עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

זה עוד לא תוצאות רשמיות, אבל CNN חוזים שבפריימריס הלילה במדינת ורמונט ינצח…הווארד דין.

רגע, רגע, תגידו. דין לא פרש? אכן פרש, או ליתר דיון הקפיא את מועמדותו. אבל הוורמונטאים לא נתנו לעובדה טכנית פעוטה כזו להפריע להם. בני המדינה הכי שמאלנית ושאנטאווית בארה"ב הצדיעו למושלם לשעבר, גם על היותו בחור מקומי וגם על התרומה האדירה שלו למפלגה הדמוקרטית ולתנועת ההתנגדות לבוש. מגניב.

כרגע השאלה הגדולה היא מה יקרה בג'ורג'יה, שם המירוץ עדיין צמוד מכדי שאפילו CNN יסתכנו בתחזית של קלפיות מדגם. לא שג'ורג'יה לבדה באמת תיתן לאדוארדס סיכוי ריאלי לנצח, אבל היא עשויה לתת לו בדיוק מספיק כדי להמשיך עוד שבוע.

זה מצחיק איך התקשורת קופצת למסקנות. לא משנה מה הנושא, חייבת לבוא פסיקה נחרצת, שכולם חוזרים אחריה כתוכי. אף אחד לא רוצה אפילו להתווכח על הנושאים, כי אפילו בשביל להבחין בין תקפותם של שני סאונד-בייטים צריך לחשוב קצת, ואפילו להשתמש ביותר ממשפט אחד.

והדוגמא האקטואלית: כולם נורא נורא בטוחים שמה שקרה עם הבחירות באיראן מצביע על בואה של תקופת חושך חדשה שם. למעשה, רוב הסיכויים הם שזו התחלת השקיעה של העריצות החומייניסטית. עכשיו הקלפים על השולחן. עכשיו אין העמדת פנים של רפורמות, ושל נשיא רפורמטור צעצוע. הוסרו המסיכות. השעון צלצל חצות.

רוצים חופש, איראנים יקרים? תצטרכו לקחת אותו. המנאייק הצדקנים והמבחילים עם הזקנים והגלימות לא ייתנו לכם אותו בחינם. אני נותן שנה, גג, לפני פריצתן של מהומות רציניות בטהרן. אני, אגב, סבור שכבר בסיבוב הקודם של הפגנות הסטודנטים אפשר היה להרעיד קצת את אמות הספים של ממשלת האייתוללות עם קצת יותר השקעה. 2,000-3,000 כוחות מיוחדים, מפוזרים בקבוצות של שלושה וחמישה, היו מונעים מהבריונים של הממשלה להשתיק את הסטודנטים ברחובות. אולי לא עשו את זה כי אין בזה מספיק הלם ואימה. נראה אם בסיבוב הבא יהיה יותר שכל.

קלייר שורט לכלכה אותה, ובגדול. קלייר שורט היתה שרה בממשלת הלייבור של טוני בלייר, עד שהחליטה לפרוש במחאה על המלחמה בעיראק. עד כאן, שיגעון המוסיקה. עקרונות, יושרה – חגיגה. אבל לקום ולהלשין שהממשלה שלך ריגלה אחרי מזכ"ל האו"ם זה פשוט לא לעניין. מילא אם היית מתפטרת על זה בזמנו – אבל לא עשית את זה. זה לא הפריע לך עד כדי כך. והרי רק אידיוט או ילד יאמינו שהגילוי המרעיש של שורט באמת ימנע מדבר כזה לקרות שוב. אז מה הטעם? במעשה שלה הבהירה שורט שלא תהסס להביך את המדינה שלה כדי להביך יריב פוליטי. בוז.

באותו עניין

שיזדיין מרדכי ואנונו. מעולם לא היתה לי הרבה סימפטיה לאלה שיבבו על מר גורלו. האיש בגד באמון שניתן בו, בנושא הרגיש מכל, ואף מדינה בעולם, נאורה ככל שתהיה, לא יכולה להסכין עם זאת. וזה בכלל, בכלל לא רלוונטי אם מדיניות העמימות הגרעינית נכונה או לא. עכשיו שהוא עומד לצאת מהכלא, ומקשקש קצת דרך אחיו המסכן, מובהר לחלוטין שכל הרחמים על ואנונו היו מיותרים. הוא עשה את מה שעשה לא מתוך דאגה למדינת ישראל, אלא מתוך איבה כלפיה, או למצער אדישות. זו כמובן זכותו, אבל זו זכותי להתגונן מפני הניהיליזם הזה.  מרקוס קלינגברג היה ראוי למידה כלשהי של חמלה. ואנונו? שיגיד תודה שהוא יוצא בכלל, ושיפסיק לבכות שלא נותנים לו לצאת מהארץ.

