עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

למרות שנהניתי – באופן אירוני כדבעי – לשמוע את כבוד הנשיאה בייניש מדברת בשבוע שעבר (וגם היום, כמסתבר) היישר מפי הגבורה, כלומר מפי, ומונה אחד לאחד את כל הפגמים שמצאתי אני הקטן באלפי יהודה בעסקת הטיעון המסריחה שנתפרה לכבוד אנסי לשעבר – למרות כל זאת, אופתע מאד מאד אם בג"ץ יורה לפרקליטות לבטל את העסקה.

פשוט אי אפשר. בכך שהחליטה להגן באופן נחרץ על העסקה, ביטלה הפרקליטות כל אפשרות מצדה לנהל את התיק בבית המשפט. במקרה של משפט הזיכוי כבר לא יהיה סביר, הוא יהיה ודאי. הפרקליטים אמיר את פלדמן לא יצטרכו אלא לצטט את דברי הפרקליטות עצמה.

לכן – ובלי קשר לל', שאלוהים יודעת מה הבטיחו לה או איימו עליה – העסקה לא תבוטל, ולכל היותר תשחיל בייניש אמירות קשות עוד יותר מאלה שהשמיעה עד עכשיו, שידחפו את מזוז, אולי, להתפטר על המחדל שבפרסום הטיוטא. ואגב האמירות של בייניש – כל כמה שלא נהניתי לשמוע אותן, הן בכל זאת מעמידות באור קצת מגוחך את התבכיינויותיה על האמירות של פרידמן ואחרים. אם אפשר להשתמש בשפה כזו ובכל זאת להיות נקי מפניות אישיות ואג'נדות פסולות (ובהחלט אפשר), אז גם אחרים יכולים.

בכל מקרה, אני מקווה שעכשיו זה ברור שזה לא רק רדיקל מקלדת המסית והצעקני שמצא פגמים איומים בעסקה הזו לאור הטיוטא, אלא גם אלילת "כוחות שלטון החוק".

ועוד מספיחי פרשת קצב

צופה אחי הימני השפוי (TM) בטלוויזיה בשבת, ורואה את העיתונאית החשובה נורא טלי ליפקין-שחק מנסה לצלוב את מוטי מורל (הרחוק מלהיות חביב עליי במיוחד) על שהוא מעז לעשות את מלאכתו ולשפר את תדמית לקוחות, אנסי לשעבר קצב.

טוב, מקציפה טלי נגד חוסר המוסריות שבמעשי מורל ולקוחו כאחד, ואז משחררת את הפנינה הבאה "אתה לא חושב שיש פסול בזה שהוא התחיל עם נשים נשואות?"

מורל לא לגמרי מאמין שהוא שמע את זה, ואומר "טלי, הייתי חושב שמכל האנשים בעולם…"

אכן. למי שלא יודע, טלי שלנו די מתפארת בזה שהיא החליטה במודע ובדם קר לפרק את נישואיו הראשונים של אמנון שלה כדי שיוכל לשאתה לאשה. הקטע הזה של שמאלנים מזן מסוים לא לחשוב בכלל על הזגוגיות של עצמם לפני שהם נחפזים להשליך אבנים, ההנחה המובלעת של "אנחנו 'מהטובים', הרי, ולכן זה א-פריורית לא אותו דבר", הוא אחד הדברים שהכי משניאים את השמאל על שאר הציבור.

הערות נוספות בהמשך.

הערות בזריזה, כולל דברים שיורחבו בהמשך בכל מיני מסגרות, אם תרצה השם.
 
דיק צ'ייני, סגן נשיא ארצות הברית (והאיש שנושא ברוב האחריות לדברים האיומים שעשה הממשל האמריקאי בשש השנים האחרונות) התחרפן סופית. האיש מנסה להמציא מחדש את החוקה האמריקאית ולטעון שמשרדו – משרד סגן הנשיא – הוא ישות חריגה, שאינה שייכת לא לרשות המבצעת, לא לרשות המחוקקת ולא לשופטת. למה חשוב לו לטעון ככה? כי בזכות התיאוריה המופרכת הזו הוא טוען שחוק המסמכים הנשיאותיים, שמחייב את כל זרועות הרשות המבצעת (כולל משרד הנשיא) לשמר את מסמכיהם בצורה נגישה ומסודרת כדי שאפשר יהיה לבדוק אותם – לא חל עליו.
 
חייבים להודות שהאיש עקבי. הוא, מהרגע הראשון שלו בתפקיד, הבהיר שהוא מנהל מלחמה נגד כל סוג של איזון, בקרה או הגבלה על הרשות המבצעת. כעת מתברר ש"הרשות המבצעת" זה גם לא בדיוק העניין. מה שחשוב פה זה צ'ייני, שיש לו (מסתבר) שדה כוח אישי שמגונן עליו מדרישות החוק המחוצף.
 
שתבינו, הבנאדם קרוע. אצלו במשרד משתמשים בכספות הליכה – יעני בגודל שאפשר לצעוד לתוכם – לכל הניירת היומיומית. בכל שאר ענפי הממשל משתמשים בכספות האלה רק לחומר מסווג. מצד שני, הכל תלוי מה אתה מגדיר מסווג. אצל צ'ייני במשרד נקודות הדיון היומיות של המשרד עם העיתונות מסווגות כ"סודי ביותר". לא צוחק אתכם. השיר הזה של אחינועם? זה עליו.
 
הענף הדקיק שבו נתלה צ'ייני בטענתו שהוא אינו חלק מהרשות המבצעת הוא העובדה שסגן הנשיא גם מהווה, במידה מוגבלת ביותר, חלק מהרשות המחוקקת – הוא מטיל את ההצבעה המכריעה במקרה של תיקו בסנאט. למרות זאת, לשון "חוק המסמכים הנשיאותיים" כולל את משרד סגן הנשיא בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים ב"רשות המבצעת" שהחוק חל עליו. חוץ מזה, כשהקונגרס רצה לדעת עם מי נפגש צ'ייני לצורך גיבוש מדיניות האנרגיה של המשרד, הוא סירב בטענה שהוא חלק מ…נכון ילדים! הרשות המבצעת, וככזה יש לו חיסיון.
 
קשה לומר עד לאן יתפתח המשבר, אבל בעיקרון יש פה חומר למשבר נשיאותי ולמהלך הדחה. זה כנראה לא יקרה, כי גם הדמוקרטים לא רוצים לפתוח במאבק אישי פחות משנתיים לפני שהאיש המאוס הזה (והבוס המאוס שלו) עוזבים את הבית הלבן. עם זאת, זה לא אומר שיש לאפשר אווירה של בית זונות. אני חושב שהציבור האמריקאי יבין ולא יכעס על מהלך הדחה מזורז אם צ'ייני ימשיך להתעקש שהוא מעל לחוק.
 
 
חנינה לסקוטר?
אגב צ'ייני, מתחילים לדבר על זה שהזמן הולך וקצר לבוש לתת חנינה לסקוטר ליבי (הרל"ש של צ'ייני שהורשע בעדות שקר, הגשת ת\צהיר כוזב ושיבוש הליכי משפט) לפני שהאיש העדין והתרבותי (באמת, לדברי כל פוגשיו) ייאלץ לעבור את תהליך האיסור (על משקל "חיול") הלא נעים.
 
רשימת מסנגריו ושולחי המכתבים לשופט בשמו ארוכה ואפילו נכבדת פה ושם. אבל הם מנסים להשתיל טענה עיקשת לפיה מה שמר ליבי הורשע בו זה שום דבר, באמת, במיוחד לאור העובדה שהחקירה עצמה, במסגרתה שיקר סקוטר שלנו, לא הניבה בסופו של דבר ראיות לפלילים.
 
האמת, אני חושב ששנתיים וחצי זה די הרבה, אבל האיש חייב לשבת. נראה את בוש חונן אותו בעודו בתפקיד. זה יהפוך אותו לא לברווז צולע, אלא לברווז שירו לו בראש והוא מדמם למוות לאיטו. זה כמובן יגרום לצ'ייני להשתולל עוד יותר, ויהיה קטעים.
 
יהודי אפור שמשיג תוצאות?
 
בטח קראתם שמייקל בלומברג פרש מהמפלגה הרפובליקאית, ורבים רואים בזה מעין טבילת הרגל במים לקראת ריצה אפשרית כעצמאי. במצב שבו יש איזה 19 מתמודדים למועמדות של שתי המפלגות ואף אחד – כולל אובאמה – עדיין לא סוחף את ההמונים במידה ניכרת.
 
שיהיה ברור: גם אדון בלומברג לא הולך לסחוף אף אחד. אדון בלומברג לא סוחף גם את אשתו (שאני נשבע שאני לא זוכר אם יש לו בכלל). אדון בלומברג לא היה אמור מעולם להצליח בפוליטיקה, אלמלא שני דברים: הוא עשיר להבחיל (בהיותו הוגו, מייסדו ובעליו של שירות החדשות העסקי המצליח בעולם) והוא אדמיניסטראטור בחסד עליון. הוא כל מה שג'וליאני לעולם לא יהיה. אין לו הרבה אגו, אין לו הרבה דעות קדומות (טוב, יש לו כמה, אבל פחות מהפוזאי) ואין לו צורך לעמוד מעל הצד השני עם רגל על החזה בסוף כל עימות. הוא פשוט משיג תוצאות. בקתציבים, בפרוייקטים, בשיפור כמעט בכל מדד אפשרי.
 
אוקצור, יהיה מאד מאד מעניין אם הבחירה תהיה בין אחד שמשחזר את כל הבעיות של בוש מבחינת ריכוזיות וגישה אימפריאלית, הילארי השנואה על רבים כל-כך ויהודי ליברל שמעולם לא היה חבר במפלגה הדמוקרטית.  
 
איך הוא עדיין במירוץ??
 
מצד שני, קשה לי להאמין שרודי יישאר בצמרת עד תחילת הפריימריז (והיתרון הדו ספרתי שלו בסקרים אכן מחוק נמחק, ומיט רומני טוחן אותו בגיוס כספים). יש לרודי שלנו כל-כך הרבה שרצים שרק מחכים לצוץ… בסלון היה דיווח על איזה שותף עסקי וידיד קרוב שלו שהוא כומר פדופיל ויש דרישה שהוא יפטר אותו. ג'וליאני (באומץ, אם הוא צודק) מתעקש שהאיש חף מכל פשע ושאין לו כוונה לפטרו. עם זאת, ההאשמות נגדו מעולם לא הופרכו והוא הועבר מתפקידו בכנסייה בעטיין. הלאה: יו"ר הקמפיין של ג'וליאני בדרום קרוליינה – מדינת מפתח בפריימריז הרפובליקאיים – נתפס עם קוק; לפני כשבוע נחשף שהוא נמנה על החברים של "קבוצת המחקר על עיראק", זו עם ג'יימס בייקר שבוש מתעלם מרוב המלצותיה – אבל הוא מעולם לא השתתף אפילו בישיבה אחת ובסוף הוחלף בקבוצה היוקרתית. מה היה יותר חשוב לרודי
מאשר לעצב את הדרך החוצה מעיראק? הרצאות בשכר על "מנהיגות", ב-100 עד 200 אלף דולר המכה. אם בנאדם מעדיף את השוק הפרטי, שיהיה רק בריא, אבל מה הוא עושה במירוץ לנשיאות?
 
בכלל, יחסו של רודי לעיראק תמוה. עיראק לא מופיעה בין "12 הנקודות" שהפיץ הקמפיין שלו על הדברים שהנשיא רודי יעשה. כשנשאל, הוא אמר "אני לא חושב הרבה על עיראק. זה יכול להשתפר, זה יכול להיות יותר גרוע, זה לא בידיים שלנו". גבירותיי ורבותיי, בחרו בו! הוא, בניגוד לבוש, לא איבד את העשתונות ב-9-11! 
 

אם אני בלוג בלי שפתיים של מוצצת, תכתוב עליי?

היתה עדנה לבלוגרים. כתבת ענק עם בלוגרית עברייה כשרה. האח הידד. אין לי שום דבר נגד זרובבלה (חוץ מהקטע של "לא אוהבת ערבים", כמובן), ואין לי שום דבר נגד זה שהיא תייחצן את עצמה באמצעות פרובוקציה של מוצצת. בשיא הרצינות. הסיבה היחידה שמעולם לא השתמשתי בסקס כדי לקדם את עצמי היא שלא ניחנתי בנתונים המתבקשים. ברור שיש לה גם דברים אחרים להציע, וברור באותה מידה שאת המערכת זה מעניין כקליפת השום. הנה נעמה כרמי, סתם דוגמא, כותבת כמה מהטורים המרתקים ביותר בתחומה ובטח יותר מעניין מכל מה שמתפרסם בעיתונות (חוץ אולי מהארץ לפעמים). מישהו במדיה הישנה שם לב? עשרות בלוגריות נשים כותבות על סקס ויחסים ומה שאתם לא רוצים עוד יותר טוב מזרובבלה. הרבה יותר טוב. עם כל הכבוד וגו'. מישהו יכתוב עליהם בעיתון? וזה רק נשים, כי גם בפעם שעברה שהיתה כתבה גדולה על בלוגר כלשהו זה היה על בלוגרית, וגם משהו עם תוכן מיני בוטה וכאלה (מז'אנר בלוג ה"אני שרלילה וזבש"כם שלא אתכם") למיטב זכרוני הצולע. על בלוגרים בכלל לא כותבים.
 
