עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

אהההההוד אולמרט, תודה שבאת. אשתדל לעשות את זה קצר, אז תקשיב בבקשה טוב. העבר מת, אוקיי? בשבילך, מה שאמר הנרי פורד שריר וקיים: ההיסטוריה היא קשקוש. ואני אפרט:

זה שעשית עבודה מזעזעת בירושלים, העמקת את עונייה והברחת מתוכה את היסוד היצרני והמפרה? זה מת. היה נחמד אם היית לומד כמה לקחים מהכישלון הזה, אבל מה שחשוב הוא שתשאיר את זה מאחוריך. לא בגלל זה אנחנו פה.

זה שאתה עושה רושם מושחת, וכל הזמן נדבקות אליך פרשיות של חשבוניות, נדל”נים וסיגרים וכל מיני חולירע? עזוב, היה. רק תתאפק ואל תעשה זאת שוב בכמה שנים הקרובות – לא שבתמונה הגדולה נורא אכפת לנו מזה כרגע (ועוזי דיין יכול לשבת בלול, כפי שראינו), אבל זה ייתן לאנשים מסוימים מנוף לעצור אותך.

זה שדפקת לעצמך את הקמפיין, עם התייהרות אולמרטית מכוערת שעשתה יותר נזק מאלף סיגרים? שוין, רק מי שלא רץ לא עושה טעויות, למרות שלאריק בטח היה משהו סרקסטי להגיד על היציאה האומללה הזו שלך. בכל מקרה, אתה עוד תשלם טוב-טוב על הטעות המסוימת הזו, אז באמת אין טעם לענות את עצמך.

אתה הולך לאכול הרבה מאד קש, למלמל הרבה מאד פסוקי תורה, להגיד הרבה בעזרת השם ובעיקר להזרים ימבה כסף למטרות, שאתה גם לא מאמין בהן וגם לא הולך להרוויח מהן. קשה, קשה, אבל זה מה יש.

למה? כי אתה הולך עכשיו להתיישב על הכיסא, לתת את התחת ולהתמקד אך ורק בדבר אחד: ביצוע מדיניות שהיא הסיבה היחידה שהמפלגה הפיקטיבית שלך קיימת. שום דבר, אבל שום דבר אחר לא חשוב. אף אחד לא מצפה ממך אישית לדאוג למסכנים, ובגלל זה דאגו המעסיקים שלך לסנדל אותך עם אנשים שכן ידאגו. רפי המסריח מהמוסד ידאג לסבא ולסבתא, ולאינטרסים של המיינסטרים החילוני והעובדים העניים ידאגו אבו-שפם ופורום “חברינו”, עם קצת סיעתא דשמיא.

אתה? תתכנס זריז או שתחזיר את המפתחות, ונערבב ת’פתקים בכובע עוד פעם. וכדי שיותר מדי אנשים לא יזכרו כמה הם בעצם לא אוהבים אותך: דבר חלש, אתה מפחיד את הישראלולים.

כן, אני יודע שאמרתי, אבל שיניתי את דעתי.

קשה, קשה. בשתי מערכות הבחירות האחרונות לא היה לי ספק מה אצביע. הפעם, כמו שידוע לכם, הפתק של אז אינו אפשרות, ולכן רבה היתה ההתלבטות.

במשך השבועות האחרונים הייתי די משוכנע שאצביע לגמלאים, אם רק ייראה שיש להם סיכוי לעבור. אבל מאז אתמול, כשהתברר שהתנאי הזה בהחלט יתממש, נתקפתי ספקות גוברים. זה שרפי איתן היה בכיר במוסד ידעתי, ולמרות שאני מאד מעריך את העבודה המסורה של אנשי הצללים, אני לא בטוח שאני רוצה אותם בפוליטיקה. אז על זה עוד התגברתי, ואפילו על העובדה שאיתן הוא זה שגייס את פולארד, אבל אז קראתי אצל סבר פלוצקר שהאיש עושה מיליונים בעסקאות חשאיות עם קובה.

עכשיו, שיהיה ברור: החרם האמריקאי על קובה הוא אחד מקווי המדיניות האוויליים ביותר בתולדות העת המודרנית. אני מתנגד לו בתוקף. אבל בנסיבות הקיימות, מסחר עם קובה בהכרח כרוך בכל מיני נכלולים ואפלולית, וזה כבר מתחיל להגדיש את הסאה של מדד האיכסה.

בנוסף, התחוור לי שאשמח יותר להיות שותף להישג יפה של עמיר פרץ – כל דבר יותר מ-22 מנדטים – מאשר אשמח להיות שותף להישג של הגמלאים. אני גם מעדיף שפרץ ייקח קרדיט על הישג משמעותי בתחום הפנסיה והדאגה לקשישים.

בסיכומו של דבר, אם לא תהיה לי עוד הארה, זה מה שיהיה.

ובנימה אופטימית זו, סיכום אחרון לקמפיין הבחירות:

התשדירים הכי טובים:

"דוס על אופנוע" של יהדות התורה ו"בן גוריון" של העבודה

התשדיר הגרוע: דער שטירמר של שינוי

התשדיר ההזוי: סרט האימה הרוסי של הירוקים ו"צומתצומתצומת"

הקו הנבון ביותר (שהיו צריכים להמשיך איתו): ש"ס החברתית

הקו הגרוע ביותר: האוחצ'יות של מרצ

השיפור הגדול ביותר לעומת הקמפיין הטלוויזיוני הקודם: עלה ירוק והעבודה

התגובות כי טובות להתפתחויות במהלך הקמפיין הטלוויזוני: הליכוד על היוהרה של אולמרט, לפיה המערכה כבר הוכרעה

החשיפה הכי הרסנית של מפלגה קטנה באשר למבעיתות האישית של המועמד שלה: תפנית. שלוסר הרבה יותר גרוע, כמובן, אבל אותו זוכרים ממערכות הבחירות האחרונות. אנשים לא ידעו עד כמה צדקני, נפוח ומתלהם הרושם שעוזי דיין מעביר. גם אני חשבתי עליו טובות יותר לפני שראיתי איך בוחר לדבר למצלמה. עכשיו אנחנו יודעים.