טוב, גם הטקטיקה החדשה נכשלה כישלון חרוץ, ולכן אנחנו מכריזים בזאת על עוד טקטיקה חדשה: אני אכתוב כשאני אכתוב. איך?

אני מוכרח להודות שמאז שהתחלתי לעבוד בוואלה!, פחת הצורך שלי לשתף אתכם בחדשות מעניינות מהעולם באמצעות הבלוג הזה, היות שאני יכול לעשות זאת באמצעות הבמה הגדולה שלהם. דברים כמו זה, למשל. אבל כמובן שכאן אני יכול להיות יותר דעתני, כך שעדיין יש לו לבלוג את השימוש שלו, רק שתכיפות הכתיבה בו יורדת. אני מקווה שתסלחו לי.

אז ללא שהיות מיותרות, בואו נעבור לסיקור האירועים האחרונים שמצדיקים התייחסות:

1. שרון והשוטרים

שרון ביטח את עצמו יפה מפני כל חשד לרצון טוב מצד הקלגסת, כשירק להם בפנים וקרא להם בכיינים. למרות חיבתי הידועה לקלגסת, אני חייב לצדד בהם בעניין הזה. תקציב המשטרה בארץ הוא בדיחה, וכך גם משכורות השוטרים. שני אלה דורשים העלאה ניכרת אם יש כוונה רצינית להילחם בפשע המאורגן. אגב, נחשו מי היתה המפלגה היחידה שכללה את העלאת משכורות השוטרים במצעה? נכון ילדים – עלה ירוק! משום מה זה נשמט בעריכה שעשו למצע כשהעלו אותו לאתר החדש, אבל במצע שאני ערכתי זה היה.

2. זה הביטחון, טמבל

למזלו של בוש, סיסטאני מסכים לנשוך את הלשון ולהתפשר על בחירות בסוף השנה. אבל מה שמצחיק הוא ההתעקשות של כל הצדדים להעמיד פנים שבאמת מה שמעכב את עריכתן של בחירות זה חוק ורשימות בוחרים. את החוק אפשר היה להעביר במהירות אילו רצו, ובאשר לרשימות בחירות – עיראק של סדאם היתה מדינה סטליניסטית. שאף אחד לא יבלבל במוח שלא היה שם מרשם תושבים קפדני. אמנם, חלק מהרישומים בוודאי נבזזו לאחר כיבוש בגדד, כשכוחות הקואליציה דאגו לאבטח רק את בניין משרד הנפט ולא את שאר המשרדים, אבל זו לא הסיבה.

הסיבה, כמובן, היא ביטחון. כרגע כוחות הקואליציה, יחד עם הכוחות העיראקיים החדשים, אינם מצליחים לאבטח אפילו תחנות משטרה, אז כמובן שאין ביכולתם לאבטח קלפיות. לא ברור מה גורם למישהו להאמין שהמצב יהיה שונה בסוף 2004, אבל שיהיה. אין לי הרבה תקווה שמרחץ הדמים יוכל להימנע, (במיוחד לא לאור ההתעקשות הגוברת והמובנת של הכורדים על עצמאות) כך שכל דחייה היא נחמה פורתא.

3. אין כמו שמחה לאיד

בשעה טובה קיבלנו, איגוד מתעבי גברי לוי, קצת נחת. אמנם לא ייצא מזה שום דבר, כי ידאגו לקבוע שזו לא עבירה שיש עמה קלון, כך שהיצור ימשיך לשבת בהנהלת ההתאחדות. אבל כשמדובר בגברי, כל טיפת נחת יקרה מפז. עכשיו רק שחמי לא ירגיש צורך לשים את הפרשה מאחוריו, ויתבע את האפס. בארץ לא כל-כך פוסקים פיצויים על עגמת נפש, אבל תנסה, חמי, בשבילנו אם לא בשבילך.

4. בחירות בארה"ב

אז ניידר יצא אפס והצטרף. אני לא יודע אם זו חשיבה תקוותית (איך התחדיש?) אבל לא נראה לי שמעט הקולות שהוא יקבל הפעם ישנו את המצב. יהיה לו קשה אפילו להיות בקלפי בהרבה מדינות. לא נראה שאדוארדס יוכל להשיג את קרי או אפילו לדגדג אותו, ואם הוא לא יפרוש תוך שבועיים זה רק כדי למקסם את החשיפה שלו כחלק מבניית כוחו להתמודדויות עתידיות. מה שכן, הוא יצטרך להיזהר שלא להפוך לבדיחה. זה לא טוב לקריירה.