 
ארקדי, אל תקנה אותי
 
אין לי ספק שארקדי גאידמק הרוויח, היטב, מן הבחינה העסקית מכל מסך העשן של טיב טעם. ייתכן שהאחוזים שקיבל באותה חברת החזקות היו המטרה שלו מלכתחילה, וייתכן שהוא מצא יותר מדרך אחת להרוויח מהזינוק הזמני במניות טיב טעם.
 
אבל מבחינה פוליטית הוא יצא פארש, אלא אם כן הוא באמת חושב שהוא יכול לקנות את לבם של 5-6 מנדטי ה"מסורתי עממיקו" שהיו לש"ס בשיא כוחה (כיום זה 3-4 מנדטים מה-11, אני מניח), במחיר ניכור הקול הרוסי, שזה לא שהחזיר הוא בראש מעייניו, אבל הוא לא אוהב שמוכרים אותו לדתיים בשום נושא.
 
הנקודה היא שגם אם יצא מורווח כלכלית, מבחינה פוליטית ארקדי יצא ברברן גדול, שלא בודק דברים עד הסוף – אפילו אם למעשה זה הכל הצגה, לא משנה. זה, אני מניח, חדשות טובות לישראלים.
 
נייט ליברמן
 
ואם מדברים על אנשים שיוצאים פארש לאחרונה וטוב שכך, חובה לספר בשבחי איווטושקה שלנו, שלתקשורת מתחיל להימאס ממנו (כנראה שהוא הרגיז את נוני או משו) והיא מתחילה לקלף את הציפוי הדק מעל הילת הכישורים המופלגים המיוחסים לאיש. למשרד הקקמאיקה שלו אין גישה לשום דבר, לא דרך משרד רה"מ ולא דרך משרדים כמו ביטחון, תחבורה או תשתיות. הוא רק מהווה פרוטקציה בסדר גודל של 27 מיליון ₪ בשנה לקומץ חברי ישראל ביתנו. מצד שני, ההחלטה של איווט לא לקחת תיקים נוספים תמורת כניסתו לקואליציה לא עשתה טוב לשליטתו במפלגת הגמדים האלמונים שלו. לפחות מחציתם הצביעו לשמעון פרס לנשיאות.
 
הלכה הפלולה, נשארה הנקודה העיוורת
נו, נפלה לברק החמאסטן מהשמיים. הנה אחלה תירוץ לא להתעקש על מה שהבטיח יפה כל-כך בפריימריז – בחירות בהקדם, כי אולמרט פסול מלשלוט. אז עכשיו שיש מצב חירום והאפשרות למלחמה בדרום (לפחות תיאורטית) גוברת, אולמרט כן מתאים? לא בדיוק בגלל זה הוא לא מתאים? אה, אבל עכשיו יש את אייייהוד, שידאג שהכל יהיה בסדר.
 
את הפלולה אפשר להסיר. את הנקודה העיוורת בנשמה כנראה יותר קשה.

טוף, הבטחתי הערות שוטפות, וכרגיל כשאני לא נותן כאלה במשך כמה זמן הן מצטברות, אז ננסה פעם אחת בחיים להיות פאקינג מקצועיים – פסקה על כל נושא (לא אמרתי איזה אורך פסקה…)
 
ארה"ב

טוב, בארה"ב היה לדמוקרטים עימות שני, ולפי הסקרים אובאמה ניצח. לא קראתי את כל התעתיק, אבל לא ראיתי בדיוק למה. לא שהוא הפסיד, אבל הגעתי בערך עד החצי והיה בערך תיקו בינו לבין הילארי, להערכתי. שוין. לאובאמה היתה גם החלקת לשון קלה, שהיתה מזכה את בוש בעוד פרק של Bushisms, ספר וסדרה דמויי "הוצא מהקשרו" שעוקבים אחרי "השנינות הלא מכוונת של הנשיא ה-43". אובאמה נשאל על אותו טיפוס בשם רזקו, שתרם רבות למערכות הבחירות של אובאמה במשך השנים וחשוד בכל מיני שחיתויות מלוכלכות למדי (בחלקן נמצא אשם כבר). אז אובאמה אמר ש"לאיש הזה היו בעיות של התנהגות אתית" (במקום לא אתית). אני לא מרבה לסנגר על האידיוט, אבל תומכיו יכולים למצוא בזה סיבה לקיטורים קלים. מצד שני, אובאמה לא סיפק ספר שלם של כאלה, אז נותנים לו קרדיט כשמתחלק לו פעם ב-.
 
ברוכה שפטרתנו
 
 מה עוד? הרמטכ"ל האמריקאי, הפונדו-נוצרי פיטר פייס, פוטר. הוא הראשון בתפקידו מאז 1946 שחוזהו אינו מחודש. האיש, שאמר שהומוסקסואליות היא לא מוסרית ולכן זה לא בסדר שהם קיימים בצבא שלו, היה כישלון מוחלט בתפקידו ויס-מן עלוב של ראמספלד. ברוכה שפטרתנו.
 
גונזו נתפס בשקר
 
היה עוד סיבוב של המופע המצליח "אלברטו גונזאלס משקר, נמנע מלהשיב, לוקה באמנזיה". מחר אמור להתקיים בסנאט דיון על החלטת אי-אמון (חסרת השפעה מעשית, אבל חשובה סימבולית ונדירה מאד) בגונזאלס, שר המשפטיכס האמריקאי. בינתיים, למרות שהמשיך להתחמק בעניין פיטורי התובעים, הצליח גונזאלס כן להסתבך, על פי הניתוח המצוין של סלייט (לא מוצא את הלינק) בשקר. הוא אישר שהתוכנית שלגביה ניסו הוא ואנדי קארד לאנוס את ג'ון אשקרופט שישנה את דעתו ויאשרנה היא אותה אחת שכבר התקיימו לגביה עצמה שימועים בקונגרס. זה מצמצם את הרשימה לאחת – כמו שכולם יודעים, תוכנית האזנות הסתר הפנים-אמריקאית. אז מה הרבותא? הרבותא היא בזה שגונזאלס העיד, בזמנו, באותם שימועים שכבר התקיימו על תוכנית זו, שלא היו לגביה שום חילוקי דעות משמעותיים בתוך משרד המשפטים. והנה מתברר, מאותה עדות שחשפה את הביקור הנקרופילי בחדר השכיב-מרע של אשקרופט, שרוב צמרת משרד המשפטים עמדה להתפטר במחאה. לא משמעותי, אה?
 
שתיעלם הבהמה
 
אוי, חגיגת פאריס הילטון. האמת שעל פניו מחמירים איתה. מסתבר שברוב מכריע של המקרים של העבירה שהיא עשתה לא הולכים בקליפורניה לכלא מלכתחילה, בטח לא ל-45 יום, ובהחלט יש לשריף שמה סמכות לשלוח אנשים הביתה והוא עושה את זה כל הזמן (מחמת בעיה של מחסור מקום בגולאגים). מצד שני, היא בהחלט צפצפה על החוק בכל מגעיה הקודמים איתו והיא בהחלט מועמדת מושלמת לעשות ממנה דוגמא. מצד שלישי, כלא זה דבר נורא. מצד רביעי, לפי מה שקראתי היא קיבלה תא לבד, ואז זה ממש לא נורא. מצד חמישי… בקיצור, שתיעלם הבהמה חזרה לתהום הנשייה ודי.
 
גזענות? לאו דווקא
 
ובעניין סערות בכוס אינטרנט (ורדיו ברברת, וספורטסנטר…), שחקן בייסבול אחד בשם גארי שפילד עורר סערה כשאמר, כשנשאל למה פוחת מספרם של שחקנים שחורים (בזמן שמספרם של שחקנים לטיניים נוסק), ש"כי השחקנים הלטיניים יעשו מה שאתה אומר. שחקנים שחורים אולי יעשו מה שאתה רוצה כי זה משתלם להם, אבל בסופו של דבר הם יישארו מי שהם". והארץ רגשה, וסערה, ואמרה שזה פויה ופה ושם… ואז אנשים נרגעו, לקחו אוויר וקלטו (חלק, לפחות) שהבנאדם (שידוע בפליטות פה וכאלה) דווקא אמר משהו מאד נכון. הרבה מהשחקנים הלטיניים בליגה אינם אזרחי ארה"ב, ואפשר בהחלט לכפות עליהם התנהגות כנועה מול ההנהלה באמצעות האיום המרומז של ביטול החוזה – ואיתו אישור השהייה בארה"ב. מוסר השכל? לא כל פעם שמשהו נשמע גזעני הוא באמת כזה, והרבה שחקנים לטיניים כבר מחאו לשפילד כפיים – לתדהמת זועקי ה"גזענות" – והודו לו על שהעלה את הנושא.
 
ולסיום, במסגרת פינתנו "ההבדל ההולך ונעלם בינינו לבינם"
 
כפי שמציין יוסי גורביץ, שאינו חשוד בחיבה יתרה לאיסלאמו-משיגינערס, מסתבר שבין 39 האנשים שארה"ב פשוט העלימה ואינה מודה אפילו שהם בידיה, כלולים גם שני ילדיו, בני 7 ו-9, של חאלד שייח' מוחמד, הטרוריסט הבכיר ביותר שארה"ב הצליחה ללכוד עד כה. ילדים בגיל החביון? זה מי שאנחנו, כוחות האור והטוב, עוצרים עכשיו לשנים ארוכות בלי אפילו להגיד לאף אחד? יופי לנו באמת. כמו שאומר גורביץ, כל עיתונאי חייב לשאול את הנשיא "איפה הילדים" בכל בוקר ובוקר, כדי שהביזיון הזה יגיע לסיומו בהקדם. 
 

ובזאת נעבור

לחלק הלבנטיני של התוכנית
 
אני רוצה להגיד משהו לאלה הטובה. תראי, הוד קדושתך, אני מבין שאנחנו לא לגמרי בסדר, ויש הרבה דברים שמגיעים לנו, אבל דליה איציק? לא נסחפת? וברצינות: תספורת הקוצים המרחפת על חלל ריק מגזימה לגמרי עם המלחמה המטופשת (והלא מסוקרת דיה) שלה נגד ועדת הבחירות. כבוד היו"ר החליטה שפעילות ועדת הבחירות "פוגעת בתפקוד המשכן". איך הסתדרו כל יושבי ראש הכנסת עד עכשיו עם הטרדה הנוראית של ועדה שתופסת שני חדרים שלמים במשכן? לאלוהי התספורות המטופשות הפתרונים. האם האשה באמת כל-כך שקופה שהיא מנסה ליצור מצב שפשוט לא ניתן יהיה מסיבות טכניות להכריז על בחירות? אם כן, יש להצליף בפרצופה עם דג מת עד שאו הדג או הפרצוף יתפרקו לגורמיהם.
 
אברום נושא הדגל שלנו? אוי
יוסי (זה פוסט רצוף ציטוטי גורביץ, מסתבר) לגלג יפה על הזדעקותו של ארי שביט מהביקורת שמטיח מאור הגולה אברום בורג במדינה, באזרחיה ובעכבותיה הנפשיות. שביט הוא באמת מגוחך. איש שנסוג יום אחד (בעקבות אכזבה חצי לגיטימית) לפשטנות מחשבתית, ומכיוון שזו אינה מקובלת על חבריו לשעבר לדרך (שרבים מהם לוקים בפשטנות מחשבתית משלהם) הוא רואה עצמו כאיזה גיבור של הרוח, שהולך באומץ נגד הזרם – ישר ללב המיינסטרים הישראלי של ביבי בע"מ. עם זאת, גם אברום הוא איש די מטופש, עם מודעות עצמית במינוס, שאומר דברים שטחיים ואוויליים להדהים (סליחה שאני לא מצטט, הפוסט הזה גם ככה ארוך) בין האמיתות השונות שהוא בעיקר מצטט מפי חכמים ממנו, גם אם הוא לא מביא בשם אומרם. לא מזה ולא מזה ניבנה.
 
בהתחלה חשבתי שנעמה כרמי
מגזימה בהתקפותיה על שר המשפטים פרידמן (ובעיקר מגזימה בהגנתה על כנופיית בייניש, שיש לה הן אינטרסים אישיים והן אינטרסיים אידיאולוגיים, ועדיין היא [הכנופיה, לא נעמה] פורצת בזעקות שבר בכל פעם שמישהו מעז לציין זאת). בקיצור, טענותיי כלפי כנופיית בייניש עומדות בעינן, אבל לא היתה לי ברירה אלא להסכים עם נעמה כשמנתה שורה של צעדים לא דמוקרטיים, שנענו כולם בשתיקה מצד שר המשפטים. כמו בסעיף הקודם, נראה שאנחנו תקועים בין שתי אופציות לא שמחות. ועדיין, היה צריך להבהיר לבייניש ולדומיה שהתנהגותם נעשית פחות ופחות נסבלת.
 