נוכחות השטח המרשימה ביותר: האיחוד הלאומי-מפד"ל

נוכחות השטח העלובה ביותר (בוודאי ביחס למספר המנדטים הצפוי): קדימה

זהו, לעת עתה. ועכשיו ניסע לבני ברק, נוודא שהמתים לא מצביעים בשעות אלה כדי שכוהן כמוני יוכל להיכנס לקלפי, ונשיר "איי לאב שפם".

(02:10) עדכון: הנה הלינק להקלטה של התיבה הקולית שלי, עם מספר הטלפון של אוהד שם טוב וההודעה הביזארית, ברבע לאחת בלילה אמש.

———————————————

אתמול נסענו, אום קדם ואני, לצעדת הגלבוע. בשישי בלילה ישנו אצל אבא שלה, בשבת בבוקר קמנו מוקדם, השארנו את קדם בידיו הנאמנות של סבא איציק ועלינו על הקטנוע. נסענו צפונה בכביש החוף הישן, ימינה בצומת פורדיס ועוד ימינה מיד, ועלינו על הכביש ליקנעם, הידוע בכינויו ואדי מילק. מדובר בנסיעה יפהפיה לשעת בוקר, עם הרים ירוקים מהצדדים, שמזכירים שאולי מדובר בארץ שחציה נגב, אבל הקצה השני פשוט מרהיב.

טוף, ככל שהתקרבנו לגלבוע התחלנו לראות יותר ויותר מאחינו בני עדות המנאייק, שדווקא היו סבבה ורק גילו נכונות לעזור. החנינו את הסוס, קנינו כרטיסים (30 שקל לבנאדם, 25 לחברי החברה להגנת), ועלינו על ההסעה לנקודת הזינוק. אחרי נסיעה של איזה 10 דקות במעלה הגלבוע – רכס שמייצר מדבר צל גשם קלאסי – הגענו לנקודת הזינוק. מה שאהבתי זה שלא היה הרבה טקס ו"ארגון". הביאו אותך לנקודת ההתחלה ויאללה, תעשה מה בא לך. היו כאלה שבכלל עשו את המסלול באופניים, כאלה שבאו עם כלבים, כאלה שבאו עם ילדים – אפילו כמה עם ילדים בגילו של היצור שלנו – וכל אחד בקצב שלו, כל אחד הראש שלו.

אז התחלנו לצעוד לנו במורד ההר, בשביל עקלתון כזה, ככה שאפשר לראות כלפי מטה את אלה שמקדימים אותך וכלפי מעלה את אלה שבמאסף. הרבה אנשים עצרו ככה להתרעננויות שונות ביער שלצדי הדרך, ואני חייב לציין, כשאני חושב על זה, שאת ריחו של המרענן הרשמי לא קלטתי שם. אנשים שנראו כאילו הם בקטע חופשי היו.

אנחנו מצידנו הסתפקנו בסנדוויצ'ים ובקבוקי מים. אז צעדנו לנו, הרגשנו את הלאות הנעימה נבנית בשרירים, נשמנו אוויר נקי ובעיקר דיברנו. דיברנו ברגוע, בלי הסחות הדעת של הבית, בלי ההתשה של הצורך להיות מודע בכל רגע למה עושה ואיפה נמצא נזק ג'וניור 🙂 היה מאד מרענן ומרגיע.

והלכנו.

והלכנו. וכשהייתי בטוח שהגענו ככה לנקודת האמצע, נתקלנו בשלט שאומר: 9 קילומטר לסיום. משמע – הלכנו רק שני קילומטר (מתוך 11 של המסלול הבינוני. יש גם 20 ו-5). טוף, המשכנו ללכת.

פרחים דווקא לא ראינו המון. כנראה האביב בא מוקדם השנה, וכבר נגמרו. ראינו כלניות, אבל אירוס הגלבוע לא היה. היו המון חרדלים, ונזכרתי בקטע מצחיק על ישו (שכל הזמן היה משווה דברים לזרע החרדל). הסתחבקנו עם הכלבים שהיו בדרך, ואפילו נכנענו לתאווה למשהו מתוק, וקנינו ארטיקים מאיזה גזלן, שאיתו חלקנו את הבדיחה הבסיסית על גזלן: אחד בא לגזלן מבקש קולה. המוכר אומר לו "20 שקל". הבנאדם אומר "20 שקל??? במחירים האלה, לא יהיו לך הרבה לקוחות". אומר לו המוכר: "במחירים האלה, אני לא צריך הרבה לקוחות…"

והמשכנו ללכת. הנוף התחיל להשתנות, ולקראת הסוף עברנו במחצבה ענקית של חברת "אבן וסיד". חצינו את המושבה גדעונה לנקודת הסיום. את עמיר פרץ לא ראינו, וגם לא ראיתי בשום שלב את ההתגודדות הגדולה שהייתם מצפים לראות סביבו – והייתי שם לב.

אוקצור, קיבלנו את המדליות שלנו, קנינו חולצות למזכרת וחזרנו לסוס הברזל, שנשא אותנו לסבתא של נירית לארוחת צהריים טובה. משם סבא איציק לקח את אום קדם והנסיך במכוניתו חזרה הביתה, ואני דפקתי רכיבה מאד מהנה, במהלכה נסעתי מעפולה לדרום תל אביב ב-80 דקות, כשבדרך אני צורח את Living on a Prayer של בון-ג'ובי 🙂

הילד, שקיווינו שיהיה מותש מכל חוויות היום (טיולים עם סבא איציק בקיבוץ וכאלה), דווקא שאב עזוז מכל מה שעבר עליו והלך לישון רק בעשר ורבע. אז עשינו אמבטיה חמה והלכנו לישון.