אגב קרי, הרפובליקאים משקיעים עכשיו הרבה מרץ בניסיון להציג את קרי כמי שבמהלך הקריירה שלו הרבה להצביע נגד תקציבי ביטחון. בסלייט מגזין התפרסם ניתוח המפריך את הטענות הללו. צ'ק איט אאוט.

זהו להפעם. אני מקווה שהמוזה תשוב ותבקר אותי בקרוב. עד אז, שיהיה לכולנו יום ירוק.

טוף, עושה רושם שאין לי זמן לרשימות גדולות, אז אנחנו ננסה שיטה אחרת: כל פעם שיהיה לי מה להגיד על נושא מסוים, אני פשוט אשים רשימה קצרה על אותו נושא. כמובן שעדיין יהיו הזדמנויות שיהיו לי יותר מנושא אחד לדבר עליהם, אבל אולי הגישה הזו תעזור לנו להציב לעתים קרובות יותר.

והפעם: השמועות אומרות שניידר מתכוון לרוץ שוב. צר לי להטיל דופי כזה באדם שבאמת עשה גדולות ונצורות נגד ברוני הממון, אבל נראה לי שאין מנוס מלבדוק אם אנשי בוש לא משפיעים עליו – בין אם ישירות, בשוחד, ובין אם בעקיפין, במניפולציות כלשהן. לא ייתכן ששלוש השנים האחרונות לא שכנעו אותו שיש הבדל מהותי בין ממשל של בוש לכל ממשל דמוקרטי שיכול לקום. כלומר, ייתכן – האגו האנושי הרי מסוגל לגבור על כל עובדה וראיה, אבל איכשהו….לא יודע. מה שאני מנסה להגיד פה בעצם זה שאין חדשות טובות יותר לקארל רוב, יועצו הפוליטי של בוש, מאשר שניידר ירוץ. בפעם שעברה, ניידר נתן לבוש את הבחירות על מגש של כסף. לא נותר אלא לקוות שהפעם הבוחרים חכמים יותר, ושאפילו הדיניאקים יבינו שאסור בזמנים כאלה להשתעשע בעמידה על קוצו של פרינציפ.

זה מה שיש לי לומר לעת עתה. שיהיה לכם יום ירוק.

נ.ב. עם האנשים הטובים שנרשמו לרשימת התפוצה שלי, הסליחה. אני לא כותב מהבית כרגע ולכן כתובותיכם לא בהישג עכברי. לא שכחתיכם 🙂

טוף, באמת הגיע הזמן לכתוב משהו. הבעיה היא שבין הטורים שלי בוואלה, לאתר החדש על הבחירות באמריקה שאני מנהל בוואלה, גם אין לי זמן וגם יוצא שאני כבר אומר שם את רוב מה שיש לי להגיד. אבל זה כמובן לא תירוץ להזנחת קוראיי היקרים והרבים כחול אשר על שפת, אז הנה כמה הערות שוטפות:

1. זוכרים שסיפרתי לכם,

לפני כמה חודשים טובים, על המשרד לתוכניות מיוחדות? אז הסיפור תופס תאוצה בזכות הקמת הוועדה האמריקאית לכשלי המודיעין, והיום או מחר גם תעלה בוואלה! כתבה בעניין. בקיצור נמרץ: תוך פחות מחודש אחרי הפיגועים של 11/9 הקים הפנטגון גוף שנקרא "המשרד לתוכניות מיוחדות". המשרד הזה, שאויש בידי אנשים נאמנים אידיאולוגית לממשל ולמעט אחד חסרי כל הכשרה מודיעינית, קיבל גישה חופשית למקורות מודיעין והחל לנפק דו"חות והמלצות לפעולה. המשרד הסתמך באופן גורף על דבריהם של גולים עיראקיים, וכל פיסת מידע שיכלה לחזק את העמדה ההתחלתית שלהם (שיש לפלוש לעיראק, כפי שניאו-שמרנים בולטים טענו כבר באמצע שנות ה-90) זכתה להבלטה, כמעט ללא כל סינון. המשרד הזה לא שיתף את גופי המודיעין האחרים של ארה"ב במידע שלו (למרות שבקרה וביקורת בין גופית הם מאבני היסוד של תפישת המודיעין בארה"ב וברוב העולם). אז אם הוועדה באמת רוצה לעשות את העבודה שלה, חלק גדול מהתשובות (לא כל, אבל הרבה) נמצאות בגוף הזה.