ערוץ ההיסטוריה לא מפסיק
להביא לי ת'סעיף. אחרי החרפה עם פריקלס, יצא לי לראות תוכנית על המרד הגדול. טוב, הם מדברים על הסיקריקין ויאדה יאדה ואז מספרים על רבי יוחנן בן זכאי, בריחתו מהעיר הנצורה בארון מתים וכו'. אז מה הבעיה? הבעיה היא שאצל המטומטמים הנבערים והפונדו-נוצרים שמנהלים את הערוץ הביזיוני הזה ועורכים את תוכניותיו, בן זכאי הפך פתאום לזה ש"הציל את העותק היחיד של התורה וערך את 39 הספרים לברית הישנה המוכרת לנו כיום". פשוט להרוג אותם.
 
לפני איזה שבועיים היתה כתבת ענק ב"7 ימים" על איזו משפחה שחיה לפי כללים אורגניים-רדיקליים נורא, וכמה שהם מיוחדים. עכשיו, שכל אחד יעשה מה בראש שלו, כולל לסגף את עצמם באלף ואחת צורות משונות. אבל את עיני (יותר נכון את עיני אום קדם) תפסה שורה אחת: "במקום חטיפים מלוחים או מתוקים, הם נותנים לילדה אגוזי קשיו לא קלויים". הילדה, אגב, היא בת שנתיים ככה. אגוזים, אה? העיקר הבריאות.
 
זה קרה בחו"ל,
אבל נוגע לישראל. האינדפנדנט התבזה כליל בכותרת שגויה לחלוטין. הכותרת צועקת "ישראל ידעה שמלחמת ששת הימים היתה לא חוקית". הטקסט, לעומת זאת, מדבר אך ורק על חוקיות **ההתנחלויות**. ולא מדובר בסאן או במירור, אלא אחד העיתונים הרציניים כביכול בבריטניה. פשוט עצוב.
 
כמובן שזה כלום לעומת חגיגות אנטבה
גם אנשים מהארץ, אנשים טובים שלבם בעיקרון במקום הנכון, שקועים כל-כך בשנאתם לכל דבר שקשור לצה"ל, שהם התנפלו על הידיעה המטופשת הזו כמוצאי שלל רב. כמו שאמר גד שומרון, מדובר במודיעין של א.א.א. – איש אחד אמר. דיפלומט בריטי דיווח לממוניו, ב-76', ש"מקור שלו מ"הארגון הפרלמנטרי הערבי" אמר לו שהשב"כ עזר לחזית העממית לחטוף את המטוס". אזוי געזוגט*. בכל אלפי המלים ששפכו כלי התקשורת בבריטניה על הסיפור לא הוזכר אפילו בדל של פולו-אפ על המידע הזה, עד היום לא ידוע מיהו המקור ולא שום דבר. אבל הלהיטות לנקב כל היבט חיובי שהוא במדינת ישראל מעביר, כנראה, אנשים על דעתם.
 
* ("אז אמר" ביידיש)
 
לסיום,
אני חשבתי בהתחלה שברק שגה כשנחפז להגיד אחרי הסיבוב הראשון שהוא לא רוצה לחבור לעמיר פרץ, כי זה רק יזיק לו. חשבתי שהוא שוב לא התאפק וגילה כמה שהוא מתנשא (במסגרת "גם אם נכון, למה להרגיז?). אבל מסתבר שלא הערכתי נכונה את האיבה (הגזענית בחלקה, ללא ספק) השוררת בקיבוצים כלפי פרץ. היו כבר בסופ"ש כתבות על הכעס של תומכי איילון בקיבוצים נוכח חבירתו לשפם ("באת לטהר את הפרץ", אמר שנון אחד, ואיזו בהמה שמה את הקלפים על השולחן ואמרה ש"הוא איש של השוק"). אם להאמין לסקר של ערוץ 10 הערב, הברית של איילון עם פרץ מאבדת לו את הקיבוצים בענק, ולא נותנת לו מספיק חזרה בסקטורים שבהם עוד לא התייאשו משפם המקובלים. אז עוד פעם יתחרו ברק וביבי על תפקיד שאיש מהם טרם הוכיח שהוא ראוי לו.
 
היו עוד דברים, אבל נסתפק בזה
לעת עתה. גם ככה אף אחד לא יקרא ת'מגילה עד הסוף (חוץ ממך, קורא\ת יקר\ה ומוערך\ת).
 
נ.ב. מדור מצוין וחינוכי זה מברך את המצטרפים האחרונים לרשימת התפוצה. תודה.
 
 

 טוף, קינדערלך, היום רוב החדשות שלנו מחו"ל, אבל תחילה משהו מתחום הנפש: בטח יצא לכם לקרוא על תלאותיו של MC Rebel Sun (לינק לכתבה מלפני שנה וחצי), הסולן של להקת קולולוש הירושלמית, שנמצא בארץ שבע שנים, חי כיהודי ומגדל את בנותיו ככאלה, ובכל זאת רצו לגרש אותו. אז מסתבר שבסוף הבהמה הגזענית שנקראת מנהל האוכלוסין במשרד הפנים נכנעה להגיון הפשוט, והוציאה לבנאדם תעודת זהות כחולה (ממש החודש). אחינו אתה, יואל, והיית הרבה לפני שהטמבלים הואילו להכיר בזה.
 
ולמה אני מעלה את כל זה? למה הבנאדם לא רק פסיכי מספיק כדי לרצות להיות אחד מאיתנו, הוא גם פצצה – פ-צ-צ-ה – של MC, במיטב המסורת של ההיפ-הופ החושב, המאלתר, החי. והחברים שלו, שמגבים אותו במיתרים ונשיפה ועושים את זה הדוק ומקצועי, רק מוסיפים לחוויה.
 
נסעתי עם אום קדם להופעה קטנה ואינטימית שלהם במקום שנקרא מבצר שוני, קצת אחרי בנימינה (50 דקות מתל אביב, יא עצלנים). מקום מקסים, מבצר מהתקופה הרומאית שמואר בטעם להדר לילי לא צעקני. אוקצור, היתה הופעה גדולה, לא הפסקנו להזיז ת'תחת, ולא קלטתי אפילו נפילה אחת בתחום המוזיקלי. השיא היה בקטע שנקרא Free Speech, שבו הסביר רבל ש"Free Speech is about the inalienable right of the MC to freestyle at any given time about a-n-y-t-h-i-n-g" וגיבה את היומרה בשלושה ראפים מאולתרים על המקום, בלי בזבוזי זמן, על נושאים שנצעקו מהקהל (פרות (כאלה שעושות מו, מן), שוני (המקום שבו נערכה ההופעה), ועוד משהו היה שם בסוף). האם הוא המציא את הטריק? כמובן שלא. האם הוא עושה את זה ממש טוב? בהחלט. ויש לו גם קול טעים ופוזה לא יותר מדי "אני אני אני", וכל מה שצריך MC טוב.
 
בקיצור, אם אתם רואים שהם מופיעים בטווח הגעה, רוצו. הדג נחש לא לבד בשורה הראשונה

הרעיון החדש מבית היוצר של "יקבלו אותנו כמושיעים"

טוב, לעניינים פחות נעימים. סגן הנשיא דיק צ'ייני, האיש האחראי ישירות ובאופן מכריע למתקפה שלוחת הרסן של ממשל בוש על עצם עיקרון האיזונים והבלמים במשטר האמריקאי, פשוט לא מפסיק. לא לומד, לא נרגע, לא חושב לרגע שאולי מוטב בכל זאת לשקול שהצד השני צודק.
מה עכשיו? ככה: בממשל נחלקות הדעות מה לעשות עם איראן. סטיב קלמונס, חוקר בכיר במספר מכוני מחקר נחשבים, מדווח מפי מקורות שונים שצ'ייני מכין תוכנית "לחשק" את בוש ובעצם לא להותיר לו ברירה אלא לנקוט בקו המדיניות שצ'ייני תומך בו – מהלומה צבאית על המתקנים הצבאיים והגרעיניים של איראן. עכשיו, הצבא האמריקאי הצליח לשכנע את בוש שלמרות שלארה"ב יש היכולת להנחית מכה כזו, לא כדאי משתי סיבות:

1. המודיעין לא מספיק טוב, ואין ודאות שמספיק מתקנים יחוסלו כדי להסיג את התוכנית האיראנית אחורה במידה מספקת כדי שזה יהיה שווה את הטרחה
2. גם בלי חיל אוויר ובלי תוכנית גרעינית, האיראנים יכולים וצפויים בתגובה למתקפה ישירה כזו לשחרר גיהינום של פיגועים – בעיראק ובעיקר בארה"ב עצמה.

נכון, זה מרתיח שהחלאות מסוגלים בעצם לסחוט אותנו בצורה כזו, אבל זה מה יש. לצ'ייני כנראה לא אכפת שבתגובה יהיו פיגועים. הסיכוי שהוא או הקרובים לו ייפגעו הוא אפסי. הוא הרי יהיה ב"אתר חסוי", כפי שהיה במשך שבועות רבים אחרי 9-11.
אוקצור, הצבא הצליח לשכנע את בוש שלא כדאי מכה ישירה, ויש להסתפק בפעולות לערעור המשטר האיראני. אז מה עושה צ'ייני? גם טווה רשת של אי-ציות בתוך הבית הלבן, שמטרתו לסכל את המדיניות בה בחר הבובה המתמרדת לפתע, וגם מכין תוכנית חלופית, במסגרתה אנחנו אמורים לעשות לו את העבודה המלוכלכת.
כן, הרעיון הוא שאנחנו נתקוף את איראן בטילי שיוט וכך לא תופר החלטת הנשיא שארה"ב לא תעשה את זה. מגניב, אה? ומסתבר שיש אישורים לדבריו של קלמונס ממקורות עצמאיים. מאד מאד מעניין. מעניין אם דאמבו ימצא את הביצים לזרוק את המושך בחוטיו, או לפחות למזער אותו לממדי רוב סגני הנשיא בהיסטוריה. 
 אבל עד שזה יקרה, בואו נדאג שהתוכנית החדשה של האיש השוגה והמסוכן הזה לא תצא לפועל. אז אתה שומע, הקורא אהההההוד אולמרט? תגיד לדוד מאמריקה לא תודה הפעם. באמאש'ך. 
 

מופע הילדה התמימה

מה עוד? בפרשת התובעים המודחים, העידה השבוע מוניקה גודלינג, עוזרת בכירה לשר המשפטים גונזאלס, שהיתה אחת הראשונים ליידע את העולם שיש פה סיפור אחושרמוטה, כשסירבה להעיד במקור לפני חודש ומשהו בטענה שהיא עלולה להפליל את עצמה. אז נתנו לה חסינות, והיא העידה.
הביקורות מאוחדות בדעה שהדמוקרטים לא היטיבו לדחוק את גודלינג לפינה ולהקשות עליה, למרות שהודתה למעשה בהפרת החוק. השיא היה כשהודתה שאישרה את העסקתם של תובעים ומנעה העסקת אחרים משיקולים של דעות המועמד, אבל אמרה ש"לא היתה לי כוונה להפר את החוק". איש לא התעקש איתה שסליחה, אבל את בכל זאת משפטנית בהכשרתך, בכירה במשרד המשפטים לכל הרוחות, ולא מוגזם לצפות שתדעי מה חוקי ומה לא.
הגדילו כמובן לעשות הרפובליקנים, שהציעו לה ניחומים על "כמה שבוודאי קשה לך להעיד כאן". גודלינג בכלל שיחקה את משחק ה"אני רק ילדה תמימה", ואף התייחסה לעצמה כ"בחורה" (במקום "אשה", ויש לזה משמעות בארה"ב).

אה, ושכחתי לציין שגודלינג היא תוצר של "בית ספר נוצרי" למשפטים, מניסודו של המטיף המופרע פט רוברטסון, שלמרות שהוא מדורג כ"סוג ד'" בארה"ב, יש איזה 150 מבוגריו שעובדים ככה במקרה בממשל בוש. כמובן שאף אחד לא טרח לשאול אותה מה זה בדיוק בעיניה "לקדם את הנצרות" בעבודה במשרד המשפטים, כמו שמצהיר בית הספר שלה כמטרה של בוגריו.
אני אכן תמה על רכותם של הדמוקרטים, אבל אני גם מביא בחשבון שהם לא רצו להיראות כמי שצולבים בחורונת מסכנונת שגם ככה מחתה איזו דמעה קטנה, ולא רצו שהנושא פתאום יהיה זה, ולא רצו להמאיס את כל ההליך על הציבור (או לאפשר לימין לסבסב את העניין ככה שימאיס). הדמוקרטים תמיד יכולים לזמן אותה שוב, והאמת היא שגם ככה היא נתנה לא מעט, כולל עוד שקר של גונזאלס, טענות שגם עוזרו שהתפטר כבר פול מקנאלטי שיקר בעדותו… איך אמר סר וולטר סקוט*?
Ah, what a tangled web we weave, when first we practice to deceive
ובעיקר, גודלינג סיפקה, במו פיה, הוכחה חותכת לכך שאכן התנהלה מערכת של מינויים ופיטורים של אנשי מקצוע (כלומר במשרות שאסור למנות לפי פוליטיקה) – על בסיס פוליטי מובהק. בממשל פחות מוכה כשלת, זו היתה שערוריה ענקית. אצל דאמבו זה רק עוד נדבך בהרגשת ה"שייגמר כבר" שסוחפת את הארץ.