"סטלנים מפגרים? אנחנו? לא!…"

אגב, מסתבר שמישהו קם וביצע את מה שקרא שם טוב לעשות ל"ברמן האידיוט" (ראו בפוסט הקודם). זה היה שם-טוב בעצמו. הוא התקשר ב-0:44, ציחקק, ואז הוא או מישהו אחר עשה לי ספירה לאחור וניתק (הכל מוקלט. קישור לקובץ קול בקרוב). בשמונה בבוקר התקשרתי בחזרה למספר. ענה לי קול של אחד שהלך לישון עם הבאנג ביד ועדיין מדבר מתוך שינה. אמרתי בוקר טוב בנימוס והסברתי ש"אני מחזיר לך צלצול. השארת לי הודעה ברבע לאחת בלילה". הוא מלמל משהו לא ברור. שאלתי "מי זה?" והוא לעלע: "אוהההההד…" (בדיקה העלתה שהטלפון אכן שלו). שאלתי אותו במה אני יכול לעזור לו והוא המשיך לגמגם שיחזור אליי. ביקשתי "רק תתקשר לא יאוחר מעשר בערב, טוב מתוק?" וניתקתי.

אילו הייתי פעיל בעלה ירוק, הייתי כל-כך שמח – אקסטטי – לדעת שהמזכ"ל שלי עדיין חורפ, מסטול ולא מתקשר גם אחרי שעונה לטלפון – בשמונה בבוקר, יומיים לפני הבחירות… 🙂

טוף, פרסמתי אייטם תחת כותרת זו בוואלה. כמובן שהרוחות סערו ורגשו במחנה החינוך מחדש שנהיה מעלה נידף. כמה סערו? נעזוב את ההשתלחויות (אין לי, כידוע, בעיה עם השתלחויות); נעזוב את השקרים הקטנים והגדולים. אבל כשמזכ"ל של מפלגה כותב הודעה בנוסח הבא:

——————————————————-

"רחביה ברמן, שלפני שבוע הושעה מהפורום עקב גידופים והתנהגות בלתי הולמת, השתמש בבמה שהוא מקבל מאתר וואלה בשביל לתקוף אותנו באופן שקרי ונבזה.

http://elections.walla.co.il/?w=//879746

הטלפון של ברמן האידיוט הוא XXX-XXXXXXX *. יש אישור להתקשר אליו בכל שעה בכדי לספר לו מה חושבים עליו אנשים טובים אשר משקיעים מאמצים אדירים להגשמת חלום ענק.

ברמן הוא איש מכוער (גם מבפנים וגם מבחוץ). האיש סובל (או שמא נהנה?) מהפרעות קשות הגורמות לו לירוק לבאר ממנה שתה ולצאת נגד המפלגה היחידה שעשויה להכניס שפיות לפוליטיקה."

* (מספר הטלפון אכן פורסם במקור)

——————————————————-

אני חושב שזה די מוכיח את טענתי הבסיסית.

מסתבר שתוך זמן קצר מישהו הצליח לחדור מבעד לחומות המקיפות את תודעתו של האיש (אוהד שם-טוב, קוראים לו), ולהסביר לו שאפילו הוא כפוף לחוקי מדינת ישראל, אז הוא שינה את זה לנוסח קצת יותר שפוי, בלי "בכל שעה", ועם קשקושים מגלגלי עיניים על "בנועם", ו"פוליטיקה של אהבה". בטח שלומי הכתיב לו 🙂

מצד שני, מספר הטלפון שלי עדיין שם, אז לאלה מכן שתמיד רצו להציק לי ולא ידעו את המספר, זה שם. עם זאת, מי שיתקשר בשעות לא סבירות (כמו שהציע הדביל) יטופל כאשר תמצא ידי, במסגרת החוק.

אגב שלומי, האיש איבד את זה. אם כי אני מבין שהוא נפגע קשות, והוא באמת לא עשה לי שום דבר אישית חוץ מאשר לא לקחת אחריות על הארגון שלו. אבל הסיבה שפעילי עלה ירוק כל-כך העריכו אותו תמיד, גם כשנשבר להם הזין מבועז, היא שהוא נתפס כ"נשמה טהורה". נשמה טהורה לא משקרת במצח נחושה ולא יורדת לרמות שהוא יורד אליהן בחודשים האחרונים. הוא כתב שם מניפסט ארוך וזרוע שקרים כדי להוכיח שאני מניאק וכיו"ב. שוין.

אגב, לאלה מכם שטרם הזדמן להם להיחסם בפורום עלה ירוק, זו חוויה משעשעת למדי. אוהד, בהיותו לוחם ידוע בעד חירויות הפרט, מצנזר שם בטירוף. רק אתמול הוא חסם קיבוץ שלם ומלא סטלנים בגלל שמישהו שם (לא אני) העז להגיד לו שהוא לא בסדר.

לא זה מה שמשעשע (למרות שגם). מה שהורס זה המסך שמקבלים אחרי שחוסמים אתכם:

לא ענק? "מידע גורלי"! "טא-טא-טא-טאם!!!" 😛

אגב, אני מבין שייתכן שגם חלק מהקוראים השפויים שלי עשויים להיפגע או להיעצב בגלל מה שכתבתי, ואשמח לענות לשאלות.

מחר אני מקווה לכתוב משהו על צעדת הגלבוע, שזו חוויה ממש נחמדה וחיובית שזכיתי להיחשף אליה היום לראשונה בזכות יוזמתה הברוכה של אום-קדם. מתי שהוא, הבן של אום קדם יואיל בטובו ללכת לישון, בלאד, ואבו קדם וזוגתו יוכלו להיכנס לאמבטיה ולתת מרגוע לשרירי רגליהם הדואבים. לילה טוף.

הייתי חולה מת אתמול, אבל בכל זאת עיינתי לי בעיתון (כפי שאני נוהג לעשות בימים שאיני הולך לעבודה), ומה אני רואה בשופר המוזסיה, בעמוד 9 למטה? "חוקרים בארה"ב: הלובי הישראלי הוביל למלחמה בעיראק" (משהו בסגנון, העיתון נזרק בטעות)

אמרתי לכם שזה יקרה. דפדפו בארכיון שלי באוקטובר 2003, ותגלו שם אזהרה מפני הדבר הזה. אז נכון, זה לא הממשל אומר… בינתיים.

והכי נורא? שזה לא מופרך מהתחת, כמו כל-כך הרבה מהשטויות של האנטישמים. הלובי הפרו-ישראלי בהחלט דחף בעד מלחמה, ובעלי הברית הנלהבים ביותר של ישראל בממשל – אנשים שכינו את עצמם בהתרסה "ליכודניקים" – הם אלה שהגו והניעו בפועל את המלחמה הזו. קשה גם להכחיש, מכל מה שקוראים מדבריהם שלהם עצמם, שהנימוק "זה יעזור מאד למצב הגיאו-פוליטי של ישראל" שיחק אצלם תפקיד גבוה מדי בשיקולים.