2. מדהים איך תוך חודש

המצב התהפך לגמרי בפריימריס הדמוקרטיים. להגיד שאני שמח? לא לגמרי. מצד אחד, נראה שקרי הרבה, הרבה יותר בחיר מדין, וזה כמובן מה שחשוב. מצד שני, דין היה כוח רענן בהרבה, אבל הוא מתחיל להיות פאתטי. קרי קצת קרש, והוא מה שקוראים באמריקאית "וושינגטון אינסיידר". המועמד המועדף עליי, ווסלי קלארק, התגלה כחסר מיומנות פוליטית, ולכן אני לא יכול להצטער שקרב יום פרישתו מהמירוץ. חוסר מיומנות פוליטית זה הדבר האחרון שרוצים כשיוצאים נגד בוש והמכונה שלו. לא נראה שיש מה שיכול לעצור את קרי, וזו חרב פיפיות. מצד אחד, זה נותן לו הרבה זמן להתכונן כמו שצריך לקרב האמיתי. מצד שני, זה נותן לבוש וחבורתו יותר מדי זמן להתכונן אליו ולהכין עליו תיק. אם היו כמה מועמדים בעלי סיכוי שהיו לוקחים את המירוץ עד הפיניש, הם היו מפלגים לפחות את המשאבים של היריב. נו טוף, לכל דבר יש מחיר.

3. מדהים איך בכל יום

מצליח שרון לשלוף ספין אחר. אני אישית לא מאמין שאפילו מלונה של כלב מת תפונה מהרצועה, כי ברגע האחרון יהיה חיסול ממוקד, שיגרור פיגוע, שידחה את הנסיגה כי אסור לתת פרס לטרור, וחוזר חלילה. אבל מבחינת אמנות הפוליטיקה גרידא, זה בית ספר.

אגב, את המילים הללו כתבתי לפני כ-24 שעות (תקלה טכנית מנעה ממני להעלות את הרשימה כבר אז). מאז כבר עלתה ידיעה, לפיה במשרד רה"מ אומרים שזה כבר לא יהיה 17 ישובים, אלא פחות. נו, כולנו מופתעים נורא.

4. בוש לא מסוגל

להפסיק לשקר. בראיון אתו, ששודר שלשום בארה"ב בתוכנית "פגוש את העיתונות", הוא התעקש שהוא לא השתמש במלה "מיידי" (Imminent) בהקשר לסכנה מצד סדאם. הוא אולי לא, אבל סגן הנשיא ושר ההגנה שלו כן. פעמים רבות,וזה מתועד. מה, הוא לא אחראי למה שאנשי הממשל שלו אומרים? 

5. המושג המעוות

"התאוששות נטולת משרות" (Jobless Recovery) ממשיך לפרוח בארה"ב. שם אינדיקטורים שונים טוענים שהכלכלה מתאוששת, אבל נתוני התעסוקה לא. יש עלייה במספר ה"מועסקים עצמאית" – יעני העובדים מהבית – וכמובן שהממשל נאחז בזה, אבל כמי שעבד מהבית כמה שנים תרשו להגיד לכם שזה ממש לא כמו לקבל תלוש משכורת. אין פיצויי פיטורין, אין ביטוח לאומי, אין דמי אבטלה אם "העסק" נכשל, אין ביטוח בריאות…קשה, קשה. כמובן שהרפובליקאים נוח להם עם הקטע. זו בדיוק הבעיה.

6. ובכלכלה אצלנו:

מישהו מוכן להסביר לי את הטירוף הזה שלפיו עובדי רשויות מקומיות לא קיבלו משכורות במשך חודשים רבים? ממה בדיוק הם חיו? למה בעצם הם המשיכו לבוא לעבודה? מי שיש לו הסבר מוזמן\ת להגיב. משהו לא מסתדר לי פה.

7. גשמי ברכה:

לאחר חרם אישי של כמה שנים, שנבע בעיקר מכאב לב, נראה לי שהקיץ שוב אשכשך את רגליי במי הכינרת.

8. ספורט:

מי שלא ראה את הסופרבול הפסיד כיף חיים. משחק פשוט ענק, ואפילו הפתיחה המייבשת רק הגדילה את ההנאה הסופית. חוץ מהמשחק גם ראינו בשידור חי את הבז'ז' של ג'נט ג'קסון (לא משהו…מסולקן בעליל ולהגעיל). מספר התגובות לידיעת הסופרבול של וואלה! פוטבול היה כמעט פי שלושה מזה של השנה הקודמת, ונראה שמזימתי הזדונית לעשות נפשות למשחק המשובח הזה בארץ הקודש עולה יפה.