* (כן, כן, למי שקורא את זה לא בפעם הראשונה – אבל אף אחד מכן לא תפס את זה לפני שהחלטתי בכל זאת לוודא מי אמר את זה… )

הוצאת כוחות? עדיף כבר לחכות

דיברנו בפוסט (הפוליטי) הקודם על החוק למימון עיראק, שבסוף לא כלל לו"ז להוצאת כוחות. מצאתי את הערתו של הקורא עמנואל מאד משכנעת, מה גם שאני יותר נוטה לאחרונה לדעה שאין אפשרות מעשית להימנע מהשארת לפחות כמה רבבות חיילים איפה שהוא בעיראק למשך שנים לא מעטות (אבן שטיפש אחד זרק וגו'). אני אישית חושב שרובם צריכים להיות מבוססים בכורדיסטאן, איפה שאשכרה רוצים אותם ואשכרה יש משהו דמוי דמוקרטיה להגן עליו, אבל אפשר להתווכח על זה. בכל מקרה, עמנואל צודק שהממשל הזה לא יוכל לטפל בצעד מורכב כמו הפחתת כוחות מסיבית בשום צורה שדומה לסבירה, אז נחכה עוד 18 חודשים. 
 

מי שלא קופץ כחול-שחור

וכעת למה שבאמת היה חשוב בשבוע האחרון: בחורינו השגיבים אמנם לא עמדו בציפיות לשחזר את היכולת המעולה של גמר 2005 המקולל, אבל לעומת זאת הצליחו להיאחז הפעם בניצחון. ליברפול שלטו יותר דקות? נכון. ליברפול בעטו יותר פעמים למסגרת? נכון. אז מה. ההתקפות שלנו היו יותר מסוכנות, וגזלו לנו מצב של אלף אחוז שבכלל לא היה נבדל (תרגיל קלאסי של נבדל פסיבי, שהעמיד שני שחקנים לבד מול השוער). פיפו יצא מלך העולם, והוכיח שהוא אחד מגדולי הגולרים בעשרים השנים האחרונות.
לעונה הבאה, אני אישית לא רוצה את רונלדיניו. ברור שיהיה תענוג לראות אותו עושה קסמים במדים שלנו, אבל זה לא מה שאנחנו צריכים. קוסם יש לנו. במחיר של האיש היקר הזה אפשר להביא שני בלמים מהשורה הראשונה בעולם ועוד מגן שמאלי (פאולו מלדיני בסוף יפרוש, אתם יודעים).
אבל אני לא דואג. עכשיו שסילביו הועף מראשות הממשלה שם (וטוב מאד שכך), הוא יכול להתרכז בשיקום האימפריה. הגיע הזמן לאיזו אליפות, או שלוש.
 
זהו לעת עתה, נראה לי. 

זוכרים שפעם תיארתי את מני מזוז כ"איש ישר, שלמרבה הצער סובל מגידול בצורת מקל של מטאטא בתחת"? ובכן, אני נאלץ למשוך את חלקו הראשון של המשפט. מי שנותן יד לכריתת הדמוקרטיה הוא לא איש ישר. מי שיש אצלו חוקים נפרדים ליהודים ולערבים הוא לא איש ישר. וחשוב מכל – "יועץ משפטי" שמאשר לרשויות אכיפת החוק לפעול נגד פעולות שהן חוקיות לגמרי הוא לא איש ישר, והלוואי שבאמת היה לו גידול ממאיר (בתחת או במקום אחר) והיינו נפטרים ממנו, למרות שזה שהיה מחליף אותו היה מן הסתם מגיע מאותו ממסד מושחת ומטונף.

נו, אז מתי מפילים את המשטר?

החברים של הילי-בוב

ובעניין משטר אחר, הלוס אנג'לס טיימס מנתח את פעילותה של הסנאטורית הילארי קלינטון, שטרם היותה סנאטורית ישבה שמונה שנים במועצת המנהלים של וול-מארט, אחת החברות המגונות ביותר בעולם. מסתבר שהילי-בוב פעלה לא מעט לשפר את התנהלותו הסביבתית של התאגיד, וגם את יחסו לנשים ומיעוטים (למרות שהמצב מבחינה זו נשאר קקה, מה שאומר שלפני זה הוא היה ממש זוועה). אבל יחסו הניאנדרטלי של התאגיד לזכויות עובדים וארגוני עובדים  – לא עושה רושם שהפריע לה במיוחד. יופי נחמה.

ערוץ הבערות והטיפשות

מה עוד? התת-רמה של הפקות ערוץ ההיסטוריה באמת מתחילה לעבור כל גבול. היום אני צופה בתוכנית על יוון העתיקה, ושם מסביר הקריין, בקולו הסמכותי עאלק, ש"אז שינתה עיר אחת את ההיסטוריה האנושית והציגה לעולם שיטת ממשל חדשה. זה קרה בזכות אדם אחד. שמו היה…" וכאן אני תוהה אם הם יגידו קלייסתנס או אולי יקדימו ויטענו שהרפורמות של סולון הן השינוי הגדול. במקום זה, מה הם אומרים? "…פריקלס!" וממשיכים להעלות את האיש (שהיה, אגב, כישלון מפואר ולא המייסד של שום דבר) על נס.

זה כאילו שיגידו לכם שלינקולן ייסד את ארה"ב, או רבין את ישראל. יותר מרתיח, כי רבין לפחות היה בחיים ופעל כשישראל נולדה. פריקלס (495-429 לפני הספירה  נולד רק 13 שנים אחרי שקלייסתנס, בעקבות גירוש הרודן היפיאס, ערך את הרפורמות (508 לפני הספירה) שהולידו את מה שמכונה היום "הדמוקרטיה האתונאית".

זה עוד חלק מקריסת המערכות, מהתפוררות מרקם החיים שלנו. ערוץ שלם מוקדש להיסטוריה, וכל מה שהוא יכול לנפק זה עבודות ברמה של ציון 60 בכיתה ח'. אולי. (גילוי נאות: פעם עבדתי עבור ערוץ ההיסטוריה בישראל, יחד עם אום קדם, במשרה חלקית מאד).

כרוניקה של חרבנה

ולסיום, אם אתם רוצים להבין באמת איך הזדרגגה המלחמה בעיראק לכל הרוחות, ולמה בקרוב מאד יהיה ברור אפילו למאמיני כת-בוש האדוקים ביותר שהיחידים שהרוויחו מכל העסק היו האיראנים – קראו את Fiasco מאת Thomas E. Ricks, עיתונאי זוכה פוליצר שסיקר את הפנטגון עבור הוושינגטון פוסט במשך כעשור. לי הוא עושה אולקוס, אבל זה בגלל שאני, כמו טמבל, לוקח את הטמטום של אחרים ללב… ספר מצוין.

יאללה, מספיק לעכשיו.

טוב, רייב הסטודנטים היה כישלון מוחלט. אני לא יודע אם האשמה היא בשני הצהובונים המסריחים, שאישרו קבלה של הידיעה, הריצו שניהם כפולות חינוך ולא מצאו לנכון להכניס את זה בשתי שורות, או אולי בקשר הלקוי בין פעילי השטח שלהם עזרתי בקטנה ל"הנהגה" הממוסדת יותר, שבעליל לא טרחה להפיץ את דבר האירוע ושהיו לה הרבה יותר כלים לעשות זאת. אולי פעילי השטח, שהרימו יופי את הצד הלוגיסטי של האירוע תוך פחות מיממה, די שמטו את הכדור בכל הנוגע ליחצון אגרסיבי תוך יום. ואולי האשמה היא בכלל בי איכשהו, למרות שלא נראה לי. בכל מקרה, הסטודנטים ימשיכו להיאבק ושיהיה להם רק בהצלחה, ואשמח להמשיך לעזור במידה שאתבקש.

ולעניינים אחרים:

חייבים להגיד משהו לזכות דליה איציק. היא אייקון של התקדמות נשית וניפוץ תקרת הזכוכית. משחר ימי הפוליטיקה המתועדת, נאלצו אנשים להסכין עם גברים טיפשים, קולניים ומזיקים שנדחפו לעמדות השפעה בלי שום, אבל שום סיבה נראית לעין. שום כישרון, שום ידע, שום קשרים שבאמת מאפשרים להוציא דברים לפועל. והנה, הו שחר חדש ואמיץ, יש גם לנשים אייקון כזה של שוויון הזדמנויות, ללא הבדל דת, גזע, מין או התאמה מינימלית. לגולדה לפחות היתה היכולת המועילה לדבר עם תורמים אמריקאים בלי מבטא מביך ואוצר מלים עוד יותר (אולי באנגלית היו לה יותר מה-400 שייחסה לה שולמית אלוני…). בכל מקרה, לדליה שלנו אין אפילו את זה.
 
הפיאסקו של הטקס המביך לציון העיר שחוברה לה יחדיו עאלק, ונחצית ממש בימים אלה בקיר בטון מכוער, היה בר מניעה בעליל. מי לעזאזל אמר שחייבים לעשות טקס? ואם בכל זאת, באקט של בכל זאת אנחנו שמחים שהתאחדנו עם הכותל וכו' וכו', למה בעצם חייבים להזמין את הקהילה הדיפלומטית? אלא שדליה דמיינה את עצמה בשמלה מהממת וקוצים מחודשים בשיער בטקס נוצץ, ולא טרחה לחשוב פוליטית. אבל המקרה הזה הוא רק התזכורת האחרונה לריקנותה המוחלטת של היצורה הזו, שהתשקורת האינטרסנטית החליטה משום מה לכפות כאישיות פוליטית לגיטימית מהדרג הבכיר.
 
אבל שוב – תמיד היו רק גברים כאלה (פואד בן אליעזר, סתם בתור דוגמא). עכשיו יש גם אשה. אולי בכוח פריצת הדרך הנחשונית של דליה נקבל מתישהו גם מנהיגה ברמה. אולי ציפי-לאה תעזור למצוא אותה.

הרפובליקאים שוב מחתימים אדם על מיטת חוליו

טוף, בוושינגטון הסיפור החם הוא של עדותו של ג'יימס קומי, מי שהיה שר המשפטים בפועל בעת שג'ון אשקרופט היה חולה. עכשיו, אני תיעבתי את אשקרופט, אבל מסתבר שיחסית לאלברטו גונזאלס, היה לו מצפן מוסרי. אוקצור, מה מספר קומי? אשקרופט שוכב בבית חולים, מצבו מוגדר קריטי (ממש כך. לא קשה – קריטי) וחל איסור גורף על מבקרים אצלו. אבל אז מקבל מר קומי, שר המשפטים בפועל, הודעה שאלברטו גונזאלס, יועצו המשפטי של הנשיא, ואנדרו קארד, רל"ש הבית הלבן, נמצאים בדרכם לבית החולים כדי להחתים את אשקרופט – שנמצא במצב קריטי, כזכור, וכבר העביר את סמכויותיו והוכרז כנבצר – על מסמך.
 
קומי יודע מה המסמך. מדובר – למרות שהוא סירב בתוקף לציין את הפרט הזה בעדותו בקונגרס – בתוכנית ההאזנות הלא חוקית שנחשפה לפני שנה ומשהו, אם זכור לכם. משרד המשפטים, בראשות קומי עצמו כשר בפועל, כבר קבע שמדובר בתוכנית לא חוקית שמשרד המשפטים אינו יכול לאשרה כחוקית. אבל הבית הלבן מתעקש, ועל הזין החוק, אז הנה הם הולכים לשבת לבנאדם חצי גוסס (הוא הבריא בסוף, פלאי הרפואה הזמינה לעשירים) על הווריד שיחתום דבר שקר.
 
קומי הגיע לביה"ח לפניהם, ניסה להסביר לאשקרופט המטושטש במה המדובר, לא היה בטוח שהצליח, וישב בחדר בעת שקארד וגונזאלס המתועב ניסו לאנוס איש על סף המוות לחתום על מסמך. הקטע האמיתי בכל הסיפור הוא שלדברי קומי, אשקרופט התנער מחרגונו, קטע את שני הנאלחים, הסביר להם קצרות אך נחרצות למה הוא לא היה חותם על המסמך גם אילו יכול היה, וסיים במלים "אבל זה לא משנה כי אני לא שר המשפטים. הנה הוא", והצביע על קומי, השר בפועל, ושב וצנח על הכרית.
 
גונזאלס וקארד עזבו, וניסו למחרת להכריח את קומי לחתום על אישור התוכנית. קומי סירב, והוא ובכירים אחרים במשרד עמדו להתפטר במחאה על אונס שלטון החוק הבוטה הזה. בוש בעצמו נאלץ להתערב, וכעבור שבועות אחדים שונתה התוכנית כך שעמדה בגבולות החוק. במהלך השבועות הללו המשיך הבית הלבן להפעיל את התוכנית באופן לא חוקי.
 
ובעניין קשור, השקרים בפרשת פיטורי התובעים ממשיכים להיחשף. הראיות לכך שגונזאלס שיקר כשאמר שלא היה מעורב ממשיכות להתחזק, ומספר התובעים שנשקלו לפיטורים ממשיך לגדול עם חשיפת מסמכים בכוח צווי קונגרס. כנראה שג'ורג'י התייאש מהסיכוי לעשות דבר כלשהו בשארית כהונתו, ולכן אינו מפסיד דבר מכך שאינו מפטר את גונזאלס הפושע.
 