חכו, אלה רק הצלילים הראשונים של הסימפוניה הזו.

גאידמק ומיסטר האן

מאז שנכנס לחיינו מושיע הבית"רים ויקיר הקומץ ארקדי גאידמק, אני שובר לעצמי את הראש: את מי לעזאזל הוא מזכיר לי??? ואז, במוצ"ש, בעודי נאבק בווירוס המשונה שתקפני בזדון לבבו, נפל לי האסימון: מיסטר האן! הרשע מ"הדרקון" (Enter The Dragon) של האדמו"ר ברוס לי, זצוק"ל.

לא מאמינים? טוב, יכול להיות שגם עכשיו לא תאמינו, כי לא הצלחתי למצוא את התמונות של החיוכים הזהים, אבל הנה:

דוקטור

ארקדי

ומיסטר

האן

ובנימה מטרידה זו, נאמר אמן.

בתשדיר המפות של הליכוד – המבשר אחת ולתמיד על מות המחויבות של הליכוד לישראל שלמה מהים עד הירדן – יש קטע מעניין. במפה שהליכוד מייחס לתוכנית אולמרט, ישראל צבועה באדון ופלסטין בלבן. כשהמפה מתחלפת ל"גבולות הביטחון" של הליכוד, ישראל נצבעת בכחול ופלסטין במין תכלת שכזה, בת גוון של אותו כחול.

ללמדך: לא רק שהישות הפלסטינית תחת הליכוד תהיה קטנה יותר, אלא שהיא לא תהיה באמת עצמאית. אנחנו נמשיך לנהל לפלסטינים את החיים בדרך זו או אחרת. כי זו הרי השריטה של יותר מדי ישראלים – הם מ-פ-ח-ד-י-ם פשוט להניח לפלסטינים לנפשם ולהתמודד עם מה שהם יבחרו לעשות אם וכאשר. כמו ילד במגרש המשחקים שהצליח לרתק את יריבו אל הקרקע, אבל מבועת מהאפשרות שהילד השני יכסח את אמ-אמ-אמש'שלו אם רק יעז לעזוב אותו. אז הילד הראשון לא עוזב את השני – גם אם זה משאיר את שניהם מתגוללים באבק.

סתם, משהו קטן על ההנחות הלא-מבוטאות הטמונות לפעמים בתשדירים.

לעניינים אחרים

אני חייב להודות, לבושתי יש לומר, שבזמן אמת של המצור ביריחו, לא ממש קלטתי עד כמה זה היה משפיל ומיותר שהאסירים הפלסטינים צולמו שם במערומיהם. אין לי בעיה עם זה שהכריחו אותם לצאת, ואין לי בעיה עם זה שרצו לוודא שהם לא מחביאים עליהם נשק. אבל מה הבעיה להגיד להם להגיע עד לחומה עם הבגדים בידיים ואז לתת להם להתלבש לפני שהם יוצאים לשטח הפתוח? מה הבעיה פשוט לאסור על הצילום לכמה רגעים? ובוודאי לאסור על הצילום המתמשך של האסירים אחרי שכבר יצאו וכותרו על ידי שוביהם?

אגב, בניגוד לאום קדם, אני סבור שהפעולה עצמה היתה הכרחית. לא שגנדי, הטרנספריסט וחברם הנאמן של רוצחים וגנבים, חשוב כאדם ממני, מכם או מאלף נרצחי האינתיפאדה האחרים. אבל מי שרוצה להיות מדינה ולפעול במישור המציאות הזה חייב כן לקבל על עצמו ערכים מסוימים. ומעבר לעובדה שפשוט לא עוברים לסדר היום כשרוצחים לך שר, לא עוברים לסדר היום כשמפרים הסכמים. נכון, אנחנו מפרים איתם הסכמים כל הזמן, ואכן הם נוקמים על זה. אבל במצב הנוכחי, כשמתבצע מאמץ להכריח את חמאס לרדת מהעץ המטופש של אי-הכרה בישראל ולשאת לתת במישור המציאות המשותף – במצב כזה אי אפשר לתת שאחד מהמעשים הראשונים שלהם בשלטון יהיה להפר הסכם קודם של הרשות איתנו.

רק אם הציבור הפלסטיני יראה שהפרת הסכמים איתנו גוררת תגובה לא רצויה, הוא ילחץ על מנהיגיו – יהיה שם מפלגתם אשר יהיה – לא לעשות את זה. אותו הדבר בדיוק, אבל בדיוק, נכון לציבור הישראלי. פעמים רבות מטשטשים כלי התקשורת בישראל את הקשר הסיבתי והתזמוני בין חיסול ממוקד לבין פיגוע. רק כשנתחיל להפנים שלפעמים המנהיגים שלנו הם שמתחילים בלי כורח דוחק באמת, נפסיק לעשות את זה סתם כי בא לנו.

ועדת החקירה המצחיקה לעניין עמונה

לגבי גדעון עזרא – אני חייב לומר שאני מסכים איתו על שלא ציית לוועדת החקירה בעניין עמונה. חברי הכנסת יכולים להתחסד עד מחר על קדושת החוק וריבונות הכנסת. אם הם בעצמם חותכים את אמינותם לגזרים בסירוב להקפיד על מראית עין של אובייקטיביות, שלא יתלוננו שאיש לא מאמין להם.

במצב רגיל, חבר כנסת אינו מעורב, בגופו ממש, בעניין עצמו אותו חוקרת ועדת חקירה פרלמנטרית. אז במצב הנדיר שכן קורה כך, אי אפשר להימנע מלמנות דווקא את 2-3 חברי הכנסת הללו לוועדה? הרי הם נדרשים לוועדה בתור עדים, ריבונה של עולם. איך הם יכולים לכהן בה???

מי שעושה מעצמו צחוק, יהיה לצחוק. עולם נורא מוזר.