עוד הערה ספורטיבית: נראה שהיושב במרומים חולק את העדפותיי הספורטיביות. אחרת איך תסבירו שאחרי הסופרבול יש שלושה שבועות לתפוס אוויר ואז חוזרת ליגת האלופות עם שלבי ההכרעה? פשוט מושלם.

זהו להפעם,

למעט הערת מערכת: עלה בדעתי שאולי יש פה ושם אנשים שהיו רוצים לקבל הודעה ברגע שאני מציב רשימה חדשה. האנשים הטובים שמנהלים את "רשימות" מבטיחים לי שהם עובדים על פונקציה כזו, אבל עד שזה יקרה, אתם מוזמנים לשלוח לי מייל, או סתם להשאיר כאן תגובה עם המייל שלכם והמלים "רוצה אני", ואני אוסיף אתכם לרשימת תפוצה פרטית משלי ואשלח לכם הודעות על עדכוני האתר, או לחילופין גט כריתות, לפי הנסיבות.

יום ירוק שיהיה לכם.

אני, למקרה שטרם יצא לכם לקרוא את אחד הטורים שלי, מה שנהוג לכנות שמאלן. אתם יודעים – מניאק, יפה נפש. שטוף שנאה עצמית. חוטא ומחטיא, עוכר ישראל, תוקע סכין בגב האומה. אני לא עונה לכל ההגדרות הקלאסיות של שמאלן, אבל זה לא רלוונטי כרגע, כי אני בהחלט עונה לאחת ההגדרות המרכזיות: אני מתעב את אריאל שרון בכל נימי נפשי.

אני חושב שהוא פשיסט מגונה שמעולם לא עניין אותו החוק. שלא כמו בן גוריון, אני יודע שהוא מעולם לא הפסיק לשקר. אני חושב שהוא הוביל אותנו במרמה וכחש למלחמה הארורה בתולדותינו. אני גם חושב, וזה בטח נורא יפתיע אתכם, שהוא אחראי ישירות למותם של טבוחי סברה ושתילה. (לאלה מכם שלא מבינים איך זה אשמת יהודי כשנוצרי טובח במוסלמי, הנה הסבר קטן: אם אתה כובש שטח, ומרשה לקבוצה א' להיכנס אליו, למרות שאתה יודע שקבוצה א' היא אויבת בנפש של אוכלוסיית השטח הכבוש, ואתה עושה את זה שלושה ימים אחרי שחברים באוכלוסיית השטח הכבוש רצחו לקבוצה א' את המנהיג שלה – אז כן, אתה אחראי לכל טבח שיקרה כתוצאה מכך. זה די פשוט, בעצם).

שנמשיך? אני חושב שהוא אחראי ישירות ובמודע לתסבוכת הנוראית של ההתנחלויות, שמונעת מאיתנו כל אפשרות להיפרדות נוחה מהפלסטינים, ושתוביל אותנו בסופו של דבר למלחמת אחים. אני חושב ששרון, על הזחיחות המפוטמת שלו, הוא הסממן המובהק ביותר להידרדרות הנוראית של מעמדנו בעולם ושל מצבנו כמדינה. זו דעתי, ואני ממש לא לבד.

אז לכאורה, אלה אמורים להיות ימים טובים לשמאלנצ'יק שכמוני. הנה הוא מושפל, האיש המאוס, שכהונתו כראש ממשלה היא התגשמות כל הסיוטים. הנה הוא נכנס ויוצא בחדרי חקירות, הוא ושני הבנים היהירים והזחוחים שלו. ולא זו בלבד, אלא שאין שום הוד והדר במעשים המיוחסים לו. לא על כפיית השקפותיו בכוח הוא נחקר, ולא על שהקיף את קרית הממשלה בטנקים, כפי שחשש שמחה ארליך המנוח (בזה אין כבר צורך – הוא כבש את הקריה כחוק). לא מאבק כוחני על דעותיו הוביל אותו לעימות עם החוק, אלא חשד לחמדנות פשוטה, שחיתות בזויה ונכלולית, כזו שכל דג רקק ממרכז המפלגה יכול להעלותה בדעתו.

אז למה אני לא שמח? למה אני לא מתענג על כל רגע, ומחכך ידיים בהנאה? אולי  זה בגלל שהביזיון הוא לא רק שלו, ושהוא מקרין ישירות על גם על דמותי כאזרח המדינה הזו. אבל אני חושש שזה יותר עמוק. אני חושש שזו העובדה הפשוטה שכאשר הספינה נעה היישר לתוך קרחון, והחיך כבר מנבא את טעמם המר של המים הרעילים, אז למרות שעדיין מאשימים את הקברניט באחריות לאסון, כבר אין אפשרות לשמוח לאיד על מראה תחתוניו המופשלים.