הסיפור המטריד ביותר מאלה שנחשפים הוא על התובע הפדרלי מסיאטל, ג'ון מק'קיי. לפי החשד, מק'קיי נבחר לפיטורין משום שניג'ס יותר מדי לחקור לעומק את פרשת רציחתו של אחד מעוזריו, טום וויילס. וויילס נרצח ב-10 בספטמבר 2001 (כן, יום לפני) ומאז עשו רשויות אכיפת החוק עבודה די מרשימה במסמוס התיק. יש חשוד מרכזי די ברור, אבל הוא מעולם לא נעצר לחקירה ולא הואשם בשום דבר. האיש הזה הוא במקרה גם דמות מאד אהודה בקרב פעילים ימניים קיצוניים.
 
אגב, אם וויילס, שהיה פעיל בעד הגבלת הזכות לשאת נשק, בניגוד לחשוד הנ"ל, שהוא פעיל זכויות נשק נלהב, אכן נרצח על רקע פעילותו המקצועית, זו תהיה פעם ראשונה שתובע פדרלי נרצח בשל כך.
 
אבל מק'קיי מספר שפעילותו למען החייאת החקירה היתה לצנינים בעיני רבים. המממממם.

ההתלהבות מהצעצוע החדש שוככת

במירוץ הפריימריס המוקדם ניהלו הדמוקרטים כבר עימות אחד והרפובליקאים שניים. לא עושה רושם שאנחנו נראה מהלומות של ממש בעימותים הפנימיים האלה, ונצטרך לחכות לעימותים בבחירות עצמן כדי לראות משהו דמוי מעניין.
 
הילארי חזרה ופתחה פער על ברק אובאמה, שכבר סגר לידי חמש נקודות בשלב מסוים. כרגע עומד היתרון של הילי-בוב, בשקלול הסקרים השונים, על כ-11 אחוז (36-25). הסיבה היא כנראה (עם כל הכבוד ליכולתה האדירה של הילארי כפוליטיקאית בזכות עצמה) מעורבותו הגוברת של הבאבה קלינטון, שגם נצפה בתשדיר וידאו. אבל גם העובדה שהחדשנות של אובאמה פגה והוא לא ממלא את החלל (בינתיים לפחות) בתוכניות קונקרטיות. מעניינת גם העובדה שבשקלול הסקרים, במקום השלישי ניצב ג'ון אדוארדס עם 13.7 אחוז, ומאחוריו עם 13 אחוז, בלי שבכלל הכריז שהוא רץ, אל גור. מעניין בחיים.
 
אצל המגעילים מוביל המגעיל הראשי, הבלוף הגדול רודולף ג'וליאני. האמת שהמועמדות שלו די מגוחכת, ועם זאת חשובה. מבחינת עמדות חברתיות (כמו הפלות וזכויות הומואים) ג'וליאני הוא המועמד הכי מתקדם שיכלה המפלגה הרפובליקאית להעמיד בכל קונסטלציה שהיא (למרות שיחסו למיעוטים מזעזע). עם זאת, מדובר באגו מניאק חולני, בחולה שליטה כפייתי, בפרנואיד נודע, באדם קטנוני המסוגל להתנהג בצורה הבהמית ביותר האפשרית בפומבי, תוך ביזוי עצמו, משפחתו ומשרתו.
 
אלה ארבע שאלות שדי בהן, לדעתי, לנקב את מועמדותו של הפשיסט הצדקן הזה:
 
1) מר ג'וליאני, האם אפשר לצפות שבמקרה שתסתכסך עם אשתך השלישית והנוכחית, תזמין מועמדות לתפקיד #4 לבחינות בבית הלבן?*
 
2) מר ג'וליאני, האם בכוונתך להמליץ לתפקידי שרים בכירים אנשים שגם גילו בעבר אוזלת יד מוכחת וגם נמצאו חשודים בקבלת טובות הנאה מגורמי פשע מאורגן?**
 
3) מר ג'וליאני, במקרה שכן תצליח למצוא שרים בכירים מוצלחים (וכפי שיכול לספר לך הדייר הנוכחי בכתובת היעד שלך, זה קשה), האם תפטר אותם מיד לאחר שיקבלו קצת חשיפה על מלאכתם המוצלחת בעיתונות הארצית?***
 
4) מר ג'וליאני, במקרה שתבקש לבחור מיקום לחדר בקרה ושליטה במצבי חירום, האם תתעלם מעצתם הכמעט מאוחדת של כל המומחים ותתעקש לקבוע את החדר הזה דווקא ביעד #1 להתקפה הרת אסון?****
 
* במהלך כהונתו כראש העיר ניו יורק, ובעודו נשוי לאם ילדיו דונה האנובר, נהג ג'וליאני לארח במעון ראש העיר (שם גרו ילדיו, בן טיפש עשרה ובת… עשר בערך, נדמה לי) את מי שהפכה לימים לאשתו השלישית, שאני לא זוכר את שמה כרגע. הבת שלו עד היום לא מדברת איתו, והבן שלו מדבר, אבל בקושי, מודה שהוא עוד כועס והצהיר שאין לו שום כוונה לעזור בקמפיין. סתם, הצצה קטנה לאופיו של אדם. אגב, בגלל ההתנהגות הזו זרק שופט את ג'וליאני עצמו מבית ראש העיר והוא נאלץ להתארח אצל חברים בעודו מכהן בתפקיד.
 
** ג'וליאני המליץ על ברנרד קריק, שהיה מפקד המשטרה בשנה ומשהו האחרונות של רודי בתפקיד, וקידם אותו למשרת השר לביטחון לאומי. אלא שקריק, חוץ מזה שהיה חסר כל כישרון בתפקידו כמפקד משטרה, גם נחשד בקבלת טובות הנאה מחברות בנייה אפלוליות בניו ג'רזי (תחשבו טוני סופראנו), גם בהעלמת מס, גם בדיווח כוזב במסמכים שהגיש לבית הלבן כמועמד לתפקיד השר לביטחון לאומי, וגם בשימוש לרעה בסמכותו כמפקד משטרת ניו יורק כדי לצותת לבעלה של הפילגש שלו. הוא כבר נאלץ לסגור עסקאות טיעון על חלק מהעבירות, ועדיין מתנהלים נגדו הליכים על עבירות אחרות. את מועמדותו לתפקיד השר הוא נאלץ כמובן למשוך. אפילו בממשל בוש…
 
*** ג'וליאני פיטר את מפקד המשטרה המאד מוצלח ומאד חדשני הראשון שלו, וויליאם בראטון, אחרי שזה העז להופיע בכתבת שער במגזין טיים שהוקדשה לפעילותו המצוינת. למותר לציין שכל התקדמות של משטרת ניו יורק, קלגסת נודעת לשמצה בזכות עצמה, בתחומים רבים בהם היא היתה ונשארה טעונה שיפור, נפסקה.
 
**** ג'וליאני התעקש, נגד דעת מומחים, לקבוע את חדר הפיקוד והשליטה במקרי חירום דווקא במגדלי התאומים, אחרי שהם כבר הותקפו פעם אחת והיו היעד מספר אחת להתקפת טרור בעיר.
 
בעיראק ה"הסלמה" של בוש משיגה בובקס. אנשים טיפה פחות דוגמטיים מנהלים את הטרגדיה כרגע, ומבין הודעותיהם והצהרותיהם אפשר ללמוד זאת בבירור. השאלה היא מה יהיה אחר כך, ואיך זה יקרב אותנו למלחמת העולם השלישית (ברית בין סין למוסלמים על חלוקת אירואסיה?)
 

ולסיום, א-ביסלע-ספורט:

בעוד פחות משבוע תעלה ותבוא גבירת עולם הכדורגל, מילאן הנאדרה, ותנסה לתבוע את מה שאמור להיות שלה מדי שנה (רק שאז היה משעמם ואיכס וצהוב) – כתר הכדורגל האירופי. כבוד הרב הגאון, הבחור המצוין ורב החמד ריקרדו אייזקסון דוס סאנטוס לייטה (קאקא בשבילכם) יוביל את בחורינו הנמלצים אל היעד הנכסף. אבל האמת שאנחנו אנדרדוגים. ליברפול שלישית באנגליה ואנחנו רק מקום רביעי באיטליה (שששש… אני יודע. אל תפריעו). הם ספגו את המחצית הטובה ביותר ששיחקנו אולי בשנות ה-2000 וניצחו אותנו. הם הפייבוריטים. אנחנו נבוא קטנים.
 
ב-NBA, הליגה הגיעה לשיא חדש של אטימות וצביעות כשהשעתה שני שחקני מפתח של הפיניקס סאנס ממשחק חמישי קריטי בסדרה מול סן אנטוניו, בגלל שדרכו על הקו של האזור שלהם אחרי ששחקן שלהם קיבל פיצוץ מבריון של היריבה. פשוט גועל נפש. דייויד סטרן, אתה גמד שפל ומגעיל (בוחן פתע: מי אמר למי ומדוע?)
 
ובמקומותינו, מאיר איינשטיין היה הזוי כהרגלו בגמר גביע המדינה. מתישהו היה פנדל לטובת אשקלון (איזה פראיירים, לא ייאמן). כדור פגע ביד של שחקן הגנה ברחבה באופן שעצר את התקדמות הכדור. לא משנה אם כן היה או לא היה (השופט לא נתן), הנקודה היא שבאחד ההילוכים החוזרים ראו את כל הרחבה. השופט לא היה שם. בשום מקום. איינשטיין: "השופט אסף קינן היה קרוב מאד לאירוע…". איינשטין במיטבו. אגב, אחי ואני מריצים כל הזמן רעיונות לדברים להדפיס על חולצה. אחד הרעיונות: "איינשטיין? גאון. מאיר? די דביל…". עם תמונה, כמובן. הערותיכם?
 
יאללה, די.

קוראיו הנאמנים של מדור מצוין וחינוכי זה מכירים את השם ערן ורד. לחלק מכם הזדמן להכיר את צחנת העז מקרוב, וחלק מכם מכירים אותו רק מפועלו – בין אם דרך אזכורים שלי על עבודתנו  המשותפת או דרך בלוג הווידאו המעולה שלו. בין שאר הסקופים שלו, ערן היה היחיד שהצליח לקלוט את הדקירה בחוגגי מצעד הגאווה בירושלים לפני שנתיים.

לא פעם ציינתי כאן שלדעתי, במצבי אקשן חי, ערן הוא הצלם הטוב ביותר הפועל כיום בישראל. בשבועיים האחרונים קיבלה כל ישראל הוכחה לכך בעקבות עבודתו המעולה בהפגנות הסטודנטים. תחילה היו הצילומים עצמם, שהיו כה טובים וכה בלתי ניתנים להכחשה עד שהם שלטו במחזור החדשות של ערוץ 10 במשך יממה וחצי, ועלו לערן בנזק למצלמתו ובאף שבור, באדיבות ברך קלגסית במיוחד.

אולם בכך לא תמה תרומתו של ערן למאבק הספציפי הזה. אתמול היה ערן בכנסת, שם הציג בפני ועדה שבדקה את האלימות הקלגסית מצגת וידאו, שהוכיחה לא רק שהיתה אלימות, אלא ששום לקחים לא נלמדו – באמצעות צילומים מהפגנה נוספת, שבוע מאוחר יותר. המסקנה? "המשטרה התנהגה באלימות מופרזת". חד וחלק. ניצחון לכוחותינו, בזכות העבודה – עבודת האקשן ועבודת ההסברה המושכלת כאחד – של ידידנו.

באמצע, בין לבין, הספיק ערן לחתום סיוט משפטי קטן של שנתיים ומשהו, כשהשופט מוקי לנדמן (תחזק ימינו ואיבריו האחרים, סלה) ראה דרך שקרי הקלגסת, זיכה את אחינו מהאשמה המופרכת של תקיפת שוטרים ופתח לשוטרים עצמם חור תחת חדש ומשופר. לא שזה כשלעצמו ישנה משהו, אבל עם עוד שופטים כאלה יש תקווה, ובכל מקרה נעים לראות לפעמים את האמת זוהרת בהיכל הבולשיט.

כשיכתבו את תולדות האקטיביזם בכלל והווידאו אקטיביזם בפרט בישראל בעשור הראשון של המילניום, לא יהיה מנוס מפרק נאה על ערן ורד. זה כבר מובטח לו. השאלה היחידה היא האם עד אז יקבל איזה שהוא ארגון חדשות שכל, ייתן לאיש משכורת הגונה, תנאים ומשאבים, וישלח אותו לכל מקום שעשויים לקרות בו דברים? התמורה מאד פשוטה: השוטים הטובים ביותר שאפשר להשיג. בדוק. אני יודע שעברנו ממודל של מידע למודל של אינפוטיינמנט, אבל בפעם האחרונה שבדקתי, ויז'ואל מנצח עדיין מביא רייטינג.

זהו, דעכה אש המרד?