היו עוד דברים, אבל אני לא זוכר כרגע. מקסימום נכתוב עוד פוסט.

טוף, האמת שהתלבטתי הרבה אם לעשות את זה, אבל החלטתי שאין עם זה בעיה ממשית, ושבית המשפט העליון בכל מקרה יגיד שלמה לא לחכות עד הבחירות שהעם יאמר את דברו, והעם הרי זה אני, ואני את דברי אומר כבר עכשיו – בקיצור, אני מציע, לרגל חג הפורים הבא עלינו לטובה, למכור ג'ובים בממשלת קדימה העתידה, אם תרצה השם, לקום להשתרר עלינו.

ואיך בדיוק אני עושה את זה? ובכן, הסוד הוא לא הצטרפות חשאית של מאוכזבי עלה ירוק לבועת הכלום הנוצצת, אלא הבן שלי, משוש חיי, שרק נולד וכבר יש לו קשרים אחושילינג. מה קשרים לו, לעולל הפותה, אתם שואלים? טוב, נו, נגלה לכם. קדם שלי הוא בן דוד גאה של עמרי ושל גלעד.

כן, כן. ואם חשבתם שירדה קרנם של הנסיכים, טעות מרה בידיכם. אתם ודאי סבורים, קינדערלך, שבקדימה הרי לא יעזו עכשיו "לעשות טובה" דווקא לעמרי ולגלעד, ויתרחקו מהם כשם שמתרחק הוא אדם מחולי קשה, לא עלינו. אלא שמה עושה הגורל? קודם, כשהיו גלעד ועמרי שועים אדירי כח, שטמום הבריות על שחיתותם. ואילו עכשיו מקרה סעד הם, רחמנא ליצלן, ומצווה בישראל להיטיב עמם.

אוקצור, מה אני אומר? מלה של קדם לעמרי (תינוקה הרך של גיסתי האחת) ולגלעד (בנה עטור תשעת החודשים של גיסתי האחרת), והשניים מזיזים הרים, מכופפים אוזניים ומסובבים מרפקים כדי שבקשתכם תיענה לפי התור, תודה.

אז כמו שאמר אבשלום, שפעם-פעם היה לי שיער כמו שלו, הנה דבריכם טובים ונכוחים, ושומע אין לכם מאת המלך, אז בואו, מה שאתם צריכים, נסגור לכם את הפינה הזו באחריות.

כמה עולה? היום פורים, אני עושה לכם את זה בתור טובה. אבל יום אחד, וייתכן שהיום הזה לא יבוא לעולם, אני אבקש מכם להחזיר לי את הטובה הזו…

יאללה, די לזיין ת'מוח. פוטוגרפים להמונים.

And there's a starman, waiting in the sky…

הנסיך הקטן תחת חופת עלים, שבת בבוקר, הפארק הלאומי

 

קדם מקשיב לאייבי נתן

אוי, התשדירים האלה.

תיכף נגיע גם לתשדיר הזוכה ללא שום מאמץ בפרס הביזאר, והנזכר לעיל בכותרת, אבל תחילה כמה הערות:

* נירית (הלא היא אום-קדם), ששבוע שעבר עבדה כמה פעמים ערב וראתה רק מקבץ אחד, מסכימה אתי שתשדיר הזרעונים של מרצ מכוון לא נכון. אני אמרתי אוחצ'י מדי, היא היתה עדינה יותר ואמרה "צפונבוני מדי", אבל זה אותו דבר. לא יעבוד מחוץ למתחמים עירוניים מסוימים ומוגבלים. דווקא על תשדיר הכותל שווה להם לחזור.

* התשדיר השלישי של עלה ירוק לא משהו בכלל. באשר לחצי הראשון – יש דברים הרבה, הרבה יותר דחופים מעזרה לאמנים ולאמנות, במיוחד כשמדובר במוסיקה פופולרית. נכון, קשה מאד להתפרנס ממוסיקה בארץ, אבל זה בגלל גודל השוק, ולפחות יש שוק עירני, שזה הרבה יותר מכפי שאפשר לומר על אמנויות פלסטיות וכאלה. אין לי בעיה עם הגדלת התמיכה הקיימת באמנים (פרסים, מלגות וכיו"ב), ןעם הענקת סבסוד כזה גם למוסיקאים, אבל זה ממש לא בראש סדר העדיפויות, ואפילו לא בחמישייה או עשירייה הפותחות. באשר לחצי השני, הקונספט חמוד אבל לא עובר טוב. מוטב היה לקחת את הסיפור על רבי הלל כפשוטו, או פשוט לתת לבחור להיתלות על החלון במקום הקפיצות האלה. לפחות המטרה של החצי השני הזה כן כלולה בחמישייה ואפילו בשלישייה הפותחת.

* הירוקים הם לא היחידים שמצהירים דברים שמנותקים מהעובדות הפשוטות. גילה פינקלשטיין מהמפד"ל, "אנחנו חסמנו את דוברת ומחקנו את שינוי מהמפה הפוליטית". זה יופי, גילה. ואני ניצחתי את רונלדיניו באחד על אחד ושכבתי עם יעל בר זוהר, בר רפאלי ויונה אליאן בצעירותה – בו בזמן! באמת, נו. למה שאגיד סתם?

* לעומת זאת, התשדיר של האיחוד הלאומי עם מראות הפינוי והתודה הסרקסטית היה די חזק.

* למפלגת "לב" יש תשדיר לא רע בכלל. לא ברור לי מי זו המפלגה הזו ואם יש מספר תלת-ספרתי של אנשים שיודע על קיומם,אבל תשדיר בסדר.

* מבין שלוש הגדולות, רק לעבודה היה תשדיר שאפשר לזכור את הפאנץ' ליין: אולמרט מסתחבק עם מיליונרים ואומר להם בחיוך של לשון החופרת בעכוז: "אני מאחל לכם שתרוויחו יותר", ואז הצהרה על שכר מינימום. אגב – הם החליטו לחזור לעניין של האלף דולר. יפה להם.