כשגרתי בניו יורק, הדי.ג'יי הכי חם בעולם באותה תקופה היה אחד בשם ג'וניור ואסקז. היה לו מין טרק מעבר שפשוט אי אפשר היה להימלט ממנו בשום מסיבה או מועדון. הוא הלך ככה:

If-if-if Madonna calls

If-if-if Madonna calls

If-if-if Madonna calls

I'm not here!

ולמה נזכרתי בזה? כי בשבוע שעבר קיבלתי באימייל הודעה אישית, רק בשבילי, מהנערה החומרנית ב-כבודה וב-עצמה. לצערי, היא לא רצתה להזמין אותי ואת נירית לאורגיה, וגם לא לזבל לנו בשכל על קבלה, ואפילו לא למכור לנו חרא של ספרי ילדים.

אז מה רצתה הגברת קיקונה-ריצ'י? לספר לי למה היא תומכת בגנרל בדימוס ווסלי קלארק לנשיאות ארה"ב. למה אני? כי אני התמניתי על הניולטר של קלארק עוד לפני שהכריז על מועמדותו, כשהתנועה לגיוסו למרוץ היתה הסיפור המעניין ביותר בפוליטיקה. קשה להאשים את קמפיין קלארק על חליבת תמיכתה של ה"has been" הזו, ואני עדיין תומך בו (למרות שהדיבורים שלו על ביטול המעמד המיוחד של הכורדים נראים לי שגויים), אבל איכשהו היה לזה טעם של ספאם. נו שוין.

הקורא הנאמן ניר כבר איים שאם לא אכתוב השבוע רשימה, הוא יצביע לרפובליקנים. מכיוון שאנחנו מחוייבים למנוע צעדים מרים ונמהרים שכאלה, אנחנו נכתוב, בחיי שנכתוב. אבל עד שנכתוב רשימה של ממש (הערב, אם תרצה האלה הטובה), הרי לכם הפניה זריזה אל הטור החדש שלי בוואלה! דעות. שיהיה לכם (וגם לי) יום ירוק מבעד לסגריר.

עם חזרתי לשורות וואלה! (לדסק החדשות, במקביל המשך עריכת מדור הספורט האמריקאי), ולנוכח סופה המתקרב של עוד עונת פוטבול נפלאה, אין לי זמן לנשום, לא כל שכן לכתוב רשימה מסודרת. אבל ננסה בכל זאת לתת לכם שורה של מבזקים, עם טיפה פרשנות, כדי להצדיק איכשהו את קיומו של הבלוג הזה. אז יאללה:
 
1. לוב – השמרנים למיניהם מנסים להציג את הודעתה של לוב, לפיה תשמיד את הנשק הלא קונבנציונלי שברשותה ותתיר פיקוח, כהוכחה לצדקת דרכו של ממשל בוש בעיראק. האמת, כמובן, היא בדיוק להיפך. זוהי הוכחה לכך שדיפלומטיה עובדת. שלחץ כלכלי עובד. שעבודה שקטה וסובלנית מאחורי הקלעים עובדת. הרי כולם מודים שהמגעים האלה התחילו עוד לפני הפלישה לעיראק. אז זה לא שקדאפי ראה את ההפקה ההוליוודית "הלם ואימה" והחליט להיות ילד טוב. מדובר בפירות עשור של לחצים כלכליים ודיפלומטיים, עשור שבו קדאפי החל להתרגל לחסרונה של ברה"מ המגוננת. למעשה, ההרפתקה בעיראק מפחיתה את כוח ההרתעה של ארה"ב, ולא מגבירה אותו. כל אידיוט יודע שהדבר האחרון שארה"ב מסוגלת לעשות עכשיו הוא לפתוח בעוד מבצע צבאי רציני.
 
עוד דבר בנוגע ללוב – מסתבר שתוכנית הנשק שלהם היתה הרבה, הרבה יותר מתקדמת מזו של עיראק. לא מפתיע – הם לא היו תחת סנקציות חריפות כאלה במשך העשור האחרון. אז איך זה שעם לוב אפשר היה לדבר, אבל לעיראק היו חייבים לפלוש? המממם.
 