אז היתה הפגנה. באו ים אנשים. מכל שכבות האוכלוסייה. אפילו מרצ היו שם, וזה מראה שהשטח גבר הפעם – וטוב שכך – על הפוליטיקאים הכסילים, שרצו להשאיר את נס הסטנדרטים המינימליים בידי הימין בלבד. אז מרצ היתה, עם בלון ענק והכל, אבל במספרים הם הובסו על ידי הכתומים, כי עד הרגע האחרון המסר בקרב השמאל היפה היה "לא באים להפגנה של הימין". בגלל זה, כשמאיר שלו אמר את האמת הפשוטה – שמרדף אחרי תיכוניסטים בקסבה מקלקל את מוכנות הצבא לפעילות אשכרה צבאית – היו הרבה יותר צעקות בוז מקריאות תמיכה, וחבל.

אבל זהו, ההפגנה היתה לפני כמעט שבוע. מאז מה? אמרתי מראש – כיכר רבין זה מקום נחמד, אבל לא מספיק קרוב לאולמרט. מי שרוצה ברצינות לדרוש מראש מדינה שיתפטר, חייב לעשות את זה מקרוב. כשהסטודנטים בארה"ב מחו נגד המלחמה בוייטנאם, הם עשו את זה איפה שלינדון ג'ונסון יוכל לראות ולשמוע – ומכל העדויות עולה שזה בהחלט השפיע עליו, והוא ממש לא היה טיפוס רכרוכי. 50 אלף מול בית רה"מ או לשכתו שווים הרבה יותר מ-150 בכיכר רבין.

ובינתיים נראה שחיבת כיסא גוברת על חיבת ציון במשכן נבחרי ישראל. נכון שהיתה נימה שוביניסטית אצל חלק מאלה שסיקרו את התקפלותה המביכה של ציפיטפוט, אבל מה לעשות – זו היתה התקפלות מביכה. אפשר לדבר עד מחר על "פוליטיקה אחרת", "אירופאית יותר", "סגנון נשי בוגר" – יאדא יאדא יאדא. או שהולכים על "כל שתחת השמים", או שלא. או שמן הראוי שראש הממשלה יתפטר, כלומר לא ראוי שימשיך בתפקידו, או שלא. אם לא ראוי שימשיך בתפקידו, לא ראוי לכהן תחתיו במקרה שהוא מתעקש לא לעשות מה שראוי. אין ממש מוצא מהאריתמטיקה הזו. אופיר פינס הבין את זה. איתן כבל הבין את זה. אפילו ברק נאלץ להעמיד פנים שהוא מבין את זה. ציפי-לאה לא מבינה את זה. חבל. יגאל לביב מציע שגם למחנה השלום יהיה מין גאידמק משלו. אין לי בעיה עם זה שבנאדם, שמה לעשות, נעבעך, נולד עם מיליון כפיות כסף בפה ירוץ לפוליטיקה. זכותו בדיוק כמו שזכותו של העני. אבל חשודה בעיניי ההיתלות בבן הגביר, אפילו עם הדעות שהוא משמיע נאות הן.

אה כן – התנצלות בפני ועדת וינוגרד. אמנם דווקא בהם לא השתלחתי נורא למיטב זכרוני, והייתי פחות נחרץ לגבי תוצאת עבודתם מאחרים, אבל גם אני חשדתי בכשרים וקניתי את הספין שהפריחה לשכת רה"מ לגבי חלביות הנוסח העתיד להתפרסם. נימת המסקנות של הדו"ח החלקי היתה מאופקת אך נחרצת, ויותר מזה אי אפשר לבקש. כבוד, כבודו.

ולעצם העניין – נחמיה שטרסלר ממליץ (ותודה לקורא דור) לקחת דוגמא מארה"ב, שם איש אינו תובע מבוש להתפטר מיד. אז קודם כל, אלמרט היה מלקק לכל אחד ואחד מכם את הפטריות בין אצבעות הרגליים בשביל אחוזי התמיכה שיש לבוש, אפילו כיום בשיא שפלו. דבר שני, יש סיבה לכך שהשיטה הפרלמנטרית, בניגוד לזו הנשיאותית, כוללת מכניזם להחלפת ר"מ ללא בחירות ומבלי לשנות אפילו את הקואליציה השלטת. אני מסכים שבחירות זה רע כרגע. יש חלופות לבחירות.

ומה עם המדליה, פקידון?

ראש ה-CIA לשעבר, ג'ורג' טנט, הוציא ספר שבו הוא מנסה בגמלוניות הימלט מהספינה הטובעת של המלחמה בעיראק. טנט תוקף את סגן הנשיא דיק צ'ייני וטוען שדבריו המפורסמים, לפיהם הקייס למלחמה בעיראק הוא "סלאם דאנק" (יעני פיס אוף קייק, יעני ניצחון מובטח מראש), הוצאו מהקשרם. הוא לא באמת מסביר, עם זאת, למה הוא עמד מהצד כשהניאו-שמרנים עקפו, דרכו על, ובייצ'ו (מלשון להפוך לביץ') את הארגון שעליו היה מופקד. הוא לא הסביר לקוראיו הנאמנים שחלק ניכר מהכנסתו מגיע מאז פרש מהשירות הממשלתי מחברות המתפרנסות מהמלחמה בעיראק. ואה, כן: הוא גם לא הסביר למה הוא לא מחזיר את אתנן הזונה שנתן לו בוש, בדמות "מדליית החופש".

"ברח, לוחם חופש"

זו כותרת מאמרו של יונתן פולק בוואלה! היום, על עזמי בשארה כמובן. אני מעריץ את פועלו של יונתן (ושל אחיו שי) למען הנגזלים בבילעין ובכפרים כבושים אחרים, אבל דעותיו הן לעתים קרובות לא דעותיי, ככה שלא מפתיעה הפרספקטיבה השונה שלו.

עם זאת, המאמר שלו לא ממש ממוקד, ומתבזבז על סיפורים על קרוביו (שאמנם ניסו לברוח ממעצר, וכבוד להם על כך, אבל לא ניסו לברוח מהארץ עליה נלחמו. הם גם לא היו נבחרי ציבור שקיבלו על עצמם לפעול במסגרת החוק) ועל אמירות כלליות ונכונות בנוגע לדיכוי הערבים בארץ שלא עוזרות להבין את העניין המסוים שלפנינו.

הבעיה היא שאי אפשר להאמין לשב"כ בשום דבר ובשום רמה. אני, למשל, לא יודע אם החלפנים שכביכול קיבלו כסף מירדן והעבירו אותו לבשארה בכלל קיימים, לא כל שכן אם אכן הודו במיוחס להם, ואם הודו אז בעקבות איזה עידוד בדיוק. הכל, כולל הכל, יכול להיות. ככה זה בשטאזיסטן, שבו הוועד לביטחון הציבור, בראשות קומראד מקסימיליאן רובס-דיסקין, לוקח על עצמו להחליט לא רק מה חוקי, אלא גם מה אסור למרות שהוא חוקי.

אבל לצד זה, מרגיזה ושגויה הגישה המבטלת את האישומים אפילו הם נכונים. יוני מנדל כתב בוואלה על זה שהשב"כ הפך את בשארה לגיבור בציבור הערבי. אין לי ויכוח עם התזה הבסיסית, אבל בהתחלה שם הוא כותב, בשם איזה פרשן פוליטי עלום שם, ש"וכשפורסם שהעניין הכספי הוא לא משהו בסדר גודל אדיר, אז בעצם ההנהגה הערבית והאוכלוסיה הערבית בישראל המשיכו את תמיכתן בו".

סליחה, כן? אין חיה כזו, שח"כ מקבל כסף, בטח ובטח שמקורו במדינות שאסור לקבל מהן כסף, ולא מדווח על זה. ואל תגידו לי "גם המפלגות הציוניות עושות את זה". יכוליות שאיזה ח"כ ציוני מקבל כסף מחו"ל ולא מדווח, אבל כשזה ייוודע הוא יעמוד לדין וגם יישב. נעמי בלומנטל ועמרי שרון קיבלו מאסר בפועל על הרבה פחות.

נכון, הציבור הערבי מדוכא, נכון, הוא מנותק באופן מלאכותי בשל אילוצי המדינה הציונית מהמרחב התרבותי הטבעי שלו. הכל נכון. ובכל זאת. או שאתה רוצה להיות ח"כ, או שאתה רוצה להיות לוחם פורע חוק. אלה שני תפקידים שונים, שיכולים לשרת את אותה מטרה. אבל קבלת כסף ממדינת אויב מבלי לדווח היא עבירה מהחמורות שיכול ח"כ לעשות. ובמעשהו הכתים בשארה גם את תומכיו, שרובם המכריע נבונים ומרוסנים ממנו.

כל זה, כמובן, בהנחה שהוא עשה את זה. אבל אם הוא עשה – זה חמור ביותר (וגם תואם למה שאני הקטן ואחרים שיערנו שהמדובר בו, אגב), ואל תתחילו לתרץ לי. עבירה חמורה היא עבירה חמורה, גם כשהגיבור שלכם עושה אותה.

טוב, יש איזו עז שרוצה כבר לראות מה כתבתי עליה, וגם אני היה רצוי שגם אתפרנס קצת היום. אז נעלה את זה, ובהמשך נדביק פה את ההמשכית. או אולי בפוסט חדש. נראה.

טוף, כרגיל הצטברו יותר מדי עניינים, חלקם ישנים וחלקם טריים יותר, אז אודרוב, לתוכנית האמנותית:

אמרתי לכם, או לא אמרתי לכם שעזמי בשארה – הוא אישית, לא בגלל דעותיו – אפס קטן ונאלח הסובל מתסמונת אין עמוד שדרה? אמרתי, שחור על גבי פיקסל. כן, אני יודע שזו מגרעת נוראית, אבל אני אוהב להיות צודק.

עכשיו, שיהיה ברור – אזרח פרטי לא חייב שום דבר לאף אחד, ובהחלט זכותו להגיד "השטאזי, שכבר הבהיר שהחוק לא מעניין אותו, גמר אומר לשלול את חירותי, ואני דווקא בא לי על חירותי, ואם לא בישראל אז שיהיה בקהיר".

גם לחבר כנסת, מנהיג מפלגה ומי שקרא ללא הרף לאחרים לבדוק בפרובוקטיביות ובגישה עוינת בתכלית את הגבולות ביחסיהם עם המדינה, בורח מן המערכה ברגע שהיא בעצם מתחילה באמת, יש את הזכות הזו – אבל אז זה אומר משהו עליו, על כל פועלו ב-11 שנים ויותר בהם התיימר להנהיג את "ערביי 48", ועל הנוזל הדלוח שזורם לו בוורידים איפה שלמנהיגים אמיתיים, לפעילי צדק אמיתיים, ולסתם אנשים שלמלה שלהם יש משמעות כלשהי, זורם משהו עם קצת ברזל.

מעבר לבגידה בבוחריו, מדובר בבגידה בעיקרון הכי בסיסי של הזהות הפלסטינית פוסט הנאכבה – הצומוד. למי שלא מכיר את המונח, "צומוד" הוא עיקרון שאומר דבר נורא פשוט – לא עוזבים שוב את האדמה. נצמדים, בציפורניים, בראס בן אמו, אבל נצמדים. זה לא אני המצאתי.

שוב, זכותו של כל אדם פלסטיני כשלעצמו להחליט שהוא לא בהכרח מאמין בעיקרון הזה. זכותו גם להחליט שהוא בעיקרון מאמין בעיקרון, אבל מחליט שהמחיר גבוה מדי.

זכותו. אבל כשהוא כל השנים מטיף לזה, חי טוב מאד על חשבון ההטפה הזו, מסבך להרבה מאד אנשים אחרים את החיים עם האידיאלים שלו, ואז מנצל את האפשרויות הפתוחות לו, אבל לא לכל האנשים הקטנים שהוא משאיר מאחור – אז הוא לא יותר טוב מהטינופות המחליאות שהסתובבו בשנות ה-30' עם התואר "אדמו"ר", הטיפו לצאן מרעיתם המדובּל שאסור לברוח מהנאצים לאמריקה או לארץ ישראל, כי שם יוצאים לתרבות רעה, ואז בשנייה האחרונה ניצלו את העובדה שלהם היו הרבה ג'ובות, וברחו כשמלתעות החיה כבר ננעלו על "האנשים הקטנים".

עכשיו, כדי להבהיר, למקרה שעמדתי בנושא לא מספיק ברורה: אני לא מאמין, קטגורית, לשום דבר שהשב"כ ומדינת ישראל אומרים על עזמי בשארה או מפלגת בל"ד בפרט, ועל אף אחד למעשה בכלל. וכן, הקורא דינו, וגם הקורא לאברנטי דיסקין: השב"כ אחושרמוטה צריך את הנחת תום הלב שלי, כי בלי זה הוא לא יוכל לתפקד במסגרת של מדינה דמוקרטית, ואני צריך שהוא יוכל לתפקד. אז אני לא יוצא בכלל בכלל מנקודת הנחה שיש ממש באישומים המיוחסים לבשארה, ומיטיב מאד מאמר מערכת של הארץ להסביר למה. זה לא רלוונטי. אם אין ממש באישומים, אז בשארה פחדן על אחת כמה וכמה. ואם יש ממש, אז הוא טינופת שניצל לרעה את מעמדו והכתים במעשיו – כתם לא מוצדק, אבל סופר טבעי – ציבור שלם.