* שינוי פאתטים, עם ההתבכיינות על הפסילה. יש לכם ים כסף, צלמו משהו אחר ודי. אבל לפחות הם ערכו אותו מחדש ולא שמו בלאקים מטופשים כמו ביומיים הראשונים שאחרי הפסילה. הקמפיין של "חץ" הרבה יותר מהוקצע ופחות מתלהם. הם לפחות מסבירים מה הם רוצים לשנות, ולא סתם מנפנפים ברעיון האימה של "ש"ס בממשלה". את "הלא אינכם רוצים, חברים, כי ג'ונס יחזור?" אורוול כבר כתב, וגם אז הכוונה לא היתה להוציא את הדובר באור חיובי.

וכעת נעבור בשידור ישיר לאולם קודאק בלוס אנג'לס, שם יוענק אוסקר מיוחד, על שבירת כל שיאי הביזאר המתועדים. והזוכה הוא: פ–א–ר…..ו–י–ס–נ–ר! ! ! ! ! ! ! ! ! !

נעזוב רגע את המסתורין של "הירוקים עברו את אחוז החסימה" שהם מתעקשים עליו, הפעם בהטיה של "עברנו". מה זה היה סרט האימה משנות ה-40 ברוסית? קודם כל, אשמח אם מישהו יתרגם לי מה הבנאדם אמר, כי הירוקים החליטו להתנהג כמו מפלגה ערבית מהסוג המיליטנטי ולא לתרגם לעברית. אבל כמו שאומרים אצלנו בשכונה, למה ככה, אחשלו? תשב, תשתה מים, קח אוויר ואל תצעק עלי, בלאד.

ברצינות, מה זה היה, למען השם? איזה פלח באוכלוסיה אמור להתרשם לטובה מהדבר הזה? אחינו יוצאי עדות סרטי דרקולה?

נירית משוכנעת שהירוקים לא באמת רוצים להיכנס לכנסת, אולם שחשוב להם מאיזו שהיא סיבה לטרוח ולהיראות כאילו כן. טעון בירור.

זהו להפעם. על ערב התשדירים השלישי לא כתבתי, אבל מי שעשה את זה, וברמה, הוא אחינו בן עדות הראסטה, הצ'יף בכבודו ובעצמו, אור קלפר.

אתמול פתחתי את הטור שלי תשדירי הבחירות בהשתלחות* בתשדיר האנטישמי של שינוי ובתמיהה איך לעזאזל בייניש יכלה לפסול קטעים שפוגעים בערבים ובעובדי ציבור (!) אבל לא בחרדים. אז באיחור אופנתי נפל לה האסימון, לנערת הפוסטר לירידת קרנו של ביהמ"ש העליון, והיא אכן פסלה את הקטעים.

אז מה עשו הגאונים של לוינטל? הקרינו את התשדיר, עם בלק-אאוט גס במידה מוקצנת לקטעים הפוגעים ביותר (אלה שבהם דוסים סטריאוטיפיים נאחזים בעקבי הגיבור ונגררים באבק רגליו).  לא לגמרי ברור אם זה היה ניסיון לעורר רחמים (מלשון "גוועלד, מצנזרים אותנו!!!") או פשוט חידלון אישים – לא הספיקו להחליף תשדיר או לשפץ אותו במינימום של מקצועיות. אשמח אם תצביעו בעד אחת האפשרויות בתגובותיכם ונעשה מין סקר לא מייצג. בניגוד לאתמול, קיצוץ סצינות האנטישמיות הארדקור הופך את התשדיר הזה ראוי לציון כלשהו: 0

עוד מעין תחזית שהופיעה בלעדית במדור מצוין וחינוכי זה היתה התמיהה על הויזואליה הקיצונית בתשדיר של קדימה על נתניהו. מעבר לבעייתיות שבלהיראות כמי שתוקף את האחר כשאתה מוביל עליו בפער עצום, היה קטע, בסוף של התשדיר, שהתמונה של ביבי קופאת במין נגטיב אפור כזה, והחלק האחורי של הקרקפת שלו נצבע באדום. לזה ספציפית התייחסתי בדיבור על הויזואליה הקיצונית.

אז מה אנחנו רואים היום? האדום הזה רוכך לאפור. תובנות פוליטיקה נבואיות – בלעדי במדור מצוין וחינוכי זה.

ובקשר למספרים המובטחים של הלוטו? אני עובד על זה. אודיעכם דבר.

טוף, נמשיך עם התשדירים. אתמול התלוננו שהעבודה מחביאה את פרץ. אני מקווה שאפשר להפסיק לקשקש על זה. פרץ היה דומיננטי במקבץ התשדירים היום, והוא נראה בסדר גמור. בסדר גמור פלוס, אפילו. דיבר בצורה רהוטה, בנימה כנה. בעבודה יכולים להיות מרוצים. ציון: 8.5

בליכוד, המפות שהם הראו נראו לי יעילות. הקטע שלהם עם פרס היה מאד, מאד אפקטיבי (מה יש בו, בשימע'לה, שהופך אותו מטרה מושלמת כל-כך לתעמולה קטלנית?). ההפחדה נראית לי מוגזמת ומיושנת, וממה שקראתי קבוצות מיקוד בכלי תקשורת שונים, עושה רושם שאני לא לבד. מצד שני, כמה אנשים מודים שהצליחו להפחיד אותם? ציון: 8

חוץ מקטע האנטי על נתניהו, אני לא זוכר שום דבר, בכלל, מהתשדיר של קדימה. אם אני ראובן אדלר, זה לא מוצא חן בעיניי. מצד שני, בגלל זה הוא ראובן אדלר ואני בקושי גומר ת'חודש. ססססעמק ה"מקצוענים" האלה. ציון: 7

התשדיר של הגמלאים עובד. כרגע הם מובילים, למעשה, במירוץ על הקול שלי. מבחינה אינטרסנטית גרידא זה נראה לי כמו השקעה שאין נבונה ממנה, שהרי כולנו נהיה גמלאים יום אחד. נכון, סיכוייהם להיכנס קלושים, אבל אין מפלגה שעוברת בוודאות בסקרים שיש בכלל סיכוי שאצביע לה, אז מה זה משנה. הגמלאים מצליחים להימנע מהצגת האקסנטריות של רפי איתן ושל מה שמו במקום השני אצלם. השימוש שלהם ברעיון של "יש הרבה מאיתנו, אנחנו רק צריכים להצביע לפי האינטרס שלנו", הוא נבון מאד. ציון: 8.5