2. תומאס קין הוא רפובליקאי, שהיה בעבר מושל מדינת ניו ג'רזי. לאחר הפיגועים של ה-9/11, הוא מונה על ידי הנשיא בוש כיו"ר ועדת החקירה. לא ניכנס עכשיו לכל מסכת ההתחמקויות של הממשל, לסירובו להעביר מסמכים וכו', למרות שאני מבטיח לדון בזה מתי שהוא בקרוב. מה שאנחנו כן רוצים לדבר עליו זו ההצהרה של קין מהשבוע שעבר: "כשתקראו את הדו"ח, תקבלו מושג ברור למדי בנוגע למה שהיה צריך להיעשות ומה לא נעשה. זה לא משהו שהיה צריך לקרות". בעברית פשוטה: הפיגוע לא היה בלתי נמנע.
 
עוד אומר קין: "ישנם אנשים שאם אני הייתי בתפקיד, הם לא היו נמצאים בעמדה שבה הם היו באותו זמן, מפני שהם פשוט נכשלו".
 
יום לאחר מכן ניסה קין לרכך את ההצהרות, שהחלו לתפוס תאוצה פוליטית (אחרי ש-CBS תיארו את הצהרותיו כ"הפניית אצבע מאשימה לעבר גורמים בממשל") ואמר שהוא עוד לא הגיע לשלב של עיסוק בבכירי ממשל, אבל הוא כבר צוטט בעבר כמביע תסכול ממידת שיתוף הפעולה של הממשל. מה שאנחנו כן יודעים בינתיים הוא שקונדוליסה רייס, הלא היא היועצת לביטחון לאומי, כבר נתפסה בשקר גס. זוכרים שזמן קצר אחרי הפיגועים, אמרה קונדי ש"אני לא חושבת שמישהו היה יכול לחזות שהם יקחו מטוסים ויטיסו אותם לתוך בניינים"? ובכן – הפתעה! דו"ח של ה-FBI משנת 1991 מדבר על האפשרות הזו בדיוק.

גם סמולנים תומכים בשינוי המשטר P-:

3. זוכרים את המושג "מלחמת ברירה"? הוא פילג את ישראל קשות בשנות ה-80', בהקשר של מלחמת לבנון – סליחה, שלום הגליל – שמאד מזכירה את המלחמה בעיראק. איך מזכירה? בכך ששתיהן מלחמות שהחלו בתוכנית גראנדיוזית לשנות את מפת המזרח התיכון, לקבוע עובדות בשטח ולהכריח את מדינות האזור להתנהג יפה. בכל מקרה, למה אני מזכיר את המושג "מלחמת ברירה"?  כי אדון נכבד בשם ריצ'ארד האס השתמש בו . האס היה ראש המחלקה לתכנון מדיניות במשרד החוץ, וכיום שליחו המיוחד לש הנשיא בוש לצפון אירלנד, והוא אומר כך: "לא היינו חייבים לצאת למלחמה נגד עיראק. בוודאי לא בזמן שבו עשינו זאת. היו לנו אופציות אחרות". מדהים איזה אפקט מרענן יש לאמת, כשהיא באה אחרי גשמי זעף של שקר. עכשיו נשארו רק שני דיונים, האחד מוסרי והשני תועלתי, ושניהם בעצם זהים: האם נכון לצאת למלחמה כשיש אופציות אחרות? תחליטו אתם.
 
4. עוד משהו שלא הספקתי לגעת בו כשהתבשל: בית משפט קבע שצבא ארה"ב אינו יכול להכריח חיילים לקבל זריקות נגד אנתראקס (זה פורסם גם בעברית, בוואלה, אבל שם הידיעה פחות מפורטת). החיילים התלוננו שהחיסון גורם להם לתופעות לוואי מוזרות, הערכות לגבי שיעור החיילים הסובלים מתופעות לוואי בגלל החיסון נע בין חמישה ל-35 אחוז (בניגוד להערכה המקורית של הפנטגון, המדברת על 0.2 אחוז) ושישה מקרי מוות מיוחסים לו (מוות, לא מחלה כמו שנכתב בטעות בידיעה שלנו בוואלה). אבל הצבא התעקש. למה התעקש? בגלל שהוא מתעקש להעמיד פנים שעדיין יש סכנה מוחשית של שימוש בנשק כימי. בכל מקרה, עכשיו נותרה לפנטגון רק אפשרות אחת לכפות בכל זאת חיסון מפוקפק על החיילים: צו נשיאותי. מעניין לראות אם הם מספיק טיפשים לעשות את זה.
 