אמרתי את זה כבר בעבר: אזרחי ישראל הערבים, בהתחשב במצבם האובייקטיבי, מגלים נאמנות מעשית למדינה בשיעור שהוא לא פחות ממדהים.

("מצבם האובייקטיבי": שיעורם הניכר בכלל האוכלוסיה, במיוחד באזורים מסוימים, העובדה שעברו טראומה לאומית מזעזעת, מוקפים מעבר לגבולות בבני "אומתם" ושפתם ותרבותם העוינים למדינה, סובלים אזרחות סוג ב' באלף ואחת צורות; "נאמנות מעשית": לא מסכנים בפועל, במעשה, את ביטחון המדינה, לא משנה מה המאוויים הכמוסים שלהם).

אני לא בא לפתוח פה דיון על הסיבות לתופעה זו, אבל אלה העובדות. כן, יש אזרחים ערבים שביצעו, מבצעים ו\או יבצעו פשעים נגד ביטחון המדינה. אבל אלה כל-כך מעטים שזה… ראוי להכרה, לכל הפחות.

ואז (כן, אני חוזר על עצמי, זה לתועלת עולים חדשים וסתם קשי הבנה), בא עזמי בשארה קטן ומלוכלך, ומסית את האנשים האלה ביודעין לאמץ כיוון שיוביל בהכרח לפיצוץ, וברגע האחרון בורח בדרך שהוא יכול אבל מאמיניו לא. עכבר עכבר, נוס-נוס-נוס.

נ.ב. יכול כמובן להיות שהוא יחזור ויגרום לי לאכול את הכובע, אבל אין לי אלא להסתמך על דבריו האחרונים, לפיהם אין לו כוונה לחזור ולהתמודד עם המצב.

נ.ב. 2: למי שרוצה דעה נגדית, שבעיניי כמובן היא דוגמטית להטפיש, הנה.

טוב, ננסה לצמצם

את כל השאר לפסקאות קצרות (אמר הגרפומן…)

בארה"ב קיבל הימין הדתי

 סופסוף תשלום ממשי ראשון על תמיכתו בבוש – החלטה של ביהמ"ש העליון שלראשונה אוסרת (מאשררת חוק שאוסר) באופן גורף ומוחלט, בלי סייג לבריאות האם, על סוג מסוים של הפלה. מדובר ב"הפלת חילוץ ודילול", בשמה המדעי, ו"הפלת לידה חלקית" בפי המתנגדים. זו הפלה שקורית רק בחודש התשיעי ורק במקרים של צורך דחוף ביותר שנוגע לבריאות האם – אבל בית המשפט החליט שזה לא מעניין אותו.

הצבעת המפתח בהרכב המלא של תשעה שופטים היתה של כבודו אנתוני קנדי, שלאחרונה הופך לאיש הכי משפיע בעליון האמריקאי . קנדי נימק את החלטתו בשני דברים: האחד שהפלת חילוץ ודילול היא תהליך ממש מהפך קרביים (מה שבהחלט נכון). הנימוק השני, והמקומם בהרבה, הוא ש"הרבה פעמים נשים שעושות הפלה מתחרטות אחרי זה".  (הלינק, אגב, מוגש בחסות הכנסייה הראשונה של דליה לית'וויק הקדושה)

אם לא ייבחר נשיא דמוקרט – שגם ישמור על כיסאו לכהונה שנייה – המצב של זכויות האזרח בארה"ב, מול רגישויות דתיות מזורגגות, רק יילך ויחמיר.

הלאה: אובאמה מתחזק בסקרים

 (סגר מ-12 הפרש פיגור חודש שעבר לחמש נקודות היום, ערב העימות הטלוויזיוני הראשון), אבל מאבד גובה אצלי (וזה הרי מה שקובע). קודם כל, השיקאגו סאן-טיימס חושף שקשריו של אובאמה עם אותו מואשם בנוכלויות שאיתו עשה עסקת נדל"ן קטנה ולא לגמרי ריחנית, ענפים ועמוקים בהרבה מכפי שמחנה אובאמה ניסה לצייר בהתחלה. (רוצים תקציר הפרקים הקודמים? בקשו ותיענו בתגובות). כרגע יש כמה שאלות קשות שאובאמה יצטרך במוקדם או במאוחר לענות עליהם. העיקרית שבהן, לטעמי לפחות, היא האם הוא ידע שהאיש הזה, אנטואן רזקו, החזיק דירות להשכרה בשכונות עוני במצב מחפיר, עד כדי כך שהוכרח לעשות שיפוצים בצו בית משפט, בזמן שהוא קיבל ממנו תרומה.

התרומה הספציפית הזו היא זניחה – אלף דולר (מתוך כחמישים אלף סה"כ שרזקו תרם לאובאמה במהלך העשור האחרון). אבל זה לא שייך. בזמן שהוא קיבל את התרומה, רזקו עדיין לא תיקן את המזבלות שעליהן גבה שכר דירה ממשפחות עניות. אם אובאמה היה מודע לכך ולקח מהאיש תרומה, הוא פסול מבחינתי.

ואה, כן – נאומו של אובאמה בתגובה לטבח בווירג'יניה טק היה חיוור ודלוח להחריד. חבל. אדוארדס? כלומר, גם הילי-בוב עדיפה על כל דבר שהרפוגניקנים מציעים כרגע, אבל… איכס.

ותודה לקורא היקר רוגל על ההפנייה, והנה לינק לסיפור, עם וידאו ולינקים לתחקיר בן שני החלקים בסאן-טיימס.

פרדו קורליאונה לא יודע

מה עוד היה לנו? שר המשפטים, אלברטו גונזאלס (שבוש קורא לו בחיבה "פרדו", על שם האח הבוגד והנרצח של מייקל קורליאונה, ואני לא ממציא את זה), נטחן עד דק בשימוע שלו בסנאט, בו הוא נדרש להסביר את המניעים שמאחורי פיטורי התובעים הפדרליים. גונזאלס כנראה שבר שיא כשהשיב 74 פעמים "אני לא יודע" על שאלות הלקוחות ישירות מתחומי אחריותו, כמו ישיבות בהן מוכח שהוא השתתף. שלל מחוקקים רפובליקאים קוראים לגונזאלס להתפטר ו\או לבוש לפטר אותו. הגדיל לעשות ג'ון מק'קיין כשאמר שגונזאלס צריך להתפטר לא בגלל עצם העובדה שהוא חרפה וביזיון, ועל פי הודאתו שלו מנהל כושל ולא מעורב, אלא בגלל שהעובדה הזו מביכה את הנשיא, שלו חב גונזאלס נאמנות.

על יציאת "להפציץ את איראן" האווילית של ג'ון מק'קיין, אגב, שמעתם? אם לא, גם על זה אפשר לדבר.

היהודים שוב מפריעים

תגידו, למה בעצם אנחנו מתנגדים שהסעודים יקנו נשק מתוחכם מהאמריקאים? כלומר, אני מודע לטיעונים העקרוניים, אבל האם הטיעונים הנגדיים נלקחו בחשבון? האם באמת הכרחי לישראל להיראות בכל מחיר כמי שמונעת מכל גורם ערבי באזור לחמש את עצמו בצורה לגיטימית? האם באמת אפשר לטעון שלערב הסעודית אין חששות ביטחוניים לגיטמיים שלא קשורים אלינו? אין צורך בפצצות חכמות? מתי נבין שהעולם קצת התהפך על הראש, ושאנחנו וערב הסעודית, לפחות זמנית, די באותו צד בהרבה דברים?

המציאו ת'שחמט וכל זה

האיראנים מאד חכמים (המציאו את השחמט וכל זה…). הקריאה שלהם למערב "בואו אתם תבנו אצלנו כור אנרגיה וככה תשלטו בתהליך ולא תפחדו מייצור נשק" היא כמובן רק טכסיס השהייה, אבל טכסיס טוב, ויש להניח שכל פתרון של ממש יכלול מרכיב שכזה, כי תכלס זכותה של כל מדינה להכין את עצמה טוב-טוב ליום שבו לא יהיה יותר נפט.

טוקבקיכסטים

כתבתי טור שמשווה את יום הזיכרון אצלנו ובארה"ב. האמת, הוא יצא לי יותר "דעתני" מכפי שהתכוונתי בהתחלה, וגם וידאתי אצל החבר'ה בוואלה! תרבות (חבר'ה = רונה זילברשטיין המהממת) אם הטקסט סבבה להם או שהם רוצים שאשנה. והאמת היא שיותר זרקתי רעיון מאשר הבעתי באמת דעה נחרצת, ואין לי באמת בעיה עמוקה עם איך שמציינים את היום בארץ (כן, מיליטריסטי, פשיסטי, קלישאות… זה יותר החומרים ופחות המתכון, אם אתם מבינים אותי). אוקצור, למה אני מעלה את זה  – התגובות, התגובות… מעורר מיאוס אליטיסטי עמוק, מה אני אעשה.

קצת ספורט

שמעתם את גרשון, אחרי הפנדל מעורר החמלה שהוא בעט נגד חיפה בגביע? "אם זה היה נכנס, זה היה פנדל גדול". כשיוהאן קרויף, סתם שחקן כמובן שלא היה נשוי לדוגזמרת מהממת כמו מלי, רצה להגניב את הקהל עם פנדל יוצא דופן, הוא עשה את זה במצב של 0:4 לזכות קבוצתו במשחק ליגה נטול חשיבות מיוחדת. אבל שימע'לה שלנו יס לו בייסים! הוא יעשה את זה בגביע, בבעיטות הכרעה! אז נכון שאצל קרויף זה גם נכנס, אבל מה זה חשוב. העיקר ששימי שלנו מאגניב ומולטי-טאלנט ו…אמממם, מקורי.

וזה שאלי ארזי, הקלגס לשעבר שמונה למנהל בית"ר, לא קונס את הדוגמנית בסכום חמש-ספרתי על היציאה המסריחה הזו מוכיח, יותר מכל כשליו עד הלום, שהוא לא ראוי לתפקיד.

מה עוד? לראשונה זה שנתיים, תענוג לראות את מילאן לאורך כמה שבועות ברציפות. כמובן שהתענוג העיקרי הוא אל גורדיטו דיוויניו, סניור רונאלדו, שפשוט פורח אצלנו ורואים את זה מגומת חן אחת לשנייה. אבל גם בצ'אמפיונס (שם לשמנמן המבורך אסור העונה לחורר רשתות בשירותנו, יען כי הוא כבר הופיע במפעל במדים אחרים) אין יותר מדי מה להתלונן, והשבוע היינו, עמך רוסונרי, שותפים למשחק הכדורגל הטוב ביותר בכדור הארץ בשנים עשר החודשים האחרונים לפחות (טוב, אולי חוץ מהתיקו 3 בסופר קלאסיקו). העם גם אופטימי במידה זהירה לקראת הגומלין, שם יספיקו 01: או 2:1 ביתיים כדי לעלות למקומנו הטבעי בגמר. וכן, אתם שם באנפילד. אנחנו רוצים אתכם.

ב-NBA יש אחלה פלייאוף, ובארץ יש כל יום ערוץ חדש בתשלום, אבל אף אחד מהם לא מציע שידורים סדירים. צריך לחכות למשחק מספר 3 כדי לראות את אנתוני פארקר הנפלא, שגם אצל הצהובים המגעילים היה קשה לשנוא אותו, נגד וינס קרטר. נביא, נביא הרוג'ר ווטרס הזה (לא באמת, אבל זה היה משפט נכוח מאד).

יאללה, מספיק לעכשיו

אווווווהלמרט, לינדנשמוק, בופי וכל השאר יחכו לפוסט הבא.

טבעה של טיפשות, שנזקה פוגע פעמיים, כמו מטוטלת שיצאה משליטה – פעם בטיפשות המקורית, ופעם בתגובת היתר לנזקים של הפגיעה הראשונה. זה בדיוק המקרה בפארסה של פרשת רמון, שהגיעה היום לסיומה המגוחך, שהיה הולם אילו היה מדובר רק במחזה סאטירי ולא במציאות.
 
תחילה רדפו קלגסים ממשטרת ישראל את רמון מסיבותיהם שלהם, וכמעט הכריחו את המתלוננת להגיש תלונה, תוך שקצינה בכירה משקרת ביודעין ומאיימת על המתלוננת בפגיעה אישית אם לא תעשה זאת.
 
לאחר מכן החליט יועץ משפטי ישר, הסובל למרבה הצער מגידול בצורת מקל של מטאטא בחלחולת, להתעלם מהחריגות הקיצוניות הללו של השוטרים. הוא מחליט להגיש כתב אישום – לא כל-כך בגלל המעשה, וגם לא בגלל העובדה המרתיחה שמה שהיה לנאשם הנכבד בראש, דקות לפני דיון על כן או לא לצאת למלחמה, זה להתמזמז עם מישהי גם היא נדמה לו שהיא נמרחת עליו – אלא בגלל שהנאשם לא ביקש סליחה. משמע, לא בפלילים עסקינן, אלא בסדרת חינוך.
 
בשלב הבא החליט בית דין – בראשות שופטת ידועה לשמצה שמזכה נאשם בערך פעם בשנה מעוברת ונוהגת להכריז בגלוי שהיא החליטה מראש על הכרעתה עוד בטרם שמעה את טיעוני הצדדים, ושהיא חברה נורא טובה של נשיאת העליון שמאד רוצה שהנאשם יורשע – להתעלם בהינף יד מכל ראיה לטובת הנאשם ולהכריז על הרשעה שהיתה בעצם ידועה מראש.
 