תשדיר הפאב של עלה ירוק בהחלט טוב. נראה הרבה פחות חובבני טכנית מתשדיר הלסביות. הקריינות של שלומי עוברת בסבבה. המשחק לא שייקספירי, אבל גם לא קרש כמו בטלנובלה של המפדל. ציון: 8.5

התשדירים של ש"ס ממשיכים להיות אפקטיביים, בלי נקודות תורפה משמעותיות (בוודאי לא אם מנסים לראות מבעד לעיניים של קהל היעד). השימוש באשה רוסיה המזדעקת על העוני הוא המשך של הקו הנבון המתמקד בפן החברתי על חשבון הצדדים המזוהים יותר עם ש"ס – דת ועדה. ציון: 9

אגב המפדל: אורלב עובר מסך כל-כך הרבה יותר טוב משאול יהלום. אם יש להם שכל, התשדיר של שאול לא רואה יותר מסך. ציון: 7.5

האופן שבו התשדירים של ליברמן ממצבים אותו כדמות של גיבור אולטימטיבי לעלייה הרוסית מבריק, אבל חייבים להודות שהחומר פשוט נמצא שם. עם כל כמה שדעותיו מגונות, ליברמן אישית הוא כלי-כלי אחושרמוטה, ומי שמרשה לעצמו לשכוח את זה לרגע הוא אידיוט. מכל הפוליטיקאים שהגיעו לוואלה לשיחות היכרות אוף דה רקורד, והגיעו לא מעטים ולא זניחים, ליברמן היה המעניין מכולם לדעת כל מי שהיה שם. ציון: 8.5

מה עוד היה לנו שם? התשדיר של צומת היה ממש הזוי. "צומתצומתצומתצומת"? זה אפילו לא אינדוקציה סאבלימינלית. זה לדפוק על הראש עם פטיש. מה זה זה? ציון: EEEEEEEE

ואחרונים לא-ממש חביבים, "הירוקים". על פאר ויסנר – הגרסה הפוליטית הלוזרית לבנאדם שעשה בוחטה על קניית שם דומיין טוב – כבר דיברנו אתמול. אבל מה ששכחתי זה היציאה הביזארית של "הירוקים עברו את אחוז החסימה". מה זה "עברו"? במוניציפלית, אולי, וזה פה לא המוניציפלית. בבחירות לכנסת, אם מחברים את הקולות שהירוקים קיבלו בשתי המערכות הבחירות, זה עדיין לא מספיק כדי לעבור את אחוז החסימה, וזה עוד לפני שהוא הועלה. אז מה זה זה? אם תגידו את זה מספיק פעמים זה יהפוך לנכון? הרגעים המעניינים היחידים בתשדיר הזה הם כשרואים את עמית ענבר, שעובר מסך בענק. אם היה להם שכל, הם היו נותנים לו לככב ומצמצמים את הזמן של ויסנר ב-90%. ולמה הם מחביאים את הדס שכנאי? אמנם יש לה…בעיות ביחסי אנוש, נקרא לזה, וחוסר הבנה בסיסי בהלכות משא ומתן, אבל זה לא רלוונטי לתשדירים. ציון: 6

* למה להשתלח? זה אחד הדברים שעושים פה. ראו בראש עמוד זה, מתחת לשם הבלוג.

אני לא יודע מה היה באותו משפט שפסלה השופטת דורית בייניש מהתשדיר של חרות. משהו לא יפה על אחינו בני עדות ישמעאל, לפי מה שהבנתי, ואם כך אז טוב עשתה שפסלה. גם על כבודם של עובדי ציבור היתה המאור המשפטי בייניש זריזה להגן. אבל האם פשוט החמיצו עיניה את התשדיר סטייל "היהודי זיס" ששרידי שינוי לא התביישו לטנף בו את המרקע?
 
"האחר", השחור, הדוס, מוצג בתשדיר של רון לוינטל וחבריו בסטריאוטיפיות מרושעת, מזדחל על הארץ כנחש, נאחז בברכי קורבנו כספחת עלובה, מפלבל בעיניים בצורה מגעילה ומשדל אותו לנהוג בניגוד לאינטרס שלו – זה מותר? זו לא הסתה? רק מלים מפורשות יכולות אי-פעם להצדיק פסילה? או שלכבוד השופטת פשוט לא היה נוח עם השתלחות בערבים, אבל עם הדימויים האלה כן נוח לה? האם נחושה פרקליטת המדינה לשעבר לאמת בהווייתה את הסטריאוטיפ על השמאלן הצבוע, שנזעק להגן על הערבי ובו בזמן שש להכפיש באופן גורף ומרושע את בני עמו השונים ממנו?
 
על מי שהגו את התשדיר הזה, לא פסלו אותו בשלב הרעיון האמורפי, ולא בשום שלב אחר בתהליך היצירה עד לשידורו – אין להשחית מלים. יש דברים שעליהם מותחים קו בחול. גדול עוון המפלגות החרדיות. גדול העיוות שכפו במהלך השנים בהן שימשו לשון מאזניים. כמי שהתחתן בחתונה אזרחית שאינה מוכרת על ידי המדינה שלוקחת ממנו מסים, איש לא צריך להסביר לי כמה מקוממת הכפייה הדתית שעדיין קיימת מאד בארץ. אבל מכאן ועד דימויים שטירמריים במובהק יש תהום פעורה, ויש לתהום הזו צד נכון ולא נכון.  
 
ואם נחשוב על זה רגע, זה הרי נלעג. חבורה של סופר-בורגנים, אנשים מצליחים, מפוטמים ושבעים משחקים אותה כאילו הדבר הכי נורא שקורה בארץ הוא שהמגזר הכי עני באוכלוסיה היהודית מהווה עליהם נטל בלתי נסבל ומונע מהם לחיות את החיים שלהם כמו שהם רוצים. כמה פינוק, אגוצנטריות ואטימות לשמה צריך כדי להרגיש כך?
 