5. ולסיום, סוכנות הידיעות הצרפתית מדווחת כי אלפי כורדים הפגינו בכירכוכ שבצפון עיראק, בדרישה שהעיר, היושבת בלב שדות הנפט העשירים של צפון עיראק, תיכלל במחוז הפדרלי הכורדי, שאת הקמתו הם בכלל לא מוכנים להטיל בספק. אבל העיקר שתפסו את סדאם והראו בטלוויזיה איך מחטטים לו בפה.
 
ונסיים בקטע מאד משעשע (לטעמי לפחות):
במשדר הלפני אחרון של אולפן ליגת האלופות הראו לנו מודי ושות' משחקים שנערכו בבלגיה, ולרגל האירוע עשו כתבת צבע קטנה על בלגיה. שוקולדים, בירה וכמובן, איך לא – המנקין פיס. למי שלא יודע, זהו שמו של הפסל המגוחך הניצב במרכז בריסל, של ילד משתין (מאד מתאים לאומה שידועה בשערוריות פדופיליה). בכל מקרה, אבי מלר מספר בסגנונו העצי משהו על הפסל הזה, ומודי בר-און הנפלא מגיב: "כן, בנתניה יש בכיכר המרכזית של העיר דבר מאד דומה, רק ששם הילד הוא אמיתי…"
 
אז שיהיה לכם יום ירוק, תעיפו מבט אם בא לכם בטור האחרון שלי בוואלה! דעות, ובבניין ציון ננוחם.

שני קטעים זריזים:

1. בהתחלה, כשרק יצאו הידיעות על מעצרו של סדאם, סיפרו לנו שהוא נלכד בגלל ידיעה שהושגה מאחד מקרוביו. עכשיו מספרים לנו איזה קשקוש על חייל, שראה חתיכת בד, שבעצם הייתה חתיכה ממכסה של המחבוא הסודי.

אני, במחילה מכבודכם, אומר שלא סביר. אם היה מודיע, היה מודיע. ואם המודיע רק אמר באיזה בית הוא מוחזק, אפילו אם זה בית עם שטח, יש מין מכשירים כאלה, שעובדים על גלאי חום אם אני לא טועה, שיכולים למצוא איפה מסתתר בנאדם. אני בטוח שלצבא ארה"ב יש מכשירים כאלה. מרגע שידוע שסדאם מסתתר בשטח שהשתלטת עליו, לא צריך ללכת ולחפש בעיוורון בעשב.

אבל גם אם כן, שימו לב כמה מהר השתנה הדגש: בהתחלה רצה הממשל להבליט שקרוב משפחה של סדאם בגד בו – רוצה לומר: "תראו מה זה, אפילו המשפחה שלו כבר לא נאמנה, אז גם אתם בני העם העיראקי לא צריכים להמשיך להתנגד לנו בשמו". אבל כבר למחרת השתנה הניגון, ואני יכול להעלות שתי סיבות. האחת (הפחות סבירה) היא שהאמריקאים קלטו שהעיראקים עלולים דווקא להתרגז על האמריקאים, שבפרס הענק שיחדו מישהו לשפלות שכזו (להסגיר קרוב משפחה, בלי קשר לעובדה שזה במקרה חלאה כמו סדאם). האפשרות הסבירה יותר היא שהם החליטו שיותר דחוף לנגן על מיתר "בחורינו גיבורי התהילה".

שום דבר מזה לא משנה את העובדה שנפלא שתפסו את סדאם – גם בשל הגברת סיכויי ההצלחה בעיראק וגם בשל חוש הצדק הפשוט. אבל גם כשמרוצים ממשהו, לא צריך להתעלם מאיך שהוא משווק ומתומרן.

2. יש כתבה מעניינת על הניאו שמרנים שטרם הספיקותי לעיין בה עד תומה, אבל עלה בדעתי משהו מעניין: למה הם משווקים את עצמם כ"ניאו-שמרנים"? כי את השמרנות הישנה אף אחד כבר לא קונה – או לפחות לא מספיק כדי לנצח בבחירות. זו אותה גברת בשינוי אדרת, וכמו שאומר נחמיה – שלא יעבדו עליכם.

מה שכן, מאד מרתיח שהם משתמשים בזה שהרבה מהם יהודים כדי להכפיש כל התקפה על הדעות המגונות שלהם כאנטישמיות. אני יהודי, ואני גאה מאד להימנות על העם שהפיק את דוד המלך, ישעיהו בן אמוץ,  ישוע מנצרת, יוחנן בן זכאי, ובוב דילן. חבל שאני לא יכול לומר את אותו הדבר על החלק שהפיק את ריצ'ארד פרל, פול וולפוביץ' ומה-שמו אייברמס.

ועד שאמצא את הזמן לכתוב רשימה מסודרת, שיהיה לכולנו יום ירוק.