ועכשיו, אחרי שמצא לנכון להרשיע את רמון במעשה מגונה, בוחר אותו בית משפט להכריז שמעשה מגונה זה בעצם לא נורא כל-כך, ולא פוסל את המורשע – מורשע פה אחד, במלים קשות, ללא סייג או היסוס – משום דבר, אפילו לא לתקופה מוגבלת.
 
רמון לא היה צריך להיות מורשע מלכתחילה, אבל הרשעתו "ללא קלון" גורמת נזק לעשרות אלפי נשים שבאמת לא שולחות שום מסרים סותרים, לא נמרחות על אף אחד ולא אומרות לאף אחד "אני לא עומדת בפניך, בוא אתי לקוסטה ריקה" ובכל זאת נופלות קורבן להטרדה או גרוע מזה. החלטת בית המשפט מהבוקר אומרת בעצם שאם באמת כפית על עצמך על אשה בלי שתהיה לך שום סיבה לחשוב שאתה רצוי (כפי שהשופטים קבעו נחרצות לגבי רמון), אתה תטורטר קצת, אבל תכל'ס לא נורא. לא בושה גדולה.
 
תתביישו, כבודם.
 
 ****************************************************************************************************

מה חוץ מזה?

נפתח במשל: כשהייתי צעיר, הייתי די גרוע בלהתחיל עם נשים. גרתי בניו יורק ושרצתי הרבה אצל בן דוד שלי. יום אחד עברה לבניין שלו בחורה שמצאה חן בעיניי. אז יום אחד, אחרי כמה מפגשים חטופים אצל בן דוד שלי, אזרתי אומץ, דפקתי על דלתה (באיזה תירוץ שדווקא עבד) וקשקשנו בנעימים. רק מה, כמו דביל שכחתי בסוף לבקש את טלפונה. אז אחרי שהלכתי בערך חצי בלוק, החלטתי לא לתת לזה להפריע לי, חזרתי, דפקתי שוב על דלתה וביקשתי את טלפונה. היא דווקא הגיבה יפה, לא גיחכה ונתנה לי את מספרט הטלפון (האמיתי) שלה – אבל כמובן שדייט לא יצא לי מזה. לפעמים פשוט מחמיצים את הרגע.

עמיר פרץ נתן שיסיטו אותו מהמסלול ההגיוני היחיד עבורו. הניסיון שלו עכשיו להחזיר את הגלגל לאחור הוא משעשע באופן מביך שכזה – כמו שללא ספק חשה אותה בחורה שנתנה לי את הטלפון שלה.

ילדים זה שמחה

שיחקו אותה שני הצהובונים עם הכותרות למהדורות הספורט. ידיעות ("זהב הבן) הצליחו כרוך את הכוכב הגדול (בן סהר שכבש צמד) עם זו ששרה בפתיחה את ההמנון (תנחשו לבד). מעריב הצליח לעשות כבוד גם לסהר וגם לכוכבת הספורט הגדולה של ישראל,שעלתה לחצי גמר טורניר הטניס במיאמי, כשהביא אותה במבטא האמריקאי עם "סהר פאר".

ובאמת, הופעתו של סהר היתה מבטיחה מאד. עבר הרבה מדי זמן מאז היה לנו חלוץ שמאיים מאד גם בריצה לעומק הרחבה וגם ביכולת להפגיז מחוצה לה. הגול השני שלו הזכיר לי – ואני אומר את זה בתור אוהד מילאן – את מי ששיחק עם סהר בקבוצת המילואים של צ'לסי השנה. איזה אוקראיני אחד…

ועוד חדשות טובות מהמשחק אמש – יוסי ניון לא ישחק מול מקדוניה. לא, לא 'תחלקתי על הקלוואסה. הבחור פשוט משחק איום ונורא, הוא אטי גם פיזית וגם מנטלית, וקשטן לא מעז לעשות את מה שמתבקש ולספסל אותו. אז הנה עשו את זו עבורו, ועכשיו רק נקווה שאבו חמסה יבלע טיפה את הכבוד ויזמן את מי שדווקא כן בכושר וכן יכול לתת תנופה במרכז המגרש. מיכאל שלי.

אני אגיע – בחיי שאגיע –  לסיפורים החמים מארה"ב, ולפרשה הלוהטת של פיטורי התובעים, שהופכת בימים אלה לפרשה ענקית בהרבה על העלמה שיטתית של מידע, שתיעודו מחויב על פי חוק, באמצעות שימוש בכתובות דוא"ל פרטיות ושל גופים חיצוניים במקום באלה של הבית הלבן.

אני אגיע לכל זה, וכמובן לסיכום של כנס השלום האזורי שעבר בהצלחה –  בקרוב מאד, אבל לא כרגע.

(הפוסט הזה היה אמור לעלות אמש, אבל הממשק הארורו של רשימות לא נתן.. אז הוא עלה בבלוג המראה שלי, בקפה דה-מארקר, שם כב לא צריך להירשם כדי לקרוא…)

דבר ראשון והכי חשוב – כנס השלום האזורי. למי שהחמיץ את הפוסט הקודם:

יום שלישי הזה (היום!), 19:00, מלון ויטל, מרכז ויצמן בתל אביב (ליד בי"ח איכילוב).

לרשימת הדוברים נוספו יעל דיין ושולמית אלוני, כמו גם נציגים מירדן וממצרים.

העניין (כמו שאפשר לקרוא מדי יום בכותרות הראשיות עיתונים) תופס תאוצה בחלונות הגבוהים, וכעת התפקיד של העם שוחר השלום, שאנחנו תמיד אומרים שאנחנו, להמשיך לקיים את הלחץ בכיוון, ולא לתת לאולמרט להגיד לקונדי "לא". תפקיד דומה לזה שיחק מחנה השלום במהלך דיוני קמפ דייויד ב-77, ולהזיק זה בטח לא הזיק. אז אם אתם בעיר ביום שלישי, בואו תתנו שעה מזמנכם, תגידו שלום לעבדכם הנאמן, תפגשו (עוד) כמה אנשים מעניינים ואולי – אולי – גם תשמעו משהו שיניע אתכם לעזור.

ולעניינים שוטפים:

כל סטירת לחי רצינית באמת הולמת פעמיים – בסטירה ובהפוכה. אחרי שקיבל אהההההוד אולמרט את הסטירה על התעקשותו להמעיד את השפם במשרד הביטחון, הוא מקבל את ההפוכה בדמות שערוריית הירשזון – המאור הגדול שבעבורו התעקש כל-כך שלא לתת את האוצר לשותפתו הקואליציונית.

סתם, הערת אגב קארמית שכזו, מוגשת בחסות המזל המחורבן של כולנו.

ואגב הירשזון – האם מדובר בסיפור דמוי אתי אלון – אדם נואש המבצע פשע מופרך בהיקפו למען אהוב שהסתבך? אחרת אין הסבר לדיבורים האלה על מעילות של 10 מיליון שקל, במיוחד מצד אדם שלא התכוון להתפוגג בקרוב כדי ליהנות מהשלל על איזה חוף טרופי… וחייבים לקחת בחשבון שהמספרים האלה באים מהארגון המגוחך הזה, נו… הקלגסת.

כוחן ללא הפסקה (או: פרוטוקול, עאלק)

קראתם על הקטע של כוחן במשפט גלאט-ברקוביץ'? זוכרים את עורכת הדין גלאט-ברקוביץ'? זו שהדליפה להארץ על חקירת סיריל קרן? היא הרי הועמדה לדין. מסתבר שגם היא עברה אצל השופטת השקולה והשפויה חיותה כוחן. אז באחד הדיונים, נכנסת השפויה לאולם ומכריזה: "זה יכול להיות דיון קצר מאד. אני מכירה את כל הפרטים מהתקשורת". עכשיו, לאור הניסיון שלי עם התופעה הזו, אני לא מופתע אפילו קצת. אבל מה שהיה משעשע – כלומר מרתיח – זו התגובה של בתי המשפט, שהעמידו פנים רציניות באומרם: "אנחנו מתפלאים על הסיפור, משום שהאמירה אינה מופיעה בפרוטוקול". כאילו שפרוטוקול בבית משפט בישראל משקף אפילו חצי ממה שנאמר בפועל בבית המשפט, ובמיוחד את ההתבטאויות השערורייתיות לעתים של השופטים. חה! זו בדיוק הסיבה שהיו אנשים שלא התרגשו מהשופטת ההיא, הילה משהו, שזייפה פרוטוקולים. בלאו הכי הפרוטוקולים הם בדיחה. גם כשהשפויה אמרה בתחילת דיון שלי "אני כבר החלטתי ולכן חבל על הזמן" זה לא נרשם בפרוטוקול. מזל שהיו עדים…

רוצים לשחק צ'יקן?

האיראנים, מסתבר, נסוגו לתבנית ההתנהגות של משטרים אוטוריטריים: הסלמה היסטרית. נכון שאפשר לטעון שארה"ב היא שהתחילה עם חטיפות ("מעצרים") של סוכנים איראניים בעיראק, אבל לא הרי פעילות עמוק בתוך מדינה שבשליטת הצד השני כהרי חריגה של כמה מטר לתוך המים הטריטוריאליים.

בכל מקרה, ברור שמדובר בטקטיקה של "נראה מי ימצמץ ראשון". בינתיים האיראנים – מדינה נאורה שכמותה – טרם אפשרה לצלב האדום או לנציגי שגרירות בריטניה לראות את החטופים ולוודא את שלומם. עכשיו, לי קל כמובן לומר זאת כי לא מדובר בי או ביקרים לי, אבל לו אני בלייר, אני מודיע לאיראנים (בשקט, בערוצים אחוריים) שאו שהצלב האדום ושגריר בריטניה באיראן מוזמנים תוך שלוש שעות לראות את העצורים, או שבריטניה מכריזה שאיראן רצחה אותם ומפציצה את קריית הממשלה ושכונת המגורים של ראשי המשטר בטהרן.

איראן משחקת יותר מדי על הקטע של "עם אלה לא כדאי להתעקש, אלה משוגעים". רוצים להשתגע? יאללה בלגאן. אני לא אומר שזה הפיתרון היחיד, אבל לדעתי האיראנים היו מתקפלים, והיתה נוצרת דינמיקה חיובית לפתרון המשבר כולו. אבל מכיוון שזה הרי לא הולך להיעשות, נותר לקוות שהלחצים הכלכליים שמופעלים על הצמרת האיראנית יעשו את שלהם.

קצב

לך מפה כבר, די. וגם אתה, מהסעיף של העשרה מיליון. מה צריך, שיירקו עליכם ברחוב? יכוליות ששניכם דרייפוס וחצי. נלקק לכם כשתוכיחו את זה. בינתיים תפנו את המקום.

דיכטר

גם אתה, לך מפה. נורא מצטער, הימרת על כל הקופה וקיבלת אותה כמו עוגת קצפת לפנים. אז תתנצל ועזוב את המסיבה כדי לנקות את הפרצוף איפה שהוא.

טוב שיש חמי אוזן

מה הסרט של כתבי הספורט בארץ? נכון, לא היה משחק גדול. נכון, הנבחרת יכלה להעיז טיפה יותר, אבל מכאן ועד להיכנס בקשטן על פחדנות, לקבוע שהיה משחק מגעיל ומשעמם ושזו הנבחרת הכי גרועה שהעלינו על המגרש זה 20 שנה – בואו נירגע ומהר.

1) קשטן עלה עם שלושה חלוצים – שלושה, בעידן השניים והאחד – ושני החילופים הראשונים שלו היו חלוץ בחלוץ. אז נכון, הוא היה יכול לתת הוראות לשחקנים לדחוף טיפה יותר, והיו מצבים שלא הצטרפו לנו מספיק שחקנים להתקפות מבטיחות. אבל למה יש לי הרגשה שאם זה היה קורה היינו מקבלים שלוש חתיכות תוך עשר דקות כי מישהו עלה רחוק מדי ונשרף מהשחקן המהיר שבצד שלו או מכדור ארוך כמו שהאינגליזים אוהבים?

2) הנבחרת עמדה על המגרש בצורה יוצאת מהכלל, והעלימה לחלוטין את שלושת השחקנים הטובים ביותר של האנגלים – רוני, ג'רארד ולמפארד – מבלי לשחק איזה בונקר מטורף ולא על הרגליים של השחקנים האלה.

3) מה לעשות שאין לנבחרת הזו לא קשר בונה גדול ולא קשר הורס גדול? קשטן היה שמח לשבט את יוסי אבוקסיס מעונת הדאבל בהפועל, אבל אין כזה שחקן בישראל כיום.

לסיכום, רק חמי אוזן מנתח את המשחק הזה נכונה, והחבר'ה בהארץ שעשו פרויקט התשלחות שלם מבלבלים במוח במיוחד. קבל כבוד, מיסטר קשטן.

מה עוד היה? יש התפתחויות חמות בארה"ב, גם בקמפיין וגם בפרשת התובעים המודחים, אבל יתר עיסוקיי מוחים על הזנחתם, אז נגיע לזה אחרי הכנס, אם תרצה האלה.