גם התשדיר של "חץ" היה אנטישמי, אבל לייט. הם ריככו את זה בזה שעשו גם את הדמות של ה"אנחנו" נלעג. אז נחזור לתשדיר המגעיל באמת: אם רון לוינטל רוצה לבנות קריירה פוליטית על בסיס של הסתה אנטישמית בהמית, יש די והותר מדינות באירופה שבהן יש קהילות של סקינהדס שבולעות את הדרעק הזה בתאווה. אבל אם נדמה לו שהוא ישתמש בטקטיקות הנלוזות האלה דווקא במדינת היהודים, ושזה יעבור לו בשקט – שיחשוב שוב. אלי ישי והרב עובדיה יהיו הפחותים שבצרותיו. אני ושמאלנים טובים אחרים נעמיד אותו במקומו הרבה לפני שהש"סניקים מירושלים יעברו את הקסטל.
 
אה, ודבר אחרון? רון לוינטל, אנא גש לדלפק האבידות ומציאות. רוחו של יוזף גבלס רוצה את עולם הדימויים שלה בחזרה. 
 

 
התשדיר עם התמונות של החמאס והתמונה של הזקנה אוספת אוכל מהזבל, בלי אף מלה, היה ממש חזק. גם ההיתלות בקלינטון ובבלייר היא לטעמי רעיון מוצלח. יולי תמיר נראתה כאילו התעוררה מניתוח וטרם פגו השפעות המורפיום, וזה מוריד להם חצי נקודה. ציון: 8
 
הצורך של ביבי להיתלות באחיו פתטי, אבל מה שבאמת פתטי הוא שיש אנשים שזה עובד עליהם. על משחק השח עם האבא בנציון "לא נתנו לי את הכבוד האקדמי המגיע לי בגלל שאני ימני" נתניהו אני בכלל לא רוצה לדבר. לעומת זאת, השילוב של שרון בתשדיר של הליכוד נעשה בצורה חלקה ויעילה, וההתשדיר עם האהההההוד אולמרט היה משעשע וקולע. ציון: 7.5
 
התשדיר של קדימה צפוי ולחלוטין לא עוזר להם עם הטענות העיקריות נגדם – העמימות והשחיתות. כמו כן, לגמרי לא ברור למה אנשים לא קולטים: קמפיין שלילי כשאתה מוביל זה לא רעיון טוב. אמנם הם מעלים נקודות נכונות לגבי נתניהו, אבל עושים את זה בסגנון ויזואלי מתלהם מדי. נקודת האור היחידה היא הדימוי של ריצה למרחקים ארוכים, ואולי גם צודק דדי צוקר בוואלה, שאומר שהתשדיר הקרין נורמליות רצויה. ציון: 7.5
 
עוזי דיין פשוט מפחיד, אבל הבעיות שלו עמוקות יותר. אני מבין את התחושה שלו שהגורל הקריץ לו שם משפחה שפשוט פשע יהיה לא לשחק עליו, אבל "אין דין, יש דיין" זו הסיסמא הדפוקה ביותר ששימשה מפלגה כלשהי בבחירות מאז "הדרך לפריצת הדרך" של העבודה ב-88'. ציון: 5
 
התשדיר של עלה ירוק* חביב, ומהווה הוכחה לכך שהיעדר כל אפשרות לשלם ל"מקצוענים" נפוחים יכול להיות ברכה גדולה. הנשיקה של הכלות הלסביות מבוצעת יותר מדי כמו פרובוקוציית פורנו ופחות מדי כמו אהבה, והסצינה נמתחת מדי, אבל בתור גימיק היו כבר גרועים יותר. הפלאש של המשפך שמטהר את העשן השחור ושותל במקומו פרח ממש חמוד. הרמה הטכנית ירודה, אבל מדובר בקמפיין עם תקציב שבקושי מספיק למאנצ'יס, אז לא חוכמה להיטפל לזה. ציון: 8
 
התשדירים של מרצ לא אחידים. הרעיון של הכותל די מבריק לטעמי. תשדיר הזרעונים, לעומתו, ייראה ובעיקר יישמע אוחצ'י מדי בערך בעשר רמות בכל מקום שמרוחק יותר משני קילומטר משינקין. ציון: 7.5
 
התשדירים של ליברמן לא נועדו לעין ולאוזן שלי, אז קשה לשפוט. הידיעה המוזמנת בעליל בערוץ 2, על פעיל המפלגה שהציע למחפשי עבודה תשלום לפי מספר קולות, וגם התיימר "לבדוק מה הם הצביעו, אם הם הצביעו", מטרידה אמנם, אבל גם מראה שיש מי שסימן את ליברמן כמניה המטפסת של הבחירות, שצריך לעשות לה סבוטז'. ציון: 7.5
 
הרעיון של המפדל עם הטלנובלה לא רע, אבל הוא כבר הודלף לפני חודש, אז כל אפקט ההפתעה אבד. המשחק על הפנים, וזה די פוגם. אולי הוויז'ואל של המטריקס עדיין מהווה שוס במחנה הלאומי, אבל בציבור הרחב הדברים משתנים קצת יותר מהר. ציון: 7
 
התשדירים של ש"ס היו אפקטיביים ביותר. אלי ישי עובר מסך, וההתמקדות של המפלגה בעוני ופערים חברתיים במקום בדת עוד תוכיח את עצמה, להערכתי, כהימור הנבון של הבחירות הללו. ציון: 9
 
התשדירים של מפלגות העוני לא רעים. דווקא של טוויטו, הידוע יותר, פחות טובה. בכל מקרה, יותר מאלף קולות לכל אחת מהמפלגות הללו תהיה הפתעה.
 
התשדיר של הירוקים סובל בעיקר מהבעיה ששמה פאר ויסנר (האיש שתמונתו מופיעה במילון ליד המונח "אנטי כריזמה"), אבל גם מחוסר מעוף כללי. סתם לזרוק נתונים קודרים בטון מאשים לא עושה את העבודה. ציון: 7
 

* הכותב שימש כדובר ומתאם התקשורת של עלה ירוק בשנים 2001-2003. מאז עזב את המפלגה ואינו תומך בה בבחירות הנוכחיות. 

** הטור השתנה מעט מאז הועלה לראשונה, בעיקר עקב הצורך לתקן טעות עובדתית