הדנים במשך המאות היו ממלכה די גדולה, עם שטחים מחוץ לארצות הליבה שלהם, מחוץ לסקנדינביה ובמקומות בהם דנים היו מיעוט (אם בכלל). במשך השנים איבדו הדנים שטחים כאלה ואחרים בהסכמים שנכפו עליהם אחרי מלחמות לא מוצלחות, עד שבמחצית השנייה של המאה ה-19 הצטמצם שטחה של דנמרק עצמה (לא כולל קולוניות קטנות פה ושם מעבר לים) לארבעה מחוזות: שניים נמצאים בבסקנדינביה ומהווים את מה שאתם מכירים כיום כדנמרק, ושניים היו דוכסויות בשם שלזוויג והולשטיין.
 
בשלזוויג ובהולשטיין היה רוב גרמני. את הדנים זה לא עניין. הם החליטו ששלזוויג והולשטיין הן חלק בלתי נפרד מדנמרק המובטחת. גם כשתושבי שתי הדוכסויות הקימו מין מיני-תנועה לאומית שחתרה לעצמאות מדנמרק, הדנים לא שינו את דעתם. אחרי הכל, בוודאי שלא יעלה על הדעת להפקיר מקום שדנים גרים בו לשלטון זר!
 
בשנות ה-60 של המאה ה-19 קם בפרוסיה, הממלכה הגדולה והחזקה ביותר בגרמניה, ראש ממשלה שהחליט שמספיק לשחק בקקה, ויאללה להקים מדינה גרמנית גדולה ומאוחדת. אוטו פון ביסמרק היה שמו. באופן טבעי, כלל ביסמרק את שלזוויג והולשטיין, חלק אינטגרלי מגרמניה הן מבחינת רצף טריטוריאלי והן מבחינת האוכלוסיה, בתוכניותיו.
 
ביסמרק אפילו לא רצה, לדעת חוקרים רבים, באמת להילחם בדנמרק. הוא היה שמח לקבל את המחוזות באיזה הסכם מכובד שהיה מוציא גם את הדנים טוב. אבל הדנים לא רצו לשמוע. הם חפרו עמוק בהיסטוריה, והשתמשו בכל מיני טיעונים רגשיים וסובייקטיביים, כדי לשכנע את עצמם שהם לא יכולים להתקיים בלי השטחים האלה.
 
את הצבא העצום והמיומן שבנה מר ביסמרק זה לא ממש הרשים. הוא (עם סיוע סמלי של האוסטרים, בהם יטפל כעבור שנתיים) לקח את שלזוויג והולשטיין, לשמחת רוב תושביהן, ותוך כדי כך הביא לדנים את הסטירה שלהם, ששלחה אותם לעשות חשבון נפש לא מעט זמן.
 
מחורבות האשליה על "דנמרק הגדולה" קמה לאומיות מסוג חדש בארצו של הנסיך המלט. הלאומיות הזו הדגישה את "האדם הפשוט", ומיקדה את האנרגיה שלה בפיתוח האזורים הנחשלים של הממלכה. דחייתן של שאיפות שמעבר לממדיה ומשאביה של המדינה הפכה לעיקרון יסוד.
 
ומה יצא מזה? לא רע בכלל, תודה ששאלתם. תל"ג בשורה הראשונה בעולם (37 אלף דולר לנפש, 40% יותר ממדינה אחת במזרח התיכון), אוכלוסיה סובלנית, משכילה, שלא מפריעה לאף אחד* ושלא מקריבה את הריבונות שלה למעצמה מסוימת או בכלל כדי שלא יפריעו גם לה.
 
אז אני בתור אחד מעמך ישראל לא בהכרח רוצה שנקבל סטירה. אם אפשר בלי, מה טוב. אבל אם אנחנו צריכים את הסטירה כדי להבין מה שהבינו הדנים – שטוב שלום בלי שלזוויג וגוש עציון מאשר איתמר ג' והושלטיין בלי שלום – אז יאללה, בוא נקבל ונגמור עם זה כבר, כי העתיד רק מחכה לנו שנשתחרר מהטמטום של העבר ונצטרף אליו.
***********************
הערות שוטפות בהמשכית.

* כן, הם משתתפים (השתתפו, אני חושב) במלחמה המטופשת בעיראק, אבל להם בניגוד לבוש וחבריו אני נותן קרדיט על המניעים)

לקחנו אני ואחי הימני השפוי™  את בכורי לטיול. היה טיול ארוך, שיחקנו במגלשות, מה פה מה שם. בדרך הגיעה כמות הפיפי בחיתולו של הילד למאסה קריטית, אז זרקנו בפח ושמנו פעמינו הביתה.
 
טוב, הולכים הולכים ואז הוא השתין שוב, אז הורדנו לו את המכנסיים הרטובים ואני לקחתי אותו על הכתפיים. 400 מטר ככה לפני הבית אני מרגיש זרם חם על הצוואר. אני פונה לאחי ואומר לו "יש לי הרגשה מזוויעה שהילד משלשל עליי". כשהתברר שזה רק (עוד!) ממספר 1, אשכרה רווח לי.
 
ערב קודם לכן פנה הילד לאחי ואמר לו, ככה, בשיא הטבעיות, "דוד שראל, אין לך בולבול!" והבעיה עם היציאות המדהימות האלה שלא נעים לצחוק לו בפנים, מה שרק מצחיק יותר.
 
הילד חובב שירה גדול, וכל יום בשובו מהגן הוא דורש שנשים לו ביו טיוב את השירים שהוא אוהב (לא, הוא עוד לא יודע מה זה יו-טיוב, אבל את "אליגזר בן יהודה" הוא מכיר מצוין). עוד משיריו האהובים: תשע בכיכר, שירי ילדות (עוזי חיטמן), אדון שוקו, "שיר מספר שמונה" של אריק איינשטיין, "שיר" של מתי כספי, "ארבע לפנות בוקר" ו"עכשיו הכל בסדר" של יודית, ועוד ועוד. יש איזה 20 שירים בפלייליסט, והוא רק גדל.
 
טוב, הנה עוד כמה אלפי מלים, או ליתר דיוק שווה ערכן בויז'ואלים להמונים:
 
 

מה, לא מספיק? יהיו עוד, רק לא היום.